התחלה יפה : ]
אהבתי.
מחכה להמשך
שבת שלום!!
פרק 2-
"מה קרה לך אתמול?" נשלחה לי הודעה מפתיעה לפלאפון שהעיר אותי משנתי,
הסתכלתי שוב ושוב על ההודעה, על המספר, על השם, לא האמנתי...
"כלום, סתם הגזמתי בשתייה" החזרתי..
"בטוח? ראיתי שבכית" שלח בחזרה.
"הכול בסדר" עניתי וזרקתי את הפלאפון על השטיח והתרוממתי באיטיות מהמיטה,
כאב ראש חד הציק לי, הרגשתי כאילו שמיליון חרבות מכות בי בחוזקה.
הלכתי למטבח ובלעתי במהירות שתי כדורים, ידעתי שאחד לא יעזור לי כרגע..
"לא תאמיני ממי קיבלתי הודעה בבוקר" אמרתי לשירז, והתיישבתי על ידה משחקת בפלאפון בין ידיי.
"ממי?" התענינה.
"מסתיו! את מאמינה?" שאלתי.
"מה? מה הוא רצה?" שאלה, ושמעתי בדבריה שהיא בשוק.
"סתם שאל מה היה לי אתמול, לא חשבתי שהוא בכלל התעניין בי יותר" אמרתי.
"בטח שכן, יובל הוא אהב אותך, אני בטוחה שזה לא נגמר לו לגמריי" ענתה.
"נראה לך? זה נגמר לפני שנה, שירז הוא שכח אותי!" קבעתי.
"טוב בכל מקרה, עכשיו הוא עם שרית הזאת, אז שיהיה לו בכייף, את צריכה להתרכז בעתיד! ,
התחלת משהו עם אלעד, ואמרת שנראה לך שזה טוב, אז למה להפסיק את זה?" שאלה.
"את צודקת.." מלמלתי, "אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, זה לא פייר כלפי אלעד" עניתי.
"תנסי, מה כבר יש לך להפסיד?" אמרה ולקחה את הפלאפון מידי, והחלה לחטט.
"אני לא יודעת, בכל מקרה, הוא רוצה שהיום אני אבוא אליו" עניתי.
"תלכי?" שאלה.
"יכול להיות יותר מאוחר, בנתיים אני זזה לנוח קצת מתפוצץ לי הראש" אמרתי מתרוממת מהמיטה.
"אוקיי מאמי, אז תדברי איתי אחרי" ענתה והחזירה לי את הפלאפון.
"טוב מאמוש, תודה על הכול" אמרתי מביאה לו נשיקה בלחי, ויוצאת מהחדר.
הגעתי הבייתה והתיישבתי על יד המחשב, מקשיבה לשיר הרגיל,
כל כך אהבתי אותו, בכל תקופה וכל מצב, תמיד אהבתי להקשיב למילים שלו..
הפזמון הגיע, והתחלתי מזמזמת את מילותיו, עוצמת את עיניי, וחושבת על כל מה שקורה..
"ואולי במקרה יגמרו החיפושים..
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו,
החזקת חיים ... "
אני לא חושבת שזה אלעד, לפחות לא נראה לי בנתיים,
הבעייה שקשה לי לתת לו הזדמנות שסתיו כל הזמן במחשבות שלי,
שבכל מקום, כל דקה, אני רק מחפשת אותו בעיניי..
אם הוא איתה, ואם לבד, אני רוצה אותו, אני אוהבת אותו, זה סתיו, והוא שלי...
נשכבתי על המיטה, חושבת מה לעשות, אם לחתוך, להמשיך..
ולאט לאט נרדמתי.
"יובלי, יש לך טלפון .." אמרה לי אמא והזיזה אותי קלות.
"מה? מי..?" מלמלתי בקול עייף.
"מיכל.." אמרה והביאה לידיי את הטלפון.
"הלוו.." עניתי חסרת כוחות.
"מה נרדמת? אמצע היום.." צעקה.
"תרגעי, למה מה השעה?" שאלתי.
"כבר 6..." צרחה שוב.
"אל תצעקי, מה הלחץ לקום?" שאלה.
"לא יודעת, אבל קומי חח אל תרדמי" צחקה.
"טוב טוב, וואי רגע את רוצה להגיד לי ש6?" אמרתי בלחץ, שנזכרתי, שכחתי מאלעד..
"כן למה?" שאלה.
"לא לא סתם טוב אני אדבר איתך יותר מאוחר.." אמרתי.
"טוב ביי מאמי" אמרה וניתקה.
הסתכלתי על הפלאפון, וראיתי שתי שיחות ממנו, כל כך לא נעים לי..
הרמתי אליו צלצול, והוא אמר שהוא חיכה לי, ושהוא עכשיו עם חבר ליד הבית,
אבל שאני יבוא, הוא יעלה בשבילי..
התארגנתי במהירות והגעתי לביתו, מזל שהוא גר רחוב על ידי.
אך הפעם כבר לא הייתי באותה ההרגשה, הפעם הלב כבר לא דפק במהירות,
הרגשתי ששוב זה קורה, שוב פעם יורד לי מהבן אדם במהירות,
שוב פעם אני הולכת להרוס משהו טוב שקורה לי, לטובת אותו אחד שגורם לי רק לרע.
קצת קצר, אבל אין לי מצב רוח עוד להמשיך..
שבת שלום שתהיה ..
עזבי קצר .. זה מהמםם !
ומקווה שהכל בסדר.. =]
מחכה להמשךך !!
3>
QUOTE (שקדייי @ 24/11/2007) עזבי קצר .. זה מהמםם !
ומקווה שהכל בסדר.. =]
מחכה להמשךך !!
3>
😉
שני פרקים משעגיםם...
התחלה יפה מחכה להמשך..
איזה כיף שהתחלת סיפור אחר !!!
מדהים, כמו תמיד 😊
שמחה שאהבתן ...
עוד כמה תגובות ואני אפרסם המשך
שבוע - טובבבבבב
התחלה ממש יפה.נשמע מעניין.מחכה להמשך
אתר האהבה הישראלי