אם רק תתני לי

קראתי הכול,
מושלם, מושלם,מושלם!
ו .......
המשך ,המשך, המשך 😛!

מאמי מתי את ממשיכה נסיכה?!

אוהבת אותך קוקי 3>

מושלם .....
תעשי המשך מאמי : ]

תמשייייייייכי [:

וואי, זה ממש אבל ממש מדהים...😛
מחכה בקוצר רוח להמשך =]

וואי מאמי סייפור מדהים ,
ממש אהבתי..

תמשיכי דחוף :]

אוהבת 3>

המשך ?

שבת שלום 3>

התגעגעתי אלייך אבוקדו 3>

סיפור מדהיםם!!

תמשיכיי 😊

תודה לכולן :] אתן לא מבינות כמה התגעגעתי לתגובות שלכן 3>

תכננתי להמשיך אתמול שחזרתי אבל הייתי סחוטה מעיפות חח ישנתי 20 שעות [ספרתי גם]
אני כבר ממשיכה :]

^יש!!!!!!

מחכה .(:

אז..." אמרה דנה בניסיון לפתח שיחה.
"אז.." אלון לא שיתף פעולה יותר מידי.
"מה אתה מספר לי?" שאלה דנה.
"שום דבר מיוחד" חייך אלון "אלה עם כן המשחק של ביתר שראיתי עכשיו מאוד מעניין אותך"
דנה צחקה. "אתה לא יודע כמה" אמרה דנה.
"ככה חשבתי" אמר אלון.
הם המשיכו לאכול ודיברו בין השאר, כמו כל דייט שיגרתי.
בדיוק שנה פרצה בצחוק רם ומתגלגל מבדיחה דבילית ולא כל כך מצחיקה שאמר אלון, שמע אלון קול גברי מאחוריהם אומר "היי"
אלינור עמדה מאחורי ערן כפי הנראה לא שמה לב איך היא נועצת מבט חד אל אלון.

פרק 7
דנה סימנה לאלינור וערן לשבת. ואחרי כמה ניסיונות התנגדות אלינור נכנעה והתיישבה ליד דנה בעוד ערן התיישב מולה.
השיחה התמלאה בדיבורים של ערן ודנה במיוחד.
אלינור ואלון מצאו את עצמם שותקים לרוב, שולחים מבטים זה לזו וממשיכים לשתוק.
"הכל בסדר?" לחשה דנה לאלינור.
"כן, בטח"
"זה נראה כאילו אני וערן בדייט"
"אני הולכת לשירותים" אמרה אלינור וקמה לשירותים.
"מה קרה לך?" שאלה דנה את אלון.
"כלום" אמרה דנה.
"לא היית כזה שתקן לפני רגע" אמרה דנה.
"עייף" שיקר אלון.
"אני בטוחה" אמרה דנה שנפל לה כבר האסימון ברגע שאלינור וערן באו. היא הרגישה מוזר, לא נוח ולא במקום.
שאלינור חזרה היחיד שדיבר מידי פעם היה ערן. כל השאר הוסיפו מילה אחת או שניים בין השאר ושתקו.
"מה יש לכולם פה?" שאל ערן.
"סתם" אמרו כולם בתיאום מושלם.
אלון הביט באלינור.
"בואי איתי לשירותים" אמרה דנה לאלינור.
"הרגע הייתי שמה" אמרה אלינור שהבינה את הרמז שדנה רצתה לדבר איתה. לאלינור לא היה ממש כוח.
"נו בבקשה" אמרה דנה.
אלינור קמה בחוסר רצון. הן נכנסו לשירותים ודנה שתקה.
"אני מבינה שאת רצית לומר לי משהו, אז תגידי כבר" אמרה אלינור.
דנה המשיכה לשתוק. אלינור חיפשה איך להעלם משמה אבל לא מצאה תרוץ.
"או אלוהים אני כל כך כלבה!" אמרה דנה.
אלינור הביטה בה המומה. "אני בכלל לא אוהבת אותו!!" אמרה דנה "הוא בכלל לא הטעם שלי"
"אז למה הזמנת אותו?" שאלה אלינור.
"כדי לעצבן אותך" אמרה דנה.
"למה שזה יעצבן אותי?" שאלה אלינור.
"כי זה שקוף שאת מרגישה אליו משהו" אמרה דנה ולפני שאלינור הספיקה לומר משהו אמרה דנה "ואני פשוט לא יודעת למה, אני הייתי חייבת להשיג משהו שהוא שלך, והינה כמעט השגתי וזה הרגיש לי נורא! לדעת שהוא בכלל אמור להיות שלך ולא שלי, ושאת רוצה אותו, ושאני ככה תוקעת לחברה הכי טובה שלי סכין בגב"
אלינור הייתה המומה.
"אני מצטערת"
"על מה דנה? אני לא אוהבת אותו או משהו"
"את כן או משהו" אמרה דנה "את לא שמה לב אבל כתוב לך בעניים"
אלינור שתקה.
"בואי נגיד להם שאנחנו חיבות ללכת הביתה ונשכח מכל זה"
"לשכוח? אני מנסה לעקל שאת ניסית לעצבן אותי...אני מנסה להבין למה"
"כי...כי...אני לא יודעת, אולי מקנאה, אולי....סמעק אני לא יודעת" אמרה דנה.
"קנאה?"
"צפוי שאלינור המושלמת לא תשים לב מה קורה סביבה"
"דנה!" אמרה אלינור "אני לא מושלמת, תוציאי את זה מהראש שלך."
דנה שתקה. "אנחנו נחזור עכשיו אליהם, ונהיה כרגיל" אמרה אלינור "ומתישהו שיצא לנו נדבר על זה"
דנה הנהנה עם ראשה ושניהם חזרו לשולחן ראות את ערן ואלון מדברים וצוחקים בלי סוף.
"אני שמחה לראות שאתם מסתדרים" אמרה אלינור מעלה את החיוך המזויף שהיא כל כך הייתה טובה בו.
"ככה זה שאתן נעלמות לכל כך הרבה זמן" אמרה ערן.
"הרגשת בודד?" שאלה דנה וגם היא העלתה את אותו חיוך "אנחנו נורא מצטערות"
"יש לי ראיה 6-6 אני רואה חיוך מזויף ואני קולט אותו" אמר אלון.
אלינור שלחה אליו מבט מזהיר. מקווה שזה אשתיק אותו וזה בהחלט אשתיק אותו.
את ערן לעומת זאת זה לא אשתיק. "רבתן או משהו?" שאל ערן.
"לא" אמרה דנה "אני לא מרגישה טוב"
אלינור שמעה את אלון מסנן "שקרנית" בשקט.
"באמת" אמרה אלינור במתיקות "זה רק זה."
אלון שוב פעם השתתק.
"ערן אולי תיקח אותי הביתה" אמרה אלינור.
"טוב."
"כן נראה לי גם אני יזוז הביתה" אמרה דנה.
"אז נלך כולנו הביתה" אמר ערן.
"חחח חבל נורא רציתי לבלות איתך ערנוש"
"הולך להתפתח פה סיפור אהבה מרתק, אלינור אני חושבת שכדי באמת שנלך" חייכה דנה.
"לפחות עישנו משהו טוב" אמרה אלינור.
"ללא ספק הדבר היחיד טוב שיצא לי היום" אמרה דנה והשפילה את מבטה.
"קרה משהו?" שאל ערן.
"מה שקרה שהולכים עכשיו הביתה" אמרה אלינור.
הם התחילו לצעוד לכיוון ביתה של דנה שהיה הכי קרוב.
"ביי" אמרה דנה ונתנה נשיקה לכולם על הלחי, הם נשארו כמה שניות עד שהיא נכנסה למעלית והמשיכו ללכת.
"איפה אתה גר, ערן?" שאלה אלינור.
"שתי בניינים מכאן."
"שני" תיקנה אלינור.
"קרצייה"
שערן הלך נשארה שתיקה מעיקה.
"העברנו אני ואת ערב שלם בלי לריב" חייך אלון.
"אנחנו משתפרים" אמרה אלינור.
"בסוף נהיה חברים הכי טובים" אמר אלון.
"אל תתלהב" אמרה אלינור.
"צודקת" אמר אלון "את צפונית בשבילי"
"ואתה לא?" שאלה אלינור "אנחנו באים מאותו מעמד" אמרה אלינור.
"כבר לא" אמר אלון.
"אה?"
"החברה של אבא שלי פשטה ת'רגל"
אלינור שלחה אליו מבט המום. "אהה" אמרה שלא מצאה מה לומר.
"כן, אהה" אמר אלון.
המשך ההליכה הייתה שקטה במיוחד. "טוב אני גרה כאן" אמרה אלינור.
"ביי" אמר אלון.
"ביי" אמרה אלינור והמשיכה להסתכל עליו מתלבטת אם לתת לו נשיקת פרידה או לא.
"ביי" אמר שוב אלון.
היא הסתובבה ללכת, הוא טפס בידה והיא הסתובבה אליו.
"ככה את אומרת ביי?" שאל אלון והתקרב אליה. היא עצמה עניים בלי לשים לב והא הצמיד את שפתיו למצחה.
"ביי" לחש לאוזנה והתרחק. היא פתחה את ענייה בעודה רוצה לצרוח ליותר.
"ביי" אמרה כמעט בוכה ונכנסה לביתה.

יש הוספת פרק! ואני חשבתי לרגע שנטשת אותנו...
פרק יפה~!~!~!

אחחח כמה שהתגעגעתי לכתיבה הזו , פשוט מדהים 3>