"יאללה מיריייתתתת" צעק לי ניב מחדרו והבנתי שזה הרגע בוא אני אמורה לעזור את הכל ולהקדיש את כול כולי לתנ"ך
"יאללה" אמרתי ונכנסתי לחדרו
"יאללה" אמר והתחלנו ללמוד.
"דייי פליזזז בוא נעשה הפסקה" התחננתי אחרי שעתים וחצי של למידה
"מאמי נשאר לך עוד 2 דפים ואת גומרת תתאמצי שנייה וזהו"
"טוב אז מהר" ביקשתי
אחרי 3 שעות של למידה נכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי.
שיתתת מחר היומולדת של דניאל, ואני עדין מתלבטת..
התפוצץ לי הראש ולא היה לי כח לחשוב על כלום.
אט אט עיני נעצמו ושקעתי בשינה עמוקה.
-------------------------------------------------
פרק 73
"מירייית" אימי העירה אותי בעדינות
"אני קמההה" אמרתי בישנוניות והתמתחתי
קמתי באיטיות, ונכנסתי לשירותים לצחצח שיניים ולעשות את כל ענייני הבוקר..
לאחר מכן נכנסתי לחדרי והתלבשתי: מכנסי גינס חולצת וי ירוקה ונעלים.
עשיתי קוקו, שמתי טיפונת סומק , לקחתי את התיק וירדתי למטה
"בוקר טוב" אמרתי כשנכנסתי למטבח
"בוקר טוב" אמר לי אבא
"איך זה שאתה לא בעבודה??" שאלתי
"הם הסכימו לי לאחר עד 7:45 כל יום ולא יורידו לי מהמשכורת, אז יש לי זמן.. חייך
"אה..ואיפה אמא?" שאלתי
"תולה כביסה בחוץ"
"על הבוקר?" התפלאתי "כמה כוח יש לאישה הזאתי" אמרתי ואבי צחק
"ואיפה הודיה?" שאלתי
"ואוו, כמה שאלות על הבוקר" חייך אבא "חחח..הודיה ישנה"
"אה...טוב, ושאלה אחרונה, אי פה ניב?" צחקתי
"חחח...עדין ישן, אין לו כוח לקום"
"חחח..מסכן חרש איתי אתמול בלילה לתנ"ך, בטח שלא יהיה לו כח לקום.
"את רוצה אני אכין לך כריכים?" שאל
"לא, תודה אני כבר אכין לעצמי"
"טוב, אז אני זז" אמר וקם מהשולחן במטבח
"יאללה ביי ביי, יומטוב"
"יומטוב" אמר אבי וסגר את הדלת.
הכנתי לעצמי כריכים, אכלתי ועפתי לביצפר.
---------------------------------------
היה לי כבר 2 צלצולי פלאפון אבל לא היה לי כח לענות, בצלצול השלישי כבר עניתי
"אחי איפה אתה?" שאל אותי אביאל, והיה נשמע כלכך עירני
"בבית, ישן" אמרתי, נותן לו רמז דק-עבה
"אה אני מפריע?" שאל
"כבר הערת..אז דבר" אמרתי
"תגיד..הא לך לבוא איתי היום לראות את הבית ברחובות?" שאל
"תגיד אתה נורמאלי?? בשביל זה אתה מתקשר ומעיר אותי???" שאלתי, בהלם גמור
"חחח.. מה אני אעשה אני הייתי חייב לשאול..רוצה?"
"טוב, רק תן לישון" אמרתי
"אחלה, אז ב-5 וחצי תבוא אלי וניסע"
"טוב ביי" אמרתי וניתקתי עוד לפני שהוא אמר שלום.
עוד לא הנחתי את הפלאפון בחזרה במקום נשמע שוב צלצול 'כוסאמק' מלמלתי לעצמי 'לא יתנו לי לישון היום'
"הלו?" עניתי בעצבים
"אחי, איפה אתה מה אתה אדיוט המבחן מתחיל" אמר לי איתן
"איזה מבחן?" שאלתי
"מה יש לך בתמתטיקה.." אמר
"יוווו כוסאמק שכחתי ממנו לגמרייייי....תגיד למורה שאני חולה" אמרתי אחרי מספר שניות של מחשבה
"שום חולה, אחי...היא רותחת טילים..ואתה מכיר ת'מורה המשוגעת הזאת..אני ממליץ לך לבוא..חח..לא כדאי לך להיסתבך איתה" אמר
"טובבב..אני קם" אמרתי מובס.
"בוא מהר..ביי" אמר וניתק.
קמתי ממיטתי באי-חשק, צחצחתי שיניים ושטפתי ת'פנים שמתי על עצמי מכנס גינס וחולצה שחורה, נעלתי נעלים, לקחתי ת'תיק ויצאתי לכיוון הביצפר.
"איפה היית אדון?" שאלה אותי המורה
"לא קמתי" אמרתי
"אין 'לא קמתי' אדוני, זה לא מקובל עלי" אמרה
"נו מה אני אעשה לך??? 'לא קמתי' מה את חופרת עכשיו, זה היה" אמרתי בעצבים ולקחתי מהשולחן מבחן
"סליחה??? תחזיר לי לפה את המבחן, חצוף אחד. תלמד להיות בנאדם אח"כ תלמד מתמטיקה" אמרה
"אני אהיה בנאדם אחרי שאני אגמור מתמטיקה" אמרתי וכל הכיתה ציחקקה
"לך למנהל מיד! אתה לא נכנס לשיעורים שלי בלי אישור מנהל והורים" אמרה "עברת את כל הגבולות"
"ביי" אמרתי והתקדמתי לכיוון היציאה
"ואתה לא עושה את המבחן, חצוף!"
"חבל שקמתי" אמרתי בעצבים וטרקתי את הדלת.
יצאתי החוצה ובדיוק ראיתי את מירית, 'זה הזמן' חשבתי לעצמי וליבי החל לפעום בחוזקה
"מירית?" קראתי בחשש והיא הסתובבה
"היי" אמרה והייתה נראית קצת בהלם.
"מה נשמע?" שאלתי
"בסדר.." ענתה "מה..מה איתך?" שאלה וכלכך התגעגעתי לקול שלה, לדיבור שלה..פשוט אליה.
"בסדר..ב"ה..אמ..אני יכול לדבר איתך?"שאלתי
"אני..אני לא יכולה עכשיו אני בדרך למנהל" אמרה
"אז אפשר לדבר איתך בהזדמנות..." שאלתי
"בסדר" אמרה
"טוב..אז..נדבר" אמרתי
"ביי.."אמרה ביובש והסתובבה.
היא הייתה כלכך קרירה אלי, בקושי דיברה בקושי הגיבה...זה היה נראה כאילו היא בכלל לא רוצה אותי, כאילו היא המשיכה הלאה בחיים שלה..
'אולי אני אוותר?' חשבתי לעצמי 'אולי זה באמת מאוחר מידי?'
---------------------------------------
"מאמי..אם הוא לא רוצה אותך בעיה שלו" אמרה לי גיל וחיבקה אותי
"זה לא זה..את לא מבינה איזה השפלה זו הייתה, בחיים לא השפלתי את עצמי בצורה כזאת"
"מאמי..זהו..את עשית את שלך..אם הוא לא רוצה אותך זה בעיה שלו"
אוףףף..הכל פתאום חוזר אלי..אני כלכך אוהבת אותו" אמרתי
"שמרית, תסתכלי עלי" אמרה לי והרמתי את ראשי
"מה?"
"דייי...הכל משמיים ואת תראי שהכל לטובה."
" את לא מבינה, הוא צודק..אני שיחקתי בו! הוא יכל להיות שלי ממזמן אבל אני פשוט דחיתי אותו ושפלתי אותו ולא שמתי עליו, הוא צודק בכל מה שהוא אמר לי אני פשוט סתומה.
אוףףף..חבל שלא הקשבתי לך כבר אז"
"מאמי, זה לא יעזור שאת יושבת בחדר שלי ובוכה, זה לא מה שיחזיר אותו וזה סתם עושה את זה יותר כואב ממה שזה...תנגבי את הדמעות, לכי הביתה תתארגני יפה ובשעה 7 וחצי אני באה אליך נלך יחד למסיבה של דניאל"
"אוףף..אבל.."
"שלא תעזי להגיד לי שאת לא באה כי אני אמשוך אותך מהאוזניים" קטעה אותי
"חחח..משוגעת, טוב.." אמרתי לה
"יאללה קומי, בינתיים אני אודיע ללירן ושיראל, נבוא ביחד" אמרה
"ומה עם מירית ועדן?" שאלתי
"הם מין הסתם יבואו יחד" אמרה
"טוב...אז יאללה נשמה שלי, תודה רבה" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק גדול
"ביי מאמי"
"ביי אני מתה עליך, תודה"
"בכיף.."
התקדמתי לכיוון ביתי והבנתי מרחוק בחיים, לא רציתי להיתקל בוא אז העדפתי ללכת דרך סמטה צדדית.
"דיי אני מתחננת..דייייי" שמעתי
"למה נראה לך??? אני קודם כל יעשה את מה שאני רוצה אח"כ תלכי" שמעתי קול גברי
"דיי..דייייייי"
"אף אחד לא ישמע אותך כאן את לא מבינה את יכולה לצעוק כמה שאת רק רוצה"
לא ידעתי אם להמשיך בדרכי או להתעלם, ואז שמעתי אותה צורחת שוב פעם, לא יכולתי והתקדמתי לכיוון הצעקות.
"איציקק אני מתחננננננתתתתתת" שמעתי קול נשי בוכה.
'איציק???' חשבתי לעצמי וליבי החסיר פעימה.
זה לא הגיוני שזו שרית זה פשוט לא הגיוני..... 😮
😊
וואי מהמם..
איזה זבל האיציק הזה בעע :\
המשך כשתוכלי מאמי
איזה המשך יפהההההההה ..
ינעל האיציק החרא הזההההההה !!! חחחח
מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מהר מהר חחח ..!!! 😉
פררק יפפה מאמי (:
תמשיכי,
ינעל האיציק הזה 😠
איזה מעפפפן הואאאאאא ..
הממשך .
QUOTE וואי מהמם..
איזה זבל האיציק הזה בעע :\
המשך כשתוכלי מאמי
תודה מאמי....😊
QUOTE איזה המשך יפהההההההה ..
ינעל האיציק החרא הזההההההה !!! חחחח
מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מהר מהר חחח ..!!! 😉
חחח...תודה נשמה😊
QUOTE פררק יפפה מאמי (:
תמשיכי,
טנקס.. 😊
QUOTE ינעל האיציק הזה 😠
איזה מעפפפן הואאאאאא ..
הממשך .
חחח... 😂
אני ממש מקווה שאני אספיק לשים לכן המשך במוצ"ש או יום ראשון,
אני פשוט עמוסה נורא בגלל כל הניקיונות של פסח ונתנו לנו מלא עבודות לפסח החראות האלה.. 😠
אז אני ממש ישתדל..
בינתיים שיהיה שבת שלום!!
וניקיונות נעימים 😛
מההההההההההההההההה זה עוד מלאאאאאא זמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן😢 😠 😠 😠 😢 😢
וחוץ מזההההההההההההה את כותבת מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אני כבר רוצה לדעת מה ההמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך הסיפורררררררר שלךך ממכר כל היום אני נכנסת לבדוק עם יש המשךךךךך אז תעשי את זה כמה שיותרררררר מהררררררררר בבקשה
^
חחח...איזה מאמי את!! אימלהה..
את לא מבינה איזה חיוך העלת לי!!😊😊😊😊
יצא ארווווווךךךך...תהנווו!!😊
התקדמתי לכיוון ביתי והבנתי מרחוק בחיים, לא רציתי להיתקל בוא אז העדפתי ללכת דרך סמטה צדדית.
"דיי אני מתחננת..דייייי" שמעתי
"למה נראה לך??? אני קודם כל יעשה את מה שאני רוצה אח"כ תלכי" שמעתי קול גברי
"דיי..דייייייי"
"אף אחד לא ישמע אותך כאן את לא מבינה את יכולה לצעוק כמה שאת רק רוצה"
לא ידעתי אם להמשיך בדרכי או להתעלם, ואז שמעתי אותה צורחת שוב פעם, לא יכולתי והתקדמתי לכיוון הצעקות.
"איציקק אני מתחננננננתתתתתת" שמעתי קול נשי בוכה.
'איציק???' חשבתי לעצמי וליבי החסיר פעימה.
זה לא הגיוני שזו שרית זה פשוט לא הגיוני.....
-------------------------------------------------
פרק 74
"שמרית קרה משו?" שאלה אותי אימי כשנכנסתי הביתה
"לא, לא קרה כלום...אני...אני בחדר" אמרתי והלכתי לחדרי.
"את חיוורת נורא, את בטוחה שלא קרה כלום??" נכנסה אמא לחדרי ושאלה אותי
"לא אמא אני בסדר" אמרתי לה. היא רק הרימה את כתפיה בהכנעה ויצאה מחדרי.
נשכבתי על מיטתי, בהלם ממה ששמעתי וראיתי עכשיו.
איך לא שמנו לב לזה לפני כן?!?!
חברה שלנו נאנסת ואף אחד לא שם לב?!
איפה מירית ועדן בכל הסיפור הזה??
אימלה מה קורה כאן?!?!
הייתי כלכך מבולבלת, לא ידעתי למי להתקשר ואת מי לשתף.
כלכך רציתי שחיים יהיה עכשיו לידי, יחבק אותי, ינשק אותי ויגיד לי שהכל יהיה בסדר ושנעזור לה ביחד..
אבל ידעתי שזה לא יקרה...שיש הבדלים עצומים בין מה שאני רוצה למה שיקרה..
החלטתי להתקשר לעדן, לשתף אותה..למרות שהיא לא חברה טובה שלי אבל היא חברה טובה של שרית אז אולי היא תוכל לעזור לה..
"הלו" ענתה לי עדן
"עדן מה קורה זו שמרית" אמרתי
"בסדר..מה איתך מאמי?" שאלה
"לא ממש טוב את יכולה לבוא אלי או שאני אבוא אליך?" שאלתי לעניין
"אימלהה קרה משו??"
"אמ..את האמת כן...אני יכולה לפגוש אותך??" שאלתי שוב. בראשי כל הזמן הדהדו צעקותיה של שרית
"אמ..כן בטח, חצי דקה אני אצלך"
"סבבה..ביי מאמי"
"ביי" אמרה וניתקה..
---------------------------------------
"תגיד לי מה אתה דפוק??" שאלתי את אביאל כשראיתי אותו
"למה, מה יש לך??" שאל בחיוך
"חחח...מה אתה מתקשר אלי ב-7 וחצי בבוקר בשביל לשאול שאלה כלכך מטומטמת..?!"
"חחחח..הייתי חייב לשאול, לא רציתי לחכות" אמר
"דפוק אתה על כל השכל"
"טוב..לונורא..יאללה הלכנו??" שאל אותי ואני הנהנתי
נכנסנו למכונית של אביאל והתחלנו לנסוע.
"חכה שניה" אמר לי אביאל ועצר את האוטו פתאום
"מה יש לך??" שאלתי
"הינה עדן" אמר
"אההה...הבנתיייי" אמרתי והייתה לי צביטה קטנה בלב. נזכרתי בכל התקופה שאביאל עדן מירית ואני היינו הולכים ומסתובבים והיה כלכך כיף..
"צריכה טרמפ??" שאל אותה אביאל ועדן הסתובבה
"חחח..יפה שלי..מה נשמע?" שאלה ונשקה על שפתיו
"בסדר..לאן את הולכת??" שאל
"לשמרית" אמרה
"באמת?? מה לך ולה??" שאל
"היא אמרה שהיא צריכה לדבר איתי דחוף..אז לויודעת.."
"בואי מאמי כנסי אני אקח אותך"
"טוב" אמרה ונכנסה לרכב.
"לאן אתם הולכים??" שאלה והמשכנו לנסוע
"אני לוקח את דניאל לראות ת'בית שלנו ברחובות"
"אההה" אמרה ושמתי לב שפניה הפכו לעצבות פתאום.
"תעצור כאן" אמרה ואביאל עצר
"תודה רבה מאמי" אמרה ונתנה לו נשיקה קטנה על שפתיו
"ביי מותק תהני" אמר והיא סגרה את הרכב ונכנסה לבניין.
"כפרה עליההה" אמר לי אביאל והמשכנו לנסוע
---------------------------------------
"היי" אמרתי לשמרית ונכנסתי לביתה
"ואיי יפה באמת הגעת מהר" חייכה
"חחח..אמרתי לך חצי דקה זה חצי דקה" צחקתי
"בואי לחדר" אמרה לי והלכתי בעקבותיה לחדרה.
בחיים לא הייתי בבית של מירית. יש לה בית חביב.
אין לה משהו מיוחד.
סלון מעור בצבע שחור. מטבח לבן פשוט וכמה כדים בצבע שחור עם פרחים.
"מה קרה?" שאלתי כשהתיישבתי במיטה
"אוקי..אני..את האמת אני קצת בהלם..אני..אני לא יודעת איך לספר לך את זה.." אמרה וזה היה נשמע לי מפחיד
"את מפחידה אותי אז פשוט ספרי" אמרתי
"תראי..אני הייתי בדרך הביתה מגיל ואז פניתי לסמטה צרה כזאתי מסיבה מסוימת לומשנה מה היא..בקיצור הלכתי ואז שמעתי 'דייי תעזוב אותי' התקדמתי לעבר הקולות ו..וראיתי את שרית..עם..עם איציק..או..אונס אותה" אמרה
"ממממההההההה??????" צעקתי
"ששש...." השתיקה אותי שמרית "אני..אני הייתי בהלם בדיוק כמוך...בחיים לא חשבתי שזה יקרה לשרית, איציק נראה בנאדם ממש אחלה..אנחנו חייבות לעזור לה" אמרה
"כן" אמרתי, עדיין לא יצאתי מההלם.. שחזרתי לעצמי את כל התקופה האחרונה, שהיא בקושי באה לביצפר וגם כשהיא באה היא הייתה תמיד עם משקפי שמש והייתה לבד. וכשהיא רצתה לספר למירית משו יכול להיות שזה היה זה ואנחנו פשוט לא נתנו לה..
התחלתי לבכות, הכל באשמתנו. אם אני ומירית היינו משאירות את האגו בצד והיינו מקשיבות לה 5 דקות כל זה היה נחסך מכולנו ובמיוחד לשרית.
"מה..למה את בוכה???" שאלה שמרית
"את לא מבינה..הכל בגללינו.." אמרתי
"בגלל מיי??" שאלה, לא מבינה
"בגללי ובגלל מירית..אני לא יודעת עד כמה בגלל מירית אבל בגללי זה בטוח"
"מאמי אל תאשימי את עצמך סתם, אנחנו נוציא ואתה מיזה אל תדאגי.." ניחמה אותי שמרית
"אני..אני חייבת ללכת..תסלחי לי טוב??" אמרתי לה במהירות
"אין בעיה, אין בעיה..לכי" אמרה
"תודה רבה שסיפרת לי..ממש תודה!!" אמרתי ויצאתי בריצה מביתה.
התקדמתי לעבר ביתה של מירית במהירות, הייתי חייבת לספר לה על מה ששמעתי עכשיו.
הייתי כלכך מזועזת מהמקרה. בחיים לא חשבתי שזה יקרה למשהו שאני מכירה.
בעוד אני נודדת לי במחשבותיי צלצל לי הפלאפון –בית משוגעים-
ראיתי שמתקשרים אלי מהבית ועניתי
"הלו" עניתי
"עדן מה נשמע? איפה את?" שאלה אותי אימי
"אני בדרך למירית, למה?" שאלתי
"אנחנו רוצי לנסוע לאשקלון את רוצה לבוא איתנו?" שאלה
"יאווו...כןןן..יש מצב עוד חצי שעה בערך?" שאלתי, מקווה לתשובה חיובית
"לא, אנחנו רוצים לנסוע עכשיו..אם את רוצה בואי עכשיו" אמרה אימי
"טוב טוב אני באה" אמרתי ופניתי לכיון ביתי
"ביי..אנחנו מחכים לך"
"ביי" אמרתי.
כלכך התבאסתי שלא יכולתי ללכת אליה עכשיו, לונורא, אני אלך אליה היום בערב.
החלטתי לשלוח לה הודעה, לפחות אני אודיע לה שאני אגיע אליה היום בערב
# מירית אני חייבת לדבר איתך דחוף דחוף!! אני אבוא אליך בערב #
אחרי מספר דקות קיבלתי הודעה חדשה. # אין בעיה מאמי..אבל אימלה את מפחידה אותי מה קרה?? #
זו הייתה מירית.
# זה לא לטלפון, נדבר בערב # החזרתי לה הודעה.
המשכתי להתקדם הביתה שבראשי יש אלף ואחד מחשבות.
---------------------------------------
"מיריייתתתתתת" שמעתי את ניב צועק אלי מחדרו
"מהההההההההה????" צעקתי חזרה
"בואי בואי רגע, דחוףףף!!" אמר. 'אימלה מה יש לכולם היום' חשבתי לעצמי
"מה קרה??" שאלתי כשנכנסתי לחדרו
"איך היה היום המבחן??" שאל
"יאוווו אתה לא נורמאלי, בשביל זה אמרת לי להגיע דחוףף??" שאלתי
"חחח...כן אני סקרן..י'זבל למה את לא מעדכנת אותי.." חייך
"חחח...לא הספקתי" חייכתי
"החזירו לכם את המתמטיקה?" שאל
"נראלך?! כולה עברו יומיים..חכה בסבלנות" אמרתי
"כמה קיבלת במבחנים בקודמים?"
"חחחח..לא כדאי לך לדעת" צחקתי
"חח..נו..." הפציר בי
"52,18" אמרתי במבוכה
"יאוו את לא נורמאליתת..טוב אבל לונורא...עכשיו נקוה שזה יסתדר"
"בעז"ה.." חייכתי
"טוב את משוחררת"
"תודה רבה באמת.." חייכתי ויצאתי מחדרו לכיוון חדרי.
'יאללה מעניין מה עדן רצתה, היא ממש הלחיצה אותי..היא אף פעם לא עושה לי דברים כאלה..וגם מה יכול להיות כלכך דחוף..' נזכרתי גם בשיחה שלי היום עם דניאל ועל איך שניסיתי לשחק אותה אדישה אבל מבפנים? מתתי מגעגועים והלב שלי עמד להתפוצץ!!
עמדתי להירדם, אבל לא רציתי לישון צהרים אז נכנסתי למקלחת להתרענן קצת.
כשיצאתי ראיתי שהיו לי 2 שיחות שלא נענו מעדן.
"הלו" התקשרתי אליה חזרה
"מאמי..תקשיבי אני לא אוכל להגיע אליך היום כי יש את היומהולדת של דניאל" אמרה והתעצבתי
"אה...אין בעיה מאמי..אז מחר" אמרתי "רק תגידי לי מזה.."
"אמרתי לך, אני לא יכולה להגיד לך את זה בטלפון אני חייבת לדבר איתך פנים מול פנים."
"אוףף..אז תני לי רמז לפחות" אמרתי
"לא עזבי זה סתם יטריד אותך עוד יותר"
"טוב..שיהיה.." אמרתי מבואסת
"תגידי, את בטוח לא באה למסיבה שלו?" שאלה
"לא"
"אוף איתך..בואי ווקשה! אין לי מה לעשות שם לבד.."
"לא עזבי מאמי..אני לא רוצה לבוא..את לא תצליחי לשכנע אותי"
"נו..איך אני כן יצליח לשכנע אותך? אני לא מבינה עד שהוא לא יגיד לך שהוא רוצה שתבואי את לא תבואי?!"
"זה לא קשור!! מאמי תביני זה לא נראה הגיוני שאחרי שיותר מחצי שנה אנחנו לא מדברים אני אגיד למסיבה שלו כאילו לא קרה כלום, ובנוסף לזה אני אשחק אותה החברה הכי טובה שלו..אני לא רוצה! אני לא אוהבת להיות צבועה..וזה צביעות לדעתי.."
"את לא צריכה לשחק אותה החברה הכי טובה שלו..הזמנו את כל השכבה..את יודעת מזה כל השכבה?? יש כאלה שבכלל לא מכירים אותו ואני בטוחה שהם יגיעו..כי יאללה מסיבה, קצת להתפרק מה קרה?!"
"לא, עזבי מאמי..באמת! תלכי, תהני, תבלי..ויום למחרת תבואי ותספרי לי איך היה ומה רצית להגיד לי" אמרתי בעקשנות
"טוב איך שבה לך, אני לא אשכנע אותך יותר..אבל לדעתי את מפסידה!"
"לונורא.."
"טוב..יאללה מאמי..אני צריכה לנתק..אז יומטוב שיהיה לך"
"ביי מאמי..תהני!" אמרתי וניתקתי.
אחרי השיחה הרגשתי כלכך רע.. אני שונאת לדבר על דניאל, הוא עושה לי רע.
רק לחשוב על זה שהוא לא שלי, אני עדין לא מצליחה להתנתק מהמחשבה הזאת בכלל..
אני ממש מרגישה שאני חצי..אני לא מרגישה שלמה..לא משנה כמה אני ממשיכה בחיים שלי וכמה שאני זורמת..זה לא זה! אני פשוט לא מרגישה אני!
---------------------------------------
"אחלה בית אחי!" אמרתי לאביאל.
"תודה.."
"יאללה זזנו?" שאלתי
"לא, שניה אני צריך לנקות כאן איזה משו.." אמר ולקח מטלית וניקה את השידה שלו
"תעשה את זה בפעם אחרת אחי, אני רוצה כבר להגיע הביתה! אנחנו יותר משעתיים פה..עוד מעט 7" אמרתי
"כן שניה אני בא..אני פשוט יודע שאם אני לא אנקה את זה עכשיו, אני אשכח" אמר והמשיך לנקות
"אחי, ממתי נהית כזה פרפקציוניסט?" צחקתי
"הגזמת! ככה אתה מכיר אותי?!" חייך
"לא יאמן מה שעדן עשתה לך" צחקתי והפלאפון שלי צלצל
"מי זה?" שאל
"חחח..איזה חיים ארוכים, זו עדן" אמרתי ועניתי
"הלו| עניתי
"היא התבלבלה במספר תביא אותה" אמר אביאל וניסה לקחת לי את הפלאפון
"חחח..שתוק שניה, תמשיך לנקות" צחקתי ויצאתי מהחדר
"כן מאמי" אמרתי לעדן כשהייתי בחדר אחר, שקט יותר.
"מאמי מה קורה?" שאלה
"בסדר..מה איתך??" בסדר
"אמ...רציתי לדעת אתה ממש לא סובל את מירית?" שאלה, וכלכך הופתעתי מהשאלה, מ איפה היא באה?!
"מזה השאלה הזאת?? מאמי..את יודעת ש....היא לידך??" שאלתי
"לא לא!! באמת שלא..רק רציתי לדעת.."
"את יודעת שאני עדין חושב עליה..אני..לא משנה אני לא יכול להסביר כלום..אבל אני רק יכול להגיד לך שאני....מאיפה הבאת את זה שאני לא סובל אותה בכלל???"
"רגע..אם נצא לטיול כולם..אתה תסכים לבוא גם אם היא תבוא?!" שאלה
"יאווו, מאמי מה יש לך?? את נורמאלית?? ברור שאני מסכים..מה אמרתי לך לפני שניה, אני כן חושב עליה..היא ממש לא יצאה לי מהראש"
"טוב..."
"רגע..עכשיו את מוכנה להגיד לי למה כל התחקיר הזה?" שאלתי
"כי אני רוצה לארגן טיול בחופש ולא ידעתי אם אתם תבואו בגלל הריב המפגר שלכן"
"אה..לא לא מפריע לי"
"אחלה..תודה מאמי"
"בכיף.."
"יאללה ביי"
"ביי" אמרתי וחזרתי לחדר של אביאל.
"אייי, למה לא הבאת לי אותה?? שאל
"חחח...שכחתי" צחקתי
"מזה היה השיחה הארוכה הזאת?? אני מתחיל לחשוד..." אמר
"חח..אל תדאג מאמי..היא תחקרה אותי בקשר למירית..משו הזוי:/"
"טוב.." אמר
"יאללה גמרת??" שאלתי
"כן.."
"אוו, הגיע הזמן!"
"יאללה י'קרציה מה אתה מתלונן?? כולה חצי שעה.."
"עלק כולה חצי שעה..נשמה כבר 7 וחצי..ידפוק" אמרתי
"בעיה שלך! אתה הסכמת לבוא איתי"
"לך י'חרא! אני בחיים לא בא איתך יותר לאף מקום"
"מה שתגיד" אמר ויצאנו.
---------------------------------------
"גגגגייילללל...אין לי בגדיייםםם!!" צעקתי לה בטלפון
"חחח..משוגעת, החרשת אותי" צחקה
"חח..אוף אני כבר חצי שעה עומדת מול הארון, ולא מוצאת שומדבר יפה.."
"יאללה כבר..ינודניקית..יש לך מלא בגדים את סתם מפונקת"
"אין לי, אני נשבעת לך..בואי תראי.." אמרתי לה
"אני באה אליך, תוך 5 דקות אני מוצאת לך מה ללבוש" אמרה
"את תראי שלא"
"שניה אני אצלך" אמרה וניתקה.
צחקתי לעצמי ושוב התקרבתי לארון, הסתכלתי עליו, הוא באמת היה מפוצץ אבל אני פשוט לא אוהבת כלום.
"כן חמודה" הסתובבתי וראיתי את גיל
"יאוו את מהירה!!" צחקתי
"חחח..אבא שלי הקפיץ אותי"
"יאללה חפשי" אמרתי
"תגידי לי מה את דפוקה?? יש לך מול הפרצוף" אמרה והוציאה לי חצאית מיני סקוטית בצבע כחול שחור עם פפיון שחור בצד וחולצה שחורה עם חגורה בבטן ומחשוף קטן.
"אין לי בגדייייםםםםם" חיקתה אותי גיל וצחקתי.
"מה אני אלבש את זה??" שאלתי
"כן מטומטמת זה מהמם"
"טוב נו.." אמרתי ונכנסתי להתלבש במקלחת.
---------------------------------------
"כן עדן" אמרתי לה כשהיא התקשרה כבר בפעם העשירית..
"מירית אני שולחת לך הודעה עם הקלטה תשמעי אותה עד הסוף ביי" אמרה וניתקה
"או..קייי" אמרתי טיפונת בהלם
אחרי מספר שניות באמת קיבלתי הודעה.
+~+~+~+~+
"מאמי מה קורה?" שאלה
"בסדר..מה איתך??"
"אמ...רציתי לדעת אתה ממש לא סובל את מירית?"
"מזה השאלה הזאת?? מאמי..את יודעת ש....היא לידך??"
"לא לא!! באמת שלא..רק רציתי לדעת.."
"את יודעת שאני עדין חושב עליה..אני..לא משנה אני לא יכול להסביר כלום..אבל אני רק יכול להגיד לך שאני....מאיפה הבאת את זה שאני לא סובל אותה בכלל???"
"רגע..אם נצא לטיול כולם..אתה תסכים לבוא גם אם היא תבוא?!"
"יאווו, מאמי מה יש לך?? את נורמאלית?? ברור שאני מסכים..מה אמרתי לך לפני שניה, אני כן חושב עליה..היא ממש לא יצאה לי מהראש"
"טוב..."
"רגע..עכשיו את מוכנה להגיד לי למה כל התחקיר הזה?" שאלתי
"כי אני רוצה לארגן טיול בחופש ולא ידעתי אם אתם תבואו בגלל הריב המפגר שלכן"
"אה..לא לא מפריע לי"
"אחלה..תודה מאמי"
"בכיף.."
"יאללה ביי"
"ביי"
+~+~+~+~+
שמעתי את ההקלטה שוב ושוב ושוב ושוב..לא יכולתי להפסיק.
גם כלכך התרגשתי לשמוע שהוא עושה חושב עלי..וגם כלכך התרגשתי לשמוע את הקול שלי..
שכבתי על מיטתי וחייכתי לעצמי חיוך גדול ורחב. ושוב, אחרי מספר דקות עדן התקשרה
"מאמממייייי!!!!!!!!" אמרתי לה
"חחחחחחחח...נו..??" שאלה
"מה נו??" שאלתי חזרה
"אז את באה??"
"לאן?" שאלתי, לא הבנתי לאן היא חותרת
"למסיבה...את ראית שלא אכפת לו..ואומנם הוא לא אמר את זה אבל לדעתי הוא אפילו ישמח אם תבואי"
"לא נו מאמי...."
"דיי מירית איזה מגעילה.." אמרה
"אוףף אין לי בגדים, וגם לא הספקתי להתארגן..עזבי זה אבוד.." אמרתי
"שומדבר לא אבוד..עוד 2 דקות אני חוזרת מאשקלון אני אבוא אליך ונתארגן היחד" אמרה
"טוב"
"ישששששששש..אי לוב יו"
"חחח..גמנייי!"
"יאללה ביי מאמי"
"ביי" אמרתי.
היה לי חיוך כלכך גדול על השפתיים.
נכנסתי במהירות לשטוף את עצמי, הרי אני לא מסריחה, התקלחתי כבר בצהרים, סתם בשביל ההרגשה...
יצאתי ונעמדתי מול הארון..לא ידעתי מה ללבוש.
בסוף לקחתי את השמלה השחורה עם הפפיון הכחול בבטן
שמתי נעליים שחורות. והתחלתי להתאפר.
"שללללוווםםםם" אמרה עדן ונכנסה לחדרי. "ואו ואו ואו...." אמר והסתכלה עלי
"איך?" שאלתי
"מהמממתתתתתת!!!!!" אמרה "יאללה עכשיו תורי.." אמר והוציאה את השמלה שלה מהשקית
"איזה מהממת היאאא!!!" אמרתי והתסכלתי על השמלה.
זו הייתה שמלה בורדו כהה עם קשירה מאחורה
"נכון יפה...!!" חייכה חיוך גדול "קניתי אותה הרגעע מרנואר" אמרה
"היא מהממת!!" אמרתי
"טוב יאללה אני מתארגנת כבר 8..פאדיחות" אמרה ונכנסה למקלחת.
תוך מספר דקות היא כבר הייתה בחוץ.
"תעשי לי פאן" אמרה
"עכשיו?" שאלתי "כבר 8 אנחנו מאחרות גם ככה" אמרתי
"טוב..צודקת.." אמרה
סידרתי לעצמי את השיער, התאפרתי והייכתי מוכנה.
"יאללה מאמי את באה??" שאלתי
"כן...שניה" אמרה והתיזה על עצמה בושם
"יאללה" אמרתי ויצאנו.
"דיי איזה פאדיחותת!!" אמרתי.
"שטויות.." אמרה עדן, מנסה להרגיע אותי. אך ככל שהתקרבנו לביתו של דניאל הלחץ גבר, שנים שלא הייתי בביתו!
"שניה אני אתקשר לאביאל אני אבדוק אם הם הגיעו, שלא יהיה פאדיחות שנגיע אליו הבייתה מאורגנות יחד איתו.."
"חחחח...תקשרי" אמרתי והיא חייגה
"מאמי התחלתם כבר?" שאלה אותו "אה..אוקי..ביי" אמרה וניתקה
"ואווו..זה היה מהיר" חייכתי
"חח..הוא אמר שהוא עוד 2 דקות שם"
"אז יאללה בוא מהר" אמרתי והתקדמנו לעבר ביתו בצעדים גדולים
---------------------------------------
"אידיוט! אמרתי לך לנסוע דרך כביש 6" אמרתי לאביאל
"בקטנה מאמי עוד 5 דקות אנחנו מגיעים, מה אתה בלחץ??"
"סתם אני עייף מת!! אני מת להגיע הביתה כבר"
"הינה עוד 5 דקות" אמרתי
"שיהיה" אמרתי והמשכנו בנסיעה
באמת תוך 5 דקות הגענו לביתי.
"יאללה אחי תודה" אמרתי ובאתי לצאת מהרכב. ואז שמתי לב שאביאל יורד איתי "למה אתה בא איתי?" שאלתי
"חח..אני חייב להשתין" צחק
"אה בכיףף.." אמרתי והתקדמתי לכיוון ביתי.
"למה חשוך?" שאלתי את אביאל
"אתה שואל אותי?? אולי הם נסעו.." אמר
"יש..בית ריק..קצת שקט" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"הפתעההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקו כולם ואני הייתי בהלם
פשוט לא האמנתי...כמה אנשים..!! חייכתי חיוך גדול..איזה כיף!
כולם באו, אמרו לי מזל טוב, נתנו לי חיבוק ונשיקה.
חיפשתי בעיניים את מירית, כלכך רציתי שהיא תהיה כאן.
ראיתי אותה..יחד עם חיים.
אפילו לא באה להגיד לי מזל טוב.
כלכך התבאסתי, לא חשבתי שזה יהיה ככה..
טוב כנראה שזה ישאר ככה וזהו..
ככה...לתמיד!
רציתי לעלות תמונות של שתי השמלות, של עדן ומירית אבל לא הצלחתי..אז לונורא...
איךךךך????
😊
וווואו , סיפור מ ד ה י ם ! (:
אין ... דחוף המשך (;
יפההההההההההההההההההההההה ממממש ממשששששששששששששששששש מהמהם
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ומהררררררררררררררררררר
