אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ,
אאאאאאאאאאאאאאאאאארררררררררררררררררררררוווווווווווווווווווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך !!!!!!!!!!
😁
בעז"ה מחר פרקקק..
הוא לא ארוך כל-כך ..נראלי 😁
אבל..לפחות משו 😁
לילה טובבבב 😊
QUOTE (ייללדדדההה @ 29/07/2009) בעז"ה מחר פרקקק..
הוא לא ארוך כל-כך ..נראלי 😁
אבל..לפחות משו 😁
לילה טובבבב 😊
im waiting ..)) 😉
פפפפפפררררררקקקקק 😊
"אביאל,
אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אבל אני חייבת להגיד לך את זה.
הבטחתי לעצמי שאם לא נשב לשיחה מסודרת ותקשיב לי אני אביא לך את המכתב הזה ואני בטוחה שתקרא אותו.
אני יושבת במיטה, מנסה מה לכתוב ובוכה..כי אני באמת מצטערת על כל מה שקרה.
תראה, אני יודעת שעשיתי טעות ואני מצטערת עליה מאוד.
אבל לא חבל לזרוק את כל הדברים היפים שלנו יחד?
עברנו המון דברים טובים, צחקנו, השתוללנו, רקדנו, שיחקנו, סיפרנו אחד לשני.
אבל...היו גם רגעי עצב, תמכנו אחד בשני, בכינו ..
בבקשה, קח את רגעי השמחה שלנו ותיזכר בהם ברגעים הקשים..כמו עכשיו.
ואת הרגעים הפחות טובים לא צריך לזכור אבל צריך לקחת את הלקח שהם מלמדים אותנו.
ואת הלקח שלי למדתי!
אני כל-כך מצטערת על הרגע הזה, באמת!
אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי מחזירה אותו.
אבל אי אפשר, אז בבקשה. אני למדתי את הלקח שלי.
זה לא היה בשליטתי בכלל!
ואני גם הסברתי לך את זה.
אז..אביאל, אהוב שלי.
אני באמת מצטערת על מה שהיה..אני אוהבת אותך.
מהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך.
היו לנו כל-כך הרבה דברים יפים ביחד..בוא לא נזרוק אותם לפח.
אני יודעת ובטוחה שאיפה שאנחנו עכשיו, בשפל..אנחנו יכולים רק לצמוח והאהבה שלנו יכולה רק לגדול.
תן לי עוד צאנס..
בבקשה..
אני אוהבת אותך.
עדן"
-------------------------------------------------
פרק 93
נשארתי אצלה עוד כמה זמן והלכתי.
המחשבה הזו כל-כך הטרידה אותי. הלב שלי בער ברגע שחשבתי על זה בכלל.
לא האמנתי שזה יכול לקרות לי, לחברה שלי,לשעבר..או בכלל, למישהו שאני מכיר.
התהלכתי ברחוב כסהרורי..הלוך חזור, לא ידעתי לאן אני הולך בכלל.
אני פשוט לא עיכלתי!
היא בכתה לי בידיים כמו תינוקת.לא היה לי אפילו דרך להרגיע אותי.
איזה בנזונה האיציק הזה, אם אני תופס אותו אני רוצח אותו. בחיי...
כל פעם שבאתי לגעת בה היא רעדה, התרחקה, לקח לה זמן לעכל שזה אני..שאני בחיים לא יפגע בה, שאני אוהב אותה, ורק אותה.
היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת שיגעו בה ועד שסופסוף היא נתנה לי לגעת בה יצאה לי הנשמה!!
אני פשוט לא מאמין, פשוט לא מאמין!
"הגעתי" אמרתי בקול שקט ועליתי לחדרי
"מה יש? מה הבאסה?" נכנס אחי ערן לחדרי ושאל אותי.
"סתם..לא משנה" אמרתי ונשכבתי על מיטתי באנחה.
"טוב..איך שאתה רוצה" אמר וסגר את הדלת.
נשארתי,שוכב במיטתי כמה דקות.
וידעתי שמה שאני מתכנן בשבילה צריך לחכות כמה שבועות,בדיוק כמו שאיתן אמר לי.
הסתכלתי על הגיטרה, הרמתי אותה עלי ובאתי לנגן.
אבל האקורדים והשירה פשוט לא יצאו לי.
הכול זייף,הכול לא טוב, הכול בזבל!
החזרתי את הגיטרה חזרה למקומה, והחלטתי להיכנס להתקלח,להתרענן קצת.
אחרי המקלחת נכנסתי למיטה ונרדמתי..או שבעצם ניסיתי להירדם.
---------------------------------------
"עכשיו את מוכנה להגיד לי מה קרה?" שאל אותי ניב והתיישב במיטתי
"זה לא משנה" אמרתי
"איי..את לא פיריית-הבטחת!" אמר לי ניב ופרצתי בבכי,שוב
"אז מה! לא תמיד הבטחות מקיימים" אמרתי
"נוווו..את מלחיצה אותי נורא! מה קרה??" שאל שנית
"אתה יכול להביא לי מים?" שאלתי, מתעלמת מבקשתו
"בתנאי שאת אומרת לי מה קרה.." אמר
"אוף, לא צריך!" אמרתי וירדתי להביא בעצמי מים.
במטבח הייתה אימי, משהו שלא בדיוק ציפיתי לו כי היא אמורה להיות בעבודה.
"מה קרה?" שאלה אותי אימי כשראתה שעיני אדומות
"כלום" אמרתי ומזגתי לי מים לשתות.
היא שתקה, לא הוסיפה מילה.
היא ידעה טוב מאוד שלא כדאי להרבות איתי בשיחה כשאני עצובה או עצבנית.
גמרתי לשתות ועליתי חזרה למעלה.
ניב לא היה בחדר,אבל היה פתק.
"אחותי,
אין לי מושג מה קרה, אבל אני יודע שאת מלחיצה אותי בטירוף!!
את נראית זוועה. העיניים אדומות ונפוחות..ואת יודעת מה? לא רק העיניים,כל הפרצוף!
אני אוהב אותך, ואני מת לדעת מה קרה כדי לעזור לך.
אני בטוח שאוכל לעזור לך, אפילו קצת.."
קראתי את הפתק ודמעות בצבצו בעיני, לאחרונה נהייתי ממש רגשי..
טוב, מעניין למה..
אני יודעת שזה חשוב לו לדעת,אבל קשה לי כל-כך לספר את זה.
להוציא את זה מהפה..
שזה קרה לי..לי!!
לקחתי נשימה עמוקה וידעתי שאני יכולה ומסוגלת לעשות את זה.
רצתי לחדרו וראיתי אותו יושב במיטתו.
ניגבתי את דמעותיי שזלגו ללא הרף על לחיי.
הוא הסתכל עלי במבט שואל ואמרתי את זה. "נאנסתי".
הוא קם לעברי וחיבק אותי.חזק חזק,ולא מרפה.
התחלנו לבכות,שנינו.
"מפגרת..למה לא אמרת לי?"
"קשה לי" הסברתי
"אנחנו נעזור לך...אני מבטיח" אמר. וזו הפעם הראשונה מאז המקרה שהרגשתי שבאמת יהיה טוב.
"אנחנו?" שאלתי
"כן..גם אמא ואבא" אמר ועשיתי פרצוף
"אל תעשי לי פרצופים, הם ההורים שלך והם חייבים לדעת מזה" אמר לי.
"אני נכנסת להתקלח" אמרתי
"טוב" אמר וליטף את שערי.
הלכתי לחדרי והוצאתי פיג'מה אחרת, יבשה יותר.
כשיצאתי מהמקלחת ראיתי את הורי וניב בחדרי והבנתי שהוא כבר הספיק לספר להם.
---------------------------------------
חשבתי כל כל-כך הרבה דברים.
אני עוד מעט בת 19. מסיימת בגרויות,מתגייסת לצבא.
כמה דברים עברתי בחיים שלי. איך החיים שלי השתנו.
יש לי אהבה,חברים, בית, משפחה..
צלצול טלפון קטע את מחשבותיי.
"הלו" עניתי
"מה נשמע יפה שלי?" שמעתי את קולו של איתן וחייכתי
"בסדר..מה איתך?" שאלתי
"מעולה..בא לך לבוא אלי?" שאל אותי
"אממ..את האמת התכוונתי ללכת למירית קצת, לראות מה שלומה, רוצה לבוא איתי?" שאלתי
"אמ..בסדר..אני מתארגן ובא."
"טוב מאמי..מחכה לך .."
"ביי יפה"
"בי" אמרתי בחיוך וניתקנו.
---------------------------------------
"התעוררתי בשעה 19:00.
'כמה ישנתי' חשבתי לעצמי.
לבשתי ג'ינס וחולצה שחורה ובאתי ללכת שוב למירית.
לא רציתי להשאיר אותה לבד, במיוחד לא במצב הזה.
דאגתי לה. כל-כך דאגתי.
"לאן אתה הולך" עצרה אותי אמא בפתח הדלת
"למירית" אמרתי
"אני רואה אתם מתראים הרבה אה?" חייכה חיוך מרוצה.
"לא בנסיבות שאת חושבת" אמרתי
"למה קרה משו?" שאלה
"לא כלום, זה לא משנה" אמרתי
"טוב..בוא תעזור לי קצת בבית..התעייפתי" אמרה
"מה צריך לעשות?" שאלתי
"לסדר את הסלון, להוריד כביסה,לקפל כביסה, לטאטא בחוץ, לשטוף ת'בית, לנקות את המטבח..לא חסר" אמרה בשטף
"אוקי..אני יעשה קצת וערן יעשה קצת יאללה?" אמרתי
"יאללה" אמרה וצחקנו.
התחלתי לנקות את הבית ולעזור קצת לאימי, וכך גם ערן.
נופר ושקד גם עשו..אבל קצת.
אחרי שגמרנו את כל המטלות ואמא הייתה מרוצה, הרשיתי לעצמי לצאת החוצה לכיוון ביתה של מירית.
---------------------------------------
אחרי שקראתי את המכתב, ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות
"אמא הלכתי" אמרתי לאימי ורצתי החוצה.
לקחתי את הרכב ונסעתי.
"שלום..עדן נמצאת?" שאלתי את אחותה
"כן..היא בחדר" אמרה לי וחייכה
"תודה" אמרתי והלכתי לחדרה.
"כןן" אמרה אחרי שדפקתי.
פתחתי את הדלת והיא הסתכלה עלי במבט מופתע.
היא ישבה על המיטה ומלא טישו היו לידה.
סגרתי את הדלת והתיישבתי במיטה, אף-אחד לא הוציא הגה מהפה.
הסתכלתי עליה, היא הייתה כל-כך יפה, גם כשהיא בוכה היא הכי יפה בעולם.
"אני.."
"ששש.." קטעתי אותה.
התקרבתי אליה לאט לאט ונישקתי אותה באיטיות.
הנשיקה הפכה משניה לשנייה למהירה יותר וכמעט בלענו אחד את השני.
לשוננו התערבבו זה בזה.
כל-כך התגעגעתי אליה, אני לא איתה יומיים ואני משתגע.
שכבר לא היה לשנינו אוויר לנשום התנתקנו.
היא חייכה, וכך גם אני.אך כעבור כמה שניות נמחק החיוך והיא שאלה:
"איך אני אספר את זה למירית..במיוחד עכשיו.." אמרה ולא הבנתי על מה היא מדברת
"כמו שאני סלחתי לך, אני בטוח שהיא תסלח לך" אמרתי
"לא..אתה לא מבין היא בתקופה ממש קשה עכשיו" אמרה
"מה קשה בה?" שאלתי, לא מבין כלום
"אתה באמת לא יודע?" שאלה
"לאא" אמרתי
"היא נאנסה" אמרה והייתי בהלם מוחלט!!
"מממההה??" אמרתי
"כן" אמרה והרכינה ראשה.
"בואי נלך אליה..מה אנחנו עושים פה?!" אמרתי ומשכתי את ידה
"הייתי אצלה כבר היום" אמרה
"אז מה..אני לא!" אמרתי
"טוב" אמרה וקמה באיטיות
"נו בואייי..." הפצרתי בה.
נכנסנו למכונית ונסענו לכיוון מירית.
---------------------------------------
"שמענו מה קרה" אמר אבי. הורדתי את ראשי. לא העזתי להסתכל להם בעיניים.
הם צדקו, הם תמיד צדקו ואני לא הקשבתי להם.
אני כל היום יצאתי וביליתי ולא השקעתי הרבה מאמצים ללימודים וזה מה שיצא..
הייתי צריכה להקשיב להם מההתחלה וכלום לא היה קורה..
אבל כבר מאוחר מידי לבכות על חלב שנשפך..
"אין לך מה להצטער.." אמרה לי אמא "אני מבינה אותה..אבל את תעברי את זה ואנחנו נעזור לך" אמרה.
עמדתי מולם. מול שלושתם, אבא אמא וניב.
כל הזמן שהם דיברו איתי המראות חזרו אלי שוב ושוב ושוב..
"בואי" אמרה אמא וחיבקה אותי.
והדמעות פשוט פרצו להם, כמו בכל פעם.
אבא גם בא וחיבק אותי, וכך עשה גם ניב.
עמדנו ארבעתנו והתחבקנו.
הרגשתי שיש לי משפחה תומכת ואוהבת
בעוד אנחנו מתחבקים נפתחה דלת חדרי ואביאל,עדן,דניאל,שרית ואיתן נכנסנו לחדרי.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי והעפתי את הדמעות המורדות שזלגו מעיני.
"זה לא היה מתוכנן" אמר דניאל וחייכתי.
כולם באו וחיבקו אותי,שוב.
והפעם, הרגשתי סופית מוגנת!
מוגנת עם החברים והמשפחה. ושיש לי על מי לסמוך...
מקווה שנהנתם😊
שבוע הבא לא יהיה המשך בכלל כי אני לא בבית כל השבוע עד יום שני אחר-כך..
אז שיהיה לך שבת שלום(כן,כבר מעכשיו)
ושבוע מעוללההה😊😊
3>
איזה חמודים 3>
פרקקקקקקק מדההייייייייםםםם אין לי טענוותתתת
בעצם כן הוא קצר 😊
תמשיכיייייייייי 😁 😁 😁 😁 😁
אוחחחחחחחחחחח 😢😢
פרק מושלם ומרגש בטירווף יצאו לי דמעות 😢
וואי איזה מרגש ההמשך הזה ... חח
אולי תשימי עוד פרק קצרררררררר איך נתאפק שבועעעעעעעעע ?!!!?!
מחכה להמשךךךךךךך דחחווףףף .. 😮
^
חחח...בעז"ה אני אשים המשך מוצ"ש או יום ראשון..
יש לי פרק מוכן..אני רוצה לשפץ אותו או להוסיף..
וגם..אני מחכה לעוד תגובות..(את יודעת 3 תגובות זה לא כזה הרבה 😢 )
בקיצור..תתאפקו עד מוצ"ש או יום ראשון..
שבת שלום נשמות... 😊
i like it but when will they together ..???LOL 😊
im waiting .. 😊
QUOTE i like it but when will they together ..???LOL 😊
im waiting .. 😊
תמשיכי לחכות מאמי 😛
למה את כותבת באנגלית? 😯
QUOTE איזה חמודים 3>
פרקקקקקקק מדההייייייייםםםם אין לי טענוותתתת
בעצם כן הוא קצר 😊
תמשיכיייייייייי 😁 😁 😁 😁 😁
כמה טענוווווותתתת 😠
חחח..סתם..
הוא לא כזה קצררר 😕
תודה מאמי😊
QUOTE אוחחחחחחחחחחח 😢 😢
פרק מושלם ומרגש בטירווף יצאו לי דמעות 😢
איזה כיףף,אני שמחה שהצלחתי לרגששש...
תודה מאמי...
QUOTE וואי איזה מרגש ההמשך הזה ... חח
אולי תשימי עוד פרק קצרררררררר איך נתאפק שבועעעעעעעעע ?!!!?!
מחכה להמשךךךךךךך דחחווףףף .. 😮
תודה מאמי..
בעז"ה המשך היום או מחר בערב😊
את האמת קצת מבאס אותי כמות התגובות.. 😕
אבל המבטחתי-אז אני אקיים.. 🙄
בעז"ה המשך היום בלילה או מחר בערב..
