היא:

היא החזיקה אותו בבטן


ולא נתנה לו לצאת


היא פחדה מהפחד, פחדה מהמוות


חששה שהכל לרסיסים יתנפץ.


היא סגרה עצמה בתוך חדר


ולבדה היא חיה ללא היסוס


אך בתוך תוכה הכל תסס


ולהוציא החוצה רוצה, אך החשש אותה הורג.


היא לא מבינה שעליה להתחשל


וללמוד עם האמת לחיות


ואת האי - ודאות עליה להרוג.


את חייה שלה ושלו היא הורסת


ולהם בחיים לא יהיה עוד תחליף


כי מעכשיו הכל מתפוגג.


הוא זועק מתוכה והיא מתמוטטת


הכל סביבה דופק ללא הרף


והיא, היא שותקת!
הרוח פוסקת מלנשוב והעלים זרוקים ברחוב


היא שקועה בייגון


היא זועקת, צועקת ואיש לא שומע


בוכה, כואבת וכולה רועדת.


מתוכה נעקר ומחייה נעלם


אך היא עצמה עוד לא קולטת


שעכשיו הוא מלאך ולעולם אחר שייך.


היא מהרהרת לרגע ומיד בורחת


רק עצם המחשבה עליו גורמת לה אי נחת


האי שקט ששורר בה בימים האחרונים


גורמים לה לחשוב על דברים איומים.


היא מוחזקת בחיים בזכות הקרובים


אך הם אינם הקרובים האמיתיים לה בחיים.


היא מנסה לסגת ויודעת שאין לאן


מנסה להשתלב אך ליבה עוד לא מוכן.


הרגע שאחרי נראה לה פשוט מושלם


ועם הזמן רק הצער והייגון נשאר


עליו היא חושבת ואותו מדמיינת.


כל יום בלעדיו הוא רגע ללא שקט,


כל שנייה שעוברת גורמת לעוד עצב,


כל רגע לבד הוא עוד זמן חשיבה


שגורם לייאוש ולעוד חרדה.


אך בנינו זאת הייתה הדרך היחידה


עכשיו יש תקווה והתחלה חדשה


של חיים מאושרים מלאי אהבה.


נסי לעבר לא לחזור


ולשכוח מאחור את העצב והייגון


והוא, הוא יתום מכל


והיא, היא שותרת


אבל הכל מאחור!!!