תמימות...

אני אובססיבית כל כך אליך


ואת זה אתה היטב יודע


אותה הטרפת ואת ראשי סובבת


ובעיניים עצומות אחרייך אותי הובלת.


עדיין לא מבינה איזה טעות עשיתי


אך בכל זאת את האשליה לנפץ רוצה


ואת חיי לקבל בחזרה.


כל זה לי כל כך מסובך


וגורם לחיי להיראות כמו סרט נע


מנסה לעצור וממנו לרדת


אך הזרם אותי סוחף


ואיתו שוקעת במעמקי האוקינוס.


הרקיע הכחול והגדול משתקף במים


וגורם ל"תקווה" לרחף מעליי


מושיטה את ידיי לאחוז בה


אך לפתע היא נעלמת ובאוויר מתפוגגת


הדמעות מעיניי נתחילות לרדת


מנסה לעצור ולברוח משם


אך אינני יכולה כי ידייך בידיי אוחזות


מנסה להרפות ואותך לעזוב


ויודעת שהנתק הזה יהיה עוד ניסיון שווא


כי אלייך אני אשוב באיזשהו שלב.


מבינה שגורלינו אינו קשור זה בזה


ואילו דרכינו מצטלבות בדרך הארוכה


ואנחנו ביחד נצעד כך ל"עד"


עד אותו רגע ששנינו נופרד.


אותו רגע ממנו אני כה פוחדת


כי בך אני תלויה ורק עלייך חושבת,


אוחזת בתקווה שבליבי שכל זה חלום


ולעולם אותך לא אצטרך לעזוב.