QUOTE פפרק יפפפפפפה (:
תודהה מאמי..
QUOTE אההההבתי [;
33>
תודה!😊
QUOTE מדהים [:
המשך שתוכלי יפשלי [:
תודה מאמי שלי..😊😊
מאמיייי זה מדהים (:
איזה כייייף שהוא לא עוזב בסוף 😛
מחכה להמשך .. (:
אגב יש לך אייסיקיו/מסנג'ר ?
הכי יפה בעולםםםםםם!!!!!!!!
מחכה לעוד המשכים יפים כאלה ... 😉
QUOTE (koka15 @ 19/04/2009) המשך ..
..
אההמ אהההמ נשכחנו אה ?!
3>
QUOTE מאמיייי זה מדהים (:
איזה כייייף שהוא לא עוזב בסוף 😛
מחכה להמשך .. (:
אגב יש לך אייסיקיו/מסנג'ר ?
תודה מאמי..
כן יש לי איסי.. 339724425😊
שבת שלום מאמי😊
QUOTE הכי יפה בעולםםםםםם!!!!!!!!
מחכה לעוד המשכים יפים כאלה ... 😉
תודההההה 😂
QUOTE אההמ אהההמ נשכחנו אה ?!
3>
חחח..לא מאמי..
ממש לא נשכחתם..
יש לי כבר חצי פרק מוכן אני צריכה להמשיך את החצי השני...
אני ממשמקווה להספיק לעלות יום ראשון..😊
שבת שלום מאמי 😁
חחח לא סיכמנו על יום ראשון ?[:
חח סתםסתם בזמנך החופשי חיימשלי ^^
QUOTE חחח לא סיכמנו על יום ראשון ?[:
חח סתםסתם בזמנך החופשי חיימשלי ^^
סיכמנו סיכמנו..חחח...
אני שמה עכשיו כי לא היה לי כלכך זמן אתמול... 😁
סורי על העיכוב.. 😁
וגם שזה לא כזה ארוך..פשוט אני בתקופה כלכך לחוצה..סורי.. 😁
מקווה שתהנו 😊
התנתקתי מהאיסי וירדתי למטה..
"מה היה כלכך דחוף??" שאלתי
"בוא שב.." אמרו לי הורי וכבר דיי התחלתי להילחץ כשראיתי את כל האחיות שלי יושבות כבר בספא
"טוב..מה הולך פה???" שאלתי והתיישבתי ליד אימי
"אנחנו רצינו לספר לכם דבר נורא חשוב.." אמרה אמא וחייכה
"משהו שנוראאא ישמח אתכם.."
"נוווו" אמרה אחותי שירן
"אנחנו לא עוברים דירהה" אמרה אימי וחייכה חיוך גדול
---------------------------------------
פרק 76
"מההההההה???" אמרנו שירן ואני יחד..
"כן, העלו את אבא דרגה בעבודה" חייכה
"ואיי, אני פשוט לא מאמין.." אמרתי
"מה..אתם לא שמחים?" אמא שאלה בפליאה
"אני מאוד מאושרת לויודעת מה איתכם.." אמרה שירן "מה איתך אביאל?" פנתה אלי
"אני..בטח שאני מאושר..אבל..סתם..אני קצת בשוק"
"טוב..בקיצור אנחנו יושבים לאכול ארוחת ערב ביחד..ואנחנו הולכים לרחובות לבטל את ההשכרה..נקווה שיסכימו.."
"טוב" אמרתי.
עדיין הייתי בהלם, הייתי מאושר אבל לא ידעתי איך להגיב..זה היה בהחלט שוק!
---------------------------------------
"עדן מה קורה?" שאלתי אותה ברגע שהיא ענתה לטלפון
"הכל טוב מאמי מה איתך?" שאלה
"בסדר..את שומעת?"
"כן מאמי.."
"את זוכרת שהיית צריכה לספר לי איזה משו דחוף ו..."
"יווווו..נכון נכון!!" קטעה אותי.. "אני באה אליך עכשיו.."
"טוב ביי"
"ביי"
"פתוחחח.." צעקתי כששמעתי דפיקות בדלת
"היי" חייכה אלי ונכנסה
"בואי תעלי אני כבר מתה מסקרנות" אמרתי ונכנסנו לחדרי
"את שומעת?!" אמרה
"נווו.."
"טוב..אבל תקשיבי עד הסוף.."
"את מלחיצה אותי.." אמרתי
"כי זה מלחיץ.."
"נו כבררר"
"טוב...שרית היא.."
"אני לא רוצה לשמוע עליה.." קטעתי את דבריה
"לא תקשיבי עד הסוף זה חשוב.." ניסתה לשכנע אותי
"לא רוצה לשמוע עליה" התעקשתי "למה אני אמורה לדבר עליה שהיא לא שמה עלינו..היא כל היום עם האיציק הזה..שתלך אליו, מה אכפת לי ממנה"
"מיירייייתתתת" צעקה עדן "היא נאנסת" אמרה ושתקתי
"יום אחרי יום היא נאנסת על ידי האיציק הבן זונה הזה..בגלל זה היא בקושי באה לבית ספר בגלל זה היא כל הזמן איתו..ובגלל זה היא לא איתנו" אמרה והמשיכה להטיח בי את הדברים הקשים האלה..
"יו.." ושמתי את ידי על שפתי
"אנחנו חייבות לעשות משהו מירית...אני ממש מרגישה אשמה"
"אימלה, אני..אני לא מאמינה.." אמרתי.. הייתי כלכך בשוק..לא ידעתי איך להגיב אחרי האמירה הזאת..
"מה נעשה?" שאלתי
"בואי נלך אליה, נגיד לה שאנחנו יודעות..נעזור לה, אפילו נעזר בגורם מוסמך כמו פסיכולוג או משהו..היא בטח שבורה לגמרי.." אמרה
"אני לא מאמינה..פשוט לא מאמינה" אמרתי, מחזיקה בראשי בחזקה
"את רוצה נלך עכשיו?" שאלה
"אני מפחדת.."
"אין מה לעשות אנחנו חייבות לעזור לה.."
"הכל באשמתי..אני לא מאמינה, איזה מניאקית אני!"
"אל תרחמי על עצמך עכשיו, זה לא משנה עכשיו מי אשם..זה עובדה ואנחנו חייבות לעזור לה, אנחנו חייבות להכניס את המניאק הזה לכלא.."
"אבל איך?" המשכתי לשאול
"מאמי, צאי מהשוק! אנחנו צריכות להיות חזקות בשבילה..את באה?? אני הולכת אליה עכשיו.."
"אני מתארגנת ובאה, שניה"
"טוב, אני מחכה"
שמתי על עצמי טרנינג שחור וחולצה ירוקה. שמתי את הנעלים השחורות שלי, עשיתי קוקו מוזר וירדתי למטה
"אמאאא הלכתי"
"לאן עכשיו?" שאלה
"אני אסביר לך בפעם אחרת.." אמרתי
"יש לי שיחה איתך.." אמרה בקול מזהיר
"טוב..בפעם אחרת.." חזרתי שנית
"ביי" ענתה
"ביי" החזרתי
"תקשיבי יש לי רעיון אחר.." אמרתי
"נוו.."
"אולי נגיד את זה לאיתן, הם היו ידידים שיא הטובים לפני כן, אולי הוא יוכל לעזור לה יותר מאיתנו" אמרתי
"גם דניאל היה ידיד טוב שלה.." הוסיפה
"אז אולי עדיף לקרוא לדניאל"
"לא מירית, את מנסה להתחמק כי את מפחדת! זה לגיטימי אבל אנחנו חייבות לעזור לה..בתור חברות.." אמרה והיה לה צלצול טלפון וכעבור מספר שניות שמעתי ת'צרחה של החיייייםםםם...
"מה קרה?" שאלתי אותה כשראיתי אותה מקפצת ובוכה
"זה אביאל" אמרה
"נו.." לא הבנתי מה היא רוצה
”הוא..הוא לא עוזב" אמרה והייתי בהלם
"אימלההההה מה קורה פה לכולם?!?!?!?" צעקתיי
"אני לא מאמינה" אמרה ומחתה את דמעותיה
"מאמי, אני אדבר איתך יותר מאוחר טוב..אני צריכה לעשות משהו ממש חשוב עכשיו..מצטערת..ביי מאמי אוהבת אותך" אמרה וניתקה את הטלפון
"אבל למה את בוכה??" שאלתי
"מאושררר" צעקה "יווו..אלוקים אני חולההה עלייךךךךך!!" צעקה אף היא
"חחח..משוגעת..אז לכי אליו"
"לא!שמעת מה אמרתי לו, לא יכולה כי אנחנו הולכות לעשות משהו ממש ממש חשוב ואני אבוא אליו אחר כך.."
"כפרעליך....איזה נשמה!"
"חחח..יוו, אני הכי מאושרת בעולם.." אמרה והגענו לביתה של שרית
"אימלה כמה זמן לא הייתי כאן" אמרתי ועלינו לקומה 6..
"תדפקי" אמרה לי עדן
"דפקי את" הפילה את זה עלי
"שיהיה" אמרתי וליבי פעם במהירות
"פתוחחח" שמעתי
"שלום, שרית נמצאת?" שאלתי
"כן היא בחדר"
"אפשר להיכנס אליה?" שאלתי
"כן לכו.." חייכה אלינו אמה
"תודה" אמרתי והתקדמנו לעבר חדרה..
"שרית?" אמרתי בשקט כשראינו אותה יושבת במיטתה
"היי..מה נשמע?" שאלה וחייכה חיוך שראו כלכך שהוא מזויף
"מה קורה?" שאלה עדן והתיישבנו לידה, כל אחת בכיוון אחר
"בסדר..מה איתכן?"
"בסדר"
"מה קרה באתן פתאום?" שאלה
"אמ..סתם התגעגענו" אמרה עדן
"אהה" אמרה והייתה שתיקה.
"שרית מה קרה?" שאלתי כשהבחנתי פתאום שהיא החלה לבכות
"סתם..גם אני התגעגעתי אליכן, אני כלכך מצטערת שהתרחקתי מכן"
"שרית" אמרה עדן והסתכלה עלי, כאילו שאלה לאות הסכמה אם זה הזמן או לא..
"כן" ענתה
"אנחנו יודעות" אמרה פתאום
"מה אתן יודעות?" שאלה, לא מבינה לאן אנחנו חותרות
"אנחנו נעזור לך אנחנו מבטיחות, אנחנו נכניס את הבן זונה הזה לכלא! אני נשבעת לך!!" אמרה עדן ופרץ של דמעות יצאו מעיניה.
"דיי מאמי..אל תבכי, אנחנו כלכך מצטערות שהיינו מגעילות אליך, אנחנו מבקשות סליחה" אמרתי, גמני התחלתי לבכות..לא יכולתי לראות אותה ככה וגם..הרגשתי כלכך אשמה.
"אני..אני רציתי לספר לכן אבל אתן לא רציתן להקשיב לי" אמרה והמשיכה לבכות
"אנחנו יודעות ואנחנו מצטערות.." אמרה עדן
"לא עדן, אל תצטערי, זה לא אשמתך..זה אשמתי!! אני זאת שלא רציתי להקשיב והייתי קשה סתם..כי נפגעתי..זה הכל אשמתי ואני מצטערת כלכך...."
"מה נעשה?" שאלה אותנו "הוא נוגע בי כל פעם מחדש..אני חולמת עליו כל הזמן, אני רואה אותו בכל מקום..אני מפחדת מהכל אין בי אמון באף אחד כבר.." אמרה והמשיכה לבכות ולבכות
"אל תדאגי מאמי..הדבר הראשון שנעשה מחר על הבוקר זה נלך למשטרה.."
"לא, אני לא הולכת למשטרה..אני מפחדת...הוא נשבע שהוא יהרוג אותי" אמרה והחלה לרעוד
"ששש....דיי מאמי..אל תדאגי" אמרה עדן וחיבקה אותה חזק "עכשיו אנחנו איתך, והכל יהיה בסדר..את תראי"
"אנחנו חייבות לערב את אמא שלך" אמרתי
"לאאא, רק לא את אמא שלי..בבקשה!"
"אז את מי נערב??"
"את אף אחד..בבקשה..אני לא רוצה שידעו.." אמרה ועדן המשיכה לחבק אותה
"את איתן ודניאל את מסכימה?" שאלתי
"תעשו מה שאתן רוצות" אמרה אחרי מספר דקות
"טוב..." אמרתי, כשהבנתי שה 'כן'
נשארנו אצלה כמה שעות טובות, עד שהשעה הייתה מאוחרת מאוד..
החלטנו עדן אני ושרית שקודם נספר לאיתן ודניאל מחר בבית הספר על זה וארבעתנו נלך עם שרית למשטרה..
נכנסתי לביתי ועליתי לחדרי לישון.
וכל הזמן צצה במוחי המילה היחידה 'אונס'
---------------------------------------
"בוקר טוב אחי, מה נשמע?" שאל אותי איתן ונתן לי כיף
"בסדר..מה איתך?"
"מצוין.."
"עדן אמרה לך?" שאלתי
"לא..מה היא אמורה להגיד?" שאל איתן
"היא ומירית אמרו שבהפסקה נבוא לקפיטריה הם צריכות לדבר איתנו דחוף" אמרתי
"ואאאווו..נשמע מלחיץ אחי"
"נשמע מאוד מלחיץ"
"מה זה?" שאל
"אם הייתי יודע הייתי אומר לך..חח..אין לי תשובות אפילו לעצמי.." חייכתי
"טוב..נחכה להפסקה.."אמר ובדיוק המורה נכנסה
"יאללה אחי,בוא מהר" אמרתי לאיתן ישר כשנשמע הצלצול
"אני בא" אמר וקם ממקומו.
ירדנו לכיוון הקפיטריה והתיישבנו באחד השולחנות הריקים, ואחרי דקה בערך מירית ועדן נכנסו..
"היי" אמרו שתיהן בחיוך והתיישבנו מולנו
"היי" השבנו
"מה נשמע?" שאלה עדן
"טוב אחרי זה נהיה מתורבתים, עכשיו תספרו לנו כבר מה קרה?!" אמרתי, הייתי סקרן לדעת מה קרה..זה ממש הלחיץ אותי..
"טוב.." אמרה עדן ונשמה עמוק "תספרי את.." פנתה עדן אל מירית
"לא נו..תספרי כבר" אמרה מירית
"נווו יאללהה" אמר איתן, גם הוא חסר סבלנות בדיוק כמוני
"טוב אז ככה..."התחילה עדן "אבל תקשיבו עד הסוף" הזהירה אותנו
"אחלה, רק דברי" אמרתי
"שרית..אז היאא..כאילו איציק..הוא...הם...אוףף..טוב אני פשוט אומרת את זה" אמרה והסתכלה על מירית
"תגידי" אמרה לה
"היא נאנסת" אמרה והכתה בי.
הרגשתי איך ליבי מתכווץ, לא האמנתי למה ששמעתי עכשיו, לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות למישי שאני מכיר, ועוד מישי שאני מכיר כלכך טוב..
"איפה הבנזונה הזה?!" אמר איתן בקול והפר את השתיקה המעיקה
"שששששש...לא כולם צריכים לשמוע מכל העסק הזה.." אמרה עדן בלחש, ופתחה עליו עיניים
"אמרנו לשרית שנלך ארבעתנו איתה למשטרה ונגיש תלונה..אתם באים איתנו?" שאלה מירית
"את שואלת??" אמרתי "ברווורר שבאיםם.....עכשיו!!" אמרתי וקמתי ממקומי ושלושתם אחרי.
"בואו..יש לי כאן רכב" אמרתי והתקדמנו כולנו לכיוון הרכב שלי, ונסענו לכיוון ביתה של שרית..
"אני אתקשר אליה שתרד או שאני אעלה אליה?" שאלה מירית
"אני יעלה אליה." אמר איתן ויצא מהמכונית.
אחרי רבע שעה בערך ראינו אותו יחד איתה,יורדים.
הם נכנסנו למכונית,שרית הייתה עם עיניים כלכך אדומות..כל כך ריחמתי עליה..
"היי" אמרה לי וחייכה חיוך קטן
"היי מאמי.." אמרתי ופרשתי על פניי חיוך עצוב
כל הדרך לכיוון תחנת המשטרה הייתה בדממה.
הייתה שתיקה כלכך מעיקה..
הגענו לתחנת המשטרה ויצאנו מהרכב.
"שרית.." קראתי לה והיא הסתובבה, כשהדמעות זולגות על לחייה ללא הפסקה
לא יכולתי לראות אותה ככה, בחיים לא ראיתי אותה במצב הזה..
פשוט חיבקתי אותה, חיבוק שאני בטוח שהיא הייתה צריכה אותו.
"אני מפחדתתת.." אמרה לי בקול רועד
"אל תדאגי מאמי..אנחנו נכניס את הבן זונה הזה לכלא.. " אמרתי והיא המשיכה לבכות.
"שששש..." אמרתי וליטפתי את ראשה "בואי ניכנס" אמרתי ונכנסנו יחד לתחנת המשטרה.....
איךךך??
אתר האהבה הישראלי