הראש, הלב וכל השאר

QUOTE (אאללממווגגX @ 03/11/2008) טוב.. תמהרי.. באלי פררקקק D😁:
😛

פרק 6:
יום למחרת קמתי ב-2 בצהרים (כמתוכנן), יוני כבר היה אצלי.
יצאתי מהחדר אחרי שהתעוררתי (עם פיג'מה- מכנסים קצרצרים[הכי נוח לי לישון איתן... אבל בחיים לא תראו אותי מסתובבת איתן מחוץ לבית!!] וגופיה) והלכתי לסלון והוא ישב שם. בהתחלה לא ממש קלטתי שהוא שם (אני ממש לא מפוקסת בבוקר) וכשקלטתי שהוא שם- מה שלקח לי כמה שניות שבהן הוא נעץ בי מבטים- ברחתי מהר לחדר שלי להחליף בגדים (מכנס טריקו וחולצה רפויה שגדולה עלי בכמה מידות- זה שהוא בא אלי לא אומר שאני צריכה להתלבש שונה ממה שאני מתלבשת בדרך כלל). חזרתי לסלון אדומה כולי ואמרתי נבוכה "לא ידעתי שאתה פה..."
"למה החלפת בגדים? דווקא היה יפה לך" הוא חייך בחרמנות
"שתוק ובוא" אמרתי כועסת
הלכנו לחדר שלי והוא אמר "חדר יפה יש לך"
(החדר שלי- החדר די קטן אבל מספיק לי, מיטה וחצי סגולה ורדרדה, קירות בצבע קרם, שולחן פינתי, מחשב נייד, ארון בגדים חום וכוננית קטנה לאוסף הקריסטלים שסבא שלי היה קונה לי כשהייתי ילדה קטנה)
"תודה" אמרתי "הייתי מציאה לך לשתות אבל יום כיפור אז..."
"זה בסדר" הוא אמר
"אז... מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי אחרי שהתמקמנו בחדר שלי
"את עוד צריכה לענות לי על שאלות היום" הוא אמר
"כן... למרות שלא נראה לי שנשארו לך עוד שאלות לשאול אותי" אמרתי
"תתפלאי! יש לי עוד הרבה מאוד!" הוא אמר
"אז קדימה! תתחיל!"
"מה המקצוע שאת הכי פחות טובה בו?"
"ספורט" אמרתי מיד "תמיד איך שהוא לא משנה מה עושים אני מוצאת את עצמי על הרצפה"
"באמת?" הוא שאל מופתע " אני יכול לעזור לך גם בספורט!" הוא אמר
"לא כדי... תמיד כשזה מגיע להזזת הרגלים אני כישלון גמור!"
"אני רוצה לנסות לעזור לך! בבקשה" הוא אמר ועשה פרצוף של כלב מתחנן- פרצוף שכמעט אי אפשר לעמוד בפניו. אבללל בגלל שאני באמת באמת גרוע בספורט הכרחתי את עצמי לסרב "אתה באמת לא מבין כמה המצב שלי חמור ובלתי הפיך! אבל זה רק בגלל שלא ראית אותי בשיעור ספורט" אמרתי לו כמישהי מנוסה בנושא (הרבה אנשים טענו שהם יכולים ללמד אותי לרוץ בלי לעשות מפגש ידידותי עם הרצפה וכלום בלי יוצא מהכלל טעו!)
הוא לא אמר כלום למשך מס' שניות ואז המשיך עם השאלות
"מה את הכי אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?"
"אממ אני אוהבת לקורא, לשמוע מוזיקה, להיות עם חברות טובות לא דברים מיוחדים" אמרתי
"איזה מוזיקה את הכי אוהבת?"
"בטוח שלא אותה מוזיקה שאתה שומע" אמרתי
"נסי אותי" הוא אמר
"אני אוהבת מאוד מוזיקה קלאסית"
"אני באמת לא שומע כזאת מוזיקה" הוא אמר
"כן תיארתי לעצמי... רוב בני הנוער של ימינו לא שומעים את המוזיקה הזאת אבל רק בגלל הסטיגמה שהדביקו על זה... כולם חושבים שזה משעמם, אני לא חושבת ככה" קבעתי "אני די בטוחה שאף פעם לא ניסת להקשיב למוזיקה הזאת נכון?"
"נכון"
"רק אחרי שתקשיב תוכל להגיד אם אתה אוהב את זה או לא"
"מבטיח שאני ינסה" הוא אמר וחייך
"כן אני בוטחה!" אמרתי וצחקתי
"אני באמת יקשיב! אם את אוהבת את זה, זה בטוח שווה!" הוא אמר ואני הסמקתי מעט
"גמרת אם השאלות?" שאלתי
"לא!!" הוא אמר ספק צעק
"עוד כמה יש?" אמרתי בעייפות
"לא יודע... אני לא כותב אותן.. הן פשוט צצות לי"
"יאללה תמשיך..." אמרתי "ותדאג שהן יגמרו מתי שהוא" הוספתי
"מה הירק שאת הכי אוהבת לאכול?" הוא שאל
"אבוקדו! אני יכולה לאכול 5 אבוקדוים בארוחה!"
"באמת?" הוא גיחך
"מה אתה צוחק? אין על אבוקדו!"
"אם את אומרת" הוא אמר
"אולי לא נדבר על אוכל?" ביקשתי
"סליחה שחכתי... היום יום כיפור..." הוא אמר מתנצל "אני ישאל אותך משהו אחר.. אמממ את אוהבת לרקוד?"
"כבר דיברנו על הרגלים שלי?" הזכרתי לו
"כן אבל זה שאת לא טובה בלרוץ לא אומר שאת לא טובה בריקוד!" הוא ציין
"כנראה לא הבנת אותי... זה לא שאני לא טובה בספורט, אני לא טובה בכל דבר שקשור להזזת הרגלים"
"אני לא מאמין לך! אני יאמין רק כשאני יראה את זה במו עיניי" הוא קבע
"חבל מאוד! כי אתה לא תראה אותי רוקדת או עושה ספורט בשום מקרה בשום מקום!"
"באמת?" הוא שאל "ומה אם אני יבוא לראות אותך בשיעור ספורט" הוא התגרה בי
"מבחינת המורה אני מקבלת מחזור 3 פעמים בחודש ובכל שאר הפעמים אני חולה" אמרתי
"את משקרת למורה?!" הוא אמר בקול מזועזע וחייך
"רק למורה לספורט" הצטדקתי
"את אף פעם לא משתתפת בשיעורי ספורט?"
"מידי פעם כן... אבל רק מתי שחייבים"
אחרי בערך שעה של שאלות דומות הוא שאל "את עדיין חושבת עלי כמו שחשבת קודם?"
נראה שזה באמת היה חשוב לו לדעת (בעצם כל שאלה שהוא שאל נראה שהיה חשוב לו לדעת את התשובה... אבל זאת בעיקר)
"את האמת?" שאלתי
"תמיד!" הוא אמר וניסה להישמע ציני למרות שבקולו היה מעט מתח
"אני לא יודעת... אתה שונה ממה שחשבתי שאתה כשראיתי אותך ביום הראשון זה כן אבל עדין לא החלטתי לגמרי" אמרתי
את האמת?שאלתי את עצמי הרבה פעמים במשך השבוע הזה מה אני חשובת עליו... לא ידעתי בדיוק מה
"מה שונה?"
"קודם כל אתה טוב בלימודים" אמרתי "זה הפתיע אותי... אתה שואל עלי הרבה דברים ונראה כאילו שזה באמת מעניין אותך... אתה בכלל לא מדבר על עצמך ואתה רוצה לעזור לי באנגלית וגם בספורט למרות שאמרתי שאני מקרה אבוד- ובאמת התכוונתי לזה אם לא הבנת אותי..."
"למה לא שינית את דעתך לגמרי?" הוא שאל והסתכל עלי בעיניים נוצצות מסקרנות
"אני לא משנה את הדעה שלי כל כך מהר... שבוע זה מעט מעוד זמן.. אולי אתה מכיר אותי יותר טוב אבל אני בקושי מכירה אותך וחוץ מזה ממה שראיתי ביום הראשון ללימודים שלי כאן מתאים לטיפוס שכמוך לנסות 'לכבוש' מישהי שלא רוצה אותו וברגע שהוא יכבוש אותה והיא תיתן לו את מה שהוא רוצה הוא יזרוק אותה"
"אבל כמו שאמרת את לא מכירה אותי... איך את יכולה להגיד דבר שכזה עם את לא מכירה אותי?" הוא אמר באיפוק שהפתיע אותי
"אולי אני לא מכירה אותך אבל בדרך כלל אני לא מפספסת בזיהוי טיפוסים" אמרתי
ידעתי שמה שאני אומרת מרושע, ידעתי שאם אני טועה אני פוגעת בו מאוד, אבל אף פעם לא פספסתי בלזהות טיפוס שכמהו
"אם אני באמת טיפוס כזה שמזין וזורק למה את מדברת איתי בכלל? למה אני נמצא בבית שלך ומתחקר אותך? ולמה את מספרת לי את כל הדברים האלה?" הוא אמר, לא בקול כועס- הוא אמר את זה סתם בתור הערת שולים כזאת כאילו היא לא חשובה או משמעותית בכלל
"אין לי מושג" אמרתי לו סמוקה מכעס לא מובן. יכול להיות שכעסתי עליו כל כך רק בגלל שהוא צדק? למה אני מדברת איתו ועונה לו על כל השאלות המוזרות שלו? אם אני באמת חושבת שהוא טיפוס כזה למה הוא יושב עכשיו בחדר שלי?
אם זה לא היה הבית שלי והחדר שלי הייתי הולכת באותו הרגע, אבל בגלל שזה כן היה הבית שלי והחדר שלי נשארתי וחיכיתי שהוא ילך, אבל הוא לא זז ממקומו על הכיסא שליד השולחן שלי. לאחר דקה של שתיקה מתוחה (מבחינתי לפחות) הוא אמר "איך אני אוכל לשנות את דעתך עלי?" הוא שאל
"אני לא יודעת, אולי לא תוכל" התחתי בו חלק מהכעס שלי
"אין דבר שאני לא יכול" הוא אמר
"זה למשל משפט שמוכיח שצדקתי" אמרתי
"אין דבר שאני לא יכול לעשות כשאני ממש ממש ממש רוצה" הוא תיקן את עצמו
"זה קצת יותר טוב"
"אפשר להתעלם ממה שקרה עכשיו ולהמשיך כאילו לא קרה שום דבר?" הוא שאל לאחר מספר דקות של שתיקה
"זה לא עובד ככה... אי אפשר למחוק דברים שקרו" אמרתי בעצבים 'כל פעם שהוא יעשה משהו שירגיז אותי הוא יבקש לעשות כאילו זה לא קרה? לא נראה לי!'
"אז לפחות תתני לי הזדמנות!" הוא התחנן "תראי מה את גורמת לי לעשות!" הוא אמר כמעט מזועז מעצמו "אני מתחנן! ועוד לפני בחורה! כדי שתיתן לי עוד הזדמנות!" הוא אמר בקול רם אבל נשמע כאילו זה היה מיועד רק לו
"אתה רואה!" אמרתי לו "מה זאת אומרת שאתה מתחנן 'ועוד לפני בחורה'?" חזרתי אחריו בקול מלגלג (כבר הזכרתי את זה שאני פמיניסטית?). כעסתי עליו! מאוד! כל מה שהוא אמר על זה שהוא לא אחד שמזין וזורק, שהוא אחד שמכבד והוא לא מי שחשבתי עליו היו שטויות! וזה מוכיח את זה.
כנראה שהוא הבין שהוא עשה טעות, טעות חמורה. שמתי לב כבר כמה פעמים שבדרך כלל הוא חושב על כל מילה שהוא מוציא אבל היו פעמים (פעמים בודדות אבל בכל זאת היו) שהוא דיבר בלי לחשוב. על ההערה האחרונה שלו הוא לא חשב
"סליחה... פשוט אממ אני אה..." הוא גמגם, עצר שנייה, סידר לעצמו את המשפט בראש ואמר "אני לא רגיל להתחנן... אני כמעט אף פעם לא מתחנן. בעצם הפעם האחרונה שאני זוכר את עצמי מתחנן הייתי שהייתי בן 7 ורציתי לקבל עוד סוכרייה על מקל מאמא שלי. אני לא זוכר שהתחננתי לפני אף בחורה אי פעם" הוא דיבר במתינות, מחשב כל מילה כדי לא להחמיר את מצבו. אבל אני כעסתי, כעסתי יותר מידי בשביל להקשיב למה שיש לו להגיד. כעסתי יותר מידי בשביל שהמבט שלו ישנה משהו. ראיתי שהוא מצטער על מה שעשה אבל לא ידעתי למה הוא מצטער או על מה. הוא מצטער על זה שהוא אמר את מה שהוא אמר בגלל התגובה שלי? בגלל שהוא חשף שקר של עצמו? בגלל שהוא לא התכוון להגיד דבר דוחה שכזה והוא אמר את זה רק מיתוך תסכול? אולי הוא לא התכוון להישמע דוחה כל כך כמו שהוא נשמע ורק אמר שזה אף פעם לא קרה לו אם בחורה? אבל מה קורה לו איתי? הוא בסה"כ מנסה להכיר אותי מעט. הוא רוצה להיות ידיד שלי. אז מה שונה מהיחס שלו אלי למישהי אחרת? אולי לא הייתה לו אף פעם ידידה טובה? כל כך הרבה שאלות קפצו לי לראש אחת אחרי השנייה בקצב מסחרר
קמתי מהר מהמיטה שלי (שעליה ישבתי עד עכשיו) אך מיד התיישבתי. הייתה לי סחרחורת קשה ובלתי מוסברת, הרגשתי כאילו הכל מסתובב. שמעתי קול חלש קורא לי "שירה! שירה! את בסדר! שירה!!" ואז לא שמעתי כלום. הכל נהיה שחור.
פתחתי את העיניים, מצאתי את עצמי שוכבת במיטה ואת יוני מעלי.
"מה קרה?" שאלתי בקול חלש
"אל תדברי עכשיו" הוא פקד ואני שהייתי חסרת כוחות שתקתי "את יכולה להרים את הרגלים?" הוא שאל
ניסיתי אבל לא הצלחתי "לא" אמרתי
הוא הקם ממקומו (ממש ליד הראש שלי) הסתובב סביב המיטה שלי והתיישב ליד הרגלים שלי. הוא לקח אותן הרים אותן ביד אחת (בקלות מפתיעה-שמתי לב לזה גם שהייתי ממש חלשה!) ושם כל רגל על כתף אחת שלו, ככה שאני שוכבת והרגלים שלי מקופלות זווית 90 מעלות על הכתפיים של יוני.
אחרי 5 דקות שאנחנו יושבים בשקט גמור-שבהן יוני מביט עלי בדאגה ואני אוספת כוחות- שאלתי את יוני (כשהרגלים שלי עדין נמצאות על הכתפיים שלו בצורה מאוד מינית אני חייבת לציין-אני במצב החלש שלי לא שמתי לב לזה בכלל) "מה קרה?"
"התעלפת" הוא אמר, ואז נזכרתי
"יוני" הורדתי את הרגלים שלי ממנו הכי מהר שיכולתי והתיישבתי
"תשכבי בחזרה! אני הולך להביא לך מים!"
"יוני!" ניסיתי לצעוק (זה לא יצא ממש מרשים) "לך!" אמרתי לו "לפני שאני יקום ויגרום לך ללכת!"
"נראה לך שאני הולך ומשאיר אותך ככה??" הוא שאל
"כל זה קרה בגללך! עכשיו לך! אני צריכה להירגע לפני שגם אני וגם אתה נצטער על זה שלא הלכת קודם!"
"אין מצב שאני משאיר אותך כאן לבד!" הוא התנגד
"אמא שלי בבית!" אמרתי
"היא ישנה. אם יקרה לך משהו היא לא תוכל לעזור לך!"
"נו כבר יוני לך!"
"לפחות תשתי מים" הוא אמר
"היום יום כיפור! אם שכחת! אני לא שותה ביום כיפור!"
"פיקוח נפש דוחה שבת!" הוא החזיר כתשובה
"אין כאן עניין של פיקוח נפש. התעלפות יכולה לקרות גם ממתח נפשי גבוה!"
"יודעת מה? בואי נעשה הסכם, אני נשאר כאן עד שאמא שלך מתעוררת, אני יושב בצד ושותק אלה אם כן את שואלת אותי שאלה או אומרת לי משהו אוקי?"
לא היה לי כוח להתווכח איתו יותר. נשכבתי על המיטה וניסיתי להירדם "רק אל תירדמי!" הוא אמר "זה מסוכן..." ושתק
התיישבתי על המיטה ונשענתי על הקיר. המון מחשבות ורגשות הצטלבו בתוכי. בסוף רגשות הכעס השתלטו עלי. כשהרגשתי מספיק חזקה קמתי מהמיטה התקרבתי אליו ואמרתי בקול מפתה "יוני"
"כן?" הוא שאל, הוא נשמע שמח למשמע השינוי בקול שלי
"תעמוד רגע בבקשה" ביקשתי וניסיתי להיראות מפתה כמה שיכולתי (למרות שלא ידעתי איך עושים את זה). נראה שהוא קלט את הרמז קום במהירות מדהימה.
התקרבתי עליו וליטפתי את הלחי שלו "רציתי להגיד שאני מצטערת. טעיתי. התגובה שלי לא הייתה נכונה" אמרתי והוא נראה מהופנט לחלוטין " בגלל זה" אמרתי והתקרבי אליו "אני רוצה לתת לך משהו" התקרבתי עוד שהראשים שלנו היו במרחק של אצבע אחד מהשני
====
יצא ארוך!
איך יצא? (מבחינת התוכן)

סיפור ממש יפה..
אהבתי, גם את התוכן וגם את צורת הכתיבה..
מחכה להמשך=]

מדהים מדהים מדהים !!

המשך בבקשה !!

המשך @#$%^&

מדהים ביוותר .
הממשך

פרק מדהים =))

מהמם

יצא יפפפה (:

מדהיים!1
וואי היא כ"כ הולכת לתת לו בעיטה בביצים!!!!!!!!!!!!!!!
והוא כ"כ דלוק עליייייייייייהההההההה

קראתי הכל [: אחד הסיפורים היפים. המשך 😊

יצא מדהים (:

המשך ..

המשך?.. 😁

נו תמשיכי.. ><