ממתתיי אאתת מממששייככהה ?! : ]
המשך כנראה מחר ...
בנתיים ... מהפרק הבא ... =)
"טוב, אז נרים כוסית.. לחיי..."
"אני יודעת.. לחיים ולממון.."
"ושנזדיין המון המון"
"המווווווון"
"לחיים אחים שליי"
--
"ואי כמה זמן לא צחקתי ככה..."
"חופשי , צריך לעשות את זה לעתים קרובות יותר..."
"בכיף הבית שלי תמיד פתוח"
"הוא ממש נראה מבואס.."
"מה יש לו?"
"לא יודעת מעניין, אני אלך לראות.."
"סתיו..?"
"אה?"
"מה קורה?"
--
"איפה היית? הלכתי לשירותים ולא היית שם..."
"אה עליתי למעלה, לא הרגשתי בנוח פה ליד כולם" ניסיתי למצוא תירוץ ,
אך ראיתי שרובם עיקמו את פרצופם ולא כל כך האמינו לי...
שבת - שלום יפייייים שלי 😁
מהמם!, חחח הספויילרים!.. (:
חחח אוהבת המשך.. (: כאילו פרק..
חחח
3>
"את לא תברחי מזה" קרא ותפס את מידי בחוזקה..
"נו סליחה עמיתי חתיך שלי דיי" ניסיתי להתחנף והתיישבתי על המיטה..
"לא לא לא" צחק והתחיל להעיף לי כאפות בראש..
"דיייי סליחהה" צעקתי..
"וואו מה הולך פה?" שמעתי קול מוכר והסתכלנו לראות מי זה מדבר..
פרק 25-
"אה סתיו, מה אחי?" שאל עמית..
"לא סתם, אתם צורחים.." אמר והתיישב על המיטה לצידנו..
אך עמית לא כל כך התייחס והמשיך להרביץ לי..
"אתה מוכן להפסיק?" צעקתי ונשכבתי אחורנית..
"את מצטערת?" שאל..
"כן כן ישמן מסריח כן" צעקתי והוא עזב אותי ..
"תזהרי ממני" צחק והתיישב לידי.."מה סתיו?" שאל לפתע שהבחין בפרצופו המיואש...
"מה?" ענה ביובש , פתאום הבחנתי שהוא באמת נראה לא משהו.. מבואס כזה..
"מה קרה לך?" שאל עמית..
"לא סתם.." מלמל..
"טוב נראה לי אתם רוצים לדבר.." אמרתי והתרוממתי מהמיטה..
"לא לא זה בסדר" קרא סתיו..
"לא שטויות תדברו, אני ירד לכולם.." אמרתי יוצאת מהחדר וסגרתי אחריי את הדלת עוד לפני שהספיק לומר עוד משהו.
"איפה סתיו ועמית?" שאל אדם שראה שירדתי למטה..
"למעלה הם כבר ירדו.." אמרתי..
"יאללה אנחנו רוצים לעשות לחיים וחיכינו לכם.." אמר..
"אני יעלה לקרוא להם.." אמרה מיכל וקמה מהספה..
"לא עזבי אותם הם מדברים.." אמרתי..
"בסדר לא נורא, אני יעלה..." אמרה ועלתה במהירות...
הייתה לי הרגשה שהיא ידעה במה מדובר, לא יודעת למה..
לאחר מספר דקות כולם ירדו למטה, סתיו עדיין בפרצוף מבואס, ומיכל ודור נראו חשודים מתמיד..
משהו הלך שם..
"טוב, אז נרים כוסית.. לחיי..." אמר דור ונעצר..
"אני יודעת.. לחיים ולממון.." התחילה שירז את המשפט המפורסם..
"ושנזדיין המון המון" צחק בן...
"המווווווון" חזר אדם על דבריו וכולם צחקו ...
"לחיים אחים שליי" צעק עמית וכולנו שתינו במהירות את השמפניה..
"שתדעו לכם, שלא יקום ולא יהיה על החבורה הזאת, באמת, אין אין עליכם" אמר אדם את דבריו המרגשים וכולם התחילו לצחוק..
"דוגרי צודק" חייכתי...
"יאללה לחיינוווווו" צעקה מיכל והרמנו עוד כוסית...ועוד אחת....
"יווווא אני לא מאמינה" צעקה מיכל והתפקעה מצחוק...
"לא אבל ברצינות...אתם יודעים מתי מישהו ידע שיש לו באמת הרבה חברים טובים?" שאל אדם לפתע שנהיה קצת שקט..
"מתי?" שאל דור..
"מתי שלא תדעו את מי מהם להכניס לרשימת מקוצרים שלך,
שיש לך בפלאפון רק עשרה מקומות..." אמר וכולנו התחלנו להתפקע מצחוק שוב...
צחקנו מכל כך הרבה שטויות .. הכול בזכות השמפנייה הזו ...
"ואי כמה זמן לא צחקתי ככה..." אמרתי ...
"חופשי , צריך לעשות את זה לעתים קרובות יותר..." הציע דור..
"בכיף הבית שלי תמיד פתוח" הצטרף אדם..
לפתע ראיתי שסתיו מתרומם מהספה ועולה לקומה העליונה..
"הוא ממש נראה מבואס.." לחשתי לשירז ששמה לב גם היא..
"מה יש לו?" שאלה..
"לא יודעת מעניין, אני אלך לראות.." אמרתי והחלטתי לעלות לחדר לבדוק..
קמתי בתירוץ שאני צריכה לשירותים, ובמקום ללכת לשירותים עליתי במהירות ללמעלה,
הבחנתי בסתיו שהיה בחדרו של אדם שוכב על המיטה ונכנסתי בשקט.
"סתיו..?" קראתי בלחש, כאילו מפחדת שישמע..
"אה?" שאל שהבחין בי..
"מה קורה?" שאלתי..
"אחלה ואיתך?"
"בסדר.. מה יש לך? אתה לא נראה משהו היום.."
"תודה באמת" חייך..
"נו לא הכוונה לזה, אתה נראה מבואס פשוט" חייכתי גם אני...
"לא סתם...לא רציני.." אמר..
"בטוח?" שאלתי..
"כן כן..." אמר ודיי נתן לי הרגשה שהוא באמת לא מעוניין לשתף אותי..
"טוב אז.. ביי.." אמרתי והתרחקתי מהחדר בחזרה לכולם.
"איפה היית? הלכתי לשירותים ולא היית שם..." אמרה מיכל והותירה אותי ללא מילים ליד כולם...
"אה עליתי למעלה, לא הרגשתי בנוח פה ליד כולם" ניסיתי למצוא תירוץ ,
אך ראיתי שרובם עיקמו את פרצופם ולא כל כך האמינו לי...
בסביבות השעה 1 כולם כבר התקפלו והחלטנו לרדת למועדון הלילס-בר...
תמיד מלא שם במוצאי שבת...
הזמנו מוניות וכולנו התחלקנו ..
אני ירדתי ביחד עם שירז מיכל ודניאל..
שהגענו כל הכניסה הייתה מלאה, ממש מפוצץ היה באותו יום... ו
מיד יכולתי להבין באלעד עומד בכניסה, ולידו שוב החברה הזאת שלו.. גם כן ...
התעלמתי ונכנסתי למועדון, מנסה להראות כאילו לא אכפת לי ממנו כלל,
שבעצם אכלתי את עצמי בפנים.
אני לא יודעת למה זה השפיע עליי ככה ולמה אני עוד חושבת עליו,
הרי לא היה בינינו כלום, אז למה בכל זאת מפריע לי?
אולי כי באמת חשבתי שיצא מפה משהו בסוף?
שנכנסתי למועדון ראיתי כבר את כול החברים באזורי הספות, וסתיו ישב בצד...
לפתע בצד השני, ראיתי את שרית מתקרבת..
אך היא לא הלכה לעבר סתיו.. היא בכלל לא הסתכלה לכיוונו..
'מה? מה הולך פה..?' תהיתי עם עצמי ...
ת ג י ב ו 😊
זהו הזמן זה היום זה הרגע
אלהההההה....עכשיו זה הרגע בו הם צריכים להיות ביחד😊
חח..המשךך מאמי..
פרק מקסים😊
פרק מקסים ! (:
הם בטח נפרדו (שרית וסתיו) וכמו זאת שלמעלה אומרת --^^ --
זה הזמן שהם יהיו ביחד !.. (:
חחח..
אוהבת 3>
המשך דחוף..
אתר האהבה הישראלי