אם רק תתני לי

וואאי אייזה מדהיםם,
אני לא מאמיינה..סופסוף..

תמשייכי דחוף !

אוהבת..

מדדדהייייים ~@!
מחכה להמשך מאמי [:

המשך ..

תודה בנות 😁
אתן לא מבינות עם איזה חיוך אני


שריני לא זה לא פרק אחרון :]

תמשיכי מאמי 😊

ואי פשוט מושלם
סופסוףףף השלמתייי
המשךךךךךךךך

ואווווווווווווו

מירברוווווווווווווק!
איזה פרק אני מתה!

יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאי
המשך דחופי!! ^^

אוהבת אותך 3>
ואני לא זוכרת אם סיפרתי לך בסופו של דבר אבל השלמנו.

מווווווווווווווווווווווווואה 😘

אה ואנחנו חייבות להיפגש שוב.. היה כזה מצחיייייייייייייייייייייייק! D :

המשששך

^ רושמת =] חח

אלמוג תודה חחח וכן נקבע למתישו שוב 😊 היה כיף

היא שוב פעם רעדה. "אז אולי…אם רק תתני לי…"
היא צחקה בשקט. "מה מצחיק."
"זה השיר ששרת שראיתי אותך בפעם הראשונה מאז שחזרת" אמרה אלינור.
הוא חייך. "גורל?"
"כנראה" אמרה אלינור.
"אז תתני לי לאהוב אותך?"
"כן" אמרה אלינור "כי גם אני אוהבת אותך"
הוא התקרב שוב, הצמיד את שפתיו שלה, פיה נפתח לקרתו בכניעה מזמין את לשונו אליה בשמחה. ידיה נקרחו סביב עורפו ושלו הונחו על מותנייה בהתאמה מושלמת.
שחזרה הביתה היא מחקה מהרשימה שעשתה את "להיות נאהבת."

פרק 13
"הכל טוב?" שאל מאיר.
"כן, למה?" שאלה אלינור.
"את מוזרה הבוקר"
"אבא, קוראים לזה להיות מאושרת" אמר גיא "אני יודע שאנשים אומללים כמוך שחיים בעבודה לא זכו להכיר הרגשה כזאת, אבל מסתבר שאלינור שלנו מאושרת"
מאיר שלח לגיא מבט מזהיר ואז הביט באלינור. "אז מה קרה שאת כל כך שמחה?" שאל מאיר.
היא הביטה בו מהססת, היא לא באמת חשבה שלספר לאבא שלה שיש לה חבר זה רעיון טוב. היא יכלה כבר לדמיין את התגובה שלו. וזה ילך משהו כמו "מה יחשבו האחרים?"
כי קו המחשבה של מאיר תמיד היה בנוי על מה יחשבו או מה יביא לו תועלת.
ואפשר להעריך את זה, כי בזכות כל זה הוא הצליח להגיע כל כך רחוק בחברה שלו בכוחות עצמו ובלי עזרות מיותרות מלבד עשרת אצבעותיו.
"סתם" חייכה אלינור.
גיא הביט בה בוחן אותה מכל כיוון. "אני בטוח שסתם" אמר גיא כשומר סוד.
"אז מי מת ואתה לא בעבודה עכשיו?" שאל גיא כדי להרחיק את מבטו מאלינור.
"אתה נראה שמח לראות אותי, בן. ואל תדאג אני עכשיו הולך" אמר מאיר והלך לחדרו כדי להביא את התיק שלו ומשם דרכו לעבודה.
"אז…?"
"אלון"
"את אומרת את השם שלו ולא נהיית עצבנית?" שאל גיא "ידעתי כל הזמן הזה!"
היא חייכה בביישנות.
"אבל תא לא באמת חושבת להסתיר את זה מאבא נכון?"
"למה לא?" שאלה אלינור "הוא גם ככה לא הרבה בבית ככה שאין לי מה לדאוג, חוץ מזה שאתה מכיר אותו, אם זה לא אחד מהחברה הגבוהה אז אף אחד."
"את לא צריכה בדיוק לשאול אותו, את יודעת?"
"ספר לו על זה" חייכה אלינור.
"מה נעשה איתו?"
"שאלה טובה" אמרה אלינור והפלאפון שלה שצלצל הפריע להם באמצע השיחה. "ברשותך" חייכה אליו אלינור וקרצה "אני הולכת לחדר"
היא עלתה לחדרה וסגרה את הדלת. "הלו" אמרה אלינור חושבת על כמה בא לה לבעוט את עצמה שנתנה לקול שלה להשמע כל כך 'צייצני'
"בוקר טוב" אמר אלון.
"בוקר אור" אמרה אלינור והחיוך על פנייה רק התהדק מרגע לרגע.
"עושה משהו היום?"
"לא שידוע לי" אמרה אלינור.
"מה דעתך שאני אפנק אותך בארוחת בוקר?"
"תיזהר אלון! אני עוד אתרגל לזה" אמרה אלינור.
"לא מזה אני מפחד" אמר אלון.
"אז ממה כן?"
"ממה שאת עושה לי" אמר אלון.
"לא עשיתי כלום!"
"אז תסבירי לי איך זה שאני ער ב 10 בבוקר בזמן חופש ומתכנן לך ארוחת בוקר"
היא צחקה והוא חייך בסיפוק, היה משהו ממכר בצחוק שלה.
"אז תהיי מוכנה עוד חצי שעה אני בא לקחת אותך"
"אין בעיות" אמרה אלינור.
היא נפלה על מיטתה בחולמניות, אבל מהר קמה ממנה שנזכרה שיש לה עוד חצי שעה. היא התקלחה בזריזות ולבשה שמלת קיץ צהובה שמה נעלי בובה שחורות וסירקה את שיערה.
אם היה משהו שאלינור טובה ממנו זה זמנים וללא ספ היא הייתה מוכנה בזמן. אלון התקשר אליה שתצא והיא יצאה.
"לא ידעתי שיש לך רישיון על אופנוע" אמרה אלינור לא מסתירה את ההפתעה.
"לא ידעת הרבה דברים" אמר אלון.
היא התיישבה מאחוריו בהיסוס ואחזה במותניו."יש לך מזל שאבא שלי לא רואה את זה" לחשה לו לפני שנסעו "הוא היה שם נגדך צו הרחקה"
הוא חייך. "אפרופו אבא שלך…איך הוא אגיב?" שאל אלון.
"הוא לא אגיב."
"שוק?"
"לא אמרתי לו"
"מה?!"
"סע אני יסביר לך כבר" אמרה אלינור מתוסכלת מהתגובה שלו.
הם עצרו בחוף פלמחים בראשון. "אתה מפתיע אותי" חייכה אלינור.
"אני משתדל" אמר אלון. הוא לקח את התיק שלו והם התחילו ללכת לעבר החוף. הוא פרס שמיחה הוציא את השתייה קצת אוכל שהוא דאג להביא קרדיט לאמא שלו שעזרה לו להכין. "תשבי" חייך אלון היא ישבה וכך גם הוא.
הם אכלו שניהם בשתיקה. "אז…בא לך לספר לי למה לא סיפרת לאבא שלך?"
"כי אתה לא מכיר אותו כמוני" אמרה אלינור "זה ישגע אותו!!"
"למה זה צריך להיות עניינו?"
"אתה לא בדיוק הבחור שאבא שלי היה רוצה שאני אצא איתו" אמרה אלינור.
"בגלל זה זאת בחירה שלך!" אמר אלון.
"אל תעשה את זה פשוט כל כך, כי זה לא!" אמרה אלינור.
"אני יודע שזה לא!" אמר אלון "אבל אל תהי פחדנית, לא כל דב צריך להיות תלוי באבא שלך"
"אני לא מצפה שתבין, טוב? אני רק רוצה שתתן לי את הזמן שלי טוב? " אמרה אלינור.
"איך אני יכול להגיד לך לא?" שאל אלון.
היא חייכה אליו באושר.
"את באה לים?" שאל אלון.
"אין לי בגד ים" אמרה אלינור.
"נו.."
"ואני יודעת שאתה נורא מקווה שאני יעשה את זה, אבל אני לא נכנסת בעירום למים" אמרה אלינור.
"זאת הבעיה שלך אלינור, אין לך מפתח אז את לא תכנסי לבית, אין לך אומץ אז את תוותרי" אמר אלון "ועל אותו עיקרון, אין לך בגד ים אז את לא תכנסי למים"
היא שתקה.
"אף אחד לא דיבר איתך על לשבור ת'כללים?" שאל אלון.
"נו באמת אלון!!" אמרה אלינור "אל תתן לי להישמע פלצנית, אבל באמת שהשמלה הזאת שווה הרבה כסף" אמרה אלינור.
"אני בטוח שגם החזייה והתחתני תחרה שלך מתחת" אמר אלון "את לא חושבת שזה הזמן לראות אם הם שווים משהו?" שאל אלון.
היא הסתכלה עליו מהססת.
"שמעי אני נכנס, את רוצה כנסי גם" אמר אלון.
היא הביטה בו מוריד את החולצה שלו, חושף את הריבועים שהיא כבר ניחשה שיש לו, ונשאר בתחתוני הבוקסר שלו בלבד.
"את יכולה להתחרט" אמר אלון.
"כנס" אמרה אלינור. והוא נכנס.
היא התיישבה על החול מחבקת את ברכיה ומביטה בו עושה לה פרצופים. הוא הסתובב שגל גדול התקרב לעברו וצלל למים. כשקם הרגיש שני ידיים קרות על עיניו.
"מה גרם לך להתחרט?"
"הלוואי וידעתי" חייכה אלינור.
"וככה להרוס את השמלה הכל כך יקרה שלך?" שאל אלון.
היא התקרבה אליו בעוד ידיה עדיין על עיניו. "היא לא תיהרס, אבל החזייה והתחתני תחברה שלי…"
הוא הזיז את ידיה מעיניו. "אלינור?"
"זה מפחיד אה?"
"מה?"
"מה שאתה גורם לי לעשות" אמרה אלינור.
"לא עשיתי כלום"
"אז תסביר לי איך זה שאני בתוך המים בלי בגד ים והורסת את הלבשה תחתונה שלי מוויקטוריה סיקרט?"
הוא צחק.
"אתה יודע, אפילו המלבישה שלנו לאירועים חשובים לא ראתה אותי ככה" אמרה אלינור.
"זה כבוד גד…מלבישה?!?!"
היא צלצלה והוא משך אותה אליה. "אם מי הסתבכתי?"
"הסתבכת?" שאלה בחיוך.
"רוזנברג?"
"רק שתדע, הפירוש של זה, הר של שושנים" חייכה אלינור.
"מה את אומרת? שושנה" חייך אלון.

"כבר 4 וחצי" אמרה אלינור.
"מאוחר?"
"אני חייבת ללכת הביתה" אמרה אלינור "אורח חשוב, אבא שלי רוצה שנפגוש אותו."
"את באמת אוהבת את החרא הזה?"
"סולת בכל רגע" אמרה אלינור "אבל אין לי ברירה."
"אז אולי אל תלכי?"
"אתה יודע מה הוא יעשה לי אחר כך?" שאלה אלינור.
"אני עוד אלמד אותך להגיד לכולם ללכת להזדיי…"
"מצטערת אני לא בקטע של קללות."
"אני יודע! זה יהרוס לגמרי את הדמות המושלמת שלך" אמרה אלון ובדיוק שקמה הוא דחף אותה בידה עליו. הוא נישק את שפתיה וליטף את גבה החשוף. היא מיהרה לקום ושמה את השמלה עלייה.
"אתה יודע, אני לא כזאת מושלמת" אמרה אלינור "יש דברים שקל להסתיר."
"אני יודע, את פחדנית" אמר אלון.
"אנחנו לא אמורים לריב עכשיו" אמרה אלינור "חשבתי שסימנו עם השלב הזה."
"אנחנו לא רבים, אני רק רוצה שתדעי שאת כבר ילדה גדולה, ואת צריכה להפסיק לעשות את כל מה שהוא אומר לך" אמר אלון "או לפחד ממנו."
היא הסתכלה עליו בעצב. "הלוואי וזה היה פשוט כל כך."
"אני יכול לעזור לך אם רק תבקשי ממני" חייך אלון.
היא שתקה במשך כמה זמן מהססת. "תיקח אותי הביתה?"
"ברור" אמר אלון. הוא שם את הדברים שתיק והם הלכו לאופנוע, משמה הם נסעו לביתה. "תודה" חייכה אליו "היה כיף"
"גם לי, ביי יפה שלי"
"ביי" אמרה ונשקה לו.
שנכנסה כולם כבר ישבו ליד השולחן יחד עם האורח. מאיר שלח לה מבט עצבני.
"שלום" אמרה אלינור "אני הולכת לחדר"
היא נכנסה לחדרה, ולאחר כמה זמן מאיר נכנס גם. "איפה היית?"
"בים"
"בים?"
"כן" אמרה אלינור.
"אמרתי לך להיות כאן בשלוש אתמול, לא?" שאל מאיר.
היא שתקה והשפילה ראשה. "עכשיו, זה פעם אחרונה שזה קורה!! תתלבשי ותרדי למטה" צעק מאיר ויצא מהחדר.
היא נכנסה למקלחת, ושיצאה בחלוק לחדרה שלחה אסאמסא לאלון. "תעזור לי?"
אלון שקיבל את ההודעה חייך ושלח חזרה. "תמיד!"

יייייאאא פרקק מהממממם ! D :
חחח איזה חמודים הםם 😘 .
תתמשייכי

אני לא חושבת שזה טיבעי שאני בוכה ככה מהסיפור שלך
יותר מהפרק הקודם כי הפרק הזה איך זה הלך?
מפחיד
מה?
מה שהכתיבה שלך עושה לי

אוהבת אותך

אוי מדהים 😊

ואי זה כל כך יפה...
כתיבה מהממת.......
אני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך....חחחח

מואהה