שניצי ושניצה...חלק א'

שנה קשה עברה עליי...

המון בכי,דכאונות וניסיונות התאבדות...איבדתי את כל מה שהיה יקר לי...

פתאום הוא הופיע...אהובי...

הוא גרם לי לחייך כמו שמעולם לא חייכתי.הוא הוציא ממני רק דברים חיוביים.

איתו הרגשתי שיש לי מטרה בחיים.הייתי קמה בבוקר ונזכרת בו ובלילה הייתי מדמיינת
שאנחנו מחובקים ביחד במיטה...

במיטה הזו הרגשתי אותו כמו שמעולם לא הרגשתי אף אחד...היינו עושים אהבה וזו הייתה
הרגשה עצומה...ידעתי שאעשה למענו הכל ושאני לא רוצה אף אחד מלבדו.

היינו כל הזמן ביחד ולא מבקשים כלום אחת מהשני,הספיק לנו לדעת שאנחנו אוהבים.האמנו
שהאהבה יכולה לגבור על הכל.

כשהתנשקנו לראשונה,הייתי בהלם...הוא חיבק אותי והתקרב אליי ובלי שהייתי מודעת
לכך,השפתיים שלו החלו לגעת בשלי.

מכאן,הכל קרה נורא מהר...הוא בא אליי והיה כמו בן בית אצלי.היינו מדברים על הכל
ופשוט היה לנו טוב ביחד.מההתחלה,היו לנו מבחנים כדי לראות כמה הקשר חזק ובכולם
עמדנו...כי האהבה הייתה אדירה.

לעולם לא אשכח את אותו יום שני שהיה נראה שהוא עוד יום רגיל כשאר הימים...

באתי אליו אחרי שלא התראינו שבועיים כי הוא היה חולה.

בגלל שהערתי אותו בבוקר,אז נכנסנו למיטה כדי לישון קצת.לעולם לא אשכח איזה חיבוק
חזק הוא נתן לי באותו רגע על המיטה,פשוט הסתכלנו אחת על השני ולא אמרנו כלום.השתיקה
שלנו סימלה הכל...היא סימלה את האהבה שלנו...

הוא שכב לידי ונשען על הצד...הורדתי לו את החולצה והסתכלתי עליו והלב פעם
בחוזקה...היה לו מבט של מישהו מאוהב בטירוף...ידעתי שהוא אוהב אותי...גם הרגשתי את
זה אחר כך...שוב הרגשתי אותו...הוא היה כולו בתוכי וזה היה רגע בעל עוצמות שאין
לתאר...

תוך כדי הוא אמר לי:"מאמי אני בחיים לא אעזוב אותך,אני אוהב אותך כל כך..."

ואני אמרתי לו במבט מאוהב:"אהובי,זה אני ואתה לעולמים".

לאחר מכן,העברנו את כל היום ביחד אצלו בבית.

ראינו סרט,ישנו,דיברנו,צחקנו ובעיקר אהבנו.

יצאתי ממנו לקראת ערב עם חיוך ענק על הפנים ולא ידעתי שבעוד כמה שעות החיים שלנו
ישתנו...