שנה קשה עברה עליי...
המון בכי,דכאונות וניסיונות התאבדות...איבדתי את כל מה שהיה יקר לי...
פתאום הוא הופיע...אהובי...
הוא גרם לי לחייך כמו שמעולם לא חייכתי.הוא הוציא ממני רק דברים חיוביים.
איתו הרגשתי שיש לי מטרה בחיים.הייתי קמה בבוקר ונזכרת בו ובלילה הייתי מדמיינת
שאנחנו מחובקים ביחד במיטה...
במיטה הזו הרגשתי אותו כמו שמעולם לא הרגשתי אף אחד...היינו עושים אהבה וזו הייתה
הרגשה עצומה...ידע...
הסיפור שלי מתחיל ככה :
קוראים לי שלי אני בת 14 ממרכז הארץ , עד לפני שנה הייתי רקדנית בלהקה שייצגה את
העיר ממנה אני באה ,
רקדתי בלהקה 4 שנים ואיתי הייתה ילדה שקטנה ממני בשנתיים אבל היא גרה מולי והינו
תמיד הולכות ביחד לחזרות בלהקה וגם חוזרות יחדיו . קוראים לה שיר ,
לשיר יש שני אחים תאומים ( הם לא דומים ) אורון ואוהד והם בני 18 ...
תמיד כשהייתי שואלת את שיר בצחוק אם לאחים שלה יש חברות היא ...
האמת שאני לא יודעת מה באמת אני רוצה להגיד...
זתמורת אהבתי אותו אני יודעת שאהבתי..
זה מין סיפור כזה בשלבים..
מהסיפורים שיש להם סוף בכתוב אבל האמת שהם אף פעם לא נגמרים...
זה היה לפני כמעט שלשו שנים...כמו תמיד "התאהבתי בו בשניה הראשונה שראיתי אותו" אבל
זה לא היה כמו כל הסיפורים האלו שהכל כמו שצריך...שומדבר לא היה כמו שצריך...לא
היינו ביחד...הכל היה מין משחק מטומטמם כזה של ביני לבינו של משחק...
האמת שאני לא יודעת מה באמת אני רוצה להגיד...
זתמורת אהבתי אותו אני יודעת שאהבתי..
זה מין סיפור כזה בשלבים..
מהסיפורים שיש להם סוף בכתוב אבל האמת שהם אף פעם לא נגמרים...
זה היה לפני כמעט שלשו שנים...כמו תמיד "התאהבתי בו בשניה הראשונה שראיתי אותו" אבל
זה לא היה כמו כל הסיפורים האלו שהכל כמו שצריך...שומדבר לא היה כמו שצריך...לא
היינו ביחד...הכל היה מין משחק מטומטמם כזה של ביני לבינו של משחק...
