הסיפור שלא נגמר

טוב, האמת היא שזה סיפור שלא סתם נתתי לי את הכותרת "הסיפור שלא נגמר", כי בעצם
עד לפני חודשיים חדשבתי שהוא לא נגמר, אבל בגלל היותו כזה ממושך אולי אי שם בעתיד
יצוץ המשך לסיפור....

בסיפור אני אשתמש בשמות בדויים:

(* קטי- האהבה שלי

* אסף- אח שלי)



איזה מוזר זה, אבל אין לי מילים להתחיל את הסיפור הזה. דבר אחד אני יודע, שהסוף של
הסיפור הזה יתגלה רק בעתיד ורק העתיד יוכל לסיים את הסיפור הזה ולהשלים בו את הסוף
- סוף טוב או סוף רע.



כיום אני כבר בן 20, הסיפור מתחיל מלפני שש שנים או שבע שנים....

סוף כיתה ז' שלי, תחילת החופש הגדול, אני יושב בבית עם אח שלי וסבתא שלי. זה היה
היום שבו האהבה הראשונה שלי נכנסה לחיים שלי. נשמע צלצול בדלת, הדלת נפתחה ובת דודה
שלי, אורטל, נכנסה עם החברה שלה קטי. ברגע שראיתי את קטי התאהבתי, ולמי שלא מאמין
באהבה ממבט ראשון אז שיתחיל להאמין. אני זוכר את אותו היום כאילו זה קרה אתמול, קטי
הייתה ילדה כזאת חמודה ויפה, היא נכנסה בגלגליות והתיישבה בסלון.

אני בגלל שכל כך התלהבתי ממנה איבדתי את הראש על המקום והתחלתי לעשות שטויות
שהצחיקו אותה, הייתי נראה כמו ילד קטן מהצד אבל פשוט לא הייתי יכול לשלוט בעצמי. כל
שטות שפלטתי מהפה הצחיקה אותה וזה אחד הדברים שכבשו אותי - פשוט הכרתי מישהי עם
חיוך של מלאך, עם עיניים ירוקות של חתולה, ילדה מצחיקה שאני יודע איך להצחיק אותה,
ילדה כל כך יפה ומיוחדת שפשוט אין לי מילים לתאר אותה. מאותו יום נהפכנו לידידים
ואני הייתי מאוהב בה עד השמיים, אלא שהיום הזה לא היה היום הכי טוב בחיים שלי. אתם
בטח שואלים עכשיו מה השתבש? ובכן, קטי ראתה את אח שלי "הליאונרדו דיקפריו" של
ישראל. הגרוע ביותר שהיה יכול לקרות קרה, קטי התאהבה באח שלי אלא שעוד אז אני לא
ידעתי את זה והמשכתי לשמוח כי הייתי בטוח שהיא דלוקה עליי. באותה תקופה אמא של בת
דודה שלי עבדה בתיכון שליד הבית שלי ובת דודה שלי תמיד באה אליה עם קטי. אני בסוף
כיתה ז' קיבלתי נכשל באנגלית והייתי חייב ל:קחת שיעורים פרטיים אצל מורה. השיעורים
שלי היו בימי שני וחמישי בשעה 18:30, אלא שתמיד יצאתי 10 דקות מהבית מהרגיל כדי
לקפוץ לתיכון ולראות את קטי, להצחיק אותה עם השטויות שלי, היא פשוט גרמה לי להרגיש
מאושר עם החיוך שלה. נ.ב, בשביל הפרטוקול שכחתי להזכיר שהיא סיימה אז כיתה ה'.

בשער ימי השבוע יצאנו לגינה שמתחת לבית שלי ושם ישבנו, דיברנו ועשינו צחוקים. היו
לי שני מתחרים - אח שלי שהיה דלוק עליה (או שרק חשב שהוא דלוק עליה, מכיוון שלעומתי
הכלל לא הביע כלפיה חשיבות לעומתי) והיה את החבר שלי, דוד, שככל הנראה גם התאהב בה
ולקח אותה יותר מדי ברצינו ללב שלו, הוא עד היום לוקח כל בת יותר מדי ללב. בגינה
היה עץ שתמיד עלינו עליו וישבנו עליו, יום אחד עליתי על העץ וכרתתי עליו
"אלכס+קטי". יום למחרת עליתי על אותו העץ כי בת דודה שלי אמרה לי שקטי עלתה באותו
יום אחרי וכרתה שם גם משהו. יצאתי לגינה לבדוק מה קטי כרתה, עליתי על העץ וראיתי
שמה שכרתתי יום לפני היה מחוק ובמקום זה כרות "קטי+אסף". כשראיתי את זה הרגשתי בבת
אחת כאילו אבן נפלה לי על הלב, זה כמעט גרם לי לבכות (וכן, בנים גם בוגים לפעמים).
מאותו יום הבנתי שקטי כבר לא תהיה שלי ושהיא מאוהבת באח שלי. כדי להיות בטוח במה
שראיתי על העץ, הלכתי לבת דודה שלי לשאול אותה האם זה נכון והיא אמרה לי שזאת קטי
מחקה את הכריתה שלי. מאותו יום לא רציתי לדבר עם קטי, הייתי עצבני עליה ולא דיברתי
איתה. לאחר כמה ימים כשנרגעתי וחזרתי לאט לאט למציאות הכואבת, המשכתי להיות ידיד
שלה. אני עד היום זוכר שקטי ספרה לבת דודה שהיא תמיד רצתה שמישהו ביום גשום בחוץ
יחבק אותה חזק מהלב, יחמם אותה ויגיד לה עד כמה שהוא אוהב אותה, כמובן שקטי רצתה
שזה יהיה אח שלי זה שיעשה את זה. בסופו של דבר, הגיע "יום הדין", היום בו אח שלי
ואני בחוצפתי הרבה מציאים לה חברות וככה נגלה את האמת אלא שאני כבר ידעתי את האמת.
אני זוכר שכתבתי לה מכתב על נייר בצורת לב בצבע ורוד ועליו ציור חלש של דובוני
איכפת-לי. על הנייר הזה הצאתי לקטי חברות, על אותו הנייר פתחתי בפניה את הלב ושפכתי
לה את הרגשות שלי. אח שלי גם הציע לה חברות במכתב ואני עד היום לא יודע מה היה רשום
בו. בת דודה שלי לקחה את שני המכתבים והלכה להביא אותם לקטי ובערב להחזיר תשובה.
נכון הכל נשמע ילדותי אבל ככה זה היה, זאת הילדה הילדות שלי... באהבה המושג
"טיפשות" מפורסם מאוד. בערב בת דודה שלי חזרה, ישר שאלתי אותה "נכון היא בחרה את אח
שלי?" אבל בת דודה שלי ענתה - "היא עדיין לא בחרה!". בסדר, בת דודה שלי בחרה לשקר
בבן אדם הלא נכון כי אני מריח שקרים כמו כלום עד היום. בת דודה שלי נהגה להשאר
בלילה לדבר עם אח שלי לפני שהוא הלך לישון (חחחח, אני מניאק אם לא הייתה דלוקה
עליו) אז הייתי בטוח שהיא באותו ערב תדבר עם אח שלי על קטי ולאמר לו במי היא בחרה.
אני ואח שלי ישנו ביחד בחדר ענקי, ככה שאני כבר הייתי במיטה שלי, שיקחתי את עצמי
ישן כי הרגשתי שהם ידברו על הנושא הזה. הם לא היו בטוחים שאני ישן וניהלו בינתיים
שיחות לא קשורות לחיים. ובכן, בסופו של דבר הגיעה השיחה המעניינת בנושא הבחירה של
קטי, ובת דודה שלי אמרה לאח שלי שקטי בחרה בו. אחרי שהמילים האלו עברו במוחי התחלתי
לבכות, בכיתי כל כך חזק וכל כך בשקט כדי שלא ישמעו אותה, מה שגרם להרגיש יותר רע.
זאת הפעם הראשונה והיחידה שבכיתי בגלל בת, אף אחד לא ידע מזה ואתם יודעים כבר. יום
למחר התעוררתי בלי מצב רוח, שנאתי את כל העולם. יצאתי בערב לגינה וראיתי את המכתב
שכתבתי לקטי זרוק בשיחים וזה עוד יותר פגע בי בגלל הזלזול. בכך הסתיים סיפור האהבה
הכי חזקה שלי והראשונה שלי בחיים. לאחר כל המהומה ברגשות שלי, מגיע סוף החופש הגדול
וההורים של קטי מחליטים לעבור לגור באילת. בימים הראשונים בהם אח שלי וקטי היו
חברים היו הכי מצחיקים שראיתי אי פעם, זאת הייתה חברות יותר גרועה מידידות ובחברות
שלהם בקושי נאמרו המילים "היי" ו-"ביי". לאחר תקופה מסויימת שקטי עזבה לאילת,
גיליתי שלקטי הייתה בחירה בין אם להשאר עם דודה שלה בת"א וללמוד בת"א לבין לנסוע
לאילת. קטי בחרה לנסוע לאילת מסיבות אישיות שהיו קשורות לאח שלי והעזיבה שלה הייתה
תלויה בו. אחרי שקטי עזבה, הרגשות התחילו לשקוע עמוק בלב, הרגשות שלי כלפיה כאילו
נסגרו בתוך תיבה בתוך הלב והמפתח לתיבה הזאת הייתה רק אצל קטי, רק היא הייתה יכולה
שוב לפתוח את התיבה הזאת. אחרי שהרגשות שקעו, הגעגועים נשארו ותמיד צצו זכרונות
מתוקים וכואבים כל פעם שעברתי ליד הבית הישן שלה או ליד הגינה שבה ישבנו כל ערב.
נכון חשבתם שזה הסוף?! נראה לכם? יש לזה עוד 2 קטעים בעתיד. אחרי 3 שנים בערך, אני
ואח שלי יושבים בבית מול המחשב, פתאום צלצול בטלפון, אח שלי עונה, ומישהו מבקשת את
המספר של בת דודה שלי שעברה לגור בבאר-שבע. אח שלי זיהה שזאת קטי רק שהוא לא היה
בטוח בזה אז נתן לי את השפורפרת, נתתי לה את המספר שלי ואח שלי את שלו. אח שלי
התחיל להתכב איתה בהודעות SMS וגם לדבר בטלפון, היה נראה כאילו הם יהיו שוב ביחד.
בזמן התקופה בה הם רק דיברו בטלפון, קטי הכירה לי את החברה הכי טובה שלה מאילת,
אנה, ולצערי הרב אני ואנה היינו חברים. לאח שלי נמאס מקטי, אז הוא נתן את המספר של
קטי לחבר שלי. חבר שלי התחיל לדבר איתה גם בטלפון והם החליטו להיפגש כשאני יבוא
לאילת לאנה גם הוא יבוא אבל לקטי. חבר שלי נהפך לחבר של קטי. אנה הייתה החברה
הראשונה שלי,מה אני יגיד לכם? הייתה חברה ראשונה שלי ועשתה ממני בובה, חפיף זה היה
שיעור טוב בשבילי. במשך היחסים שלי עם אנה, פגשתי את קטי אחרי 3 שנים, נסענו ביחד
למסיבה, כולי התרגשתי כשפגשתי שוב את קטי. במהלך היחסים שלי עם אנה, ראינו כמה
פעמים שאנה רבה עם קטי ובסוף גיליתי שזה היה בגלל שקטי נדבקת אליי יותר מדי. אני
נפרדתי מאנה,ואני לא יספר איך כי זה עלוב, אבל הלכתי לישון באותו יום לקטי. יום
למחרת נסענו אני, קטי, 2 אחים שלה וסבתא לת"א. אני ישבתי ליד קטי כל הדרך, הייתה
בינינו מן משיכה כזאת מטומטת, נגענו אחד בשני בשושו (לא במקומות אינטימיים), כאילו
שיחקנו אחד עם השני. בדרך נעצרנו בבני אייש, אני וקטי נשארנו לבד באוטו, רציתי כל
כך לנשק אותה אבל לא יכולתי כי החבר הכי טוב שלי היה חבר שלה. קטי יום אחד באה
לת"א, באותו יום נפרדת מחבר שלי כי חשבה שהיא אוהבת את אח שלי. באותו יום ירד גשם
חזק, אני לקחתי אותה הבייתה, ננתי לה בגדים יבשים והיא התחילה לבכות. לא ידעתי
למה...... אני וקטי נהפכנו לידידים הכי טובים למרות שהיא הייתה גרה באילת ואני
בת"א. יום אחד אני מתחיל להתכתב עם ידידה שלי מאילת, שהיא הייתה גם חברה טובה של
קטי. ידידה שלי פתאום מנסה לשדכך ביני לבין קטי, באותה תקופה קטי כבר למדה בפנימיה
בבאר שבע. אני אמרתי לידידה שלי שאין לי כוח למרחקים כאלה, הספיק לי חברה מאילת
ושבכלל מה אני קשור לרגשות של קטי?! אחרי זמן מה, קטי מגיעה שוב לת"א עם חברה שלה,
יצאנו כל החברה לשבת בחוץ, באתי עם קטי אליי הביתה לא זוכר מאיזה סיבות, שם התחלתי
להימשך אליה שוב, רציתי לנשק אותה אבל פחדתי. אחרי זה הייתה תקופה יבשה שכמעט ולא
דיברנו, היה לה כבר חבר ראשון רציני, הם היו ביחד שנה וחצי כמעט. לקראת הפרידה שלה
עם החבר, יצרתי איתה שוב קשר דרך החברה שלה. איך כל זה קרה? אני דיברתי עם חברה
שלה, וחברה שלה אמרה לי שכל פעם שאני מדבר איתה היא מלאת חיים, זה תמיד היה אצלה,
גם כשהייתי עם אנה, היא תמיד הרגישה טוב כשהייתי איתה. חברה שלה אמרה לי שקטי אוהבת
אותי אבל היא פשוט עדיין לא מבינה את זה. אמרתי לעצמי "ואללה! אני אלך על זה".
התחלתי לדבר עם קטי, ותמיד ניסיתי לשכנע אותה לבוא לבקר אותנו בת"א. בסוף היא אמרה
שהיא תבוא לת"א בפורים. כשהיא באה לת"א בפורים, יום למחר שהיא הייתה פה, לקחתי אותה
לשיחה ואמרתי לה פה ושם כמה דברים ושאלתי אותה האם יש מצב למשהו בינינו, היא כמובן
ענתה שאם יקרה משהו זה יהיה לאט לאט, זה אמור לזרום לבד. התעצבנתי, קמתי והלכתי
לשבת עם חבר שלי באוטו. אחרי כמה דקות היא ניגשת אליי, מרגיעה אותה. אני אמרתי לה,
שמעכשיו אם יום אחד תרצי איתי משהו, את זו שתבואי ותנשקי אותה.

הלכנו בסוף אליי הבייתה לישון. אותו הלילה, ב-07.03.2004זה קורה.אני שוכב לידה,
מתחיל בעדינות ללטף את הלחי העדין שלה, להביא נשיקות קטנות בלחי, התחלתי לנשק את
השפתיים שלה, במשך 40 דקות רק נישקתי את השפתיים שלה בעדינות ולא הייתי יכול להביא
לה נשיקה כמו שצריך בגלל שאמרתי לה שהיא זו שתביא לי נשיקה כשהיא תרצה להיות איתי.
בסוף לא התאפקתי.... מאותו יום אנחנו נהפכנו לחברים. ב-15.03.2004 אני מגיעה לאילת,
הלכנו בערב לחברה שלה, השתכרנו ובאותו יום היה הסקס הראשון שלנו. אחרי זה התחיל
להתפתח קשר כל כך יפה.... אחרי איזה חודש וחצי או חודשיים מתחילים הריבים והכל בגלל
האופי המסריח שלי, ככה זה כשאתה מזל עקרב מאוד קנאי ומפגר. ב-30.10.2004 אנחנו
נפרדים. פה נגמר הסיפור שלי....

אבל אתם יודעים מה אני הכי זוכר מכל התקופה של החברות שלנו? את המתנות הקטנות
שהייתי עושה לה, לראות אותה מחייכת, להרגיש את הריח שלה, להתעורר איתה בבוקר, להביא
אותה הבייתה מהפנימיה לאילת כל פכם שהיא לא מרגישה טוב, לדאוג לה, לצאת איתה
לאנשהו. אני כל כך משוגע על הילדה הזאת שאני שומר כל דבר שקשור אליה, יש לי בקופסא
עטיפות של מסטיקים שלה, יש לי את המסטיק שהיא הוציאה מהפה כשהתנשקנו בפעם הראשונה
יש כל מה שהיא אי פעם זרקה כשהיא הייתה בת"א אצלי. אני לא מסתכל על הדברים הרעים
שקראו בינינו, אני לא רואה את האופי שלי שלאט לאט קילקל את הקשר שלנו, אני רואה רק
את הדברים הטובים שקרו לנו. כשאתה מסתכל על הדברים הטובים רק אתה מקבל תמיד את מה
שאתה רוצה לראות. אחרי שנפרדנו, ניסיתי להחזיר אותה בכל דרך אפשרית, ניתקנו את הקשר
לחדשיים בכלל. לפני שבוע היא באה אליי הבייתה, שוב קיבלתי הרגשה חראית, אין לכם
מושג איזה קשה זה לישון עם בן אדם שאתה אוהב מבלי לנשק אותו. בסילבסטר התעצבנתי
ושוב ניסיתי להחזיר אותה ואני יודע שהיא אוהבת אותי, היא לא רוצה לאבד אותי, אבל
היא רוצה קשר ידידות, היא תמיד אומרת לי שהיא תחזור אליי כשאני ישתנה אבל זה קשה
לי.... אני מרגיש שבסוף אני בכלל יאבד אותה... היא לא נותנת לי צ'אנס אחרון. אני
תאכלס חושד מה התכנונים שלה לגבי, היא רוצה לסיים ללמוד ואז לחזור אליי, כי במהלך
הקשר שלנו אנחנו כל הרבה פעמים דיברנו על חתונה.....

בקיצר סיפור שהידיים שלי כבר כואבות לכתוב אותו, ואני הרבה דברים השמטתי באמצע
וקיצרתי אותו בהרבה. אתם מוזמנים להגיב, לשאול הכל ולהציע. אני ממש אשמח לקבל עצות
מאנשים מבוגרים ממני או מצעירים ממני, אני כרגע מדוכא יותר מדי מכל זה אז הלכתי
לישון כי עכשיו השעה 04:04 ואני כותב את כל זה כבר שעתיים וחצי.....