הראש, הלב וכל השאר

אהבתייי
המשךךךךךךךךךךךךךך

פרק מ=ה=מ=ם

אהבתי מה זה הוא צועק אליה ככה שילך יחפש תחברים שלו

תמשיכי !

ייאא איזה פפרקק יפה 😊
ממש אהבתי את הכתיבה שלך : ]]]]
מחכה להמשך D :

התחלה מדהימה 😊

המממשך :]

אחלה של פרק

תודה רבה לכן על כל התגובות : )
פרק 3:
עבר כבר כמעט חודש מאז היום הראשון ללימודים. החברות שלי עם שקד, מיכל, שלי, יואב נועם ואמיר התעמקה- במיוחד עם שקד ונועם. הכרתי עוד אנשים ואפילו זכרתי את השמות של כמה מהם (כן גם לי יש בעיה עם שמות), אבל איתם לא התחברתי כמו שהתחברתי לחבורה של שקד [כדי שיהיה יותר נוח נקרא לשקד,מיכל, שלי, נועם, יואב ואמיר 'החבורה של שקד'].
עם יוני לא דיברתי, נראה שהוא הבין את הרמז ב'לא מתאים לי לדבר איתך'.
לא רק שלא דיברנו גם לא הסתכלנו אחד על השני (הוא כנראה כעס ואני הייתי נבוכה והרגשתי לא טוב עם איך שדיברתי אליו- הרי אני לא באמת מכירה אותו... שפטתי אותו רק על פי הסתכלות של שנייה וחצי. תמיד לימדו אותי לא לשפוט אנשים לפי המראה או הרושם הראשוני)
במשך כמעט חודש שישבנו אחד ליד השני בשיעור לשון לא החלפנו מילה. מידי פעם הצצתי אליו וראיתי שהוא יושב הכי רחוק שהשולחן נותן לו ממני.לפעמים הייתה לי הרגשה שכשהייתי עונה על שאלה של המורה (דבר שקרה רק פעם אחת במשך כל החודש הזה) או מדברת עם נועם שהיה איתנו בכיתה (דבר שקרה הרבה מאוד) היה נידמה לי שהוא מקשיב אבל שהייתי מציצה עליו הייתי רואה אותו מקשיב למורה. נכון שאיך שדיברתי עליו הציק לי אבל השתדלתי לא לחשוב על זה. הרי בסופו של דבר השגתי את מה שרציתי נכון? הוא לא מדבר איתי יותר.
למרות שיש בנינו עכשיו מי אווירת מתח (או שאולי רק אני מרגישה בה?) אבל הוא כבר לא מדבר איתי, בזה אני בטוחה.
בשאר השיעורים שלמדנו ככיתה ישבתי ליד נועם. איתו הייתי מדברת די הרבה בשיעורים (אבל כמובן לא בכמות שיכולה להפריע לי ללמוד). נועם הוא חמוד, ילד טוב כזה. הוא לא מהמניאקים שמנשקים וזורקים, אבל הוא גם לא אחד שאם משהו יציק לידידה שלו הוא יישאר בצד ולא יתערב. יש בו משהו נעים כזה שגורם לי להשתחרר מאט, למשל אני לא טיפוס שמתחבק או יושב על ידידים אני פשוט לא כזאת אבל איתו (למרות שאנחנו מכירים פחות מחודש) אני מתחבקת (בקטנה אבל בכל זאת מתחבקת) ולשבת עליו אין לי בעיה.
"בוקר טוב" אמרתי כשנכנסתי לכיתה
"בוקר טוב" אמר נועם ונתן לי חיבוק קטן
"איפה כולם?" שאלתי
"בכיתה של שקד... יש לה בוחן באנגלית אז היא לומדת שם והם עוזרים לה"
"אה... אז למה אתה לא שם?"
"כולם עוזרים לה שם אני רק יפריע" הוא אמר "שירה?"
"כן?"
"מתי אמרת שיש לך יומולדת?"
"אמ... עוד 4 ימים למה?"
"ב-10 לאוקטובר?"
"כן..."
"מה את רוצה לעשות?" הוא שאל
"אממ אני לא רוצה לעשות כולם" אמרתי
"מה זה את לא רוצה לעשות כולם? בטח שאת עושה משהו!"
"לא באמת אני לא אוהבת לחגוג... לא חגגתי מגיל 10"
"יופי! אם ככה אנחנו צריכים לעשות משהו ממש גדול הפעם!"
"אוי נועם!" אמרתי לו והצמדתי את ידי לתנועת בקשה/התחננות "בבקשה בבקשה אל תעשה משהו! לפחות לא משהו גדול!! בבבקשה!!"
"אבל שירה" הוא אמר "את חייבת לעשות משהו ליום הולדת! לפחות משהו קטן!"
"טוב נו..." אמרתי "נלך למסעדה או משהו... אוקי?"
"התכוונתי למשהו קצת יותר גדול " נעצתי בו מבט הוא אמר "טוב שיהיה..."
"נלך לספגטים?" שאלתי
"אוקי" הוא אמר
ואז נשמע הצלצול שהודיע על תחילת השיעור. נועם התיישב במקום שלו ואני התיישבתי ליד יוני (כי היה שיעור לשון).
הוצאתי את הציוד שלי מהלוקר ואז סימה גרנית [המורה ללשון למי שלא זוכרת] נכנסה לכיתה.
"סליחההההה!!!" היא צעקה בקול המעצבן שלה "למה אתם לא יושבים במקומות???" היא צעקה על 3 ילדים שעמדו ליד הלוקר וניסו לפתוח אותו
"בוקר טוב גם לך סימה" אמר יוני בקול רם ואני החנקתי צחקוק
"סליחהה!!!" היא צעקה שוב "אתה מתחצף אלי?"
"אני?!?!" הוא אמר בפליאה מעושה "מתחצף אליך? איך את יכולה לחשוב על דבר כזה?!?!?!? בסך הכל אמרתי לך בוקר טוב" הוא אמר והסתכל עלי פעם ראשונה במשך כמעט חודש וכשראה שאני מצחקקת הוא חייך
"יוני!" היא צעקה "צא מהכיתה מיד!" היא המשיכה לצעוק
"אוקי" הוא אמר והעביר לי פתק קטן רגע לפני שהתרומם מהכיסא ויצא מהכיתה
הסתכלתי מופתעת בפתק שהוא העביר לי 'הוא אפילו לא הסתכל עלי במשך כמעט חודש שלם ועכשיו הוא מעביר לי פתק?! מוזר... ' חשבתי ופתחתי את הפתק. בפתק היה כתוב 'צאי החוצה בבקשה אני חייב לדבר איתך'. 'עוד יותר מוזר' חשבתי 'הוא אמר בבקשה!! יכול להיות שבאמת שפטתי אותו מהר מידי'. הסקרנות שלי גברה על המוח שאמר להישאר לשבת בכיתה עד לצלצול. הרמתי את ידי כדי לקבל את רשות הדיבור.
"שירה?" סימה אמרה
"אני יכולה לצאת לשירותים?" ביקשתי
"זאת הפעם הראשונה והאחרונה" היא אמרה ואני זינקתי ממקומי ויצאתי החוצה. בשניה שיצאתי החוצה חיפשתי במבטי את יוני. מצאתי אותו עומד לצד הדלת נשאן על הקיר וכשראה אותי קפץ
"באת!" הוא אמר מאט מופתע ושמח
"סקרנת אותי" הודתי
"סקרנתי אותך?" הוא שאל בהתעניינות הולכת וגברה
"לא הסתכלת עלי במשך כמעט חודש ועכשיו אתה רוצה לדבר איתי?" אמרתי "וגם בקשת בבקשה! איך אני יכולה לסרב לבקשה כל כך מנומסת" הוספתי בציניות
והוא רק בהה בי. אחרי דקה בערך שהוא בהה בי אמרתי "אז... מה רצית להגיד לי?"
"אממ" הוא אמר, נראה שהוא התלבט איך להגיד את זה "רציתי להתנצל"
"אה?" אמרתי לא מבינה
"רציתי להתנצל על מה שקרה ביום הראשון שבאת לפה,התנהגתי בצורה יהירה ולא נחמדה ואני מבקש סליחה" הוא ירה את המשפט בלי לקחת אוויר באמצע כאלי היה קשה לו מאוד להגיד את זה
"אממ" אמרתי בבלבול, לא ידעתי מה להגיד
"את לא צריכה להגיד כולם" הוא אמר כשראה את הבלבול על פני "רק רציתי להגיד לך סליחה"
הוא הסתובב לעבר דלת הכיתה
"למה?" שאלתי אותו כשידו הייתה על ידית הדלת
"מה למה?" הוא הסתובב ושאל אותי
"למה אתה אומר פתאום סליחה? התעלמת ממני במשך כמעט חודש... מה פתאום נזכרת בי?" הוא הסתכל עלי למספר שניות ואז אמר "בהתחלה כעסתי עליך, אבל כמו שאמרתי לך לפני שהחלטת שאת לא צריכה אותי בתור מלווה את מעניינת אותי"
'עוד פעם הוא אם ה-את מעניינת אותי- הזה שלו? מה אני בובת משחק?' חשבתי ברוגז
"ממש לא התעלמתי ממך במשך החודש הזה" הוא המשיך "בכל פעם שלא ראית היית רואה הייתי מסתכל עליך ובוחן את הבעות פניך הלא צפויות, ממש כמו עכשיו" הוא אמר כששיניתי את הבאת פני מרוגז לאדמומיות עזה והורדתי את ראשי ממנו "יש בך משהו מאוד שונה מהבנות שאיתם אני מסתובב" הוא הרים את ראשי והסתכל אל תוך עיניי.
"אז למה לא דיברת איתי?" שאלתי מוקסמת מעיניו היופות שהפריעו לי להתרכז בצורה קשה
"כי את ביקשת את זה" הוא אמר והוסיף "לא?"
"אז.. אז למה עכשיו?" שאלתי אותו מתעלמת משאלתו
"כי" הוא אמר והתקרב אלי כך שאני הייתי צמודה לקיר והוא כמעט נשאן עלי "כי עד עכשיו הצלחתי להתאפק"

מהמם = ]
מחכה להמשך מאמי .

וואוו פשוט מ-ד-ה-י-ם ! (:
איזה חמווווד הוא 😛

ד"א
גם לי יש יומולדת ב- 10 לאוקטובר.. ואהיה בת 16..חחח 😁

לילה טוב 😊

ואו איזה סוףף פרק מדהים

וואייי מהמם!!!!

המשך...

מדהייייייייייייייייייייים

ווואווו מהמם !!!

המשךךךך

מדהיים

מצטערת אבל הכי מוקדם שאני יכול להעלות פרק יהיה ביום ראשון... היום ומחר יום כיפור ואני לא משתמשת במחשב/כותבת ביום כיםור וביום שישי שבת אני יוצאת לטיול...
סורי