-מציאות אחרת-

המשך !

אהבתי את הרעיון..

תמשייכי :]

המשך??.??

מדהים ! (:

המשך... 😉

טנקס .. אני עכשיו כותבת וברגע שאני אסיים אני אעלה 😊

המשך??

פרק ארוך -
"נחזור הביתה וניקח את עומרי ושקד מהקייטנה," אמרה חיה שסיימנו כבר לאכול.
היא השאירה כסף ועוד כמה שטרות נוספים, הבנתי שזה טיפ.
"את נותנת לו טיפ?" שאלתי טיפה המומה.
"כן, הוא נתן שירות טוב," אמרה ואני גלגלתי עיניים.
"את יודעת, את בעלי הכרתי ככה," אמרה חיה.
"מה זאת אומרת ככה?" שאלתי לא מבינה.
"רבנו מלא, כמוכם אני מניחה, ואז פשוט התאהבנו והתחתנו," אמרה והבטתי בעינייה, ראיתי עצבות.
"כן, אבל עכשיו אתם גרושים, מה שאומר שמלכתחילה לא הייתם צריכים להיות ביחד."
"רעות זה לא ככה, או לפחות לא היה ככה, היו לנו שנים טובות עד שהוא היה צריך בנות מהצד, זה באופי שלו, שהוא עשה את זה הוא עוד אהב אותי, גם אני אותו, אבל לא יכולתי אז התגרשנו," אמרה והשפילה את מבטה.
"אני מצטערת," אמרתי והתכוונתי לזה.
"זה בסדר, אין לך על מה."
"תודה על הטיפ," שמעתי מאחורי והסתובבתי, ראיתי אותו.
"בכיף," אמרה חיה וחייכה אליו.
"יאללה נלך?" שאלה.
"כן," אמרתי והסתובבתי.
"ילדה?" הוא קרא לי.
"כן?" שאלתי והבטתי בו.
"איך קוראים לך?" שאל והבטתי בו מוזר.
"למה?" שאלתי מסוקרנת.
"קוראים לך למה?" שאל בציניות ועשה פרצוף המום.
"לא, קוראים לי רעות," אמרתי לו ושמעתי שקוראים לשם "אושרי".
"שמעי קוראים לי אז אני צריך לזוז, מקווה שנראה אותך," אמר והלך.
הייתי קצת בסוג של בלבול, לא ידעתי למה הוא שאל, לא ידעתי למה הוא התעניין.
"את באה?" שאלה חיה.
"כן," אמרתי והתקדמתי אליה.

"איך היה בקייטנה?" שאלתי את עומרי ושקד כשהם נכנסו למכונית.
"כיף," אמר עומרי וחייך.
"בסדר," אמר שקד אחרי שהסתכלתי עליו.
"יופי, שמחה שנהניתם," אמרתי להם.
הגענו לבית ועליתי לחדר, נשכבתי על המיטה והמחשבות על אושרי לא עזבו אותי.
לא הבנתי למה אני חושבת עליו, הרי הוא ערס מפגר שבגללו בחולצה שאני מאוד אוהבת יש כתם של קולה.

עברו יומיים בהם עם חיה בכל מיני מקומות באילת, הינו גם בים כמה פעמים וגם נהנו בבריכה שבביתה, שהיא מאוד גדולה.
הגיע היום שהייתי צריכה להגיע לבית הספר, לא ידעתי מה ללבוש, חוץ מחולצת בית הספר כמובן. הגעתי למסקנה שאני צריכה ללכת על לבוש פשוט של ג'ינס חולצת בית ספר לבנה ונעלי ואנס סגורות.
שמתי רק שחור בעיניים והכנסתי מחברת לתוך התיק וגם את התמונה של הורי שאני תמיד שומרת עליה.
החזקתי את התמונה רגע לפני שהכנסתי אותה לתיק והתיישבתי על המיטה, ירדו לי דמעות וחשבתי עליהם.
שמעתי דפיקות ובמהרה מחקתי את הדמעות.
"את בסדר?" שאלה חיה.
"כן."
"אפשר להיכנס?"
"כן," אמרתי והיא נכנסה והתיישבה לידי.
"נסיכה אם תרצי לדבר עליהם או סתם לדבר אני פה אוקי?" אמרה וחיבקתי אותה.
"תודה חיה, על הכל," אמרתי ועזבתי אותה מהחיבוק.
"בכיף נסיכה," אמרה וחייכה, "עכשיו בואי תרדי למטה תאכלי ותצאי לבית הספר," אמרה לי חיה וירדתי איתה.
"את זוכרת את הדרך או שאת צריכה שאני אקח אותך?" שאלה חיה.
"את האמת שאני לא זוכרת את הדרך, פעם אחרונה תיקחי אותי ואני אזכור," אמרתי לה והיא חייכה.
"בואי, ניקח בדרך את עומרי ושקד לבית ספר שלהם," אמרה ויצאנו מהבית, היא נעלה אחריה.
הורדנו את שקד ועומרי בבית הספר שלהם ואיחלנו להם בהצלחה ומשם נסענו לבית הספר שלי. הסתכלתי דרך החלון כדאי לזכור טוב את הדרך, וכשהגענו ראיתי מלא תלמידים מגיעים לכיוון בית הספר, הגענו לכניסה ונשמתי לרווחה.
"בהצלחה נסיכה," אמרה לי חיה חיבקה אותי חזק ונשקה למצחי.
"תודה," אמרתי ויצאתי מהמכונית של חיה.
התקדמתי לכיוון השער ונכנסתי עם רגל ימין אל תוך המקיף, כזו אני, מאמינה באמונות טפולות.
הלכתי לכיוון המזכירות, לא היה לי מושג איפה הכיתה שלי. המזכירה אמרה לי שאני כיתה י"א 2 והסבירה לי היכן המבנה נמצא, הלכתי לשם וחיפשתי את כיתתי, ראיתי את השלט של הכיתה ופתחתי את הדלת, בלי לדעת שאני כבר מאחרת בכמה דקות.
"כן?" שאלה המורה, שנראתה חמודה.
"קוראים לי רעות, אני חדשה פה," אמרתי והבאתי לה את הפתק שהמזכירה רשמה לי.
"שבי שם," אמרה לי והצביעה על שולחן שישבה בו מישהי שנראת חמודה מאוד.
"קוראים לי עמית," אמרה וחייכה חיוך גדול.
"רעות," אמרתי וחייכתי.
"אז שוב כמו שאמרתי, קוראים לי ענת ואני אהיה המחנכת שלכם בשנה הקרובה, אני יכולה להיות מאוד חמודה שאני רוצה ומאוד רעה שצריך," אמרה והבטתי בה, היא נראתה לי לא מאיימת כל כך.
"הייתי איתה שנה שעברה, היא מורה מאוד חמודה באמת, אבל עדיף לך לא להסתבך איתה," אמרה לי עמית וצחקתי טיפה.
"את חדשה פה?" שאלה עמית.
"כן, עברתי לפה מישוב לא מוכר," אמרתי והיא הנהנה.
"מה בגלל עבודה של ההורים?" שאלה והשפלתי את הראש.
"משהו כזה," אמרתי והיא חייכה.
"מכירה את זה, עברתי לפה מהסיבה הזו, אז גם לי אין חברים פה," אמרה והבטתי בה, יהיה לנו קל להתחבר.
"יש לי תחושה שנתחבר," אמרתי וצחקנו.
"כן אה?" אמרה וחייכה.
המשכנו להקשיב לענת והיה צלצול, היא אמרה שעכשיו יהיה לנו עם המורה למתמטיקה ונכיר אותה.
המורה נכנסה וכצפוי זו מורה רוסיה שנקראת ג'ניה, היא התחילה לדבר על השנה ועל מה שנעשה ואני חשבתי שבמתמטיקה אין לי כ"כ בעיה רק אני מקווה שג'ניה תהיה מורה טובה.
"איך הלך שנה שעברה במתמטיקה?" שאלתי את עמית.
"סבבה, ממוצע כזה," אמרה עמית וראינו את ג'ניה נוקבת עלינו מבטים שנשתוק אז שתקנו למשך כל השיעור.
היה צלצול להפסקה, קמתי לקחתי את תיקי ויצאתי עם עמית מהכיתה.
"בואי נלך לקיוסק נקנה לנו סוכריות," אמרה עמית וצחקתי.
"מה מצחיק?" שאלה לא מבינה.
"נגמלתי מסוכריות לפני כמה חודשים עד אז אכלתי כל יום סוכרייה," אמרתי והיא פערה פה.
"כל יום?" שאלה המומה.
"כן, רואה?" שאלתי.
"טוב אז נקנה לך מסטיק," אמרה וצחקתי.
"תודה," אמרתי לה אחרי שקנתה לי מסטיק ולה סוכרייה.
"בכיף, בואי נעשה סיבוב בבית ספר נכיר מקומות," אמרה והסתובבנו בבית ספר, הכרנו מקומות וגם כמה ילדים משם.
"מזל שהכרתי אותך, אחרת הייתי פה לבד," אמרה לי עמית וחייכתי.
"כן גם אני שמחה," אמרתי לה.

המשכנו להסתובב וישבנו על מדרגות שהיו שם, דיברנו על כל מיני דברים, להכיר אחת את השנייה.
ראינו שני בנים מתקרבים לכיוון המדרגות ומסתכלים עלינו, הם נראו טוב.
"אתכן לא ראינו קודם," אמר אחד מהם.
"אנחנו חדשות פה," אמרתי בשמי ובשם עמית.
"איזה כיתה אתן?" שאל שוב אותו אחד.
"י'א," אמרה עמית.
"כמונו," אמר הנער השני וחייך אלי.
"גיל," שמענו שקוראים לאחד מהם והוא הסתובב.
"אה אחי?" שאל את אותו אחד והסתיר אותו ככה שלא זיהיתי אותו.
"מה נשמע אחי?" שאל אותו אחד והתקרב למדרגות, עכשיו ראיתי אותו, וזיהיתי כמובן, זה היה אושרי, לא האמנתי – מכל הבתי ספר באילת דווקא פה הוא נמצא?!
"אמרתי לך שאת רודפת אחרי," אמר לי אושרי וקמתי.
"היה נחמד להכיר," אמרתי ל2 הבנים האחרים ולא התייחסתי לאושרי, תפסתי את ידה של עמית והלכנו.
"מה העניין?" שאלה אותי עמית.
"אני עוד לא מכירה אותו וכבר אני שונאת אותו," אמרתי לעמית.
"תספרי לי מה קרה," אמרה לי וסיפרתי לה כל מה שקרה איתו.
"ואי הוא טיפש, אבל שמעי, הוא ממש יפה," אמרה לי וגלגלתי עיניים.
"יש לו אופי מגעיל."
"מה שתגידי," אמרה לי וחייכה.
ישבנו ליד הכיתה ולפתע אושרי ישב על ידי.
"ואתה אומר שאני רודפת אחריך," אמרתי לו והוא חייך.
"בואי פשוט נשכח ממה שהיה ונתחיל מהתחלה?" הציע והבטתי עליו.
"אני מוכנה לנסות," אמרתי לו.
"אושרי לומד בכיתה י"א 4 עוד חודשיים אני אהיה בן 17, תורך."
"רעות, י"א 2, 16 וחצי."
"אוקי רעות שתהיה לך שנה טובה ובהצלחה," אמר, חייך קם והלך.
"אני מאוד מקווה," אמרתי לעצמי ועמית צחקה.

חיחי יום טוב 😊

איזה חמוווד 😁

פפרק מושלם (:

גם הפרק וגם אושרי שניהם מושלמיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכי 😊

QUOTE (רבבקה @ 15/07/2009) איזה חמוווד 😁

פפרק מושלם (:
😉

מדהיםםםםםםם 😊
יאללה המשך! חחח

תמשיכיי 🙄 😁 😕

המשכיי

תודה בנות :]
מקווה שבקרוב יהיה המשך ^^