=אשליות של בת איכר=

חחחח ^ איזה חיוך העלית לי עכשיו חחח!
ובשבילך?! אני יכתוב פרק עכשיו!

תודה לכולן על התגובות!! אתן נסיכות(:
כותבת עכשיו!

קצת מהפרק הקודם:

"בחיים אל דברי עליה ככה," עמית הצביע עליי.
"שקרנית מסריחה." לפתע עמית כאילו התפרק,
וזרק הכול כאילו זה עומד לו על הלב כבר זמן מה,
והוא מת להוציא את זה,
הוא לא הפסיק לכעוס עליה, והתבונן בה במבט זועם, גועלי. והמשיך;
אני יודע שכל מה שאמרת לי זה שקר,
ואני ידאג לנקום בך, נשבע לך אוריין,
את תצטערי על היום בו נולדת." המשיך עמית לרטון עליה בשטף-מילים, שנורו עליה כמו יריות חדות מתותח חם, אוריין האדימה עם כל מילה קשה שעמית זרק אליה.
כולם התבוננו, איך לראשונה, נרמסת המלכה הגדולה של השכבה,
ואני? אני נהניתי מהשואו בחינם,
מהסצנה הקשה,
ובעיקר, מהגנה באש ובמיים שקיבלתי מעמית,
שעם כל מילה שהוא אמר,
מכת חום ואהבה הכתה את ליבי,
והוא שוב הזכיר לי כמו תמיד,
שהוא האהבה שלי. האמיתית,היחידה,הכנה.
ו..ש..מגיע לו הזדמנות נוספת(:

אבל אוריין, לא וויתרה בקלות, השיבה מלחמה,ונתנה פייט חזק...........


=אשליות של בת איכר=
פרק 23:

הוריה של אוריין והוריו של עמית, היום חברים טובים, וכאשר משפחתו של עמית חזרו לארץ,
הקשר התחזק.
אוריין, הספיקה להכיר את עמית מצוין,
והכירה את כל חולשותיו, ונקודות התורפה שלו.
עמית, רמס את כבודה של אוריין כליל,
ואוריין, מפאת מילותיו של עמית,
החליטה להכות בו עם ברזל, היישר בבשרו, בליבו, ללא שום רחמים.

כולם הסתכלו על הסצנה, אוריין הביטה בעמית עם עיניים זועמות, במבט מלא טינה,
המבט הזה היה כל כך מפחיד,
שפחדתי ממה שהיא מסוגלת לעשות,
אחרי כמספר שניות, היא פתחה את פייה.

"בחיים אל תדבר אליי ככה, י'מסכן אחד." פתחה בטון כבד וטעון.
"לך לאמא הזונה שלך, עוף עוף,
חכה לה בצומת.
או שבעצם עדיף את האישה החדשה של אבא שלך?!
זה לא משנה, שתיהן קורצו מאותו חומר, של מופקרות!
תאמין לי, אתה ואבא שלך אותו דבר,
בוחרים רק זונות!"
אוריין סיפרה דברים, שאף אחד לא ידע.
כולם היו בהלם חזק,
פיהם נפער בתדהמה.

עיניו של עמית, התמלאו לפתע דמעות.
ואני הייתי בשוק ממה שאוריין סיפרה,
ונזכרתי בדבריו של עמית אז- בחדר החזרות:
אחרי כמה שניות ארוכות הוא פשוט הוציא את הכול, בזעם, בהתפרצות ;
"אני פשוט לא יכול לסבול דקה אחת בבית שלי!" מחה ואז המשיך: "אבא שלי כל היום דבוק לתחת של האמא החורגת הנחשה שלי, אני שונא אותה, נשבע לך, לפעמים אני מרגיש כמו בסרט... עם האמא הרעה והאבא השפוט, זה הורג אותי, איך הוא החליף אותה ... " לפתע שטף מילים התפרצו מהפה שלו , הייתי מודהמת.
"מה? החליף את מי? " זה הצליח לבלבל אותי , אך בו בזמן הייתי סקרנית.
"את ... "

ולפתע הכול התבהר לי,
עמית דיבר על אימו, שאביו החליף אותה.
והבנתי מדוע הוא כל כך שונא את אמו החורגת, שעל פי דבריה של אוריין היא אישה מחליאה.
אך דבר אחד לא הבנתי.
מדוע היא דיברה כך על אמו הביולוגית של עמית (?!) .

אלפי סימני שאלה התרוצצו לי בראש,
אך המבט של עמית,
העיניים העצובות כל כך שהיו לו באותו רגע,
גרם ללב שלי לדעוך מרוב כאב
התחשק לי כל כך,
לקפוץ עליו, ולחבק אותו חיבוק מלא אהבה ומשמעות.
והתחשק לי לדקור את אוריין בסכין חדה, ולסובב אותה היטב.
ובעיקר התחשק לי שתגמר כבר ההצגה הזאת, שכל כך פגעה בעמית. הרגשתי את זה.

לפתע המורה התעשתה,
"ילדים! מה זה זה? מה אתם משוגעים?
ככה אתה מדברים אחד אל השני?
בגיל כזה בו אתם אמורים להנות אחד מהשני ולחוות ביחד דברים.
אני ממש המומה מהדברים שנאמרו כאן, שלא היו צריכים להאמר בכלל!!
אנחנו נבדוק את הפרשייה כשנחזור מהארץ,
ונעניש את מי שצריך להענש,
במיוחד על מילותיו הקשות והחסרות רחמים.
אוריין, אני מאוכזבת ממך,
דיברת בצורה כל כך מחליאה..

אבל אנחנו נברר עם השלישייה הזאת- עמית טופז ואוריין." נקבה בשמותינו, וכעסה על אוריין. שמחתי על כך,
אך גם ידעתי שבתור אוריין, עם כבוד משפחתה בבית הספר, לא יעשו לה שום דבר.
בכל אופן, ושמחתי ששמו קץ לדברים האלו.
ובינתיים, תתפזרו כולכם." קראה לגבי שאר התלמידים.
וכולם אחוזי בהלה ותדהמה התיישבו על מקומותיהם במהירה.

עמית,
שלח אל אוריין מבט מלא בזעם, שנאה, בטינה, הוא שידר אליה כעס עז, מעולם לא ראיתי את עיניו של עמית כך.
פחדתי,
הוא הפחיד אותי,
מבטו העביר בי צמרמורת.
ופחדתי ממה ששעומד לקרות,
שהרגשתי שהולך להיות מזעזע.
אוריין, הלכה משם.
ועמית,
התיישב לידי.
הוא הביט בי,
במבט ריק, ללא שום רגש,
חסר אונים.
לא ידעתי מה לומר לו, מה לעשות.

עמית, היה קפוא, הוא לא חייך, לא דיבר.

ואז הוא השפיל מבטו,
ומשך את ידי לידו,
ואחז בה, בחמימות אדירה,
ללא שום מילים,
ואני, הרגשתי שהוא זקוק לי,
וליטפתי את ידיו, בחום, באהבה.

האוטובוס התחיל לנסוע.
ועיניו של עמית כמעט ודמעו.

"אני שונא אותה, כמו שלא שנאתי אף אחד בחיים שלי." עמית מלמל, כמעט שלא שמעתי,
אך ידעתי על מה הוא מדבר.
אך לא היה לי מה לומר, ולכן,
חיבקתי אותו,
חיבוק מלבב ומלא רוך,
עמית לא חיבק אותי בחזרה,
ידיו היו שמוטות,
הוא היה נפול, רפוי, כאוב.

אך אני לא הרפיתי, אחזתי בו בזרועותיי.
למשך כמה דקות.




כן, אני יודעת שהכול יצא כמו סרט,
ממש טלנובלה חחח.
אבל זה חייב לקרות למען ההמשך.
מקווה שאהבתן את הפרק.
אוהבת מלא 3>
מוריאל!(:

איזו זונה >

מדהייים.
אין לי מילים...

יש הוספת עוד פרק!!!!!!! 😁 😁 😁
יצא מדהים כרגיל!!
המשך דחוף!!!

מדהים,,,המשך=]

מ ד ה י ם !!!
תמשיכי דחוווווווווףף !

מדהים :]
תמשייייכי !!

אויי זה כ"כ נכון ברגע של כעס
אין חברים.
וגם הכי טובים שומרים לעצמם קלפים.טוב טוב לרגע המתאים!
בעעעעע!!!
אוריין זבלה!
חיחיח המשך ידידיידיד


מור'צי 😊

השלמתי מלא, מדהים 😊

בייייי'צ !
מדהים , מדהיים !!
המשך ? (:

מהמם אבל קצר 😊

QUOTE (שלומיתי144 @ 17/04/2008) מהמם אבל קצר 😊
^^

QUOTE (נווופרי @ 17/04/2008) מדהים :]
תמשייייכי !!
😁

מדהייים המשךךך