אהבתי את הרעיון [;
המשך 3>
תודה יפות שלי,
הנה ההמשך..
=אשליות של בת איכר=
פרק 2:
הרמתי את עיניי, והבטתי שוב בלוח-המודעות, ראיתי עותקים נוספים של המודעה על ההצגה.
לקחתי את הדף, ממילא יש פה הרבה, זה לא יחסר, אף אחד לא ירגיש.
חזרתי לכיוון ביתי, הדף מוחזק בידי.
והראש מלא במחשבות, בדמיונות...
הטלפון צילצל, אמי ענתה ואחרי מספר שניות היא נתקה.
"טופז" אמא קראה לי, השעה הייתה 7 בערב, בימים אלו, ימי חמישי, אמא חוזרת מוקדם יותר מעבודתה, כיוון שזהו סוף השבוע, והיא לא עובדת בסופי השבוע.
"כן אמא" היא הייתה מאחורי, והסתובבתי לכיוונה.
"כרגע אישה מבוגרת התקשרה, וביקשה אותך, היא דיברה על מודעה מסוימת שאת פרסמת, בקשר לעבודה או משהו...."
אמא ענתה ספק מבולבלת ספק מופתעת.
"ואמרתי לה... שזה טעות... שלא פרסמת שום מודעה..." המשיכה.
עיכלתי את מה שהיא אמרה ואחרי מספר שניות השבתי,
"אבל אמא אני כן פרסמתי!"
"מה זאת אומרת כן פרסמתי? את רוצה לעבוד?" חזרה על דבריי והרימה גבותיה, מיצחה התקפל.
"כן אמא... עכשיו... כשאני לא לומדת... עדיף שאני יכניס קצת כסף לבית..." מלמלתי, ידעתי שזה לא ימצא חן בעיניה.
"טופז! את יודעת שאני לא מוכנה בשום אופן שאת תעבדי, את עוד צעירה, וחבל שתבזבזי את המרץ שלך על עבודה במקום לימודים"
"אמא אני כבר לא צעירה...." רציתי להמשיך, אבל היא קטעה אותי.
"את צעירה ובקרוב אני יחסוך כסף ואת תחזרי ללמוד כמו כל נערה" היא ענתה,
ראיתי על פניה נצנוץ של חיוך, אבל היא הייתה מלאת אכזבה, כלפי עצמה.
"אבל אמא למה שאני לא יעזור לך?" עניתי בפנים נפולות.
"טופזי... לא וזהו..." ענתה וחיבקה אותי.
הרגשתי כל כך חסרת-אונים.
"אמא..." אמרתי אחרי מספר שניות והרמתי מעט את ראשי.
"כן" היא ענתה והתפנתה לחתוך ירקות לארוחת-ערב.
"ביום שתליתי את המודעה שלי, אז...ראיתי...על הלוח... מודעה על הצגת הסילבסטר..." גימגתי.
"נו..."
"ואני רוצה להשתתף" ירקתי את המילים מפי.
"אבל את לא יודעת לנגן..." אמרה מתרכזת בירקות.
"או שאת רוצה לשחק" היא אמרה והביטה בי בחיוך, היא ידעה שזה הדבר האהוב עליי, משחק.
חייכתי גם, ואז פניה הושפלו מייד
"מה קרה?!" שאלתי מייד.
"טופז.. את יודעת.. ההצגות האלו.. הם בעיקר של העשירים...אוי...אני לא חושבת שתוכלי לשחק שם...כלומר...לא יקבלו אותך..."
ענתה בעצבות, תמיד ידעתי שאמי לקחה על עצמה את אשמת המצב הכלכלי שלנו, ניסיתי לשפר את הרגשתה תמיד, אבל היא לא שינתה דעתה.
"אמא...אני ילך לאודישנים... ואם יקבלו אותי... אז אני אשחק... מה שיהיה יהיה..."
עניתי מחייכת ושמחה, מלאת ציפיות.
אמא חייכה אלי גם, ודחפה לי חתיכת מלפפון לפה "תאכלי, את רזה, ובהצגות, צריכים שחקנים מפוטמים" צחקה.
למחרת דיברתי עם חווה כהן, אחראית הפעיליות הציבוריות בכפר, והיא סידרה לי אודישן ליום ראשון, חיכיתי לו בקוצר רוח.
הכנתי את עצמי ליום ראשון, מידי פעם, בעיקר במקלחת התאמנתי על הקול שלי, אולי נצטרך לשיר.
אבל בעיקר, קיוויתי כל כך שאצליח להתקבל.
"בוקר טוב(:" בירכתי לשלום את חווה הנחמדה, והוספתי נשיקה קטנה על הלחי.
"בוקר טוב טופז, הבת של דינה נכון?" הנהנתי בחיוך.
"אוקי, היי, אז בלי בזבוזי זמן, אני יסביר לך קודם כל על מה ההצגה, אני מבינה שאת רוצה להבחן לתפקיד ראשי נכון?"
הנהנתי בגאווה.
"אין בעיה, אז אני יסביר לך, השנה אנחנו מעלים את המחזה 'רומיאו ויוליה', אני בטוחה שאת מכירה אותו.
בכל אופן רומיאו כבר נבחר, את תראי אותו, הוא פה, וליוליה יש לנו מספר מועמדות אז בואי לחדרי האודישנים שם גם תכירי את רומיאו וגם תיבחני."
הסבירה לי, ותוך כדי הובילה אותי לחדר האודישן.
"בהצלחה" לחשה ואני נכנסתי לחדר.
מדההיים : ]
תמשיכי חיים שלי
QUOTE (סוופרמאמי @ 25/12/2007) ממש מדהים :]
המשך..
מדהים כל כך..
שונה מכל הסיפורים כאן
את כותבת יפה.. תמשיכי! :]
מאמי למה את נמצאת במשתמש האנונימי?
תצאי ממנו בבקשה כי הוא לא נועד למטרת פירסום סיפורים.
תקראי את חוקי הפורום ואת החוקים שלו!
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (מאוכזבת @ 26/12/2007) נחמד..אבל קצר מדיי
😉
אתר האהבה הישראלי