תחושת הלבד...

כשאני לבד הכל עולה כל המחשבות, ההרגשות


כל מה שמציק לי, הרגשת הלבד הזאת


לפעמים אני כל כך מאושרת ולא יודעת ממה


או שמתחילה להרגיש עצובה ללא כל סיבה


העולם סביבי ממשיך לחיות ואני תקועה


כולם ממשיכים להנות ואני עצורה.


קשה לי לעכל חדשות מסעירות


הן גורמות לי לחוש שונה.


אני בוכה בלילות בלי לדעת על מה


חושבת מחשבות מפחידות ולא מבינה למה


מנסה להפעיל את הדמיון לכיוון אחר ולא יודעת איך.


אולי אני את חיי כאן כבר מיציתי


וכעת עליי לעזוב ובמקום אחר לעגון


כל דפיקת לב בתוכי מרעידה את עולמי


כל צעד בדרך לאושר מחזיר אותי אל ההתחלה


קול הבדידות מן העבר מהדהדה בראשי


הוא לא נותן לי מנוחה ומסלק את בטחוני.


לא רוצה להיפגע יותר ורוצה התחלה


מפחדת מגבר אבל רוצה אהבהחדשה


מחכה ליום שאמצא אותך אך מתרחקת ממך


ממתינה לרגע שיתחיל הכל אבל גם לא ממהרת


כדי שזה לא יקרוס ואותי יהרוס


האהבה צרבה את ליבי לא פעם


והכוויה חקוקה בי כמו על סלע


מתקשה להימחק ולי אי נחת זה גורם.


הרוח שנושבת אל תוך נשמתי חודרת


אותי מנסה לעודד אך בפנים הכל זועק.


ההחלמה שלי איטית והדרגתית


מנסה להתחשל ועל המחלה להתגבר


כי יודעת אני שברגע שליבי יהיה שלם


הכל יראה לי כמו אותה התחלה מתוקה שהייתה ונעלמה....