הלכת לתמיד...

מחזיקה את עצמי חזק למשקוף


לא לרוץ אחרייך עם הדמעות השקופות


שמשקפות את עומק הרגשות שגועשות


בשביל לא לקבל ממך שוב רחמים.


לא רוצה להתמוטט לידך בשנית


ששוב אמיס את ליבך בדמעות כוזבות


ותשוב לזרועתיי כאילו מאהבה אמיתית


והאמת תהיה שונה לחלוטיין.


יושבת בחדר סופרת את השניות שעוברות


מביטה לטלפון ומחכה לצלצול הגואל


שלא מגיע ורק יותר מעכב את הלב


שוב סופרת שניות שהופכות לשעות ליממות.


פתאום בדלת יש דפיקה קמה מהכיסא


פותחת ואתה לא עומד שם בפינה


רק הדוור שמסר לי מכתב קטן ממך


ריק מתוכן מאהבה ומלא בעצב.


כתבת שהכל בנינו נגמר והפעם לנצח


שלא תשוב אף פעם גם לא לחלומות


ושההרפתקאה שבנינו הגיעה לקיצה


וחתמת בסוף את שמך ללא נשיקה...