אמייייר חמוד (: ייפתי לכבוד סופשבוע עוד המשך חח .
QUOTE (BROKEN-HEART @ 12/02/2009) מדהים!! :]
בגלל שזה קצר תפצי אותנו עם עוד פרק ארוך!! חחח
😁
QUOTE (הנסיכעע @ 12/02/2009) מדהים מאמי 😊
😉
QUOTE (Noykush @ 13/02/2009)
http://forum.randanker.com/index.php?showtopic=60731
העתיקו ממך =\
איזו חוצפה יש לאנשים .
פאאאאאק זה זכויות יוצרים .
לכו תדעו מה עוד היא מפיצה
"אני שונאת אותו" התעצבנתי "הוא חייב להדחף לכל דבר...'עזבת בגללי?' מה הוא קשור?!"
"אני לא יענה לך על זה" אמר אמיר.
"וכדי באמת" אמרתי.
"תרגעי" אמר אמיר.
לקחתי נשימה עמוקה וחייכתי. "הוא לא יהרוס לי את המצב רוח" אמרתי.
"ככה צריך" אמר אמיר.
חייכתי. "אם לא היית ידיד כזה טוב, הייתי מתאהבת בך" אמרתי.
"לא יכלת להגיד לי לפני שנהפכתי להיות ידיד שלך?" שאל אמיר.
וצחקתי. כי ידעתי שאמיר סתם אומר. אני לא מצליחה לחשוב עלינו כזוג. אני בטוחה שגם הוא.
פרק 5
הגעתי מוקדם לבית הספר. אני שונאת להגיע מוקדם.
לחכות ליד הדלת, ואין אף אחד. נשענתי על הקיר ליד דלת הכיתה והחלתי לריצפה.
"מישהי הגיעה מוקדם" אמר אלון וחייך.
"אני רואה שהיא גם לא היחידה"
"בדר"כ אני מאחר" אמר אלון בגילוי לב.
"אוו...נחמד לדעת" אמרתי "גם אני לא מרבה להגיע מוקדם"
"אז למה את כאן?"
"יצא ככה" אמרתי "אתה?"
"פגישה עם היועצת" אמר אלון.
"על הבוקר"
"כן" אמר אלון.
השענתי את ראשי על הקיר ועצמתי את עיני לרגע.
"עייפה?"
"מאוד" אמרתי.
"גם אני" אמר אלון "לא בריא להיות ער בשעה כזאת"
"בכלל לא" הסכמתי.
"אז איך בבית ספר?" שאל אלון.
"עד עכשיו? ברוך ה'" אמרתי וחשבתי שזה מטומטם להגיד עד עכשיו שאני נמצאת בבית ספר
יומיים וחצי.
ילדים התחילו להגיע, ואני ואלון כבר לא ההינו לבד ליד הכיתה. עשרות ילדים מדברים וצוחקים אחד עם השני,
ואני ואלון ההינו כל אחד עסוק בשיחה עם מישהו אחר.
"בוקר טוב" אמרה קארין וחייכה אלי.
"בוקר אור" אמרתי לה.
"את מסטולה" אמרה קארין.
"לא ישנתי ממש" אמרתי.
"מה עשית שובבה?"
"סתם יצאתי עם ידיד שלי" אמרתי.
"ידיד?" שאלה והרימה גבה.
"רק ידיד" אמרתי "אני מכירה אותו יותר מידי זמן בשביל שזה יהיה יותר מזה"
"לא נורא" אמרה קארין "כבר נמצא לך מישהו אחר".
"אני לא ממהרת"
"זאת לא סיבה לחכות למשיח" אמרה קארין וקרצה לי. טל בא וחיבק את קארין מאחורה.
"בוקר טוב לתלמידה החדשה" אמר טל.
"בוקר אור" אמרתי "זה עוד הולך להיות השם שלי 'התלמידה החדשה' אני יכולה להתרגל" אמרתי.
הם צחקו ואני חייכתי.
בדרך הביתה הרגשתי מישהו מסתכל עלי. הסתובבתי בבהלה. אני בר"כ לא מדמיינת דברים כאלה
אז זה היה די מוזר.
הרגשתי מישהו אוחז בידי והסתובבתי מהר.
"מה קרה לך?" שאלה ליטל.
"סתם, הבהלת אותי" אמרתי ושלחתי מבט אחרון אחורנית כדי לבדוק שאין שם אף אחד.
אבל לא יודעת למה, אני פשוט הרגשתי שמישהו מסתכל עלי.
משהו מוזר.
"את לבנה" אמרה ליטל וצחה "כל כך נבהלת?"
"חח כן, הייתי מרוכזת במחשבון וכאלה, ופתאום הרגשתי יד על הכתף" אמרתי "תסכימי איתי שזה מלחיץ"
אני לא יודעת איך הצלחתי לשקר ככה, אני בדר"כ לא מצליחה לשקר טוב.
המשכנו ללכת ישר והתברר שהיא גרה בכיוון שלי פחות או יותר.
"נראלי ערן נדלק עלייך" צחקה ליטל.
"למה?" שאלתי.
"כי הוא נדלק על כל בת חדשה בעולם" אמרה ליטל "יום יומיים זה עובר לו"
חייכתי. "אז זה לא נחשב" אמרתי.
"למה תכננת עליו?" שאלה ליטל.
"לא" אמרתי "לא ממש"
היא צחקה. "יופי" אמרה "הוא לא נראלי בשבילך"
"למה?"
"את נראית ילדה טובה כזאת, הוא מופרע קצת. הוא עבר מלא אי אפשר להאשים אותו"
ריצתי לצחוק, אבל לא עשיתי את זה. אילו ידעה כמה אני עברתי בחיים.
על זה שיש לי צלקת גדולה ומכוערת בגב שאבא שלי דאג להשאיר.
"אפילו עלי הוא נדלק פעם" אמרה ליטל.
"למה אפילו?" שאלתי.
"כי אפילו." אמרה ליטל.
"וואו את מפרטת" חייכתי "אבל אני מבינה, יצא לי להכיר אחד כזה" וכן, חשבתי על דביר.
שלרגע כאילו נדלק עלי, ורגע שאני היה מאוהב בליאן. אבל שוב לא יכולתי לשנוא אותם.
אולי אני מטומטמת שאני לא מצליחה לשנוא אנשים, לא אולי. אני מטומטמת.
אבל זה לא משנה.
"יצא לך להכיר עוד הרבה כאלה" אמרה ליטל "צריך ק ללמוד לא לקחת ללב"
"אני לומדת מהר" חייכתי.
עצרנו מול הבית שלה. "טוב יאללה נתראה מחר בבית ספר" אמרה ליטל.
"ביי" חייכתי.
המשכתי לכיוון הבית שלי ושמתי אוזניות. ההרגשה שמישהו נועץ בי עניים נעלמה. והרגשתי שאני יכולה לנשום לרווחה
למרות שעדיין הרגשתי פחד מפלח בקרבי.
שהגעתי הביתה בדקתי את הדואר ולמרבה הפלא מצאתי מכתב בשבילי.
זה לא קורה הרבה.
נכנסתי הביתה הנחתי את התיק והלכתי למרפסת לקרוא את המכתב.
כמו שפחדתי זה היה ממנו...
הרוח של חיי.
לבתי האהובה לי מכל,
הסתכלתי הבוקר בציור שציירת. אז היית אומנם רק בשמונה.
אבל זה מחמם לי את הלב שככה השקעת את כל הלילה בשביל לצייר לי ציור, לי שבעצם לא מגיע לי בכלל.
תודה.
זה מצער אותי גם לדעת שבמקום להיות אבא טוב להרים אותך ולחבק אותך חזק חזק השארתי לך צלקת.
ביקשת ממני לא להתקרב אלייך.
אני יודע שמין המוסר שאני יתחשב בזה.
אבל אני לא מסוגל.
את בטח צוחקת לעצמך וחושבת מה האיש הזה מדב על גורלץ
אבל לא סתם נכנסת שוב לחיי אחרי תקופה ארוכה.
אולי מישהו מנסה לסמן לי שעלי להלחם עלייך.
אני באמת רוצה שתחזרי ותהיי הבת שלי.
הייתי אבא נורא ואת זה אני יודע.
אני יבין אם כל המלחמות הללו שלי יהיו לשב, כי לא מגיע לי שתסלחי לי.
את היית הסיבה היחידה לקום לעבודה ולקום בכלל בבוקר.
הסיבה היחידה לחזור הביתה אחרי יום מייאש ומלא הפסדים.
את בהיותך ילדה קטנה הראת לי מהי תמימות ילדים כזאת שכיף להסתכל עלייה במחשבה שהלוואי הייתי יכול לחזור
לאותה בועה ילדותית שגם אני חייתי בה בעברי.
גדלת להיות ילדה יפה, ואני רואה גם שנובנה וחכמה.
תני לי הדמנות ואפילו הקטנה ביותר ואני מבטיח לא לאכזב אותך עוד לעולם.
שלך תמיד
אבא שלך...
קרעתי את המכתב וזרקתי אותו לפח. מה יכולתי לצפות?
שהוא יכבד אותי ויתרחק ממני?
הוא ל כיבד אותי אף פעם. הוא לא עמד בציפיות שלי אף פעם..
רציתי לשנוא אותו.
אבל שוב, לא הצלחתי.
מדהים!!
המכתב יצא לך ממש יפה ומרגש..
תמשיכיי (:
QUOTE (LiNoRaZ @ 16/02/2009) מדהייייים - המשך [=
😉
יש לי צמרמורות.
הרגת אותי בפרק 4. 😁😁
הרצוג שליטעעעעעעעעעעע D:😁
בואי אני אגיד לך כאן בחדרי חדרים למרות שגם ככה אפחד לא באמת מתעצל לקרוא את התגובות. 😁
אז.. אינלי כוח בשיט להמשיך את הסיפור שלי.
יש היום בערב ערב חשיפה למגמות.
לתיכון.
דאמט אינלי כוח.
אני חייבת לדבר איתך.
ASAP.
אתר האהבה הישראלי