תמשיכי :]
מושלם כמו תמיד : )
וואי!,
סיפור מהמם!..
פרק מקסים!.. :]]
והמשך דחוף.. 😊
3>>
תודהההההההה =]]
"שירזזזזזזז" צעקתי .. "מה יש לך?",
"כלום פשוט... שגיא מחר באילת.." מלמלה..
"ו...חיכיתי שהוא יחזור..." עניתי..
"כן אבל עכשיו אני לא יודעת מה לעשות..אני כבר מבולבלת.." ענתה..
"למה? כל כך רציתם שתחזרו להיות ביחד ועכשיו שהוא רוצה את לא יודעת מה לעשות?
סופסוף הוא יבוא מהצבא ותוכלו לדבר.." ניסיתי לשכנע אותה..
"כן..את..את צודקת.." מלמלה וחזרה לעולם שלה..
"טוב עזבי אותה..תגידי את שמעת על סתיו ושרית?" שאלה בר..
"מה..מה איתם?" שאלתי..
"מה? את רצינית שלא סיפרו לך?" .....
פרק 19-
"לא סיפרו שמה? את רוצה לשגע אותי בר?" שאלתי..
"היה איתם מזה סרט אתמול.." אמרה..
"מתי אתמול? שיצאנו?" שאלתי..
"כן...הם רבו וזה... כנראה שהיא הייתה עם אחד הידידים שלה והוא התעצבן.." סיפרה..
"אני לא מאמינה לך..." מלמלתי..
"כן.. אז סתם הם רבו כזה בתוך המועדון ואז היא הלכה הבייתה.." ענתה..
"וואי , מעניין.." צחקקתי..
"את מתה עליו נכון?" שאלה..
"מה? לא.." מלמלתי..
"אל תעבדי עלי נו.." ניסתה להוציא ממני..
"לא..באמת שלא.." עניתי ומיד העברתי נושא.. "אז מה תלבשי מחר לבצפר?" צחקתי..
קמתי למחרת בבוקר בלי מצב רוח בכלל.. כל כך לא רציתי לחזור לבצפר..
שמתי ג'ינס סקיני בהיר וחולצה בצפר ירוקה ארוכה..
הגעתי לבצפר, ועוד על הבוקר שלוש שעות חפירות של ספרות...למות...
התחלתי לצייר במחברת, שראיתי ששירז דוחפת את ידי..
"מה?" צעקתי בלי לשים לב..
"שקט.." קפצה המורה..
שירז הסתכלה עלי במבט לא מבין, למה צעקתי ככה פתאום, ואז העבירה לידי פתק..
=הולכים היום לדור יש לו בית ריק, את באה?=
מידי עניתי לה שכן והחזרתי לה תפתק, רק שהמורה תפסיק כבר להסתכל עלי כמו משוגעת.
יש לו בית ענק, תמיד היה כייף שהיינו באים אליו כולם...
"יאללה את באה לספסלים בחוץ?" שאלה שירז ולקחה את התיק בידה,
וביד השנייה אספה את הקלסר הגדול..
"כן רגע.." עניתי ואספתי גם אני את כל המחברות והספרים..
יצאנו החוצה וראינו את כולם יושבים בשכבה..
זרקתי את מבטי לעברם, מחפשת בעיני מישהו מעניין, והמשכתי הלאה עם שירז לחצר בית הספר.
"איזה זוג.." מלמלה לפתע והבחנתי בסתיו ושרית מתקדמים לעברנו..
זרקתי מבט אליהם, וחתכתי במדרגות לצד השני כדי לא להתקל בהם,
ושירז שהבינה את מעשיי הלכה אחריי.
התיישבנו בספסל מאחוריי אולם הספורט, מוציאות כל אחת את הירקות שלה,
היום יום ראשון, וחייב דיאטה ..
כזאת אני, חיי תמיד היו סובבים סביב דיאטות, מאז שאני זוכרת את עצמי
עוד בבית הספר היסודי תמיד הייתי מכריזה שאני מתחילה לשמור כי השמנתי
גם שרגליי היו בעובי של רגל שולחן ועצמות לחיי בולטות מתמיד!
ועכשיו אחרי השביתה הזו, הרגשתי כאילו יש סביבי גלגל הצלה ובכל רגע אני אוכל לקפוץ לאיזה אוקינוס שארצה,
הרי אני מוגנת.
בכלל, מעולם לא יכולתי לקבל בשום פנים ואופן שאהיה שמנה, מלאה, או כל סוג אחר של הגדרה,
יש לי שריטה קלה בתחום הזה, אני מודה,
מה גם, שבקרוב מאוד הקיץ יחזור, ומעכשיו צריך לשמור על הגזרה.
"אז מה, את חושבת שהם יחזיקו הרבה?" שאלה שירז ונגסה בתפוח שלה.
"מי? סתיו ושרית..?" שאלתי..
"ללא! מה שוב את חושבת עלייהם?" צחקקה, "דיברתי על מיכל ועמית, הם שם ממול..."
"לא יודעת, אני מקווה שכן.. הם באמת נורא חמודים" חייכתי מביטה בהם.
"כן באמת חמודים, אף פעם לא חשבתי שיצא מזה משהו כזה רציני , אבל בנתיים הם מחזיקים.." אמרה ..
הנהנתי בראשי להסכמה וסיימתי את המלפפון שהיה בידי.
"וסתיו ושרית, הם יחזיקו את חושבת?" שאלה..
"אה עכשיו את העלת את הנושא" צחקתי..
"את חושבת?" חזרה על השאלה..
"רק אלוהים יודע.." עניתי..
"ואת רוצה שהם יפרדו אבל , לא ?" שאלה..
"אני רוצה שהוא יהיה מאושר, עם זה איתי או איתה, העיקר שיהיה לו טוב.." עניתי, והייתי גאה בתשובתי..
"גם עם זה על חשבון האושר שלך?" שאלה ..
"גם! אבל חוץ מזה, זה לא על חשבון האושר שלי..
נכון שכואב לי נורא, אבל זה לא הכול בחיים... ואם אני וסתיו צריכים להיות ביחד זה עוד יקרה,
אבל עד עכשיו זה פשוט לא הלך.. אז אולי זה פשוט לא נועד לקרות.." הסברתי ..
"שטויות !" קטלה אותי במהירות ..
"מה שטויות ?" שאלתי לא מבינה ..
"אתם צריכים להיות ביחד... יובל כמה שנים את מכירה תבן-אדם הזה? כבר 8 שנים לא?" שאלה,
אך לפני שהספקתי לענות היא כבר המשיכה .. "וכמה זמן מתוך 8 השנים האלו מישהו ממכם רדף אחרי השני?" שאלה ונעצרה..
"אבל היינו ילדים..." מלמלתי..
"אבל זה לא משנה... מאז שהכרתם, עוד ביסודי היה ביניכם את זה.. אבל משום מה לא הייתם ביחד,
ואז בתיכון זה המשיך, את רצית אותו או שהוא רצה אותך..
ושימי לב, שעד עכשיו זה אותו הדבר.. ועד שלא תהיו ביחד, זה ימשיך ..." אמרה בטוחה בעצמה ..
"אני לא יודעת.." עניתי..
"אני אומרת לך, מילה שלי, עד שלא תהיו ביחד, אבל באמת ביחד... לא כמו הקשר המוזר הזה שהיה לכם
עד אז, זה ימשיך ... אתם פשוט צריכים להיות ביחד!" קבעה וזרקה את שארית התפוח לפח השאפה ..
" תאמיני לי שאני כל כך רוצה להאמין שזה נכון...אבל מה שצריך לקרות יקרה, לא?" שאלתי ..
"בדיוק ... הכול בסופו של דבר יבוא על מקומו " ענתה בחיוך קטן .
"מה שזכיר לי, מה עם מקומו של שגיא בחייך...?" חייכתי גם אני..
"היום הוא יגיע ונדבר, אני מקווה שיהיה לו מקום חשוב.." ענתה.. והבחנתי בניצוץ בעינייה..
ממש כמו שתמיד היא אומרת שיש אצלי שאני מדברת על סתיו ..
😁
תנקיווווווווווו מתוקווווות .....
המשך כנראה מחר
תמשיכו להגיב 😊
ואי קראתי הכל עכשיו פשוט מהמם אין לי משו אחר להגיד
תמשיכי מאמי פליז=]
מהמם!!.. :]
המשך דחוף.. 3>>>
אתר האהבה הישראלי