QUOTE מה אייך הם ניפרדו .... 😊
הם היו זוג מושלם ..=(
רגה אבל לא אבנתי איציק בכלא ???
פרק יפה ..
המשך דחוף 😛
מקווה שתביני בפרק הבא..
תודהה😊
QUOTE אווווף איזה חרא שהם התנשקקקקוו
תעעשי ממשו תבטלי את זה ~!
לא מתאים החברהה הכי טוווובה !
מושלללללללם בייותתתר(:
חחח...תודה נשמה..
פרק יותר מאוחררר... 😊
את האמת..התאכזבתי טיפונת מכמות התגובות..אבל לומשנה..
פרק יותר מאוחר...
יומטוב ..😊
פרקקקקקקק... 😉
"את רוצה לצאת קצת להתאוורר?" שאלתי את מירית
"לא..עדן תודה..אין לי כוח לכלום" אמרה וכל-כך הבנתי אותה. מסכנה שלי:/
"איך שאת רוצה מאמי..אני לא מכריחה אותך" אמרתי
"תודה מאמי" אמרה לי וחיבקה אותי.
"בכיף.." חייכתי וחיבקתי אותה גם.
"מה עם דניאל? הוא יצא מהבית-חולים?" שאלה. והלב שלי נמחץ...איך יכולתי???:/
"כן..הוא השתחרר היום" אמרתי
"אהה..."
"מה עם כולם? מה שלום כולם?" שאלה
"חחח..מה יש לך? כאילו שנים לא ראית אותנו" צחקתי
"לא..כי אני ממש הזנחתי את כולם מאז שהכרתי את הדניאל ההוא..אז אני מתעניינת" אמרה
"אה..אני ואביאל נפרדנו" אמרתי בעצב
"מההה??למה??"
-------------------------------------------------
פרק 92
"זה לא חשוב עכשיו" אמרתי
"מה קרה?? למה נפרדתם?" שאלה אותי שנית
"מירית..לא בא לי להיכנס לזה..את ואני לא במצב טוב כרגע" אמרתי והורדתי את ראשי
"אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו" אמרה לי ונשכבה על המיטה שוב..חושבת.
לא יכולתי לשאת את ההרגשה הזאת יותר, אבל לא יכולתי לעשות שומדבר.
זה כבר קרה. ואת הנעשה-אין להשיב.
אני חייבת לספר לה את זה כי אחרת יהיה מאוחר מידי וכל יום שעובר זה נעשה קשה יותר.
אני לא יכולה לחשוב על איך לספר לה את זה..אבל אין לי ברירה.
אני חייבת, זה רובץ לי על הלב,כמו אבן. שלא מרפה ולא מוכנה לרדת.
לפתע מירית קיבלה טלפון.
"הלו?" ענתה
"מי זה?" שאלתי אותה בשקט
"שרית" ענתה באותו טיון שקט.
"בסדר שרית..תודה רבה שהודעת לי..ממש שימחת אותי" שמעתי את מירית אומרת ומחייכת חיוך פצפון.
"מה קרה?" שאלתי את מירית לאחר שניתקה את השיחה
"איציק בכלא" אמרה ואפילו אני הרגשתי הקלה
" ואייי איזה יופי..אני ממש שמחה.." אמרתי לה
"כן" אמרה וממש לא נראתה נלהבת
"מה קרה..למה את נראית ככה?" שאלתי
"מעניין אותי מה עם דניאל" אמרה
"אבל אמרתי לך כבר..הוא השתחרר מהבית חולים מה את דואגת" אמרתי
"לא לא הוא מפגרת..דניאל דנינו.."
"אה..המניאק הזה, אני מקווה שגם הוא בכלא" אמרתי
"הוא סחט אותו גם.." אמרה והורידה את ראשה
"תגידי לי מה את נורמאלית? את עוד מרחמת עליו אחרי מה שהוא עשה לך? " התעצבנתי והרמתי את קולי
"הוא סחט אותו את לא מבינה?? אומנם הוא לקח אותי לשם אבל גם הוא התחיל להציל אותי והוא הראשון שהתעשת מבין שנינו" אמרה ואני הייתי בהלם ממה ששמעתי. איך היא יכולה לסלוח לבנאדם כזה?!
"ממה הלב שלך עשוי תגידי לי?!" אמרתי ובאמת התכוונתי לזה "זהב,אני אומרת לך..רק זהב!" אמרתי והיא חייכה
"את לא מבינה..זה לא שאני סולחת לו . מגיע לו להיות בכלא! אבל לפחות זמן מאשר למניאק השני" אמרה ועכשיו נרגעתי, היא חזרה לעצמה, היא אנושית!
"איך באמת הכניסו את איציק לכלא בלי לקבל ממך עדות?" שאלתי
"הם לקחו ממני כשהייתי שם." אמרה
"אההה.." אמרתי והנהנתי לאות הבנה.
"אוףף..איזה חיים בזבל" אמרה פתאום
"אל תגידי את זה מאמי..יהיה בסדר" אמרתי והיא הנהנה
"טוב..אני חייבת לזוז..את תסתדרי נכון?" שאלתי
"כן זה בסדר לכי!" אמרה וקמתי ממיטתה
"יאללה ביי מאמי..אם תצטרכי משו את יודעת את המספר שלי" חייכתי
"ביי תודה" חייכה.
היה לה מבט כבוי בעיניים, כאילו שאבו ממנה את כל שמחת החיים שהייתה לה.
היא הייתה עצובה, שונה..
---------------------------------------
"אמא הלכתייי" צעקתי לאימי
"למי?" שאלה
"לעדן, אני חייב לברר משהו" אמרתי
"ביי..תשמור על עצמך וסע בזהירות" אמרה ויצאתי מהבית.
נסעתי לביתה של עדן ו1001 מחשבות מתרוצצות ועפות לי בראש.
לא הבנתי מה קרה, ואיתן הצליח להלחיץ אותי מאוד. הרגשתי שמשהו רע קרה ולא הצלחתי להבין מה.
ידעתי שרק עדן תוכל לעזור לי בזה.
למרות מה שקרה עם אביאל, אני חייב לברר את זה.
"שלום, עדן נמצאת?" שאלתי את אימה שפתחה לי את הדלת
"לא...היא אצל מירית" אמרה
"אצל מירית?" שאלתי
"כן..היא הלכה אליה במקום ללכת לביצפר, היא התקשרה אלי ואמרה לי שזה משהו דחוף, אני לא יודעת" הסבירה לי
"אה..אוקי..תודה" אמרתי ויצאתי מביתה.
נכנסתי למכונית וחשבתי. ללכת למירית או לא ללכת למירית.
כל-כך התלבטתי אם ללכת או לא.
מצד אחד, רציתי ללכת לראות אותה, להבין מה קרה..וחוצמיזה..התגעגעתי אליה.
מצד שני, אני לא מסוגל להסתכל לה בעיניים אחרי מה שקרה עם עדן. למרות שאנחנו לא ביחד אני עדין מרגיש סוג של מחויבות, היא בכל זאת החברה הכי טובה שלה.
החלטתי ללכת אליה,ויהי מה!
אני חייב לברר מה קרה לה ולא אכפת לי מכלום.
חניתי את המכונית ליד ביתה וראיתי את עדן יוצאת מביתה.
"היי" אמרנו יחד
"מה נשמע?" שאלה עדן בקול חרשי
"בסדר..תקשיבי אני..."
"דניאל, בוא לא נדבר על זה עכשיו, ובמיוחד לא פה..וחוצמיזה אין לי כוח לזה עכשיו" אמרה
"אבל..אני רוצה להבהיר לך משהו" אמרתי
"מהה?" אמרה והסתכלה עלי בעיניים גדולות ויפות
"תראי, אני יודע שזו הייתה טעות ואני מצטער עליה..באמת. אני אוהב את מירית ואת יודעת את זה, זה היה סתם מעידה, חד פעמית. אבל..אם תצטרכי עזרה בלהגיד את זה לאביאל אני.."
"נפרדנו כבר" אמרה וקטעה את שטף דברי
"סיפרת לו?" אמרתי והייתי קצת בהלם
"כן, לא היה טעם למרוח את זה, הוא היה יודע על זה במוקדם או במאוחר" הסבירה
"ומירית?" שאלתי, וקיוויתי שהיא תגיד שלא..
"לא, מירית לא סיפרתי לה עדין, אני מפחדת נורא מהתגובה שלה" אמרה והחלה לבכות
"יהיה בסדר..אני בישלתי את הדייסה אני ינסה לסדר אותה" אמרתי ולקחתי את האחראיות
"טוב" אמרה ומחתה את דמעותיה
"יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה. לא יכולתי לראות אותה ככה
"ביי דניאל" אמרה והתנתקה מהחיבוק
"ביי" אמרתי ונופפתי לשלום.
עדן הלכה, ועמדתי דומם מול פתח ביתה של מירית.
לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי בדלת.
"היי" אמרתי כשמירית פתחה לי את הדלת
"היי" אמרה מירית בקול שקט.
היא הייתה נראית זוועה. פניה היו נפולות ועצובות ועיניה היו אדומות..כאילו בכתה.
"מה נשמע?" שאלתי, מנסה לגלות מה קרה פה בזמן שאני הייתי בבית החולים.
"בוא כנס" אמרה
"תודה" אמרתי ונכנסתי פנימה.
"רוצה לשתות?" שאלה
"לא זה בסדר" אמרתי
"אז בוא נעלה" אמרה לעלינו לחדרה.
"מה נשמע?" שאלתי אותה
"בסדר" אמרה וישבה ישיבה מזרחית על מיטתה
"זה לא נראה ככה" אמרתי והסתכלתי עליה.
"עזוב..לא בא לי להיכנס לזה עכשיו" אמרה ועיניה התמלאו דמעות
"זה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה. ידעתי בדיוק מה לעשות במקרים שהיא בוכה. רק לשבת ולחבק אותה, בדיוק מה שהיא צריכה ומה שהיא אוהבת.
ידעתי כל דבר שהיא רוצה. אחרי הכול-8 חודשים לא הולכים ברגל.
פשוט ישבתי שם במשך רבע שעה מחבק ומלטף את שיערה.
והיא בוכה בין זרועותיי.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי בשקט והיא הנידה את ראשה לשלילה.
"אולי בכל זאת?" שאלתי שנית אחרי מספר דקות "אני לא יכול לראות אותך ככה" אמרתי
"החיים בזבל זה מה שקרה" אמרה ולא הבנתי כלום
" את רוצה להסביר לי?" שאלתי.
"אתה באמת לא יודע?" שאלה וניגבה את דמעותיה
"נאנסתי" אמרה וליבי צנח לרצפה
---------------------------------------
"היי מותק..מה נשמע?" שאלה אותי אימו של אביאל
"בסדר..מה איתך?" שאלתי בחיוך מנומס
"בסדר..אביאל למעלה..אם את צריכה אותו" אמרה מיד
"אמ..תודה" אמרתי ועליתי למעלה.
עליתי במדרגות ובכל מדרגה ומדרגה ליבי הולם יותר בחוזקה.
אני אוהבת אותו, כל-כך אוהבת אותו, ואני לא מוכנה לאבד אותו בגלל איזו שטות שעשיתי ושאני הכי מתחרטת עליה בעולם.
הגעתי לפתח חדרו, נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי.
לא האמנתי למה שראיתי.
ראיתי את לירן מחזיקה בשתי ידיה את פניו של אביאל.
לא ידעתי מה להגיב..הם הסתכלנו עלי במבט נדהם,לירן הורידה את ידיה מפניו של אביאל..
"סס..סליחה שהפרעתי" אמרתי וסגרתי את הדלת, זה היה הדבר היחיד שיצא מפי..
רצתי במורד המדרגות ויצאתי החוצה בטריקת דלת.
לא האמנתי שזה אמיתי מה שראיתי, וכל-כך רציתי להתעורר ולגלות שזה חלום, והכול היה בחלום ולא במציאות.
התיישבתי באחד הפארקים והתחלתי לבכות.
הכנסתי את ידי לכיס וחיפשתי את המכתב שכתבתי לו ורציתי לתת לו עכשיו. אך לא מצאתי אותו.
חיפשתי בכיס השני ולא מצאתי.
התחלתי לחפש את המכתב בהיסטריות ולא היה לו זכר.
ידעתי שמה שלא רציתי שיקרה-קרה.
המכתב נפל לי בביתו באחד המקומות והוא הולך לראות אותו.
כל-כך התבאסתי. לא רציתי שיקרא אותו.
אומנם אני לא הייתי בסדר שהלכתי והתנשקתי עם דניאל אבל אחרי יומיים הוא הולך ללירן?
ככה הוא מתמודד עם הדברים??
הוא לא יכול לבוא ולדבר כמו כל בנאדם בוגר ורציני??
הייתי כל-כך פגועה ממנו הדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת על לחיי'.
אחרי שעה, בערך.
החלטתי לקום וללכת לכיוון ביתי.
להתקלח,להתרענן וללכת לישון קצת,לשכוח מהכול.
---------------------------------------
ידעתי שקרה משהו לכולם, כולם היו ממש מוזרים.
אבל לא היה אכפת לי.
מאז שהגעתי לכאן הכול מסביב רק צרות.
בעפולה היה לי שקט הייתי עם שמרית והיה לי הכי טוב שבעולם.
מאז שהגעתי לכאן רודפות אותי צרות אחרי צרות.
התאהבתי במירית, היא לא רצתה אותי, השתכרתי, שמרית באה לכאן, עברה לכאן, הייתי עם מירית,רבנו,חזרנו, שמרית עברה תאונה ומה לא...
כל-כך הרבה אסונות ודברים מגעילים קרו לי שנמאס לי כבר מהכול.
החלטתי שאני פשוט חייב להתרחק מכולם ולפתוח דף חדש עם אנשים אחרים.
לא רוצה יותר צרות וסיבוכים.
אני רוצה להמשיך להיות ולחיות עם שמרית באושר ובכיף בלי שאף-אחד יפריע לי באמצע.
מאז שאני עם החבורה הזאת הכול קורה לי הפוך.
הייתי חייב לברוח קצת.
החלטתי לנסוע לים.להירגע קצת,להתאוורר.
לקחתי לי סדין ונסעתי לים.
פרשתי את הסדין על החוף ונשכבתי עליו.
כל-כך הרבה דברים עברו לי בראש. התפוצץ לי הראש כבר מרוב מחשבות.
התקשרתי לשמרית, הייתי זקוק לה עכשיו.
"הלו?" ענתה
"מה קורה מאמי?" שאלתי
"בסדר מה איתך?" שאלה
"בסדר..תגידי..את רוצה לבוא לים?" שאלתי, הגעתי ישירות לעניין
"לים??" שאלה, לא מבינה מאיפה נחתי עליה פתאום
"כן..אני בים..רוצה לבוא קצת?" שאלתי
"למה? " שאלה
"סתם אני צריך אותך" אמרתי
"טוב אני אתארגן ואבוא" אמרה
"טוב...יש לך איך להגיע?" שאלתי
"כן..אל תדאג מאמי.."
"טוב תודה" אמרתי וניתקנו.
נשכבתי שוב פעם על הסדין..חושב..
"שלום חתיך" שמעתי את הקול של שמרית ופתחתי את עיני בחיוך
"מה קרה?" שאלתי בחיוך והתרוממתי
"בסדר" אמרה והתיישבה לידי "מה יש לך?" שאלה ונשקה על שפתיי ברכות
"סתם..מאז שהגענו לכאן הכול פתאום מוזר" אמרתי
"אולי לא התחברנו לאנשים הנכונים" אמרה
"זה בדיוק מה שחשבתי" אמרתי, וכל-כך שמחתי שיש מישהו שמבין אותי.
" אוף" אמרתי ושמתי את ראשי על כפתיה
"יהיה בסדר מאמי.. צריך פשוט למצוא את הטוב בכל דבר" אמרה ונשקה על ראשי. "בוא נכנס קצת למים...נתרענן" אמרה וקמה
"מה לים..אין לי כוח" אמרתי
"יאללה נו אל תהיה יבש.."
"עזבי מאמי..כיף לי פה בחוף" אמרתי והיא זרקה עלי חול
"מהה..מה זה היה?" שאלתי וכבר לא בדיוק ראיתי אותו בסביבה, כי היא ידעה טוב מאוד שהיא צריכה לברוח.
קמתי במהירות מהסדין וראיתי אותו בתוך המים רצתי במהירות לבפנים ותפסתי אותה מאחורה, במותניים.
"ממש חבל.." אמרתי
"חחח...דייי" אמרה וצחקה את הצחוק שהכי מרגיע אותי בעולם
"אני תמיד אומר לך לא להתעסק איתי נכון?" אמרתי
"למה מי אתה אה?" אמרתי ודחפה אותי לתוך המים
"ואיי את כל-כך תתחרטי על זה" אמרתי ותפסתי אותה
"לאאאא, אני מצטערת טוב" אמרה כשהיא הייתה כבר בידיים שלי, גבוה, למעלה..
"מאוחר מידי" אמרתי וזרקתי אותה לתוך המים
"אני בהלםםםםםם" אמרה לאחר שיצאה מהמים "כמעט טבעתי" אמרה
"חחח..תסחפי עוד" אמרתי. "רוצה שוב?" שאלתי והתקרבתי אליה
"חחח..לא תודה, נכנעת!!" אמרה והרימה את ידיה.
"אני חולה עליךך!!" אמרתי ונשיקתי אותה
"גם אני מאמי שלי!" אמרה ונישקה אותי שוב.
ונסחפנו לנשיקה ארוכה ארוכה..
---------------------------------------
"אוייי לאא" אמרתי כשראיתי את עדן
"אני בטוחה שהיא לא הסיקה מסקנות" אמרה לירן
"אני בטוח שכן..את לא מכירה אותה..אוףףף!!!" אמרתי ונשכבתי על המיטה
"אולי תצליח עוד לתפוס אותה, רוץ אם אתה רוצה!" אמרה
"צודקת" אמרתי וירדתי למטה
"אמא איפה עדן?" שאלתי את אימי במהירות
"היא יצאה בצורה מוזרה..לויודעת לאן..היא רצה מפה וטרקה את הדלת" הסבירה לי
רצתי מהר החוצה וחיפשתי אותה בכל מקום אפשרי, אבל לא מצאתי אותה.
חזרתי הביתה מיואש.
ועליתי במדרגות באיטיות.
כשפתאום ראיתי פתק מקומט שכתוב עליו "אביאל"
לקחתי אותו לאט ונכנסתי במהירות לחדרי, לירן כבר לא הייתה שם.
התיישבתי על מיטתי ופתחתי את המכתב בידיים רועדות ובאיטיות.
"אביאל,
אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אבל אני חייבת להגיד לך את זה.
הבטחתי לעצמי שאם לא נשב לשיחה מסודרת ותקשיב לי אני אביא לך את המכתב הזה ואני בטוחה שתקרא אותו.
אני יושבת במיטה, מנסה מה לכתוב ובוכה..כי אני באמת מצטערת על כל מה שקרה.
תראה, אני יודעת שעשיתי טעות ואני מצטערת עליה מאוד.
אבל לא חבל לזרוק את כל הדברים היפים שלנו יחד?
עברנו המון דברים טובים, צחקנו, השתוללנו, רקדנו, שיחקנו, סיפרנו אחד לשני.
אבל...היו גם רגעי עצב, תמכנו אחד בשני, בכינו ..
בבקשה, קח את רגעי השמחה שלנו ותיזכר בהם ברגעים הקשים..כמו עכשיו.
ואת הרגעים הפחות טובים לא צריך לזכור אבל צריך לקחת את הלקח שהם מלמדים אותנו.
ואת הלקח שלי למדתי!
אני כל-כך מצטערת על הרגע הזה, באמת!
אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי מחזירה אותו.
אבל אי אפשר, אז בבקשה. אני למדתי את הלקח שלי.
זה לא היה בשליטתי בכלל!
ואני גם הסברתי לך את זה.
אז..אביאל, אהוב שלי.
אני באמת מצטערת על מה שהיה..אני אוהבת אותך.
מהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך.
היו לנו כל-כך הרבה דברים יפים ביחד..בוא לא נזרוק אותם לפח.
אני יודעת ובטוחה שאיפה שאנחנו עכשיו, בשפל..אנחנו יכולים רק לצמוח והאהבה שלנו יכולה רק לגדול.
תן לי עוד צאנס..
בבקשה..
אני אוהבת אותך.
עדן"
יצא ארוך..
אי אפשר להגיד שלא..😊
לילה טוב😊
יופי היתגגתי לקטעים של מירית ודניאל ...))) 😛
מזה מה זה הייה עם אביאל ... 😕
תמשיכי מהמם כמו תמיד.. 😊
דניאל לוי כ"כ מתוקקקקקקקקקקקקקקקק אני מקווה שמירית לא תיקח קשה את הנשיקה שלו עם עדן ..
יאללה שהוא ומירית יחזרווווווווווווווווו כבררר !!!
וחיייםםם הלא קשור הזה מה הוא רוצה?!?! שקל?!?!? כאילו מה החבורה הזאת עשתה לו החצוף הזההההה ..
באמת יצא ארוךךךך =] שכל ההמשכים יהיו כאלה חחחחחח
מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך הכי מהר שאפשרררררר!!! 😁
איזה סיפור יפהה יש לך :]]
תמשייכיי 🙄
ואוו איזה פרק מדהייייייייייייים 😁 😁 😁 😁
אין מירת כל כך זכתה בדניאל המושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםם 😎
היא פשוט מטומטמת אם היא לא חוזרת אליו
חיים ושמירית מי הזמין אותם בכלל להצטרף לחבורה זה הם ששנדחפוו הם לא רצוייים 😊
מה לא מובן???? שלום ולא להתראותת 😠
אביאלללללל עם הוא לא סולח להה הוא מה זה כלבבבב 😢
שהוא בגד בה היא סלחה לווו אז שיחשוב על זה
ומירת ודניאל תחזירי אותםםםםםםםםםםםםםםם כבררר
תמשייייייייייייייככככייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אהה והפר ארווך תמשיכי ככהההההה 😊
QUOTE יופי היתגגתי לקטעים של מירית ודניאל ...)))
מזה מה זה הייה עם אביאל ...
תמשיכי מהמם כמו תמיד..
חח..תודה מאמי..😊
QUOTE דניאל לוי כ"כ מתוקקקקקקקקקקקקקקקק אני מקווה שמירית לא תיקח קשה את הנשיקה שלו עם עדן ..
יאללה שהוא ומירית יחזרווווווווווווווווו כבררר !!!
וחיייםםם הלא קשור הזה מה הוא רוצה?!?! שקל?!?!? כאילו מה החבורה הזאת עשתה לו החצוף הזההההה ..
באמת יצא ארוךךךך =] שכל ההמשכים יהיו כאלה חחחחחח
מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך הכי מהר שאפשרררררר!!! 😁
תקווי תקווי 😛 ..
תודההה😊
QUOTE איזה סיפור יפהה יש לך :]]
תמשייכיי 🙄
שמחה שאהבת מאמי..😊
QUOTE ואוו איזה פרק מדהייייייייייייים
אין מירת כל כך זכתה בדניאל המושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
היא פשוט מטומטמת אם היא לא חוזרת אליו
חיים ושמירית מי הזמין אותם בכלל להצטרף לחבורה זה הם ששנדחפוו הם לא רצוייים
מה לא מובן???? שלום ולא להתראותת
אביאלללללל עם הוא לא סולח להה הוא מה זה כלבבבב
שהוא בגד בה היא סלחה לווו אז שיחשוב על זה
ומירת ודניאל תחזירי אותםםםםםםםםםםםםםםם כבררר
תמשייייייייייייייככככייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אהה והפר ארווך תמשיכי ככהההההה
חחח...תודהההה רבההה😊😊😊
ואחרי כל התגובות מה עם איזה המשך??
^
חחח..אני מצטערת נשמה השבועיים-שבועיים וחצי האלה לחוצים לי נורא נורא נורא.
מחר אני יוצאת מהבית ב-8 ויחזור ב10 בלילה בערך.
יום שלישי כנ"ל אולי יהיה לי זמן רביעי או חמישי..
או שאני אכתוב איזה המשך קטן באחד הלילות.
אני מיום שני הבא לא נמצאת במשך שבוע בבית.
אז המשך השבוע יהיה בטוח..השאלה אם הוא יהיה ארוך או קצר..=]
יומטוב.. 😊
^
שיהיה ארוך מה אכפת לך פנקי אותנוווווו
אתר האהבה הישראלי