-בחירה-

אני מבינה שהתנה כאן הרבה ויאן אפחד..
אבל כנראה ממש אין אפחד אם לא נכנסים ומגיבים.. 😢
חבל,דווקא התחשק לי לכתוב סיפור,ממש!

למה?! תמשיכיי!!! יפה =]

אחרי שראיתי שהגבת לסיפור של מרי חשבתי מה עם עוד סיפור שלך..
אז ככה התחלה מעניינת מאווד.
ואני מחכה להמשך..
אבל תפרטי יותר על הדמויות..

QUOTE למה?! תמשיכיי!!! יפה =]

אני רוצה להמשיך אותו מאמי.
ואני אמשיך.
פשוט ראיתי שלא הגיבו.
כולם נעלמו.
אז לא חשבתי שיש טעם לכתוב לעצמי..
אבל אפילו בשביל 2 אני אכתוב.כי ממש בא לי לכתוב😊

QUOTE אחרי שראיתי שהגבת לסיפור של מרי חשבתי מה עם עוד סיפור שלך..
אז ככה התחלה מעניינת מאווד.
ואני מחכה להמשך..
אבל תפרטי יותר על הדמויות..

חחחח...איזה מותק!
את הפירוט על הדממויות יהיה בהמשך-זה בכוונה ככה,מסתורי.

"היי ילדה"
"היי" עניתי במהירות והסתכלתי אחורה,אולי היא שם
"איבדת את החבר'ה?" שאל
"אוף כן" עניתי מיואשת
"אוהבת עברי לידר?"
"בערך"
"מי עוד?" שאל. מנסה לפתח שיחה
"כולם" עניתי בקצרה
"את לא מרבה לדבר אה?!" אמר בחיוך
"סליחה.אני פשוט לא אוהבת את הרעש וההמוניות" הסברתי
"דניאל ואת?" שאל והושיט את ידו
" ספיר" אמרתי בחיוך רפה

----------------------








-פרק 2-









"לעזור לך לחפש אותם?" שאל
"אתה לא צריך ללכת לחברים שלך?"
"הם הסתדרו בלעדי כמה זמן,אני בטוח" אמר בחיוך יפה
"טוב..,תודה" אמרתי בביישנות
"אז מה..ספרי לי קצת על עצמך..בת כמה את?" שאל,לאחר כמה דקות של שקט.
"18 ואתה?" שאלתי
"18 וחצי" חייך. "רגע אז את בי"ב או צבא?"
"י"ב?"
"מעולה גם אני" חייך
"מה מעולה בזה?" שאלתי,לא מבינה
"סתם,כלום" אמר וחייך לעצמו
"טוב" אמרתי ועזבנו את הנושא

"היי גבר..מה קורה אחי?" אמר דניאל כשראה את...מאור?! התפלאתי..איך הם מכירים?!
"ספירוש מה קורה מותק?" שאל מאור
"בסדר מה איתך?"
"רגע..איך אתם מכירים?!" אמר דניאל מבולבל וקטע את מאור מלענות על שאלתי.
"מה אתה דפוק..זאת ספיר,מהביצפר.." אמר כאילו זה מובן וברור..
"את לומדת בביצפר שלי?" שאל בפליאה
"לא יודעת" הרמתי את כתפיי
"רגע..באיזה ביצפר את?"
"יצחק רבין"
"ואיי..אני לא מאמין איך זה?! בחיים,אבל בחיים לא ראיתי אותך"
"איך לא ראית אותה?למה אתה משקר? זה זאתי שכל הזמן יושבת בגן עם הספרים ואמרת שאתה רוצה להכיר וש..."
"טוב די..." אמר דניאל ונתן למאור מכה עם המרפק "לפעמים ...אתה יודע מה,פשוט תסתום!" אמר והסמיק
ואני?צחקתי ממבוכה.
לא חשבתי בכלל שבנים מסתכלים על חננה כמוני בביצפר הזה..
"טוב שנמשיך?" פנה אלי דניאל ואני הנהנתי
"לאן?" שאל מאור
"לחפש את חברות שלה.הן נעלמו לה" הסביר דניאל
"אבל איך אתה יודע איך החברות שלה נראות?" שאל מאור..לא מבין
"בואי ספיר" אחז בידי , נאנח וגלגל את עיניו
"ביי חבר'ה" צעק מאור
"ביי..ביי" אמר דניאל והלכנו
"הוא כזה חופר" אמר לי
"הוא בסדר..הוא בן-אדם טוב" חייכתי.
"איי.." השמעתי צעקה קטנה
"מה קרה?" דניאל הסתובב אלי וראה שנפלתי
"אוצ',עיקמתי את הרגל" אמרתי בפרצוף מבואס.
"בואי אני אעזור לך לקום" אמר והרים אותי בעדינות,בעדינות,כאילו מפחד לגעת.
"ואיי ממש כואב לי" אמרתי
"בואי נשב, תתני לרגל לנוח קצת" אמר והתקדמנו לעבר הספסל הקרוב.
"זה תמיד קורה לי" התבכיינתי כשהתיישבנו על הספסל
"לא נורא..תתני לרגל לנוח טיפה וזה עובר"
"כשאני רוקדת אני בחיים לא נופלת או מעקמת את הרגל אבל כשאני הולכת זה תמיד קורה לי.."
"את רוקדת?" שאל בחיוך
"כן" עניתי במבוכה
"מה?" שאל
"היפ הופ וגאז" עניתי בחיוך
"איזה יופי..כמה זמן?" שאל
"כולה שנה" עניתי
"יפה" אמר "תגידי..את גרה פה קרוב?" שאל
"אמ..לא כל-כך..ברחוב שלמה 47. למה אתה רוצה ללוות אותי הביתה במקום לעזור לי לחפש,כבר נמאס לך?" חייכתי
"נראלך? ממש כיף לי איתך,אני יכול להמשיך לדבר איתך שעות.כבר עברה חצי שעה מאז שהתיישבנו."
"מהה??אני לא מאמינה.אני באמת חייבת למצוא אותם" אמרתי וקמתי
"אווצ'" אמרתי כשכמעט מעדתי שוב.הרגל ממש כאבה לי
"ואיי..זה נראלי רציני" אמר "תראי לי את הרגל" אמר ואני שמתי את הרגל על ברכיו. 'איזה פאדיחה' חשבתי
"כואב לך כאן?" שאל ונגע בקרסול
"לא..איפה שהעצם" עניתי
"אולי נמתח לך שריר" אמר ועיסה קצת את המקום
"ואיי אתה עושה מסאג' סוף" חייכתי ועצמתי את עיני,להתענג
"חחח..תודה! " חייך
"מי המחנך שלך?" שאלתי
"אורי להב" אמר
"די, אני שונאת אותו. הוא כזה זקן פוזל"
"חחחחח...אני לא מאמין שאמרת את זה עכשיו" דניאל אמר והתגלגל מצחוק עד דמעות
"לא ברצינות. פעם אחת הוא העיר לי והוא בכלל הסתכל על נעמי ואז פתאום הוא צורח 'ספיר' אז עניתי 'מה' בשיא התמימות נשבעת לך, פתאום הוא אומר לי 'עופי מהכיתה מהר' לא הבנתי בכלל מה עשיתי אבל יצאתי. מאז אני לא סובלת אותו"
"דיי את לא רצינית" אמר והתגלגל מצחוק
"רצינית רצינית" חייכתי גם אני
"מה הוא לימד אתכם?" שאל
"כלום, סתם מפגר הוא בכלל היה מחליף של ברכה. כי היא הייתה חולה"
"אהה.." הנהן בהבנה
"רגע,את לא אמורה להיות ילדה טובה?" שאל
"חחחח..אמורה.זה הייתה הפעם השניה בחיים שלי שהענישו אותי לצאת מהכיתה" חייכתי
"את לא רצינית" אמר ופתח את עיניו כאות הלם "את נענשת כולה פעמים?"
"חח..כן"
"רגע..שאני אבין זה הפעם הראשונה, ומה הפעם השניה?" שאל
"שנה שעברה, ישבתי ליד נעמה. היינו די חברות טובות,עד שרבנו על איזה משהו.
בקיצור, דיברנו,אני כבר לא זוכרת על מה ואז פתאום יוסי,המורה לערבית שואל אותי 'ספיר,מה המילה האחרונה שאמרתי' אז אמרתי לו 'אמרתי' ואז כל הכיתה צחקה אז הוא אמר לי 'חוצפנית,עופי מהכיתה' יצאתי"
"את לא נורמאלית. אמרת לו 'אמרתי'?" שאל וצחק שנית
"כן.כי זה מה שהוא אמר.לא זכרתי את המילה של השיעור אז שיחקתי אותה סתומה"
"לא מתאים לך"
"אתה בכלל לא מכיר אותי.מאיפה אתה יודע מה מתאים לי ומה לא" חייכתי
"יודע יודע הכול" אמר בחיוך ממזרי
"שיהיה" נכנעתי
"ואיי..את יודעת כמה פעמים אני יצאתי מהכיתה?!" צחק
"חחח..כמה?" שאלתי בחיוך
"בואי נגיד שיותר עדיף לספור את הפעמים שנכנסתי לשיעורים"
"מה..למה?!" שאלתי
"את באמת רוצה לשמוע?"
"חחח..לפחות חלק" חייכתי
"טוב אז ככה פעם אחת רא..."
"יופי...באמת תודה רבה לך" שמעתי קול צועק מאחורה.
הסתובבנו וראיתי את שיר.
את האמת, די התבאסתי שהיא באה היא לי נורא כיף,פעם ראשונה
"חיפשתי אותך מלא זמן עד שהתעקמה לי הרגל אז התיישבתי פה עם דניאל" אמרתי והיא חייכה לי חיוך גדול
"אני יסלח על זה,אבל רק הפעם כן?!" אמרה וקרצה לי
"מה נשמע דניאל?" פנתה אליו
"בסדר מה איתך שיר?" שאל חזרה
"יופי. מקסים.יאללה בואי הלכנו כבר 4 עוד שניה"
"4?" אמרתי בהלם והסתכלתי על דניאל שגם הוא היה טיפל'ה מופתע
"מה את מסתכלת עלי?! ככה זה כשנהנים" חייך ואני אחריו
"טוב.דיבורים אח"כ..יאללה בואי הביתה" אמרה ומשכה אותי
"איי..אני באה. לאט.עיקמתי את הרגל" אמרתי
"ביי ספיר" אמר דניאל
"ביי דניאל" אמרתי בביישנות
"היה לי כיף.ואת חייבת לשמוע את הסיפורים שלי" חייך והסתכל בתוך עיני החומות
"חח..בהזדמנות" אמרתי והשפלתי את מבטי
"אני מקווה שיצא לנו להתראות בביצפר קצת יותר"
"חחח...ביי נדבר" אמרתי.
לא הגבתי על המשפט, לא ידעתי מה עושים במצב כזה,התביישתי.
"ככה זה כשנהנים" חיקתה שיר את דניאל בציניות
"מה יש לך?" שאלתי
"סתם..אתם חמודים"
"מה חמודים? מה? כאילו עכשיו אנחנו ביחד?!" התעצבנתי "כולה דיברנו קצת,אני אפילו לא מכירה אותו"
"מה את במחזור? מה את מתעצבנת עלי ככה..תירגעי. "
"טוב טוב.." אמרתי והמשכנו ללכת בשתיקה
"אז לאן נעלמת לי?" שאלתי
"הייתי עם מתן" אמרה ופניה קרנו
"שלא תמותי מהאהבה בטעות" גיחכתי
"מה רואים?"
"רואים זה לא מילה.." חייכתי
"אבל למה הברזת לי,את לא חברה את,תאמיני לי,בשביל איזה בחור ככה ללכת בלי להודיע?" התעצבנתי פתאום
"בשביל זה סידרתי לך את דניאל" חייכה
"רגע..זה היה מתוכנן??"


יומקסים 😉

אהבתי=]

QUOTE אהבתי=]

תודה😊

"ככה זה כשנהנים" חיקתה שיר את דניאל בציניות
"מה יש לך?" שאלתי
"סתם..אתם חמודים"
"מה חמודים? מה? כאילו עכשיו אנחנו ביחד?!" התעצבנתי "כולה דיברנו קצת,אני אפילו לא מכירה אותו"
"מה את במחזור? מה את מתעצבנת עלי ככה..תירגעי. "
"טוב טוב.." אמרתי והמשכנו ללכת בשתיקה
"אז לאן נעלמת לי?" שאלתי
"הייתי עם מתן" אמרה ופניה קרנו
"שלא תמותי מהאהבה בטעות" גיחכתי
"מה רואים?"
"רואים זה לא מילה.." חייכתי
"אבל למה הברזת לי,את לא חברה את,תאמיני לי,בשביל איזה בחור ככה ללכת בלי להודיע?" התעצבנתי פתאום
"בשביל זה סידרתי לך את דניאל" חייכה
"רגע..זה היה מתוכנן??"
------------------------





-פרק 3-





"לא...כאילו קצת" גמגמה
"ואיי אני פשוט לא מאמינה עליך" אמרתי והנדתי את ראשי
"לא רגע ספיר תקשיבי שנייה"
"אין לי מה להקשיב. שתהיי חברה-דברי איתי" סובבתי את גבי והתחלתי ללכת הליכה מהירה לכיוון ביתי.
ידעתי שהיא לא תלך אחרי.שיר לא אחת כזאת שתלך אחרי מישהו אם הוא אומר לך שתעזוב.
דמעות הציפו את עיני.
איך רימו אותי ככה?! אני עד כדי כך מעיקה?! למה היא עשתה לי את זה?!
ובכלל, למה אני בוכה, הרי לא באמת חשבתי שיהיה בינינו משהו...
הגעתי הביתה. כולם ישנו.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי. חשבתי על השיחה שהייתה לי עם דניאל.
'דווקא נהניתי איתו היה לי כיף, רק חבל שזה נעשה בכפיה'
"היי אחות היפה" נכנס לחדרי אחי עומרי
"אימל'ה עומרי הבהלת אותי" אמרתי והתיישבתי על מיטתי
"אם הגעת בשעה כזאת אז אני רואה שנהנית" אמר וחייך חיוך גדול
"כן, היה נחמד" מלמלתי
"היי..למה את ככה?" שאל והזיז מפרצופי את שערי החום ,הארוך המתולתל...
"סתם" לחשתי
"מה קרה?" שאל וישב ישיבה מזרחית
"נכון כשהתקשרת?" אמרתי והתחלתי לספר את הסיפור.
"מאמי שלי, דניאל התחיל איתך?! הוא גבר שבגברים תדעי לך" אמר בחיוך
"אבל מה אתה לא מבין? אני אומרת לך שהוא בכלל לא רצה. זה רק בגלל ששיר רצתה להיות עם מתן, אז היא אמרה לדניאל ללכת אלי ולהעסיק אותי. כאילו אני איזה ילדה קטנה שצריכה בייביסיטר"
" תאמיני לי, שדניאל לא היה הולך אם הוא לא היה רוצה..אני מכיר אותו"
"לא יודעת"
"מה נדלקת עליו?" שאל בחיוך
"אתה יודע שאני לא רוצה חבר עכשיו בלימודים, אבל סתם,אתה יודע, היה לי כיף לדבר איתו,חשבתי שהוא בנאדם טוב ונחמד"
"היי מאמי..זה לא אומר שהוא לא בנאדם טוב ונחמד. תאמיני לי שאני בטוח שהיה לו גם כיף איתך.
ובקשר לשיר..דווקא אני חושב שהיא יצאה בסדר..ז"א היא לא פיירית שהיא לא באה אליך כמו גבר ושמה לך את הדברים על השולחן. אבל עצם זה שהיא סידרה לך מישהו שייהיה איתך ולא תהיה לבד זה סבבה לא?!"
"אמרתי לך כבר,אני לא צריכה טובות,אני לא איזה מטרד שצריך בייביסיטר שישמרו עליו,אני יכולה ללכת הביתה רק שתגיד" התעצבנתי
"את רואה? את היית הולכת הביתה אם היא הייתה אומרת לך שהיא הולכת קצת להיות עם מתן והיא לא רצתה שתלכי אז היא סידרה לך משו בינתיים.את לא יכולה להגיד שלא נהנית לדבר איתו" אמר בחיוך
"זה לא שהיא הלכה אם מתן קצת וחזרה אלי היא הייתה איתו כל הערב.
וחוצמיזה,זה הבעיה שנהניתי איתו! אבל אני יודעת שמלכתחילה הוא בכלל לא רצה לדבר איתי. זה היה בשביל לעשות טובה לחבר. הוא חבר.לא כמו שיר." הסברתי
"טוב מאמי..את כועסת עכשיו וזה הגיוני,יש מצב שגם אני הייתי כועס אבל תירגעי ונדבר.טוב?"
"טוב תודה מותק"
"ביי יפה שלי. לילה טוב" אמר ונשק לי על הלחי
נכנסתי למיטה. והמחשבות לא הפסיקו לנדוד.
כל הזמן הסרט רץ לי אחורה וקדימה,אחורה וקדימה נון-סטופ.
לא יודעת באיזה שעה ,אבל מתישהו פשוט נרדמתי.


יש מצב שאכתוב עוד אחד היום..
נראה לפי הכוח...
צום קל,למי שצם😊

אהבתי מאוווד
פשוט תמשיכיי וכמה שיותר מהר!!!
את יכולה לפרסם את הסיפור גם באתר 4 בנות אם את רוצה עוד קוראות!

=]

QUOTE אהבתי מאוווד
פשוט תמשיכיי וכמה שיותר מהר!!!
את יכולה לפרסם את הסיפור גם באתר 4 בנות אם את רוצה עוד קוראות!

תודה מותק..
ו...אני רשומה לשם ממזמן.
אבל אני לא יודעת איפה אני כותבת..
בפוסט או בבלוג??
(סליחה על הבורות 😁 )

"ביי יפה שלי. לילה טוב" אמר ונשק לי על הלחי
נכנסתי למיטה. והמחשבות לא הפסיקו לנדוד.
כל הזמן הסרט רץ לי אחורה וקדימה,אחורה וקדימה נון-סטופ.
לא יודעת באיזה שעה ,אבל מתישהו פשוט נרדמתי.
---------------------------







-פרק 4-











"ספירוש..קומי,בוקר טוב" העיר אותי עומרי
"מה השעה?" שאלתי
"12 וחצי" ענה
"ואיי יש ביצפר לא?!" אמרתי וקפצתי ממיטתי
"תירגעי חרשנית אין היום"
"למה?" שאלתי, היה לי מן בלק אוט
"יום שישי" אמר ונפל לי האסימון.
"טוב יאללה קומי י'דבה כמה את ישנה?!" אמר, משך את השמיכה מעלי ויצא בחיוך
"אוח, קרציה!" צעקתי לו.
התמתחתי וקמתי ממיטתי. הרגל שלי הייתה הרבה יותר טוב.היא כמעט ולא כאבה.
"בוקר טוב" אמרתי כשירדתי למטה וראיתי את אימי במטבח עם הבישולים לשבת
"בוקר? כבר צהרים" חייכה
"איזה ריח,מה את מכינה?" שאלתי
"כמה הספקתי היום" אמרה בגאווה "הכנתי כבר אורז,פלפל ממולא, עוף, מוקפץ, קציצות עוף ועכשיו אני מכינה פירה"
"יפה יפה..ולמה כל זה?" שאלתי והוצאתי חלב מהמקרר
"שבת היום. וחוצמיזה שרינה באה"
"יש! אז גם דפי תבוא?" שאלתי בחיוך
"כן,כולם" אמרה
"ואיי איך התגעגעתי לדפנה" אמרתי והתיישבתי לאכול חלב עם קורנפלקס"
"חחח..כן,הרבה זמן הם לא היו פה באמת"
"טוב..את צריכה עזרה?" שאלתי אחרי שסיימתי לאכול
"לא, אני עובדת לאט ובקצב שלי,לכי תתעסקי בעניינים שלך "
"טוב אם את אומרת" אמרתי והלכתי לחדרי.
אנחנו משפחה מסורתית.
ז"א אנחנו כן שומרים בשר וחלב, לא מדליקים אש בשבת,אבל טלוויזיה,אור מחשב,לנסוע וכו'..אנחנו כן.
לכן אמא שלי מכינה את הכול מראש.
חגים גם אנחנו שומרים.

"אחותי הקטנה בא לך לשבת איתנו היום?" שאל עומרי
"אל תתלהב אני יותר גדולה ממך ב-5 דקות." חייכתי
"ניניני..למה את תמיד חייבת להזכיר לי את זה?! איך דחפת אותי י'בהמה"
"חחח..אני לא בהמה זה אתה היית חלשלוש ולא אכלת מספיק" צחקתי
"כי אכלת את הכול"
"טוב בקיצור לא יודעת" אמרתי.
"נו...למה את ככה?? את כמעט אפעם לא באה"
"כי אני לא נהנית,אני מעדיפה להישאר בבית וחוצמיזה רינה באה"
"נו..מעולה תבואי עם דפי "
"אם היא תרצה" אמרתי כדי שיעזוב אותי במנוחה
"נו.מה יש לך?!אין שום מבחן יום ראשון ואין שום שיעורי בית,ככה שאין לך תירוצים מהסוג הזה"
"לא אמרתי שיש, פשוט סתם לא בא לי" אמרתי
"בגלל דניאל נכון?!"אמר ושתקתי
"נו מאמי..לא ידעת שבשיחה של 4-5 שעות אנשים יכולים להתאהב אחד בשני"
"מי התאהב,טיפש..באמת שאני סתם לא רוצה לבוא"
"שקרנית" אמר "טוב אם תרצי אנחנו יוצאים אחרי האוכל."
"טוב" עניתי והוא יצא.
'אחח' נאנחתי 'אני לא באמת מתאהבת בו נכון?!'
'פשוט סתם לא בא לי ללכת,הרי כמו תמיד!' ניסיתי לשכנע את עצמי
'טוב די!' אמרתי לעצמי ונכנסתי למיטה,שוב.
'מספיק עם המחשבות האלה' אמרתי לעצמי ועצמתי את עיני.

"ספירייי..." שמעתי קול אהוב במיוחד
"דפייייי" עניתי בחיוך לאחר שפתחתי את עיני
"מה קורה בובה?" שאלה.
דפנה ילדה מהממת. עיניים ירוקות ושיער שטני חלק. רזה לא גבוהה ולא נמוכה.
"בסדר..מה איתך?" התמתחתי ועשיתי לה מקום לשבת
"קומי קומי..כולם מחכים לך לאכול" אמר
"מה כבר שבת?" שאלתי
"כן..אמא שלך אמרה שישנת כול היום" חייכה
"כן,ואיי,אני גמורה" עניתי ושפשפתי את עיני
"טוב יאללה לקום" אמר וקמה
"את לבושה סוף הדרך" החמאתי לה.
היא לבשה שמלת מיני מתנפחת. גופיה כחולה צמודה לגוף וחצאית פסים כחול לבן.
היא הוסיפה לזה חגורה אדומה,לשבור את הכחוליות.
ונעלי עקב לבנות
"חח..תודה מאמי.." חייכה והלכה לסלון
"היא קמה" שמעתי אותה אומרת לכולם.
באמת קמתי,שטפתי קצת את הפנים וירדתי למטה.
"כמה ישנת,שתהיי בריאה" אמר לי אבא
"ובגלל זה היא חייבת לצאת היום כי היא לא באמת תישן בלילה.נכון אמא?" אמר עומרי
"ברור שיוצאים" אמר דפנה
"תשתקו כבר" אמרתי "נו יאללה אבא,תתחיל" אמרתי ואבי התחיל לקדש.
"ואיי פנינה,איזה אוכל" רינה אמרה לאימי
"נכון טעים?" אמרה אימי בגאווה
"חחח..טעים מאוד אמא" אמרתי בחיוך
"יופי בתאבון,תאכלו תאכלו"
""ואיי שבעתי" אמרתי והחזקתי את בטני
"לא ספיר,אל תהיי כזאת,תאכלי עוד עוף,תראי כמה נשאר" אמר אימי
"לא אמא התפוצצתי,אכלתי כבר 2 עופות"
"היא לא יכולה לאכול עוד" אמר דפנה "יש לה עבודה" חייכה והסתכלה עלי
"והיא?" שאלתי והרמתי גבות
"להתלבש" אמרה ועומרי צחק ואמר "יש!" בתנועת אגרוף עם היד
"נו..." אמרתי בחוסר חשק
"דיי ספיר,מספיק להסתגר כל היום בבית,תצאי קצת" אמרה אימי
אמא שלי שונאת שאני נשארת בבית,היא תמיד אומרת לי 'שאני הייתי בגילך הייתי מסתובבת עד אמצע הלילה'
"טוב בסדר קרציות,אני הולכת להתלבש" אמרתי והלכתי לחדרי
'אוף לא רוצה' אמרתי ונשכבתי על מיטתי 'אין לי כוח!!' אמרתי ועצמתי את עיני.
לאחר כמה דקות,קמתי באיטיות ממיטתי ופתחתי את ארון הבגדים.
הוצאתי חצאית מיני עם כפתורים וקשירת פרפר בצד בצבע ירוק חאקי וגופיה לבנה פשוטה.
שמתי נעלים לבנות שטוחות,סידרתי את השיער,שמתי שחור וקצת סומק,בושם ויצאתי לכיוון הסלון
"מהממת!!!" צעקה דפנה
"מעולה..יאללה יצאנו" חייך עומרי בחיוך מרוצה
"דפי אני הולכת עוד שעה-שעה וחצי אם את רוצה לחזור היום הביתה אז תחזרי לפה ואם לא אז תשני כאן ואני אבוא לקחת אותך מחר"
"טוב נראה כבר" אמרה
"יאללה ביי" אמרנו ויצאנו
"לאן הולכים?" שאלתי
"כמו תמיד..לדור" אמר עומרי.
דור היה אדם שלא חסר לו כלום. היה לו בית ענק.
ותמיד היינו יושבים אצלו במרתף.
הבאנו כל מיני פופים,ספות,כריות וזה מקום די נחמד.
"שלום" אמר עומרי כשנכנס וכולם הסתכלו על דפנה
"מי זאת היפה שהבאתם לנו?" שאל דור
"זאת דפנה תכירו..בת דודה שלנו" אמר עומרי
"היי דפנה" אמרו יחד דור ומאור וכולם צחקו
היו שם הרבה חבר'ה: דור,מאור,מתן,דניאל,עומרי,שיר,אני,יסכה ,ירדן ודפנה.
"שלום לגברת ספיר" אמר מאור
"היי..מה קורה?" שאלתי בחיוך
"טוב מה איתך?"
"בסדר" עניתי וראיתי בזוית העין את דניאל נועץ בי מבטים
"היי ספיר" שמעתי אותו
"היי דניאל" עניתי בחיוך. הייתה לי צביטה בלב,די כעסתי עליו על כל העניין
"מה קורה?" שאל
"בסדר" עניתי בפנים רציניות
"מה עם הרגל?"
"עבר,תודה" עניתי והלכתי
"דנדן.." קראתי לירדן
"ספיש" הסתובבה אלי בחיוך.
אני ממש אוהבת את ירדן. היא נשמה טובה, היא תמיד מחייכת ושמחה.
אפעם לא ראיתי אותה עצובה,בוכה או מדוכאת.
היא גבוהה ורזה.יש לה עיניים שחורות ושיער שחור חלק ורגיל.
"מה שלומך מותק?" שאלה וחיבקה אותי
"בסדר..ואת?" שאלתי בחיוך
"מעוולה"
"הופה..טיניניי!!!" צעק פתאום דור וכולם הסתובבו
"מה קרה?" שאלה יסכה
"מתן ושיר חברים"
"אוווווו..." אמרו כולם ושמעתי מלמולים של 'מזל טוב' 'בהצלחה'..
אחרי שהכול נרגע כול אחד דיבר עם מי שבא לו.
דפנה,עומרי ומאור דיברו יחד.
דור ויסכה דיברו
דניאל מתן שיר וירדן דיברו יחד.
ואני ישבתי על הספה לבד משחקת לי בפלאפון.
"נו..מה את כועסת עלי?מה יש לך? " באה אלי שיר ושאלה
"רגע מה,הפכת להיות חברה?" שאלתי
"מה?"
"אמרתי לך אתמול 'כשתהיי חברה-דברי איתי...אז אני מבינה שהפכת להיות חברה.." עניתי
"אני תמיד הייתי חברה ספיר פשוט.."
"זה לא היה נראה ככה אתמול"
"נו תקשיבי.." הפצירה בי ושתקתי.
"אחרי שהלכת חיכיתי לך ואז עמדו לידי מתן ודניאל. מתן התחיל לצרוח לי איזה משהו באוזן ולא שמעתי כלום.אז הוא לקח אותי שנייה הצידה ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי.
אמרתי לו שאני לא יכולה,אני איתך ואז הוא אמר "אל תדאגי אני אסדר את זה" לא הבנתי אותו ורק אחרי שהלכנו לדבר הוא אמר לי שהוא אמר לדניאל להיות איתך.
אז אמרתי לו "דיי מתן תן לי ללכת זה לא יפה" ואז הוא נישק אותי וכבר לא עמדתי בזה"
"היית לפחות מתקשרת או משהו,מודיעה..תאמיני לי שהייתי מבינה אותך"
"אני יודעת שהיית מבינה אותי וניסיתי..הוא לא נתן לי הוא לקח לי את הפלאפון" הסבירה
"אז הוא חצוף"
"נו..מאמי..סליחה..לא חשבתי שזה יהיה ככה"
"זה בסדר" עניתי
"את סולחת לי?"
"כן..נודניקית..יש לי ברירה.." חייכתי והיא חיבקה אותי חיבוק מוחץ
"אני מתה עליך..באמת!"
"זה בסדר יאללה עופי אליו..תראי איך הוא מחכה לך" חייכתי
"בואי איתנו..שבי עם כולם"
"אני עוד מעט יבוא" עניתי
"טוב אז אני מחכה לך " אמרה והלכה
"היי" שמעתי לאחר כמה דקות קול גברי.
הרמתי את עיני וראיתי את דניאל
"היי" אמרתי וחזרתי להתעסק בפלאפון
"את כועסת עלי או משהו?" שאל
"אני אמורה לכעוס עליך?" שאלתי בציניות
"לא יודע" ענה בקול חמוד
"התבאסת הרבה אתמול בערב?" שאלתי בעוקצנות
"מה?? ממש לא! נהניתי מאוד לדבר איתך"
"איזה צירוף מקרים זה,בדיוק אני מחפשת את חברה שלי ואתה פוגש אותי ועוזר לי למצוא אותה אה?!"
"אני לא מבין"
"אני כבר יודעת שמתן אמר לך ללכת 'לשמור עלי' בזמן שהוא עם שיר,כאילו אני איזה תינוקת שצריכה בייביסיטר" אמרתי לבסוף ישירות וללא משחקים
"אה..זה" אמר וסופסוף הבין "נראלך שעשיתי את זה רק בגלל שהוא ביקש?!"
"מז"א?" שאלתי,לא מבינה
"ז"א..שממזמן רציתי לדבר איתך..לא שמעת את מאור אתמול שהוא אמר 'זה זאתי שתמיד יושבת בגן עם הספרים ואמרת שאתה רוצה להכיר..' עד שנתתי לו בוקס והוא שתק.
תמיד הסתכלתי עליך. ראיתי אותך מאחורה אפעם לא ראיתי את הפרצוף שלך. בגלל זה גם לא זיהיתי אותך בהופעה אתמול..אבל תמיד רציתי להכיר אותך.
ואתמול זה היה ממש צירוף מקרים. ברגע שידעתי שזו את ישר רציתי ללכת אליך ולדבר,בלי קשר למתן.גם כדי להכיר מה שהסברתי לך לפני שניה וגם כדי לעזור לחבר.
מה,תראי הם לא חמודים ביחד?!" שאל בחיוך ואני חייכתי חיוך רפה
"נו בחייאת ספיר אין לך מה לכעוס עלי.."
"עזוב" אמרתי. הבנתי פתאום את שניהם.סתם לקחתי את זה קשה
"נו..סליחה אם פגעתי בך.זה הכי לא היה מלפגוע.אני באמת רציתי ורוצה להכיר אותך. היה לי כל-כך כיף לדבר איתך אתמול,את לא מבינה בכלל עד כמה...
לא הפסקתי לחשוב עליך אתמול והיום" אמר והסתכלתי לו בעיניים. האמנתי לו.
"אני חושב שאני אפילו מתחיל להתאהב בך"

אהבתי את הסיפור נחמד מאוד [= תמשיכי!