רק אחרי שמאבדים מישהו, מבינים כמה הוא היה חשוב.

רק נדמה לי או שיש פה יבוש?? חח
תמשיכי מאמיי :]

חחח ואיי..מצטערת..
הייתי בשבועיים לחוצות של חזרות לבגרות בתיאטרון.ת
ומתחילת החופש אני עובדת מהבוקר וחוזרת לפעמים ב11..
או מחר או שבת מבטיחה המשך ארוך(:

מממ מצטערת על ההזנחה חח
חמישי - שישי יהיה המשך..

אביעד:
שנה טובה מאמי (:

דנה:
תודה, גם לך..

הוא שלח לי בסילבסטר. שמחתי. דיברנו קצת.
אח"כ מלא זמן לא יצא לי לראות אותו.

אחרי שבועיים -

יקיר:
יש היום מסיבה אצל עומר, ישש לו יומולדת, את באה!

רציתי ללכת, אני ועומר ידידים טובים, לא נראה לי שיש אחד שמכיר אותי כ"כ טוב.
אבל לא רציתי לראות את אביעד.

דיברתי עם אלינה, קבענו להפגש ב8 וחצי.
נכנסתי למקלחת, התלבשתי, עשיתי פן, התאפרתי.

"איך ידעת?" עומר הסתכל עלי מופתע וחייך, אחרי שהתרחקנו מהחיבוק.
"יקיר.." חייכתי. לא הרגשתי כ"כ בנוח..ההורים שלו היו שם..וגם החברה שלו.
"לא אמרתי לאף אחד.."
אמרתי לכולם שלום, וישבתי על הספה.
יצאנו החוצה על אלינה..בכניסה ראיתי שני חיילים..כמעט ולא זיהיתי אותו.
כ"כ רציתי להנות, אבל ראיתי אותו, וכל המצב רוח נהרס.

"בואי, אני רוצה לדבר איתך!" גל אמר לי.
הלכנו לצד.
"את מבינה שהרסת עכשיו לעומר ת'יומולדת..את ידידה שלו ולא משנה מה קרה לך קודם, את צריכה להנות..ולא להיות מדוכאת..את זה את יכולה לעשות בבית!" הוא התחיל להטיף לי, כאילו הוא איזה אמא שלי.
אני מספיק בלי מצב רוח גם בלי זה.
"אני יודעת..תאמין לי. וזה הדבר האחרון שרציתי שיצא."
"את צריכה להיות מסתורית, מיוחדת.לזרום, אבל לא להגזים..את צריכה לדעת ת'גבולות שלך..של עד לאן את יכולה להגיע" לא הבנתי איך ולמה הוא הגיע פתאום לנושא הזה.
הלכתי משם, אם קצת חומר למחשבה.
יכול להיות שאביעד דיבר איתו?!

שוב לא ראיתי אותו חודש, אני מנסה גם כמה שפחות לדבר איתו, ממש להתרחק.
יותר קל ככה. למרות הגעגועים וההרגל.
עדיין קש לי להתרגל לזה שאני צריכה ללכת ליומולדת של אותה אחת שהוא התנשק איתה יל מול העיניים..ללכת לשם, ולהיות הכי נחמדה בעולם, צבועה!
הייתי יפה באותו הערב, באותה המידה שהייתי צבועה. נראה לי.
פתאום הוא הגיע, עם עוד כמה חברים שלו, ידידים שלי.
ניסיתי שיקנא, ניסיתי להתקרב אליו, ניסיתי הרבה.
ישבנו על המיטה, אחד ליד השנייה, וכולם לידנו.
הוא הסתכל, עם המבט הזה שלו, שקשה לעמוד בפניו.
הוא התחמק הרבה, מאוד.
ניסיתי להנות, למרות הכל, יחסית לאז.

יום אהבה.
איך פעם חשבתי שביום הזה אנחנו נהיה ביחד, ונחגוג.
"ואיי מחר יום האהבה, אני הולך לישון כל היום." אביעד אמר לכולם.
ישבנו כולם בחוץ, לא היה מה לעשות בכלל.
פתאום הגענו למצב שהוא יושב לפני ואני עושה לו מסאג'.
"נווו עדי תעשה לי מסאג'!!!!!" חן ביקשה ממנו.
"הנה דנה עושה לאביעד, שתעשה גם לך.." הוא אמר.
"מה הקשר..היא אוהבת אותו!" אמרה בשקט, כאלו לא שמעתי.
הכאבתי לו טיפה בכתפיים..ועל כל מילה או משהו שאמרו הגבתי.
הוא התחי פתאום לרדוף אחרי גל..וואז ישב כבר במקום אחר, מולי.
נשענתי על המעקה. הייתי עייפה, ומהורהרת.
"יאללה מאמי, אני הולך." הוא בא לי.
"ביי" הוא התכופף, הביא נשיקה על הלחי, והלך.
אחרי שחי שעה-שעה הלכנו גם.

שבוע לקח לי לקחת את עצמי בידיים, והלחליט שזהו, אין יותר כלום איתו, בחיים לא יהיה
הוא לא הבן אדם המתאים לי, מהרבה סיבות.
וויתרתי.



חג שמח וכשר (:

אהבתי את הקפיצות בזמנים והכתיבה (: מהמם

באמת אהבת? 😊
כי דווקא הרגשתי שזה תקוע כזה, לא יודעת חח
תודה מאמי :]

באמת באמת חח 😛

מזדהה עם הקטע האחרון שאת מחליטה לוותר עליו זה גם מה שעובר עליי בתקופה האחרונה...

QUOTE (lidorushit @ 06/04/2009) אהבתי את הקפיצות בזמנים והכתיבה (: מהמם
😉

תודה בנות(:



-מאמי יום חמישי אלינה עושה מסיבה בבית שלה, יש לה יומולדת. תבוא. –
שלחתי לאביעד הודעה..הם מכירים אבל לא יותר מידי..לא בשביל לשלוח לו הודעה.
אז היא ביקשה ממני..שמחתי לעזור לה 
לא עבר יותר מידי זמן והוא החזיר לי הודעה.
-אוקיי מאמי. אני אדבר איתך-

זהוו..לא רוצה אותו יותר. אני חושבת שעצם העובדה ששלחתי לו ת'הודעה, יכול להוכיח לי שהמשכתי הלאה.

-מאמי יכול להיות לא משחררים אותי מהצבא. אם אני לא אבוא, תמסרי לאלינה מזל טוב-
הוא שלח לי ביום שני.
התבאסתי. רציתי לראות אותו. להראות לו שהמשכתי.
-אוקיי. אם בכל זאת תצא, אז תתקשר אלי.- רציתי להוסיף אני אשמח לראות אותך, אבל זה היה יותר מידי מיותר. אז וויתרתי.

"אני צריכה לדבר עם אביעד, לברר אם הוא בא היום" אמרתי לקרין.
"אביב גם בא?" שאלה.
"כן.." עניתי בבאסה. הרי בגלל אביב לא הלך לי אז עם אביעד. שמאתי אותו כ"כ, והוא בידיוק ההפך.
-מאמי אתה יוצא?- שלחתי לו בהפסקה
-כן, אני כבר בדרך הבייתה-
"אוף, הוא כבר בדרך. אני הולכת לראות אותו היום." אמרתי לה והמשכנו בשיעור.

אביעד:
אני בבית
דנה:
אוקיי
אביעד:
באיזה שעה ואיפה?
דנה:
סביבות 9 בבית שלה
אביעד:
טוב דבריי איתי ליפני
דנה:
אני הולכת אלייה מ8..רוצה גם? חח
אביעד:
חח לא מאמי תתקשריי איליי ב9ככה
דנה:
אוקיי.. אני אדבר איתך כבר(:

אחרי המקלחת מרחתי קרם גוף, עשיתי פן, התאפרתי הכי יפה שאפשר, לבשתי ג'ינס, חולצה ומעיל לבן, מגף מתאים.
'את, את בעינייך מספרת לי עולם...' הצילצול שלו.
"הלו" עניתי.
"דנה?"
"כן..מה קורה?" הופתעתי שהוא מתקשר כ"כ מוקדם..עוד לא 8 אפילו..
"איפה את?"
"בבית..מתארגנת..עוד מעט יוצאת לאלינה.."
"אה"
"למה?"
"חשבתי את כבר אצלה"
"למה איפה אתה?"
"אנחנו פה בחוץ יושבים מחכים לירון"
"אנחנו?"
"אני, גל וליאור"
"אה..אממ אתם רוצים לבוא איתי עכשיו?"
"למה מה השעה?"
"עוד מעט 8.."
"מה? חשבתי כבר 9!" הצחקתי
"טוב חכו רגע..אני עוד מעט אתיכם..אני מריכה לסיים להתארגן.
סיימתי להתארגן, שמתי מהבשם שהוא כ"כ אהב פעם ויצאתי.
"איפה את?!" אלינה התקשרה.
"יוצאת עכשיו מהבית.."

הגעתי אליהם.. הם דפקו לי מבטים, התעלמתי.
"מזל טוב דנה.." ליאור אמר לי ודפקתי לו מבט לא מבין.
"י'דפוק, לא לה היומולדת" אביעד אמר וכולנו צחקנו
"אז..?!" לא הבין
"לאלינה" הוא ענה לו
"מה? אני לא הולך!!!!!" אמר
"ואיי איזה רעים אתם!"
התחלנו להתקדם לכיוון של הבית שלה..
הרגשתי סחרחורת ותפסתי בידו של אביעד.
"מה קרה?" עצר ושאל אותי
"לא , כלום" המשכנו ואז שוב זה קרה.
"את בסדר?" שאל
"סתם סחרחורת.." עניתי והמשכתי.
"את בטוחה שאת בסדר?"
"כן מאמי"

עלינו לבית שלה, היא לא ידעה בכלל שהם גם יבואו מוקדם וכולה נלחצה.
הם פחדו שאמא שלה בבית ולא עלו.
"אולי תעלו כבר?!" ירדתי אליהם
"אמא שלה שם..? לא נעים!" אביעד אמר
"אמא לה לא שם..הבית ריק!"
"תשבעי.."
"נו מה אני אעבוד עליכם?! יאללה!" עלינו. ישבנו שם..היה מוזר בהתחלה, לא זורם.
ידידה של ליאור הצטרפה. לאט לאט באו עוד אנשים, היה יותר נחמד.
ישבתי עם אביעד בספה. הכל היה רגיל.
הוא שתה ועישן. עישן יותר מידי.
לקחתי לו ת'סיגריה. כמו שנהגתי לעשות פעם.
וכמו פעם, הוא הקשיב לי. לא התנגד(:
היה לי כיף, איתו.
מחר יש לי מבחן בהיסטוריה ואני לא באמת מוכנה. משעמם פה, כמעט אין אפ אחד
אביעד וליאור תכננו לברוח אח"כ למועדון.
יצאתי עם אביעד לאוטובוס. ראו עליו שוא לא רוצה ללכת, אבל הוא לא הרגיש נעים מליאור.
"מאמי אם אתה לא רוצה ללכת אל תלך, אתה סתם תצטער על זה"
"אני לא יודע.." ענה "אולי לא נלך?" שאל את ליאור.
"ונשאר פה? משעמם!" לא היה לו מה להגיד.
"אתה רוצה ללכת?" שלאתי אותו
"לא יודע..אין פה מוזי'קה אפילו"
"עוד מעט יביאו.." צחקתי.
"אבל איך אני אחזור?"
"מה איך? מפה הבייתה?"
"כן.."
"מה הבעיה?"
"מה לבד?"
"אני אלווה אותך!" רק תשאר
"עד הבית?!"
"לא! אבל חצי כן.." עניתי
"עד שאנחנו יכולים לצאת ביחד סוף סוף..כי תמיד משהו אל מסתדר אתה לא רוצה!!"
הוא ניסה בכוונה לבאס אותו..
בסוף הם נסעו, וחזרתי חזרה.

"גל, הכל בסדר?" ראיתי אותו עומד לבד..מבואס או משהו
"סתם, הבנתי שהגלגל מסתובב"
"בוא נשב.."
"כשהיא רצתה אותי, לא שמתי עלייה וסתם שיחקתי איתה..אח"כ רציתי אותה והיא כבר לא..ועכשיו היא רוצה אותי..היא רומצה שנחזור" הוא שפך הכל
"ומה עם אביה?"
"אביה זה היה סתם.."
"הלכנו עכשיו לבית שלי..ושכבנו.."
"רצית את זה?" היא יצאה ראתה אותנו וחזרה חזרה. חייכתי.
"לא יודע.."
אחחחחחחחח בנים!

פתאום קלטתי שהקופת סיגריות של אביעד אצלי.
-מאמי אל תחפש את הסיגריות. הם אצלי חח-
שלחתי לו.
-קניתי כבר קופסא חדשה-
-אם אני אצא מחר אני אביא לך. אין לי מה לעשות איתה-

מדהים מדהים (:

יש(:
חחח

"מה זה עושה אצלך?" הראתי לקרין את הקופסה בשיעור.
"זה של אביעד, בטעות זה נשאר אצלי אתמול.." סיפרתי לה את הסיפור של אתמול.
"תיהיה לך סיבה לצאת ולראות אותו" אמרה
"אני לא יודעת..תיראי איזה קור, גשמים..ואני חולה"

כל היום קיוויתי שההורים שלי לא יראו את הקופסה, זה מה שחסר לי.
"אלינה מאמי מה עושם היום?" התקשרתי בצהריים
"לא יודעת..מה בא לך?"
"לא יודעת..קר.." עניתי
"בואי אלי..ונראה"

עליתי אלייה הביתה סביבות 8 בערב.
"אני מראה לך משהו, אבל שקט, לא לצעוק את זה" שאמא שלה לא תשמע בטעות חח
"מה?" היא לא הבינה. הרי אני הילדה הטובה, שלא מעשנת, אפילו לא נרגילה, וכל האנשים שאני נמצאת בחברתם, כמעט כולם מעשנים, ואני הילדה שלא שותה בכלל, פתאום יש לי קופסה?
"זה של אביעד, אתול את זוכרת שלקחתי אותה ממנו, וכשהוא נסע שחכתי מזה בכלל..אני חייבת להחזיר לו לפני שההורים שלי קולטים אותה"
"חחחחחחחחחחח"
"זה לא מצחיק!"
ירדנו למטה, דיברנו קצת עם אלכס, השכן שלה, והמשכנו הלאה, לכיוון השכונה של אביעד וכולם.
"טוב שנייה אני תקשר אליו, נראה איפה הוא.."
"יופי..שיסנן!"
"חחחח" היא צחקה
"או שלא" הוא חזר אלי אחרי דקה
"מה עיניינים?" שאל
"בסדר מאמי מה איתך?"
"בסדר"
"איפה אתה?"
"אצל גל..ליד הבית שלו כאילו.."
"אתה לא בא לשם?"
"כן, עוד מעט.."
"טוב אני בדרך לשם"
"אחלה, הוא אצל גל..עוד מעט הם באים לשם..ואיי אולי נתקשר לאושר? לא נעים, אמרתי שאני אתקשר אליו אתמול ובסוף לא התקשרתי.."
"תתקשרי, הוא חמוד"
"מה קורה דנוש?"
"בסדר, מה איתך?"
"אחלה, לא התקשרת אתמול בסוף, הא?"
"אממ כן..אני אספר לך כבר למה..איפה אתה?"
"סתם עם כמה חברים"
"בא לך לצאת היום קצת עם כולם?"
"כן..יותר מאורח אני אבוא..אני פשוט עסוק קצת."
"אוקיי..אני שם"
"טוב, הוא אמר שהוא יבוא יותר מאוחר."

הגענו לשם.ישבנו עם כולם.
פגשתי את בר וגל שמלא זמן לא ראיתי אותם וישבנו באמת ביחד.
וסתם היה נחמד.
אחרי כמה זמן אביעד וגל באו ואז גם אביה..אחרי זה ירון ודודי באו.
בהתחלה דיי התחמקתי מדודי, שנה שעברה למדנו ביחד ועכשיו הוא עזב ואני מעדיפה לא להזכר בשנה שעברה, בעיקר לא פה, ליד אביעד.
אבל בסופו של דבר, דיברו בקטנה כזה, היה נחמד.
"איפה אושר? שיבוא לפה.."
"לא יודע..לא דברתי איתו"
רציתי להגיד להם שהוא צריך בוא, אבל העדפתי לשתוק, שלא ידעו שדיברנו.
"תביא נתקשר אליו.." הוא התקשר והם הדיברו..אביעד לא הפיק להוריד ממני את העיניים..הייתי צריכה להביא לו ת'קופסה אבל משום מה לא רציתי ליד כולם, ככה.
"דנה..אושר אמר שהוא מקווה לא להתעכב" הוא אמר לי, וכולם הסתכלו עלי
"אושר? מה הקשר? יש משהו בניכים?" אביה שאלה..ואביעד הסתכל עלי.
"לא..סתם" אח"כ אחותי התקשרה אלי אז יצאתי החוצה לדבר איתה.
"אביעד, הקופסה.." אמרתי לו כשנכנסתי. הבאתי לו אותה בלי שיראו..
הלכתי לשבת ליד אלינה ומול דודי וירון.
התחלנו לדבר כזזה..היה נחמד.
הוא הוציא סיגריה.. "את מעשנת?"
"כן.." עינתי
"באמת? ממתי?" הופתע
"לא הרבה.."
"אביעד היא מעשנת?" שאל אותו..למה אותו דווקא?!
"סתם, לא. אני לא מעשנת. אל תדאג"
פתאום הוא לחש אם יש לי חבר..
לפני שהלכנו הוא ניסה לשכנע שנישאר..
"בואו תלוו אותנו" הצעתי, הרי ידעתי שהם לא יבואו. והלכנו.

מהמממם :]

מקסים !
המשך (:

QUOTE (koka15 @ 19/04/2009) מקסים !
המשך (:
...