רק אחרי שמאבדים מישהו, מבינים כמה הוא היה חשוב.

הממממשך

טניוש אני אוהבתותך[:
תעשי המשכון חח

ברי אוהבת אותך 3>

הם ישבו על הספה..ושמו רגלים על השולחן שממול..
רציתי לעבור..ירון הרים ת'רגליים שלו והביא לי לעבור..ואז החזיר אותן..ואביעד לא זז.
"אביעד?" ... "יאללה כבר..מה יש?" הוא לא זז, לא הגיב, אפילו לא הסתכל עליי..
"אביעד?" התקרבתי אליו " מה יש לו?" הסתכלתי עליהם..
"הוא שתה קצת.." אחד מהם אמר לי.
"קצת.." אמרתי כמעט בלחש.
שחכתי מכולם. מהכל. שום דבר לא עניין אותי. דאגתי לו.
"אביעד..?" הוא עדיין לא הגיב. ירון קם והביא לי מקום לשבת לידו.
ישבתי, הוא היה חם.
הוא הפנה את מבטו אלי לאט. בקושי הצליח לזוז.
"הוא צריך אוויר! תפתחו חלון!" אמתי מהר.
"מממ בעיה. אי אפשר לתוח את החלון.."
"מה?" עדיין הייתי בשוק שאף אחד מהחברים שלו לא דאגו לו כשהוא במצב הזה
"תביאו לי מים! מה זה הבקבוק הזה?"
הוא שתה קצת.
"אביעד, רוצה לצאת החוצה?" הוא לא ענה, לא הגיב.
"מה את מטומטמת החוצה?" הם יצאו עלי. יותר מאוחר גל הגיע.
"מה קרה?" לא הבין למה כולם סביבו.
"הוא שתה קצת.."
"גל, קח אותו החוצה. תעשה לי טובה!" אמרתי, ביקשתי ממנו.
עמדתי שם ולא ידעתי מה לעשות. ודאגתי.
אף פעם לא הייתי במצב כזה. הוא אף פעם לא היה במצב כזה, לפחות לא לידי.
"מה פתאום. אל תדאגי, אני יודע מה לעשות...זאת לא פעם ראשונה שזה ככה"
"הוא צריך אוויר, חנוק פה!חלון אי אפשר לפתוח פה!" התחלתי להתעצבן, הייתי לחוצה והייתי חייבת להוציא את זה.
אחרי שכנועים הם עזרו לו לקום ויצאנו החוצה.
הבאתי את הבקבוק מבפנים כדי שישתה. אולי יעזור קצת.
"מה את מביאה לו עוד וודקה? מה את סתומה?" גל יצא עלי כשהבאתי לו את הבקבוק.
"מה וודקה?" כבר נלחצתי בעצמי. כי לא בדקתי מקודם מה זה הבקבוק הזה.
הוא בדק ואמר שזה מים. כולם התחילו לצחוק.
הוא התחיל לרעוד, אורן הביא לו ת'ג'קט שלו, שלא יתקרר.
נכנסנו.
גל דיבר עם מישהי והיא באה אחרי כמה זמן.
ישבתי עם אביעד.
בת דודה שלי כבר ביקשה לחזור, אבל לא יכולתי להשאיר אותו במצב כזה.
האו התחיל לאט לאט לחזור לעצמו פחות או יותר.
רוית? פאק, איזה ישנה. מה היא קשורה?! חחח
פעם היינו רוקדות ביחד. אבל איבדנו ת'קשר.
"מה את עושה פה?" הסתכלתי עלייה במבט של מה את קשורה עכשיו
היא התחילה לשאול את אורן שאלות על אביעד.
"דנוש, רוצה לשבת ?" אלי שאל אותי, סירבתי.
"רוצה לשבת ליד אביעד?" חייך
"לא, זה בסדר. נוח לי ככה!" עניתי
"אביעד, תראה איך דנה דואגת לך!" אלי אמר לו והוא הסתכל עלי. במבט תמים כזה, מבט שלא יכולתי להשאר אדישה אליו.
אלי לקח לו את הפלאפון והתחיל לחטט "בואו נראה ת'הודעות מדנה.."
כוסאמאשלו, שיעזוב ת'פלאפון..שונאת אותו!
הוא לא הגיע להודעו שלנו. הרגשתע מבטים חדים מרוית.
זה היה כבר ברור לי שהיא רוצה אותו.
"מתי הוא התגייס?" שאלה את אורן
"לפני חודש, חודש וחצי" הוא ענה
"לפני חודש!" התערבתי
"איך את יודעת?" שאלה.
"יודעת.." אמרתי בחיוך.
אלי הלך..יצאתי קצת לבת דודה שלי ומיכל החוצה..הן דיברנו להן, שמחתי שהן התחברו, ואני יכולה להיות שקטה קצת.
חזרתי וישבתי לידו.
"אביעד מאמי, איך אתה מרגיש?" הוא הניע את ראשו לחיוב.
"חם לך? רוצה לשתות?" שוב.
"תביאו מים!" ביקשתי.
"אין, נגמר." גל ענה " יקיר תעלה תביא מים מהבית שלך"
גל הביא לו בקבוק שהיה שם והא עלה.
"קחי דנה" יקיר הושיט לי את הבקבוק.
"רגע" הוא לגם מהבקבוק "איכ! אביעד נפגש בהלוויה שלך.." הוא צחק
"מה קרה?" שאלתי
"תטעמי, יש לזה טעם של אבק!" הוא הביא לי את הבקבוק.
"יקיר, לא שטפת את הבקבוק?"
"שטפתי"
לגמתי ולא הרגשתי כלום, לגמתי שוב. המים היו בסדר. אפשר לשתות.
"איך היא שותה בחושניות" אלי צחק, חייכתי.
הבאתי לאביעד לשתות. הוא שתה קצת ואז ביקש לעשן.
הוא עישן יותר מידי.
אח"כ אושר הגיע..אמר שלום.
"אושר קח אותו הבייתה..הוא על הפנים" ביקשתי.
"אביעד? אתה בא הבייתה?" הוא ניסה גם, אך לשווא.
אחרי כמה זמן, הוא חזר לעצמו קצת. הצליח לעמוד על הרגליים.
רוית כבר הלכה.
יצאנו החוצה. דודה שלי לא הפסיקה להתקשר כי הייתי צריכה לישון אצלה.
ישבתי ליד אביעד. היה קר, ממש קר. אפילו אני התחלתי לרעוד כי הייתי בחולצה דקה.
"אביעד, איך אתה מרגיש?" שאלתי.
"בסדר" הוא חייך. זה עשה לי טוב, החיוך הזה שלו.
החזרתי לו חיוך קצת דאגני עדיין.
"קר לך, אתה רועד!" חיממתי אותו קצת עם הידיים.
"את רועדת" חמוד, צחקתי.
"בוא אני אקח אותך הבייתה" אמרתי, התכוונתי לזה. למרות שלא ידעתי בידיוק יפה הבית שלו.
"לא, אני אלך עוד מעט" ענה
"טוב מאמי, תקשיב אני הולכת..בבקשה תודיע לי כשתיהיה בבית, אני דואגת"
"תודה" הבאתי לו נשיקה עדינה הוא חייך.
התקרבתי לאושר " תשמור עליו, קח אותו הבייתה אח"כ בבקשה"
"אל תדאגי" הוא חייך " את הולכת?"
"כן, דודה שלי כבר דואגת ובת דודה שלי כבר רוצה הבייתה מזמן.." חייכתי חיוך של 'מה אני יעשה' והלכתי.
אורן הציע ללוות אותנו "אני מעדיפה שתשאר איתו.." והלכנו.
אחרי 10 דקות בערך, קיבלתי הודעה, מאביעד.
"הגעתי הבייתה תודה על הכל יפה שלי לילה טוב"
"אביעד הזה ממש חמוד" בת דודה שלי אמרה
"כן?" חייכתי. שמחתי שהיא אמרה אותו. לא ציפיתי לתגובה כזו ממנה.
"הייתם ביחד או משהו?" שאלה.
"ממ לא, למה?"
"זה נראה ככה.." חייכתי. נראה..
"אורן אוהב אותך, רואים את זה."
הגענו הבייתה, החלפנו בגדים, שכבנו במיטות, ולא הפסקתי לחשוב על זה. על כל הערב הזה.
הייתי בהלם מהחברים שלו. ועוד יותר ממנו, אף עפם קודם לא ראיתיח אותו במצב כזה, ואני מכירה אותו תקופה ארוכה.

יפהייייפה [:

תודה :]

פרק מדהים!!

תודה מאמי(:

QUOTE (koka15 @ 20/01/2009) טניוש אני אוהבתותך[:
תעשי המשכון חח
😁 😁 😁 😁 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊

אחרי מלא זמן, החלטתי להמשיך (:

הגענו הבייתה, החלפנו בגדים, שכבנו במיטות, ולא הפסקתי לחשוב על זה. על כל הערב הזה.
הייתי בהלם מהחברים שלו. ועוד יותר ממנו, אף עפם קודם לא ראיתיח אותו במצב כזה, ואני מכירה אותו תקופה ארוכה.
יום למחרת, לקראת הערב התקשרתי אליו.
"מאמי, איך אתה מרגיש?" שאלתי.
"בסדר. מה גם את היית שם?" מה אתה לא זוכר כמה דאגתי לך? 
"כן.." אמרתי קצת באכזבה
"מה גם אביה ודן ואלה היו?" שאל
"כן, הם באו והלכו.."
"חחח טוב. נראה אותך היום?" שאל. שמחתי.
"נראה לי שכן. אני נוסעת עוד מעט אז אני אדבר איתך כשאני אחזור"
אחרי שחזרתי התקשרתי אליו. הוא התנהג מוזר. פתאום הוא לא יכול. 😮
ניתקתי בעצבים.החלפתי בגדים ואחותי באה לשבת איתי.
'מאמי מצטער על היחס. מקווה שהבנת אותי. שבוע טוב.' הוא שלח אחרי כמה דקות.

כבר הקשר שלנו לא היה כמו פעם. הכל השתנה.
אין שיחות באייסי. אין הודעות כמו פעם סתם כי בא. אין שיחות, כי בשביל מה? רק שלום שלום :\
אביב ממש חופר. כל הזמן מתקשר, שולח הודעות, רוצה להפגש.
הבחור לא מבין שאני לא בקטע שלו..
"נו יאללה כמה את יכולה ללמוד, בואי תצאי קצת!" הוא אמר.
"אביב תקשיב יש לי מבחן ואני חייבת ללמוד, וממש לא בא לי לצאת!"
"קצת הפסקה. 5 דקות ותחזרי"
"לא!"
"את רוצה אני אבוא נעזור לך ללמוד?"
"לא, אני מסתדרת לבד!"
"טוב, איך שבא לך!" יופי! " את פה שישי-שבת?"
"לא בטוח, יכול להיות אני נוסעת לדודים שלי.."
הייתי חייבת להיפטר ממנו איכשהו. הבן אדם לא מבין רמזים, לא משנה כמה שקופים הם יהיו.
באותה שבת ש"הייתי צריכה להיות אצל דודים" יצאתי עם מיכל וכמה חבר'ה.
עמדתי עם אושר, דיברנו.
פתאום קלטתי את אביב.
"מיכל, מהר!" לקחתי אותה לצד. "אביב פה!!" היא גם הייתה בשוק.
"בואי מפה.." היא רצתה ללכת.
"לא! יאללה מה אכפת לי ממנו. לא חייבים לו כלום!"
חזרנו לכולם, חזרתי לעמוד עם אושר.
אביב התקרב, אמר שלום. הסתובבתי חזרה לאושר.
אביב עמד לידינו דיבר עם מיכל ועוד אחת. לא שמתי עליו.
"ביטלת בסוף את דודים שלך?" שאל פתאום
"אה? כן!" הוא ניסה לעשות קצת פוזות..אחרי איז חצי שעה הוא והחברים שלו הלכו.
אחרי כמה זמן הלכנו כולם להסתובב.
"טוב יאללה נראה לי אני אלך הבייתה.." מיכל הסכימה איתי..אמרו שלום וכל אחת פנתה לכיוון שלה.
"רוצה נלווה אותך?" אושר שאל. הלכנו.
עשינו סיבוב. דיברנו על אלף נושאים שלא עלוים הרבה עם אנשים.
סיבבתי את הראש לצד השני של המדרכה, וראיתי את אביב. הייתי שוק.
הוא הלך מהר, לכיוון הבית שלו. בטח ראה אותי.
"את ואביעד הייתם ביחד?" שאל אחרי שתיקה.
"לא" עניתי במהירות. מה פתאום אושר שואל אותי. אחד אחד אחר שישאל, זה יהיה בסדר. אבל אושר? הם ה-חברים. מה הקשר?
"למה?" שאלתי
"סתם.."
"לא, זה לא סתם, למה?"
"סתם רציתי לדעת.."
"טוב..אין לי בעיה שתשאל אותי, כן?" צחקתי. שלא יחשוב שנלחצתי
"כן?"
"כן..לא..אוף!"
איכשהו הגענו לדבר על אביב. לא בידיוק עליו בהתחלה אבל אח"כ סיפרתי לו.
מאז אותו ערב, אביב הפסיק לחפור XD הבין ת'רמז

"קרין, מחר לאביעד יש יומולדת.."אמרתי לה
"ואללה?"
"כן.."עניתי.
ביומולדת שלו לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, אני חייבת לשלוח לו הודעה, כי לא נעים, אני ארגיש עם עצמי לא טוב אם אני לא אשלח. מצד שני, אם אני שלוחת אני חייבת משהו פשוט, לא יותר מידי כזה.
'מאמי המון מזל טוב!אני מאחלת לך את כל הטוב שאפשר..והצלחה בכל דבר שתרצה..😊'
זהו. שיאחל לעצמו כל מה שיתחשק לו.
בין אם זה להיות עם רוית שלו או כל אחת אחרת. כי הרי זה ברור שיש או היה בניהם משהו.
הערב יצאנו. אמרתי לו שוב מזל טוב, עם חיבוק.
רוית עמדה מאחוריו.
כמו תמיד, אחרי החיבוק לנו אחזנו ידיים.
לא מיהרתי להרפות וכנראה שגם לא זה לא כזה הפריע.
עמדנו ככה כמה דקות. לא נראה לי שמישהו שם לב לזה. הוא הלך אחורה ועדיין המשיך לאחוז בידי.
ניסיתי להרפות, אך הוא תפס טיפה בחוזקה. התנתקנו.

'אביעד אני צריכה לדבר איתך' שלחתי לו הודעה באמצע השבוע.
הרגשתי שכדי להמשיך באמת אני חיבת לסגור מעגל.
להסביר לו כמה דברים, כי חשוב לי.
אולי להבין כמה דברים.
ואולי גם סתם קציתי כמה דקות איתו לבד, כמו פעם.
קבענו לשישי.
יצאנו, ישבנו כולם במקלט.
לא היה לי אומץ לבקש ממנו לצאת.
הוא יצא. יצאתי אחרי כמה זמן לדבר עם אחותי.
"אפשר לדבר?" הוא ישב עם כמה פרחות וכמה בנים שאני לא מכירה..תקעו בי מבטים.
"שם?" הצביע
"בוא.."
בהתחלה לא יכולתי לדבר..שתקתי. בזמן אמת המילים נעלמות. ממש כמו שנה שעברה, אז, עם שון.
"את לא יודעת איך להתחיל?" שבר ת'קרח.
"לא.."
אחרי כמה זמן התחלתי.
"אביעד כולם באותו יום נפלו עלי עם שאלות של 'אתם חברים?' אז נלחצתי, זה היה מוזר לי. הרגשתי צורך עז לברוח. והלכתי לדבר עם עומר. זהו."
"בסדר, זה לא זה."
"אז..?"
"אני אמרתי לך.."
"לא יודעת.."
"את רוצה שאני אגיד לך..?"
ידעתי למה הוא התכוון, אבל רציתי שיגיד שוב
"אמרתי לך. הכרתי אותך מספיק טוב בתקופה ההיא, ואני יודע שגם עוד שנה לא תיהיי מוכנה"
"מממ..למה לא?"
"עמוק בפנים את יודעת שאני צודק.."
"כן.."
"רואה. בגלל זה אני מעדיף להיות בלי חברה רצינית. סתם סטוצים פה ושם.." נפגעתי. נראה לי.
"ואמרת באותה שיחה שאתה לא אוהב את האופי שלי..איזה אופי בידיוק?!"
"אממ..ש..את לא זורמת ו.."
"סליחה?! אתה מעדיף מישהי שרמוטה?!" קטעתי אותו.
"לא! לא זורמת מהבחינה הזו..בדיבורים וכאלה..את שקטה, ביישנית כזו..ולא יודע איך להסביר לך.."
"טוב.." הוא ניסה להתחמק כל הזמן. חזרנו.
יצא שישבנו ביחד. אף אחד כמעט לא שם לב שנעלמנו.
"בוא שב, עדי." הוא רצה לפנות לו מקום.
"לא זה בסדר. שב עם חברה שלך." התכוון אלי. אף אחד מאיתנו לא התייחס לזה.
כל הערב הוא דיבר עם מישהי בטלפון, חיכה למישהי.
היא באה. ואז הבנתי מירון זהו נוי.
נוי! הייתי בשוק! חברה שלי!!!!!!!
הלכתי לשם..היו שם מלא חבר'ה, גם מיכל עמדה..אביה באה איתה. מיכל ואביה מכירות אז היא עמדה איתן.
נוי בידיוק דיברה בטלפון אז אמרתי בנתיים שלום לאביה.
"מה את עושה פה?" נוי הייתה בשוק. לא ציפתי לראות אותי פה כנראה..
"סתם, ישבנו פה.."
"עוד מעט שיר מגיעה.."
עמדהו, דיברנו, צחקנו. לא ראיתי אותן כל החופש של חנוכה..אז השלמנו פערים קצת אפשר לומר. למרות שאנחנו לא החברות הכי הכי, זה היה נראה אחרת.
אביעד בא לנוי וקרא לה להכנס.
הם תכננו לשתות ביחד במקלט.
"מי יהיה שם?" נוי שאלה אותו.
"אני יקיר וגיל וזהו.."
"טוב, הן גם נכנסות!" היא הציבה עובדה. שכאילו אם אני לא באה היא לא נכנסת.
היא קצת חששה להכנס לשם, הייתי כולה פרינצסה מטומטמת כזו. מפחדת לשבת על הספות "מטונף פה!" XD
נכנסנו, יצא שישבתי ליד אביעד.
כולם דיברנו חוץ ממנו. הבאתי לו ת'הרגשה שאני ונוי חברות טובות מאוד. בכוונה.
הרגשתי שהוא לא מרגיש בנוח. הוא כבר רצה ללכת אבל כשראה שגם אני הולכת נשאר.
הלכנו. לא הראיתי שאכפת לי, אבל מבפנים אכלתי את עצמי. רציתי להרוג אותם. בעיקר אותו, או אותה. לא יודעת כבר.

יפפפפפפה כ"כ :]

תודה בריי(:

שמחה שהמשכת (: מהמם

תודה לידורי(:
אני קצת בתקוםפה לחוצה,
אבל אני אנסה להמשיך קצת ולהעלות קצת יותר מאוחר בערב(:

מקווה שיהיה פחות לחץ ותעדכני :]
אוהבבת 3>

QUOTE (koka15 @ 16/03/2009) מקווה שיהיה פחות לחץ ותעדכני :]
אוהבבת 3>
...