=אשליות של בת איכר=

נטשת אותננננו ? 😢

הממשך ??

המששששששך ? :'(

אמרת שיהיה המממשך 😢
נטששת ? :\

קראתי את הכל...הסיפור מאודד מעניין ומותח..
אני מודה...חיכיתי כ"כ לפרק 23...קצת התאכזתי שזה היה הפרק המסעיר..
אבל אין לי ספק שהסיפור הזה יכול להיות הצלחה ממש...
מחכה בקוצר רוח להמשך..
😊

המשך ......

נו מהה קורהה?!?!?

למה אין המשךךך!?!??=\

יאא מה זה אין סיפוור ? = \
אניי רוצה המשששששששששך :'(

אני מחכה להמשך ..

😢 אני כל כך מצטערת שאמרתי שיהיה המשך, והזנחתי...
פשוט הסתבכו לי קצת החיים לאחרונה והיו לי מלא דברים מבחנים ומתכונות על הראש,
אני מצטערת,
אני מקווה שעכשיו אני יספיק לסיים את הפרק, ויעלה המשך!!
יש למה לחכות 😊 אוהבת...מוריאל3>

קצת מהפרק הקודם:
האוטובוס התחיל לנסוע.
ועיניו של עמית כמעט ודמעו.

"אני שונא אותה, כמו שלא שנאתי אף אחד בחיים שלי." עמית מלמל, כמעט שלא שמעתי,
אך ידעתי על מה הוא מדבר.
אך לא היה לי מה לומר, ולכן,
חיבקתי אותו,
חיבוק מלבב ומלא רוך,
עמית לא חיבק אותי בחזרה,
ידיו היו שמוטות,
הוא היה נפול, רפוי, כאוב.

אך אני לא הרפיתי, אחזתי בו בזרועותיי.
למשך כמה דקות.


=אשליות של בת איכר=
פרק 24:

אחרי מספר דקות של חיבוק חמים ונעים,
התנתקנו.

ופתאום עמית התחיל לדבר..
"את זוכרת את אותו יום, בחדר החזרות? שהקדמת קצת.. והתחלתי לספר לך משהו... עד שליאת קטעה אותנו..?" פתח בשאלה.
הנהנתי בהבנה.
"אז אני רוצה להמשיך..." הודיע, ולא חיכה לתשובה, הוא פצה את פיו, וסגר, כחושב, כמהסס.
לא ייחסתי לכך חשיבות.
מבטו של עמית היה דרוך ורציני.
ולפתע הוא דיבר, דיבר באיטיות, כשוקל כל מילה, כל אות, כל הברה.
הוא החל לספר את כל הסיפור,מתחילתו ועד סופו, הוא דיבר בקצרות..
בין לבין, דמעה נזלה במורד לחיו של עמית,
מחיתי לו אותה.
גיליתי עד כמה הוא רגיש, פגיע.
ובעיקר התגאיתי בו, על האופן בו הוא דיבר. מקסים שכמותו.

הוא סיפר כשהם היו פשטו את הרגל, אמא שלו עזבה את הבית ועבדה בתור חשפנית,
וכאשר הם חזרו למצב כלכלי טוב, היא הופיעה בביתם שיכורה עד כלות, ורצתה לחזור,
אבא שלו התאכזב ממנה, והשאיר אותה שם, בחו"ל, וחזר לארץ.
גם עמית התאכזב ממנה, מאוד, אך לא היה לו מה לעשות.. הוא אהב אותה, אך היה כלוא, ללא אפשרות לעשות שום-דבר.

עמית ביטא כל מילה בכאב עצום.
הוא הגיע לשלבי סיום..
"כשחזרנו לכאן, לארץ, אבא שלי התחתן עם אישה חדשה,
מגעילה כזאת,
חומרית כל כך שכל מה שמעניין אותה זה רק הכסף,
לא אכפת לה מכלום.
אבא שלי עיוור אחריה, מגשים את כל מבוקשיה,
אבל אני שונא אותה, פשוט שונא.
ואת אמא שלי, הוא השאיר מאחור."
עמית חתם את משפטו בטינה מרובה.

הוא הביט בעיניי. סיים את דבריו.
הרגשתי שאני צריכה לומר לו,
אפילו משהו קטן,
מילת עידוד או נחמה.
אבל הייתי המומה לשמע סיפורו הטרגי,
הבן אדם שלמולי עבר את מה שאני שומעת רק בסרטים, בטלנובלות!

"עמית, אני .... אני ... " חיפשתי את המילים הנכונות,
אך עמית חסם את פי באצבעו.
"ששש.." מלמל.
"אני לא צריך עידודים.
מספיק שהקשבת לי."
הוא חייך.

חייכתי גם אני.

ולפתע,
האוטובוס נעצר,
אל מול שדה התעופה הצרפתי,
נכנסנו אל המטוס,
עמית אחז בידי, לקח לשנינו כרטיסי מקומות ביחד, רחוק מכולם.
והתיישבנו ביחד.


המטוס המריא, ועמית ליטף את אצבעותיי.
הוא חגר את שנינו, והבטנו מבעד לחלון הקטנטן של המטוס.
אני ישבתי קרוב יותר לחלון, ולכן עמית נאלץ לקרב את ראשו לראשי על מנת להביט מבעד לחלון.
לפתע הרגשתי את נשימותיו ואת פיו, קרובים לעורפי.. בתחושה מדגדגת מגרה וממכרת.
"את יפה... באמת..." החמיא בלחש, קרוב לאוזני, מסמיק.
הוא הרעיף עליי עוד כמה מחמאות, ואז סובב את פניי לפניו. פנינו היו קרובות.
"אז לכאן חתרת?!" שאלתי בלחש, במבט ערמומי,
עמית חייך חיוך מודה, והתפנה לנשק אותי נשיקה סוערת ולוהטת.
אהבתי את מגע שפתיו, התמכרתי אליהם.













איך? \:
לא ממש אהבתי את הפרק...
אבל כשהם יחזרו לארץ מחכים לכם עוד 3-4 פרקים לסיום, יפים, אבל באמת יפים 😊!!
אוהבת אתכן, מלא!
מוריאל 3>

אה, וסופ"ש נעים, ושבת שלום =]
😊

מהממממם מאממיייי
הממממששךךך דחווף😊
אוהבתת
שבוע טוב

מדהים !!

איזה חמווווד הואא !!!!
וואי ממש אהבתי
תמשיכי

ממש ממש יפה!!!!
שמת את אותו פרק פעמים...

!@!@המשך דחוף@!@!