ביום הראשון שדיברנו

ביום הראשון שדיברנו הכרנו אחד את השני.. בדיוק נפרדת מחברה שלך אמרת לי למה ואיך זה קרה.... אמרת לי שאתה אוהב אותה.. אני ניחמתי אותך.... ואמרתי לך שזה יעבור שהכל יהיה טוב... ביום השני שדיברתי איתך שאלתי מה שלומך מה קורה? אמרת שמצבך השתפר אבל עדיין אתה עצוב... לאט לאט התחלתי להרגיש אליך משהו.. אפילו שחשבתי שזה לא משהו אמיתי שזאת סתם הידלקות... אהבתי את המראה שלך אהבתי את האופי שלך... אהבתי תשיחות שהיינו עושים כל יום... עד שיום נסעתי לכמה זמן אמרת לי תהני... אבל אחרי הכל התנתק בקושי דיברנו... השיחות שלנו לא היו כמו פעם... ו....... אין לי מה להגיד יותר.. עכשיו אנחנו לא מדברים אני לא יודעת מה לעשות איך להגיב... אני חושבת עליך כמה פעמים ביום.. אני רוצה לאגור תאומץ.. ולהתחיל ולדבר איתך ולשאול מה קרה למה הפסקנו לדבר? אבל אני ביישנית ואני לא יודעת מה להגיד... בבית הספר אני חושבת עליך כמה פעמים... ו.... אין לי מה לעשות כי אני לא יודעת אם תדבר איתי שוב... אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד אני רוצה לחזור ולדבר איתך... אני רוצה שתדבר איתי... אולי אתה זה שאני מתכוונת אליו במכתב יודע את זה.. אולי שחכת אותי אבל אני לא שחכתי כמו שיש משפט אם אהבת לא שחכת.. אם שחכת סימן שלא אהבת...  אז אני רק רוצה לבוא להסתכל לך בעיניים.. רוצה לדבר איתך.. רוצה להגיד לך משהו 1 מותק אני אוהבת אותך!!!


המכתב הזה מכל הלב.. והרבה זמן שאני סוגרת את זה בפנים.. זה טיפה הקלה אבל אני רוצה לדבר איתך!!! איתך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!