QUOTE (אאללממווגגX @ 13/01/2009) תמשיכייייייייייייי
:] מממהההררררר
אחרי מלא זמן שנטשתי חזרתי לקורא..
את כותבת מדהים!!
תמשיכיי (:
אני ישתדל להעלות פרק עד יום חמישי אבל יש לי עבודה ענקית בביולוגיה (במקום מבחן) ליום ראשון ועוד לא התחלתי!!
אמאלהה פשוטט מדהים לא הפסקתי לקרוא מהפרק הראשון
מעלללללללללללללללללללללף
ממדההיים !!
קראתתי הכל ממש יפה!
תמשייכי.
עוברת עלי תקופה ממש קשה והמצב רוח שלי חרא
בגלל זה יצא ממש ממש קצר וצולע
אני מצטערת אבל לא הייתי מסוגלת לשבת ולכתוב
אז זה הכי טוב שיכלתי לעשות
פרק 16:
העניינים עם נועם היו מוזרים במיוחד. לפעמים הוא היה עצוב ועצבני עלי ולפעמים הוא היה מדהים, חמוד ומקסים. ניסיתי כמה פעמים לברר מה עובר עליו אבל הוא תמיד היה מתעצב (ולפעמים אפילו מתעצבן) אז פשוט הפסקתי לשאול. לא היה לי מושג למה הוא ככה והוא לא רצה שאני ידע, ככה הבנתי ממנו לפחות. אז פשוט הפסקתי לשאול. כשהוא ירצה לספר לי הוא יספר ואני אהיה שם בשבילו בזה הייתי בטוחה.
עם יוני הכל היה מושלם (טוב כמעט הכל). לא יכולנו ללכת ביחד הרבה בבית הספר ולא לצאת לכל המקומות שיוני היה רגיל לצאת אליהם אבל הינו הולכים הרבה לכיתה הנטושה ההיא, שם יכולנו להיות ביחד בלי בעיה. כל פעם שהינו נעלמים שקד הייתה מחפה עלינו ובדרך כלל לא שמו לב לזה שהסתלקנו. במקום לצאת לכל מיני מועדונים שיוני היה יוצא אליהם הינו הולכים אליו או אלי, מזכירים סרט או סתם יושבים ומדברים. מידי פעם יוני היה יוצא עם חברים שלו ואני הייתי יוצאת עם חברים שלי. כל פעם לפני שהוא היה יוצא הייתי שולחת לו סמס 'אל תשתה! אם אני יריח עליך אלכוהול אני לא אנשק אותך!!' והוא היה (כל פעם מחדש) שלוח לי 'רק לא זה!! בבקשה! לאא'. זה הפך להיות סוג של בדיחה והינו צוחקים על זה.
הוא בחיים לא היה שותה לידי, הוא ידע שאני שונאת את זה. שנאתי אפילו את הריח של האלכוהול. זה תמיד עושה לי כאב ראש.
"אז..יש עוד חודשים טיול שנתי" אמר יוני באחד הפעמים שהוא בא אלי
"כן.." אמרתי לא מתלהבת יותר מידי
"את באה נכון?" הוא ספק שאל ספק אמר
"לא נראה לי.." אמרתי
"למה לא?" שאל לא מבין
" אתה מבין... שכאני הולכת לטיולים אני תמיד נופלת וזאת לגמרי לא באשמת!. אבנים ושורשים פשוט קופצים לי לרגלים ומנסים להפיל אותי!!" אמרתי כאילו מתבדחת אבל האמת שזה היה נכון לגמרי. כל דבר שהיה במרחק מאה מטר ממני והיה מונח על הרצפה היה מכשול בשבילי. דברים פשוט היו קופצי לרגלים שלי ומנסים לעקם לי את הקרסול (שהצלחתי לנקוע כבר כמה פעמים... נקעתי את שני הקרסוליים לפני מסיבת סוף השנה של כיתה ו'- זה היה כל כך מדכא! לא שהתכוונתי לרקוד שם אבל בקושי הצלחתי ללכת על הבמה)
"נווו אני אשמור עליך! מבטיח! לא יקרה לך כלום!"
"טוב נראה" אמרתי
"יששששש את באה!" הוא אמר מאושר
"לא אמרתי שאני באה... אמרתי שנראה" הזכרתי לו
"את תבואי" הוא הבטיח כנראה לעצמו
"שירה.." הוא אמר לאחר שתיקה קצרה
"אממ?"
"אולי.. אולי נספר עלינו?"
ישרתי אליו את מבטי במהירות "מה? למה?"
" אנחנו צריכים להסתתר מכולם, אנחנו לא יכולים ללכת ביחד בבית הספר זה לא עושה לי טוב"
"אבל.."
"זה בגלל מה שכולם יגידו? או בגלל חברים שלי?"
"גם וגם" הודתי
פחדתי שכולם יתחילו לרכל ופחדתי מהחברים שלו. שנאתי רכולים, זה עיצבן אותי.
וחברים שלו? חברים שלו היו פשוט דוחים. כולם תקועים בפוזה כל החיים שלהם, חושבים שהם הכי טובים בעולם. אני לא יודעת איך להתמודד עם אנשים כאלה, לא יודעת איך מתנהגים לידם. מפגש איתם בתור החברה של "המנהיג" הלחיץ והפחיד אותי מאוד.
"את לא לצריכה לדאוג בגלל החברים שלי... הם יתנהגו אליך יפה" הוא ליטף לי את הראש
"אולי... ואולי לא" אמרתי
"אני מבטיח לך שהם לא יפגעו בך" הוא אמר
"אני לא אוהבת אותם" הזכרתי לו
"כן אני יודע... אבל תוכלי לעשות את זה בשבילי?" הוא ביקש
"בסדר.." אמרתי נכנעת "כולם יתחילו לרכל זה בטוח" נאנחתי
"אז מה? שירכלו! זה ממש לא מעניין אותי! לא אכפת לי שכולם ידברו על זה שאני חבר של הילדה הכי יפה ומדהימה בעולם!" הוא אמר וחיבק אותי אליו
"אתה יכול להיות כל כך משכנע!" אמרתי ונשיקתי אותו נשיקה קטנה
"כן זה נכון" הוא אמר ונישק אותי גם נשיקה קטנה "אז נספר מחר?"
"חייבים מחר? אולי בעוד יומים? או שלוש? למה למהר?" אמרתי חוששת מעט
"את יודעת שאם נדחה את זה לא נספר לעולם" הוא אמר
"צודק.. מחר"
=====
זה בסדר...
אתן יכולות להגיד שיצא קצר וצולע
שום קולע.
קצר.
ואני כועסת.
מחר על הבוקר אני נכנסת ואניר וצה לראות כאן פרק באורך של עמוד שלם. :@
^ את לא מבינה כמה כיף היה לקרוא את התגובה שלך!!
היא ממש שיפרה לי את המצב רוח : )))
בשבילך אני יושבת וכותבת עכשיו עוד פרק ואני ממש ממש ישתדל להעלות אותו היום!
אוף היה קצר 😢
אני רוצה עוד .
מתי המשך ?
קצר כן, צולע לא !
ממש יפפה!
😊
אתר האהבה הישראלי