=אשליות של בת איכר=

QUOTE מדהים ! פשוט מדהיים ..
מחכה להמששךך
אוהבבת ~!!:]


😊 😊 😊

מהמם [:
הממשך ..

אילו תגובות, אוהבת אתכן נסיכות 3>
אני כותבת לכן המשך עכשיו(;

המשךךךךךךך

קצת מהפרק הקודם:

"אני...מוכן להקשיב" לפתע קולו הממכר של עמית, לחש באוזני.
הסתובבתי, ועמית ניצב שם, כל כך קרוב, יפה, שליו, עם המבט הרגוע, אותו מבט של פעם, שנח עליי כמו שמש ביום סגריר.
הבנתי על מה הוא מדבר.

"מה אתה עושה כאן?" אך התעלמתי מהצהרתו, ושאלתי בהפתעה גמורה.

=אשליות של בת איכר=
פרק 21:

"סתם, לא היה לי כוח לצאת לרקוד עם צרפתיות עם כל החבר'ה" שיתף בריחוק מוזר.
"אה,אוקיי" הפטרתי בחוסר משמעות.

הוא התקרב אליי מעט.
"אז את רוצה להסביר לי???" שאל ולמרות הקור החודר של צרפת, עיניו יקדו שמש חמימה, נזכרתי עד כמה אני אוהבת אותו. את עמית. תכול העיניים המקסים.

"העניין הזה כבר נגמר" פסקתי בדריכות.
"נגמר?מה זאת אומרת נגמר?!" שאל. והתקרב אליי מעט.
הוא שתק מספר שניות, רק מבטו נח, מצפה לישועה.
"אבל טופז, אני ... אני אוהב ... אותך ... " מלמל עמית בלחש, כחסר תקווה, ונתקפתי בהלה,
מעולם הוא לא אמר לי דברים שכאלו מחוץ למסגרת המחזה.
המילים האלו עטפו אותי ברוך נעים כמשי,
הרגשתי איך מקהלות של ציפורים שרות יחד איתי את סמבת האהבה,
עיניי אורו בזריחה יוקדת,
והלב שלי פעם, בחוזקה כל כך.

קפאתי על מקומי,
לא ידעתי מה אני צריכה לעשות.
לא ידעתי מה עומד לקרות.

עמית השפיל מבטו אל פניי, והתקרב אליי.
הוא התקרב, והתקרב, לאט לאט, ובגירוי.
הוא תפס את סנטרי באצבעו, והרים את פניי,
עינינו נפגשו, כמו זוג חצים שנשלחו מקופידון.

אט אט, עמית קירב את שפתיו אל שפתיי.
הרחתי את ריחו המשכר חושים,
ושפתינו כבר ספק נגעו זו בזו,
בתחושה מדגדגת וממכרת, כמו סם מעורר.
אך שפתיי, היו חתומות, כלואות, אסורות, סגורות. עם כבלי ברזל דמיוניים.

ולמרות שצמאתי, שכמהתי, שהשתוקקתי לגוון קולו היפה, למבט עיניו החודר, לריחו הנעים, החלטתי לעמוד על שלי.
"די, עמית..." עניתי באותו גוון קול כמו שהיה לו אז, מרוחק, מנוכר, צונן כל כך.
הסתובבתי, בתנועה חדה, והמשכתי להביט בחצר המלון. מתעלמת ממנו.
הרגשתי את מבטו נעוץ בגבי.

חשתי בצורך עז להסביר לו, למה אני מרוחקת כל כך, וידעתי שהשאלה הזו תבוא במהירה. אז הקדמתי אותו.
"אני התאמצתי כל כך, להסביר לך, לא היית מוכן להקשיב, אף פעם, היית עיוור למה שרציתי לגרום לך לראות.
אוריין, עם השקרים שלה, הצליחה לעשות מה שרצתה.
ואתה, כמו פתי, מטומטם, האמנת לה." פירטתי , והרגשתי איך אינספור רגשות טעונים, שמשתוקקים להתפרץ, מטפסים במעלה ומורד ליבי.
מספר שניות, שנינו דממנו, בשתיקה מדכאת.
"אני יודע..." לפתע נשמע קולו בריחוק.
"ואני מצטער, שהעדפתי אותה על פנייך" התנצל. ושתק.
ולפתע הרגשתי את מגע אצבעותיו של עמית, מטפס במעלה גבי, מגיע לצווארי בתחושה מדגדגת....
ופתאום שפתיו נשפו על עורפי, נשקו בריחוק, בתחושה מגרה....
"ולכן, אני מבקש הזדמנות שנייה, אחרונה," ביקש בטון מתחנן. קרוב לעורפי, ושפתיו עוברות ברפרוף על צווארי.
התמכרתי לתחושה, תוך שניות.

אך התעשתתי, וניערתי אותו ממני.
הסתובבתי אליו, והייתי רחוקה ממנו, מאוד.
"הזדמנות שנייה,
היא הזדמנות לעשות את אותה טעות,
פעמיים." ציטטתי, את המשפט שאמי תמיד חזרה עליו באוזניי.

"ואני לא רוצה לטעות...לא שוב."
ובמקום ששנאה תמלא את ליבי, נמלא ליבי באותה אהבה שהמשכתי לחוות כלפיו, שהרעידה את האדמה עליה דרכתי.
הסתלקתי ממנו, משם, מבלי להעיף מבט.
אני לא יודעת אם זה היה כי לא רציתי בחברתו, או כי פחדתי להתחרט על דבריי.

הימים בצרפת חלפו ביעף,
ביקרנו במקומות מדהימים כל כך.
עמית, באחד הימים, הביא לי ורד קטן לפיוס, אבל דחיתי אותו, הרגשתי שהוא רק מזיק לי, ולא רציתי את קרבתו, למרות שליבי השתוקק לכך.

וביום שישי, היום האחרון, לפני שדה התעופה,
ביקרנו במגדל-אייפל, הדובדבן שבקצפת צרפת.
המגדל היה כל כך גבוה,
מימיי לא ראיתי מגדל כה מדהים ועצום שכזה.
המורה, נתנה את אפשרות הבחירה לעלות עד הסוף או לא, וטענה כי זה זה מאוד מעייף.
אבל אני, אהבתי אתגרים, ובחרתי לעלות עד סוף המגדל, במדרגות, כל כך הרבה מדרגות, שנדמה היה לי כי לא ייגמרו אף פעם,
ובקומה האמצעית בערך,
התייאשתי.
ופרשתי למעלית.

ובמעלית, פגשתי, את מי אם לא-עמית.
נכנסתי למעלית, ולא ייחסתי לו תשומת לב.
עמית נכנס אחריי, ודלת המעלית נסגרה.

עמית, לא לחץ על שום לחצן,
על שום קומה.

ולכן התקדמתי אל הלוח בו לוחצים, ורציתי ללחוץ בעצמי-לקומה האחרונה.
הלכתי שתי צעדים קטנים, ועמית חסם אותי לפתע, לא נותן לי לעבור,
הלכתי מעט הצידה, והוא התקדם הצידה.
חזרתי שוב, וכך גם הוא.
נזכרתי איך חסמתי, אז את דרך רכבו, והוא התייחס אליי בזלזול וריחוק שכזה, פעלתי בדיוק כמוהו. החזרתי לו באותו מטבע.

"תן לי לעבור" דרשתי, ולא הבטתי בעיניו.
אך הוא רק פרש את ידיו לצדדים, וסימן כי הוא ממש לא הולך לעשות זאת.

"נו עמית, אל תתנהג כמו ילד!" כעסתי עליו.
"אז את, אל תתנהגי כמו ילדה!!" רטן עמית, במבט מאשים.

שתקתי.
שתיקה צורמת.

ופתאום, בלי שום סימן מוקדם,
הרגשתי את שפתיו של עמית,
חבוקות בשפתיי,
בתחושה מקסימה ומעוררת חושים.
הוא נישק אותי, בלע אותי, שיחק עם לשוני, באגריסיביות, נעימה כל כך.

עמית ליטף בידיו את גבי, מטה ומעלה,
ואני רק חיבקתי את עורפו ביחד אחת, ובשנייה ליטפתי את כתפיו.

ולא רציתי להפסיק, לעולם לא.













אווווף 😢
סורי שיצא פרק רעוע ומגעיל,
לא היה לי מצב רוח בגרוש.

אוהבת אתכן 3>
ובפעם הבאה מבטיחה לפצות בפרק יפה....
מואה 😊

אה, ומקווה שלמרות שיצא זוועה, יצא נורמלי, ואיכשהו אהבתן...
אוהבת אותכן-מוריאל3>

אהה מושלם [[:

מחכה לעוד המשך,
אוהבת 3>

מדהייים : ]
המשששך !!!!

מדהייים !!
מחכה להמשך .. 😊

אייזה חמודיייים (:
חחח מדהההיים הפרק לא זוועה ולא נעלים ~!
תמשיכיי ?

יפהה

QUOTE (רבבקה @ 08/04/2008) אייזה חמודיייים (:
חחח מדהההיים הפרק לא זוועה ולא נעלים ~!
תמשיכיי ?
😊

מדהיםםםםםםםםם
המשך מידידיייייי
אוהבת. . . .


מור'צי 😊

מ ה מ ם . ! [:
תמשיכי .

מדהיייים 😉