רק אחרי שמאבדים מישהו, מבינים כמה הוא היה חשוב.

תודה(:

לידור כן..:|

"טוב, ומתי את חוזרת?" היא הסכימה! שמחתי.
"אממ, אני לו יודעת..אני אסיים וישר לפה.." הסתכלתי עלייה במבט של אני חייבת לצאת..
"אוקי, אז תביאי לי אישור הורים"
"אמא, מה נשמע? תקשיבי מיכל מביאה לי לצאת..את רק צריכה להביא לה אישור שאנחנו נוסעים לקניות וזהו.."
"מה? לאן את רוצה לסוע?" הבנתי שהיא לא מבינה אותי ולא כ"כ זורמת עם הסיפור הזה, אז יצאתי החוצה להסביר לה לפני שהכל נהרס.
"אוקיי דנה, את יכולה לצאת"
"תודה מיכל"

"מאמי?" התקשרתי אליו בדרך לשער
"אה יפה שלי?"
"אני יוצאת לכמה שעות הבייתה(:"
"יופי הצלחת לשכנע אותה?"
"אני מוכשרת!! חחח " צחקנו
"כפרעלייך" צחקנו
"טוב, אז דבר איתי כשאתה בבית סבבה?"
"אוקיי יפה שלי"

"ואיי קרין איזה מצחיק, אמא שלי בהתחלה לא הבינה מה אני רוצה ממנה"
"כן שמתי לב שיצאת אחר כך"
"הוא לא רצה לבוא לפה?" פתאום שאלה.
"אני לא רציתי שיבוא..למרות שאני אמרתי לו לבוא.."
"מה? למה?"?
"כי את יודעת איך כולם פה..רואים אותך עם מישהו ישר סיפורים..שמועות..אני מעדיפה לקחת את זה לאט..אם בכלל יהיה משהו..וגם הוא אחרי צבא מתי להגיע הבייתה, להתקלח, לנוח, אוכל של אמא..מי כמונו יודעים את זה?"
"יש בזה משהו..טוב, לפחות תראי אותו היום..לפה עוד תיהיה לו הזדמנות להגיע"
"כן..קיצר יפה שלי אני אוהבת אותך המוןן אני עפתי"
"אוהבת אותך..תהני לךך(: בהצלחה" הלכתי.

"חחח אמא מה היה קשה להבין?" צחקתי כשנכנסתי הבייתה

נכנסתי לחדר וישבתי במחשב..
"תקשיבי, צריך לעזור לאמא בנקיונות..מה את רוצה לעשות?" אחותי באה אאלי..אפלו כשאני יוצאת הבייתה לכמה שעות מסנג'רים אותי:\
"אני אשטוף!" ישבתי כמה דקות במחשב ואז קמתי לעזור לה.
"אמא, את ממש חוצפנית! עד שאני בבית איך שאני חוזרת את רוצה שאני אנקה?" יצאתי עלייה בצחוק
"אני ביקשתי מאחחותך, לא ממך!" היא אמרה
"מה? אני אהרוג אותה!! היא אמרה שביקשת ממני גם!!"
"עזבי, לכי לנוח.."
"יופי, כבר סיימתי את כל הבית..." צחקתי

סיימתי לשטוף ונכנסתי למקלחת..
"מאמי?" ענתי לו
"מה נשמע?"
"בסדר..איפה אתה?"
"אני באזכרה..אולי תבואי?" אזכרה? מה?
"אזכרה?" לא הבנתי
"דודה שלי.."
"אה.." לא היה לי יותר מידי מה לומר
"אולי תבואי לפה.."
"לא, מה אני קשורה? לא נעים.. אתה לא יכול שנפגש היום?" התבאסתי, התאכזבתי, כ"כ.
"אני יכול..מתי את רוצה?"
"לא יודעת..תגיד לי אתה..אני פנוייה.."
"תתארגני ונפגש?" שאל
"אוקיי..אני אתקשר אלייך."
אחרי 10 דקות הוא חזר אליי ואמר שאבא שלו לא רוצה שילך..כי לא נעים וזה..
רציתי להרוג אותו באותו רגע!
הצטערתי על הרגע הזה שבכלל חשבתי רק לצאת לראות אותו!
הייתי במחשב..סתם בהיתי בורוב הזמן.
פתאום הוא התחבר ושלח לי הודעה..

אביעד:
את בבית?

דנה:
כן..

אביעד:
רוצה להפגש?

דנה:
טוב..

אביעד:
טוב..תודיעי לי כשאת יוצאת..

קצת ירד לי המצב רוח..והחשק אפילו..למרות הכל, עדיין כ"כ רציתי לראות אותו. ככ"כ התגעגעתי!
כבר חודש אם לא יותר לא ראיתי אותו..

הנה הוא..ואיי כמה זמן לא ראיתי אותו...כ"כ התגעגעתי אליו!
בן אדם מבוקש הוא...לא ראו אותו שבוע כל העולם מתקשר אליו:\
"לאן הולכים?" שאל
"לא יודעת..תחליט אתה.."
"נשב?" ישבנו.
ישבנו דיברנו..על שטויות..פתאום איזה מישהו בא..לא מכירה אותו.
ואחרי כמה זמן, באו עוד כמה חברים..
ציפיתי נשב לבד..כנראה שציפיתי ליותר מידי..
המצב רוח ירד לי עוד יותר..ורק חיכיתי לרגע שאני אלך..
"יש לי טלפון.."קמתי והתרחקתי משם קצת..זה היה אבא שלי
"מתי את חוזרת הבייתה?" שאל
"עוד מעט"
"באיזה שעה את צריכה לחזור לפנימייה?" שאל
"היא לא אמרה לי מתי...אבל אני כבר חוזרת הבייתה.."

"מי זאת?מאיפה היא?" שמעתי את גל שואל אותו
"דנה.."הוא ענה.."מפה.."
"מה? אתה רציני?"
חזרתי
"מה קרה?" אביעד שאל כשישבתי
"אבא..שאל מתי אני צריכה לחזור לפנימייה..
"אה.."
"ואיי איזה כוסיות יש לך בצבא..ואתה לא עושה כלום.." איזה מישהו אמר לו כשהוא הסתכל לו בפלאפון.
"אביעד בוא תלווה אותי"קיוויתי שלפחות עכשיו אנחנו ניהייה לבד
"גל אתה בא איתי?" הייתי בשוק. לא יכולתי אפילו להסתכל עליו..
"לא, מה פתאום! לך לבד!" יופי. לפחות הוא הבין!
"לא נו בוא איתי..עד המזרקה.." בסוף כולם הלכו..
הוא הלך לידי..ואני ניסיתי להתרחק ממנו..התאכזבתי ממנו מאוד.
הבנתי את הקטע של האזכרה..אבל זה?
עם נעצרו ואני המשכתי קצת ואז עצרתי
אביעד התקדם אלי..המשכנו ללכת לבד..אף אחד לא מוציא מילה..
מצד אחד אני רוצה להגיד לו כ"כ הרבה..אבל הייתי קפואה..לא הייתי מסוגלת.
הוא חיבק אותי, הייתי קרה.
"עד לאן מלווים אותך?" אחד הבנים שאני לא מכירה שאל אותי
"אתם יכולים ללכת.." עניתי בקור.
ממך אף אחד לא ביקש שתבוא..יכולת להשאר שם! שנאתי אותו. את כולם.
"חכו לי אני כבר בא.." אביעד אמר לחברים שלו כשהגענו למזרקה..והמשיך איתי, לבד.
סוף סוף!
הוא שתק. אני שתקתי. ככה הלכנו כמה דקות.
מיותר.
"חברים שלך מחכים לך..." אמרתי לו

מה יש לו ? מהמם :]

הלוואי והייתי יודעת:\
תודה מאמי(:

בימים הקרובים לא נראה לי שיהיה המשך..

הוא הלך לידי..ואני ניסיתי להתרחק ממנו..התאכזבתי ממנו מאוד.
הבנתי את הקטע של האזכרה..אבל זה?
עם נעצרו ואני המשכתי קצת ואז עצרתי
אביעד התקדם אלי..המשכנו ללכת לבד..אף אחד לא מוציא מילה..
מצד אחד אני רוצה להגיד לו כ"כ הרבה..אבל הייתי קפואה..לא הייתי מסוגלת.
הוא חיבק אותי, הייתי קרה.
"עד לאן מלווים אותך?" אחד הבנים שאני לא מכירה שאל אותי
"אתם יכולים ללכת.." עניתי בקור.
ממך אף אחד לא ביקש שתבוא..יכולת להשאר שם! שנאתי אותו. את כולם.
"חכו לי אני כבר בא.." אביעד אמר לחברים שלו כשהגענו למזרקה..והמשיך איתי, לבד.
סוף סוף!
הוא שתק. אני שתקתי. ככה הלכנו כמה דקות.
מיותר.
"חברים שלך מחכים לך..." אמרתי לו
הוא עצר, הביא לי נשיקה בלחי. אני נשארתי קרה. כל אחד פנה לדרכו.
הייתי עם דמעות בעיניים. ציפיתי שלפחות יתקשר אלי אח"כ, ישלח הודעה, משהו.
חזרתי לפנימייה ולא היה לי מצב רוח לכלום..לאף אחד.
"יאאי בידיוק חשבתי עלייך..איך היה?" קרין קפצה עלי כשראתה אותי
איך היה? היה חרא. אני שונאת ת'בן אדם הזה ועוד יותר ת'חברים שלו!
סיפרתי לה בקטנה.

"דנה יוצאים ליום ספורט, נכון?" נופר שאלה אותי..
"כן, ברור! מי יוצא עוד?"
"נראלי תומר ..הוא תמיד בא!"
"יב' לא באים?"
"לא נראה לי...דיברתי עם שירן והיא אמרה שנראה שלא.
"תומר? אתה יוצא?"
"כן...צריך להודיע בשכבה מי שרוצה לבוא שיגיד.."
בסופו של דבר יצאנו שלושתינו.

שבוע שלא דיברתי עם אביעד..אני מתגעעת, אבל הוא אפילו לא טרח לדבר איתי מאז..יצא מנייאק!
התאכזבתי ממנו 

בכניסה פגשתי את ירון ויקיר.
את ירון אני מכיה דרך אביעד...ויקיר, הוא מהחבר'ה..חמוד כזה.
"יאללה, לכי לרוץ!" יקיר צחק עלי
אח"כ אני ונופר הלכנו אליי הבייתה וקבענו להפגש עם מור ואביב וללכת לאחת הבנות מהקבוצה, כי כולם נפגשו אצלה.
החלפתי בגדים ואז הלכנו.
פגשנו את אלינה בדרך וזרמנו.
נופר ותומר היו צריכים לחזור לפנימייה ואני נשארתי לישון בבית.
"ממתי אתם מכירים?" נופר שאלה אותי ואת אביב, אחרי שראתה שכל הדרך אנחנו ביחד.
"מהיום.." שנינו חשבה וענינו.
"זה נראה כאילו אתם מכירים שנים"
כל הערב הוא סירב לעזוב אותי. כל מקום אליו הלכתי הוא איתי.
ישבתי, עמדתי, דיברתי עם ידידים אחרים, הוא נדחף.
"בואי לסיבוב.." ביקש
"אין לי כח..אולי עוד מעט" ידעתי להיות ביצ'ית כשאני רוצה..ולא היה אכפת לי מכלום.
ישבתי עם יקיר, דיברנו..מלא זמן שלא התראינו..
"מה קרה לא רואים אותך יותר?" שאל
"לא יודעת.."
"תצאי מחר..מה קרה? אם זה לא לא הייתי רואה אותך עוד שנים!" צחקנו
"מחר לא בטוח..יש אצלי דודים.."
"אז ממה?"
"בנות דודות שלי מגיעות..לא בטוח שאני אצא.."
"קחי אותן איתך" קל לך להגיד את זה..אתה לא רגיל לבנות כאלה..אחת עוד סבבה, אבל השנייה, עדיף שלא תצא לפה.
"נראה, אם הן ירצו.."

אביעד?!
שכחתי שהיום חמישי, והוא חוזר מהצבא.
שבוע שלא ראיתי אותו ולא דיברנו.
שחכתי לגמרי שאני בשכונה שלו.
באתי להגיד לו שלום..הוא היה קר. שונה.
אחרי כמה זמן ראיתי שהוא יושב לבד..ישבתי איתו.
"מה קורה?" שאלתי. מנסה להבין באמת מה זה כל היחס הפתאומי הזה..
"בסדר" השיחה לא הכי זרמה והוא קם אח"כ לחבר שלו.
ניסיתי לגרום לא לקנא..רציתי שיתייחס אלי, רציתי שיראה, שיבין.
רציתי אני להבין.
לפני שהלכנו אמרתי להם ביי.
התקדמנו אני ואביב. הוא חיבק אותי..פתאום שמעתי את יקיר קורא לי
"מה ככה את הולכת בלי להגיד שלום?" חזרתי אליו בריצה, אביעד הסתכל עלי, כאילו במבט מאוכזב.
"ירון נלך ללוות אותם?"
"יאללה בואו!"
"אביעד אתה בא?" יקיר שאל אותו
"לא, אני עייף. אני הולך הבייתה."
"נו יאללה, בוא איתנו קצת" באתי אליו, ניסיתי לשכנע אותו
"לא אני עייף, אין לי כח מאמי באמת" אמר.
"טוב, לילה טוב!"

הלכנו, אביב רוב הדרך ניס להיות לידי.
אני ניסיתי להיות עם כל השאר.

"זה אביעד.." אמרתי לאילנה . היא תמיד שמעה עליו אבל אף פעם לא ראתה אותו.
"מה?!" היא הופתעה"בגלל זה הוא הסתכל עלייך ככה, ורצה להרוג אותך גם!"
"מה? מתי?"
"כל הערב הוא הסתכל עלייך..ועכשיו כשאביב חיבק אותך גם..אם הייתי יודעת שזה הוא הייתי מעיפה ממך את כולם!"
"אפשר לחשוב מה כבר עשיתי..כולה דיברתי איתם.."
כולה טעות, התכונתי.
טעיתי, שוב.
תמיד אני מרגישה שאני יוצאת רעה בכל הסיפור. הרי הוא זה ששינה ת'יחס שלו אלי בפתאומיות!

מאמממממי..
זה מהמם..
אביעד הזה דפוווווווק!מככככככככות הוא מקבל עוד שנייה
מחכה להמשך!

QUOTE (-יסווו- @ 06/01/2009) מאמממממי..
זה מהמם..
אביעד הזה דפוווווווק!מככככככככות הוא מקבל עוד שנייה
מחכה להמשך!
תמשיכי ...

QUOTE (koka15 @ 14/01/2009) QUOTE (-יסווו- @ 06/01/2009) מאמממממי..
זה מהמם..
אביעד הזה דפוווווווק!מככככככככות הוא מקבל עוד שנייה
מחכה להמשך!
תמשיכי ...
😉

מאמי סיפור מדהים!!

תמשיכי (:

תודה בנות(:
עוד מעט אני אכתוב המשך אם איןלי במחשב..חחח
שבת שלום:]

'יש מצב אני גונב אותך לסיבוב? אביב' הוא שלח לי הודעה כשהייתי אצל הקוסמטיקאית
"אויי חופר.." אמרתי לאחותי כשיצאנו
"מה קרה?" סיפרתי לה ת'סיפור ועניתי לו בשלילה להודעה.
ממש אין לי כח אליו.

"מיכלוש" עניתי לה
"מה נשמע?"
"הכל טוב, מה איתך?"
"מעולה! אנחנו יוצאות היום?" שאלה. מצד אחד, היה טוב ככה, שהיא לא מכירה אותם..אבל היא כבר התחילה להכיר..ואולי דווקא יהיה טוב אם היא תתחיל לצאת גם איתם..
"אני לא יודעת..תלוי בבנות דודות שלי..." אמרתי
"אויי נו..תנסי לשכנע אותן..תגידי שיהיה כיף.."
"את לא מבינה..הן לא רגילות לחברה כזו..לא יודעת..נראה כבר..אני אחזיר לך תשובה"

התקלחתי, התלבשתי, עשיתי מחליק, התחלתי להתאפר..נראתי טוב (:
כולם הגיעו..רק קרן הייתה..טל אחותה הגדולה נשארה בבית. ואולי טוב שכך.
"את יוצאת היום?" קרן ידועה כאחת שאוהבת לצאת מאשר לשבת בבית.
"לא יודעת, יכול להיות. נראה..את רוצה לצאת?" בפנים כן רציתי לצאת. אבל פחדתי שהיא לא תסתדר איתם..ולא תרצה להשאר שם.
"ממממ כן..אפשר"

הגענו לשם..פגשנו את יקיר ומרי..
לפי מה שהבנתי מרי זו האקסית של עומר..זו שהוא סיפר לי עלייה אז..באותו ערב :\
הלכנו לשבת..יותר מאוחר הצטרפו עוד כל מיני חבר'ה.
אביעד התקרב. לא רציתי ליחס לזה כ"כ חשיבות..אולי אפילו קצת התעלמתי.
הוא לא בא ואמר שלום..רק הסתכל.
"מה קורה?" שאלתי אותו.הוא חייך. חיוך מזוייף. הרי עלי הוא לא יכול לעבוד.
הוא ישב ליד קרן. אני עמדתי.
פתאום זוהר באה להגיד לי שלום..היא הייתה פה עם חברות שלה.
תפסתי כמה פעמים את אביעד מסתכל עלי..הסתכלתי עליו. השפלנו מבט.
הלכנו לסיבוב עם קרן ומיכל.
"אביעד שלך שתה?" מיכל שאלה אותי
"לא.."עניתי.
"בטוחה? זה לא נראה ככה?"
"אני מכירה אותו טוב..אני יודעת לזהות מתי הוא שותה ומתי לא.."
"הלו?" זה היה אורן
"איפה את?" שאל
"סתם עושות סיבוב..אנחנו כבר באות." עניתי.
"טוב..אני מחכה לכן."
"חזרנו למקום שישבנו בו..ר ק אורן ישב שם..
"מה זה? איפה כולם?" שאלתי אותו
"לא יודע..בטח במקלט.." ענה
"אולי תקרא להם..משעמם.. מי שם?" אמרתי. רציתי שיקרא לאביעד.
"אממ ירון, יקיר, אביעד..לא יודע.."
"טוב, תקרא להם!"
"בואי לשם.." ניסיתי לסרב..שילך לבד..בסוף הלכנו.
יקיר בידיוק יצא..אבל אנחנו נכנסנו..
הם ישבו על הספה..ושמו רגלים על השולחן שממול..
רציתי לעבור..ירון הרים ת'רגליים שלו והביא לי לעבור..ואז החזיר אותן..ואביעד לא זז.
"אביעד?" ... "יאללה כבר..מה יש?" הוא לא זז, לא הגיב, אפילו לא הסתכל עליי..
"אביעד?" התקרבתי אליו " מה יש לו?" הסתכלתי עליהם..

אהבתי 😊

יפה (:
אבל קצרצרר..
המשךך 😊

QUOTE (BROKEN-HEART @ 18/01/2009) יפה (:
אבל קצרצרר..
המשךך 😊
😉