התרדמת שלאחר התאונה °•»פרק 8«•°

אבל פתאום הדס דחפה אותי ממש חזקקקק..

עפתי לכביש ובדיוק עבר ג'יפ.... יניב קפץ בשביל להגן עליי בגוף שלו...

המכונית פגעה בשנינו......................



=======================================



פתאום ראיתי מסך לבן.. כמו שראיתי לפני חלום האהבה שסבתא דיברה עליו..

ואז סבתא הופיעה ואמרה לי "יסמיני... זהו נשמה שלי... הגיע הזמן לקום.. הראיתי לך
שוב את ספיור האהבה ש=ל=ך כדי שבחיימשלך לא תשכחי את יניב.. וכמה שהוא אהב אותך..
ואת זה הוא הוכיח לך שהוא הגן עלייך... עכשיו את תתעוררי... אבל מתוקה אל תשכחי
להיות חזקה לא משנה מה יקרה כל החיים לפניך נכדה יפה שלי..."

לא יכולתי לדבר הרגשתי שאני אילמת.... לא יכולתי להוציא מילה מהפה.. סבתא לאט לאט
התרחקה..

ושוב שמעתי בכי כמו בהתחלה...

זה היה הבכי של אורטל ואלמוג..

הרגשתי יד של כל אחת מהן בכל צד... הרגשתי שאני חייבת לקום כמו שסבתא אמרה ולדעת מה
קרה אח"כ.. ומה הם יניב...

פתחתי עיניים..היה לי קשה.. אבל הצלחתי אלמוג צעקה לי "יסמיןןן יסמיייןןןן קמת
יסמייייןןןן איךךךך את מרגישההה?! יסמין אני אוהבת אותךךךך" היא התחילה לבכות...
ירדו לי דמעות.. והסתכלתי עליה ובעדינות ובמעט הכוח שנותרו לי לטפתי את ידה..

סובבתי את הראש לאורטל והיא עמדה שם מחזיקה את היד שלי... היד שלה הייתה קפואה
כאילו היא לא האמינה שהתעוררתי.. היא הייתה חיוורת עם דמעות חמות שזולגות לה על
הלחיים ומתות בשפתיים...

אמרתי להן "אל תבכו אני פה... חזרתי.."

פתאום אורטל בכתה בקול לא יכלה להפסיק.. היא חיבקה אותי כ"כ חזק ובקשה ממני
סליחה... גם אלמוג ביקשה סליחה..

אחרי שהם נרגעו ואני חזרתי לעצמי... בקשתי שיספרו לי מה היה בכל החודש הייתי שקועה
בתרדמת...

רק נרגעו ושוב הן פרצו בבכי... אמרתי להן "מה יש לכן?! למה אתן בוכות?! קרה משהו
ליניב?!?!"

הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה... הרגשתי שהלב שלי לא יוכל לחיות בלי יניב... אמרתי
להן "בקשה תגידו לי שהוא חייי בקשה!!" בכיתי...

אורטל אמרה "תקשיבי סיסי... אחרי שרבת עם הדס והיא דחפה אותך עפת לכביש כמו שאת
זוכרת עברה מכונית יניב קפץ להגן עלייך בגוף שלו.. והמכונית פגעה בשניכם... נפצעתם
קשה והיה סיכון לחיים של שניכם.."

אלמוג המשיכה "את איבדת את ההכרה.. ולא קמת עד היום..גם יניב איבד את ההכרה אבל הוא
קם אחרי שעה... את נפצעת בראש בגלל זה לקח לך יותר זמן לקום.. הוא נפצע פיזית לא
משהו בתוך הגוף אלא בחוץ... אבל הפגיעה החיצונית שלו הייתה מאוד קשה.." היא
שתקה......

אמרתי להן "נו מה יש לכן תמשיכווו..."

אורטל אמרה "שהוא קם הוא התלונן שהוא לא יכול להזיז את הרגליים... הרופאים עשו לו
בדיקות... ואמרו לנו ולו שהוא משותק שהוא לא יוכל יותר ללכת.."

אלמוג המשיכה "הוא התחיל לבכות.. למרות כל הפציעות שלו הוא התעקש שיביאו לו כיסא
גלגלים שיבוא לראות אותך...."

אורטל המשיכה "הוא היה ליד המיטה שלך ואת כנראה חלמת משהו לא יודעת.. אבל אמרת
-יניב אני אוהבת אותך- הוא חייך התקרב אלייך בעדינות ונישק לך את היד..."

אלמוג המשיכה "פתאום הוא הרגיש כאבים בלב.. הרופאים לא שמו לב אבל פעימות הלב שלו
היה מאוד חלשות... ובזמן שהוא נישק לך את היד הוא נפטר..."

היא שתקה... אורטל שתקה... ואני [?!] הסתכלתי עליהן עם דמעות בעיניים.. לא יכולתי
פתאום לזוז... הרגשתי את רסיסי הלב שלי... ופתאום הרגשתי שאני לא יכולה וצעקתי
"יניבבבבב תחזוררררר" הן התחילו לבכות איתו.. וכול הרואפים נכנסו לחדר כי הם לא
ידעו שאני התעוררתי... בעקבות הצרחה כולם נכנסו לחדר... ההורים שלי בכו וגם האחים
שלי.. והבנות אמרו להן שהם סיפרו לי... שאני לא הנחתי להן.. והן היו חייבות לספר
לי...

התחלתי לזוז בלי סוף לא יכולתי להירגעע, בכיתי, צרחתי... הרואפים הבינו שאני לא
ארגע לבד... והביאו לי זריקה להרגעה... אחרי 5 דק' כבר נרגעתי....ואמרתי לאמא שלי
שתיקח אותי לקבר שלו... שאני דורשת ללכת לקבר של יניב..

הרופאים אמרו שאני רק התעוררתי ואני לא יכולה לזוז מהמיטה... קשרו אותי למיטה שאני
לא אברח... עשו אותי פושעת :[

אחי אחרי שעה נכנס לחדר ושיחרר אותי..

הסתכלתי עליו וירדו לי דמעות... אמרתי לו "כפיר בקשה אני חייבת ללכת לקבר שלו תיקח
אותי בקשה.."

הוא הרים אותי החזיק אותי בידיים ויצא איתי בשקט כי כולם היו בקפיטריה למטה.."
ירדנו במדרגות כדי שאף אחד לא יראה אותנו...

אמרתי לו שיוריד אותי שאני יכולה ללכת... הוא הוריד אותי.. החזיק לי את היד הכניס
אותי למכונית ולקח אותי לבית קברות...

הגענו לקבר שלו כבר הייתה מצבה כי עבר חודש... על המצבה הייתה תמונה שלו...

והיה כתוב על המצבה "נפטר עם אהבה בלב.. ויהיה זכור לכולם עם אהבה בלב"

ירדתי על הברכיים ונישקתי את התמונה שלו חיבקתי את הקבר ובכיתי בלי סוף.. לא יכולתי
להפסיק כפיר אמר לי שהוא מחכה לי במכונית כי הוא הבין שאני צריכה להיות לבד... אחרי
חצי שעה הוא בא לקחת אותי ואמר שכולם כבר שמו לב שאני לא בחדר והתקשרו אליו שהוא
יחזיר אותי מיד...

הוא לקח אבן ושם על הקבר של יניב.. וירדו לו דמעות אחרי הכל הוא היה אחד החברים הכי
טובים שלו..

הנחתי אבן על קבר אהובי קמתי מהאדמה נישקתי את התמונה.. והבטחתי ליניב שאני אחזור
עוד כמה ימים לבקר שוב..

נכנסנו למכונית וכפיר עצר וקנה לי בקבוק מים... הגענו לביה"ח ואמאבא צעקו על כפיר..

אמרתי להן בלי כוחות "אל תצעקו עליו אני הכרחתי אותו.. אל תצעקו עליו.." הם באו
ונישקו אותי... והיו איתי עד שנרדמתי... פתאום הרגשתי רוח חזקה נושבת על גופי...
ומין אור חזק.. פתחתי את העיניים והבטתי על החלון קמתי מהמיטה.. ויצאתי לחלון כבר
היה 8 בבוקר... הסתכלתי על השמיים ודמיינתי את יניב בשמיים מחייך לי ושולח לי
נשיקה... הוא אמר לי שאני לא אבכה עליו כי ככה הוא לא יוכל לנוח בשקט.. ושאני אזכור
שהוא מחכה לי למעלה..

אמרתי לעצמי "יסמין את לא תתני ליניב לחכות לך הרבה הוא מספיק חיכה לך את החודש הזה
שהיית בתרדמת.."

הלכתי לשידה שהייתה ליד המיטה שלי ועליה הייתה קופסת הכדורים שלי... לקחתי את הכל
הכדורים והצאתי אותם החזקתי את כולם ביד לקחתי את הקנקן מים ומזגתי לי מים לכוס...
הכנסתי את כל הכדורים לפה ושתיתי מים....



רוצים לדעת מה קרה?!

חכו לפרק הבאאאא

•°ƒU¢KiN` §pe¢iaL•°