נשמה אבודה

עול אני בחיי, נטל בנשימתי


אבן ריחיים על צווארם, של הוריי


ואהובתי.


אחצה את גדת הנהר של החיים


והמתים.


אחצה ולא אהיה נטל בקיומי


 


מאכזב,


בן סורר ומורה


אתלה אני את אצתלת החיים


תענוד נפשי את אצעדת המתים


 


מאסתי בחיי,


כך אומר בערוב ימיי


בשעת בין ערביים אעצום את עניי


ועם ברקאי ראשון אקח את דמיי


 


בהינץ החמה תנום הנשמה,


במלות 23 שנותיי אנטוש את


פני האדמה.


 


לא עוד כאב, לא עוד


אבן רחיים על צאוורם אהיה


נשמה תלויה בין חושך לאור


נשמה אבודה שתנדוד לא תשכון