השלמתי 2 פרקים..
מדהים!!
המשךך (:
QUOTE (סתםילדדהה @ 22/10/2008) המשך?
..
יצא די ארוך...
מקווה שתהנו!
פרק 5:
ערב יום כיפור הגיע ולאיתו גם יוני
הוא הגיע אל הבית שלי ודפק בדלת
"פתוח!!" אמא שלי צעקה
ויוני נכנס
"אפשר לעזור?" שאלה אמא שלי
"אני יוני..." הוא אמר "באתי לקחת את שירה לבית הכנסת"
"אה כן כמובן" היא חייכה אליו בחביבות "היא בחדר שלה מתארגן... חכה רגע ואני יגיד לה שהגעת"
"אני מוכנה" כעבור כמה דקות
"רוצה ללכת??" הוא שאל
"אוקי" אמרתי "ביי אמא" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה
יצאנו מהבית ואז יוני אמר "אמא שלך נראת נחמדה"
"היא לא רק נראת!" אמרתי וחייכתי
"את אוהבת אותה מאוד?" הוא שאל
"הכי בעולם!!" אמרתי בקול ילדותי והוא צחק
"מה עם אבא שלך? הוא לא נמצא הרבה בבית?" הוא שאל בזהירות(כנראה בגלל שלא ראה את אבא שלי בבית למורת שהיום עבר יום כיפור)
"אממ אבא שלי.." התחלתי להגיד והרגשתי את הדמעות נצברות לי בעיניים "אבא שלי נפטר לפני 4 שנים"
"אני מצטער" הוא אמר ונשמע כאילו הוא באמת מצטער
"אוףף!!" אמרתי ומחיתי את הדמעות מעיניי "אני עדין בוכה על זה כמו ילדה קטנה"
למשמע דברי הוא נעצר. נראה שהוא התלבט בקשר למשהו ואז ראיתי על פניו זיק של החלטה.
הוא לקח את ידי בין שתי ידיו לאט ובעדינות ליטף אותן ואמר ברכות "את ממש לא ילדה קטנה"
מגע ידיו גרם לקצץ פעימות ליבי להיכפל זאת הייתי הרגשה משונה. הרגשתי שאני נקרעת בין החמימות לבין הפחד, החמימות של מילותיו ושל ידיו לבין הפחד ממה שאני מרגישה וממה שהולך להיות.
הוא קירב את ידי אל גופו ושיחרר אותה על החזה ואני ברגע של ערפול חושים השארתי אותה שם נהנת מחום גופו הממכר ומנשימותיו הנעימות על פני.
"זה שאת עצובה בגלל אבא שלך לא אומר שאת ילדה קטנה" הוא אמר ונשמע גם הוא מאט מסוחרר.
ואז במפתיעה הוא קירב אותי אליו וחיבק אותי בחום
"את שומעת?" הוא שאל לוחש באוזני ועדין לא מרפה מהחיבוק
"שומעת מה?" שאלתי עדין מסוחררת ממגעו ומנשימותיו
"את הלב שלי" הוא אמר והרפה מהחיבוק "תרגישי" הוא לקח את ידי בידו ושם אותה על בית החזה שלו שוב "את מרגישה?" הוא שאל
האמת שהוא צדק! הדופק שלו היה מהיר אפילו מהיר מאוד
"את יכולה לעשות לי טובה?" הוא שאל והתקרב מאט אלי
"תלוי" אמרתי מאט בגמגום, קירבתו בלבלה אותי
"לא להרביץ לי?"
"אוקי" אמרתי מאט מבולבלת מעצם השאלה
הוא התקדם לעברי עוד ונתן לי נשיקה על הלחי, נשיקה קטנה שהרבה בנות היו מפרשות כמשהו חסר משמעות, משהו רגיל ושיגרתי. אבל בשבילי זה היה משהו מיוחד(שתהינו הנשיקה הכי מלהיבה ומיוחדת שקיבלתי אי פעם הייתה מאיזה דודה בראש השנה).
אתן בטח מתארות לעצמכן איזה אדומה הייתי באותו הרגע נכון?
"אולי" אמרתי אחרי מס' דקות של שקט "אולי כדי שנמשיך להתקדם לבית הכנסת?"
"אוקי" הוא אמר והמשיך להוביל לבית הכנסת שאני לידו
ואז נזכרתי במשהו, משהו שהיה מאוד חשוב לי ושכחתי לשאול. בלית ברירה (לא הייתי מדברת איתו באותו רגע אם זה לא היה חשוב, הייתי נבוכה מידי) שאלתי אותו "בית הכנסת לא רפורמי נכון?"
"לא הוא לא רפורמי" הוא ענה ואני נרגעתי
לא ממש דיברנו עד שהגענו לבית הכנסת. כל אחד היה שקוע בעצמו. אני עוד הייתי נבוכה ממה שקרה קודם.
כשהגענו לבית הכנסת אמרתי לו "תודה רבה שלוות אותי..." חשבתי שהוא ילך אבל במקום זה הוא התחיל ללכת לעזרת גברים "אממ יוני" אמרתי לו "אתה לא צריך להישאר באמת.."
לא היה לי נעים שהוא יישאר כאן בגללי. ראיתי שהוא ממש לא בקטע של להיות בבית כנסת. כששאלתי אותו לפני יומיים אם יש כאן בסביבה בית כנסת הוא נראה בשוק. לא רציתי שהוא יהיה פה בגללי...
"ולתת לך לחזור לבד בלילה? נראה לך?" הוא אמר ונכנס לעזרת גברים ואני לעזרת נשים
בתפילה לא הייתי כל כך מרוכזת. שאלתי לפחות 8 פעמים את האישה שישבה לידי איפה אנחנו.
יוני השתנה כל כך בזמן קצר כל כך וזה הפתיעה אותי, והדבר שהכי בלבל והפחיד אותי בכל הדבר הזה זה שגם הרגשות שלי התחילו מאט להשתנות ' אבל רק קצת' אמרתי לעצמי
התפילה נגמרה ואני יצאתי מהעזרת נשים והתחלתי לחפש את יוני (דבר שלקח בדיוק חצי שנייה, הוא חיכה לי בפתח עזרת הנשים)
"איך היה?" הוא שאל כשחיוך על פניו
"אין לך מושג מה הלך בעזרת נשים!" אמרתי ברצינות
"מה?" הוא שאל כשמבט מסוקרן על פניו
"בנות התחילו להוריד חולצות ובסוף גם הזמנו חשפן!" אמרתי בציניות
"ואיך הוא היה? שווה?" הוא המשיך עם הטמטום שלי
"בטרוף!"
"פחות ממני כמובן" הוא אמר
"כמובן" אישרתי
"רוצה ללכת הביתה?" הוא שאל
"אממ אם להגיד את האמת לא כל כך" אמרתי
"אז... לאן את רוצה ללכת?" הוא שאל והבעה לא ברורה הופיע על פרצופו
"יש כאן איזה גן ציבורי או משהו?"
"כן בטח... רוצה ללכת?"
"כן" אמרתי והלכנו לגן הציבורי
התיישבנו על ספסל והוא שאל "מה גרם לשינוי בתוכנית?" הוא שאל
"בעיקרון אני בדרך כלל אור אחותי באה הביתה בערב יום כיפור ואנחנו נשארות ערות עד מאוחר כדי שנקום מאוחר ביום כיפור" אמרתי "אבל השנה היא החליטה שהיא נשארת בדירה שלה.." הסתכלתי עליו לשנייה והמשכתי "בהתחלה חשבתי ללכת ישר אחרי בית הכנסת הביתה ולהשתעמם שם לבד אבל בגלל שהסכמת להישאר איתי חשבתי שיהיה יותר קל להישאר ערה אם אני אהיה עם מישהו"
"אז... אני עושה לך טובה?" הוא שאל
"אמממ כן אפשר להגיד"
"אז את חייבת לי?"
"אני מניחה שכן" אמרתי
"יש לי דרך שתוכלי להחזיר לי עכשיו...." הוא אמר
"אוקי מה את רוצה?" שאלתי
"שתעני על השאולות שלי, על כל שאלה שאני ישאל היום"
"אוקי..." אמרתי
"אז... מה הצבע האהוב עליך?" הוא שאל
"אין לי ממש צבע אהוב..." אמרתי "אף פעם לא הצלחתי להחליט"
"כמה אחים יש לך?"
"רק את אחותי הגדולה" אמרתי
"מה המקום שאת הכי אוהבת להיות בו?" הוא שאל
"הים" אמרתי מיד
"למה?"
"איך אני יסביר לך? כשאני בים אני מרגישה כאילו, כאילו כל הדברים הרעים נעלמים. כשאני בים ואני רואה את המים הצלולים, החול הרח ושומעת את הגלים אני תמיד נרגעת. במיוחד בימים חמים..." אמרתי "אני יכולה לשבת שעות בים ולקרוא ספר או סתם להסתכל על המים והגלים" חייכתי בחולמניות, נזכרת בפעם האחרונה שהייתי בים
"את הולכת הרבה לים?"הוא שאל
"תמיד כשיש הזדמנות! אני אף פעם לא מסרבת כשמזמינים אולי לים"
זה המשיך ככה כמה זמן עם עוד שאלות כמו 'מה מספר המזל שלך?' (8 למי שמתעניינות) או איך 'קוראים להורים שלך?' (שרון ונדב). אלה היו השאלות שלא הייתי צריכה לחשוב בשבילן אפילו שנייה, שאלות פשוטות כאלה.
ואז הגיעו השאלות שלקח לי יותר זמן לענות עליהן (או בגלל שהן היו מביכות או בגלל שהתשובה לשאלה הייתה מסובכת יותר)
"יש לך חבר?" הוא שאל
"לא.." אמרתי
"אם כמה בחורים יצאת?"
"למה זה קשור?" התנגדתי לענות
"אמרת שתעני על כל השאלות שלי!" הוא החזיר מתקפה
"אף פעם לא יצאתי עם מישהו..." אמרתי בביישנות
"למה?" הוא שאל (בחוסר התחשבות אני חייבת לציין)
"מה זאת אומרת למה? איזו סיבה יכולה להיות?" שאלתי אותו ברוגז
"את לסבית?" הוא שאל חושש מאט
"אתה אידיוט או שאתה עושה את עצמך? אתה ממש רוצה שאני יגיד את זה נכון? אף אחד לא הזמין אותי לצאת איתו אף פעם!" יריתי לעברו נבוכה וכועסת שהוא גרם לי להגיד את זה
"מה?!?!?!??!?!?!?!" הוא כמעט צעק
"כן" הורדתי את ראשי
כעבור כמה רגעים הוא אמר "סליחה... זה הפתיע אותי.. זה לא יקרה שוב"
"למה זה הפתיע אותך?" שאלתי לא מבינה
"אני שואל את השאלות! זוכרת?"
"זה לא פייר! ישבתי כאן במשך..." הסתכלתי על השעון שהיה על ידי "שעה ועניתי על כל השאלות שלך אבל אתה לא תענה על שאלה אחד שלי?"
"טוב בסדר, בסדר מה רצית לדעת?" הוא אמר בכניעה
"למה מה שאמרתי הפתיע אותך?"
"בואי נגיד ככה, אני בדרך כלל לא טועה בהערכה שלי על אנשים, אבל איתך אני טועה כל הזמן! את אף פעם לא אומרת או עושה את מה שאני חושב שתעשי?"
"ולמה נדמה לך שאתה לא טועה בהערכות שלך על אנשים?" התגרתי בו
"כבר שאלת שאלה אחת" הוא הזכיר לי
"גמרת עם כל השאלות שלך?"
"רק התחלתי" הוא חייך
"זה מעניין אותך בכלל?" שאלתי
"אני אף פעם לא שואל שאלות אם התשובה לא מעניינת אותי" הוא אמר
"למה זה מעניין אותך בכלל" שאלתי לא מבינה
"שאלת הרבה יותר משאלה אחת!" הוא אמר "חוזרים לשאלות שלי!"
"קדימה נראה אותך!" אמרתי בציניות
"מה את רוצה לעשות עכשיו?" הוא שאל
"ברגע זה?"
"כן"
"זאת אחת מהשאלות הבודדות שאני לא אוכל לענות לך, לפחות לענות ביושר" חייכתי
"אוקי, אז איזה עוד שאלות את לא יכולה לענות לי?" הוא שאל
"גם על זאת אני לא אוכל לענות"
"אבל זה לא פייר!" הוא אמר בקול תינוקי "הבטחת שתעני לי על כל השאלות ולא ענית לי כבר על 2 שאלות!"
"אולי..." אמרתי "אולי במקום לענות על שתי השאלות האלה יהיה לך עוד 2 ימים של שאלות?"
"אממ תני לי לחשוב על זה" הוא אמר ועשה פוזה של חושב
"קבל את זה או שלא תקבל כלום!" אמרתי לו "אין מצב שאני עונה לך על שתי השאלות האלה!"
"טוב בסדר..." הוא אמר לאחר שהבין שבאמת אין לו סיכוי לשמוע את התשובות לשאלות האלה "בינתיים אני יוותר לך על שתי השאלות האלה! אבל אל תחשבי שאני ישכח אותן! בסוף את תעני לי על שתיהן!"
=====
איך יצא? חח...
בנות אני טסה היום לברצלונה אז אני לא אוכל לשים פרק עד יום רביעי...
מקווה שכשאני יחזור אני יראה הרבה תגובות 😊
מדהים מאמי
אחח ברצלונה ברצלונה מקום מדהים תהני לך אוהבת [:
מדהיםמדהים ותהני בברצלונה..
פפרקק מדהייםםם =))
תהני בברצלונה =)
מדהים (:
תהני בברצלוונה מאמי תחזרי עם מלא חוויות .. 😊
יאי מדהייייייים!!!!
תהני בברצלונה מותק.. D:
בנות חזרתי!!!!! 😊
תודה רבה על כל התגבות!
גיליתי שיש לי מחר שני בחנים ומבחן אז אני לא אוכל להעלות היום פרק...😢
אני צריכה ללמוד 😢😢😢😢
בנות סליחה שלא יוצא לי לשים פרקים עם הפרשי זמן קצרים...
אני באמת ממש משתדלת!
המבחן במתמטיקה עבר (לא היה משהו... 😢 ) אז מחר אני יוסיף פרק...
טוב.. תמהרי.. באלי פררקקק D😁:
אתר האהבה הישראלי