את יפה שאת צוחקת...

מהמם!.. :]]
המשך דחוף!1.. 3>>>

השלמתי מלא מלא פרקים !
יפה : ]
מחכה להמשך מאמי . .

תוודה יותר מאוחר המשך :]

יפה
מחכה להמשך😊

קוראת חדשה: 😛
פרק מדהיםםם...
וסיפור?! בכלל מעלףףףף...

המשך...
לכבודי... 😛
3>

המשך? 😊

קוראת חדשה :]
התאהבבבבתי בסיפור פשוט .
מדהייים 😊

מירבו'ש יפיופה שלי מה נעלמת לי ?
טוב יותר נאכון אני נעלמתי 😛
אייסי כבר לא לרמה שלי חח..

סתם אין זמן להתחבר..
יאלה מה ייבשת אותם שימי המשכו'ש או שאני משתלטת על העניינים פה ומותק [?!]
יש לי את -כל- ההמשכים 😂

אוהבת אותך יפיופהההה 3>
דברי ת'י מואה 😘

וואי סיפור מדהים =)
את כותבת מדהייייייייייייייייייייייים!
מוכשרת
תמשיכי אוהבת

יאיי קוראות חדשות D:
תודה בנות אני ישים המשך מחר

אדווה יא'חתיכת נעלמת שאנלא יהפוך אותך לבמבה אדומה מה נעלמת? O:
חח אני ידבר איתך מחר אווווהבת 3>

אז הייתי מגעיל" אמר מתן.
"מגעיל זאת לא מילה" אמרתי "מה אתה רוצה מתן?"
"שתסלחי לי"
"לא נראה לי אני יכולה"
"אושר..."
"מה מתן?" שאלתי "אני מצטערת שנפגעתי ממך".
"לטעות זה אנושי" אמר מתן.
"גם לטעויות יש גבול" אמרתי "היום בוא התאהבתי בך הייתה הטעות שלי".

פרק 14
נכנסתי הביתה התיישבתי על הספא וראיתי טלוויזיה. אבא נכנס הביתה התיישב על הספא כולו עייף.
שום מילה לא עברה בנינו בעוד הוא היה יושב על הספא.
ככה זה תמיד, לא היה בזה שום הפתעה.
דפיקה נשמעה בדלת. הסתכלתי עליו בתקווה שהוא יזיז את התחת שלו ויפתח את הדלת והוא עלי באותה מחשבה.
ככה נועצים מבוים עד שאני נשברתי ופתחתי את הדלת.
"וואי אמא נראה לי התבלבלת" אמרתי "את לא גרה כאן זוכרת?"
"מה יש? אסור לי לבקר את הבת שלי?" שאלה אמא.
"את לא עושה את זה בדרך כלל זוכרת?" שאלתי.
היא נכנסה הביתה. "רציתי להביא לך משהו" אמרה אמא.
"מה?" שאלתי באישות מוחלטת.
היא הוציאה מהתיק שלה מעטפה לבנה. "מה זה?" שאלתי.
"פתחי" אמרה אמא.
פתחתי את המעטפה וראיתי דף מקושט שעליו היה רשום 'הינכם מוזמנים לחתונה של מרי וארז שתתקיים..' את השאר לא קראתי.
"נו?" שאלתי "תני לי לנחש רצית שאני יגיד לך איך המעטפה"
"לא טיפשונת רציתי להזמין אותך ואת אבא" אמרה אמא "מה חשבת שאני לא יזמין אותך?"
"כן" אמרתי בטוחה בעצמי.
"מירי בואי שבי" אמר אבא שכבר ידע שהשיחה הזאת הולכת להיות ארוכה.
יא באה וישבה מסתכלת עלי מסמנת לי לשבת. "ברור שאני יזמין אותך את הבת שלי" אמרה אמא.
"נו..?"
"מה נו?" שאלה אמא כנראה כבר לא היה לה מוצא.
"נו..." השבתי "אני הבת שלך...אבל בכל זאת לא ראיתי אותך איזה כמה חודשים טובים אז?"
"אני מצטערת שככה יצא" אמרה אמא.
"ולמה באת עד לכאן?" שאלתי.
"אושר אולי די" אמר אבא.
"אתה אל תתערב כי אין לך זכות דיבור בכלל" אמרתי מביטה בו עצבנית.
"רציתי להביא לך את ההזמנה אישית" אמרה אמא.
"את יכולה לקחת ת ההזמנה שלך ולהכניס אותה לתחת" אמרתי לא היה אכפת לי להתחצף אליה מגיע לה "לך לא היה זמן לראות אותי עזבי לראות להתקשר להגיד לי שיש לך חבר בכלל ולי אין זמן לבוא לחתונה שלך".
"אני מצטערת" אמרה אמא.
"אויש שתקי כבר" אמרתי ונכנסתי לחדר עצבנית נשכבתי על המיטה שלי. 'מצטערת עלק' אמרתי לעצמי.

@#$%דניאל@#$%
תו ועוד תו...מי היה מאמין שככה מצליחים לחבר מנגינה. ישבתי וניגנתי כל הצהרים לא היה לי משהו מעניין אחר לעשות.
הרבה זמן לא ניגנתי כבר...מאז שאור נפטרה בקושי ניגנתי.
היא הייתה השראה שלי בלי ההשראה אי אפשר לנגן בלי אור אין לי השראה.
אבל הזמן עבר המחשבות על אור לא הפסיקו, למדתי שחייב להמשיך בחיים.
ואז חזרתי לנגן לא הרבה אבל צריך להתחיל ממשהו. אחרי כל כך הרבה זמן הייתי חלוד.
אבל עדיין לא שחכתי איך...
נשכבתי על המיטה חושב על אתמול הדייט עם אושר.
היא זקוקה לי כדי לשכוח את מתן הזה ואני בשביל להמשיך הלאה.
הקשר הזה ברור לשנינו מתחיל רק כי אנחנו צריכים ורוצים...אבל האם תהיה אהבה?

--------------

הדבר היחיד שהיה אפשר להגיד על אור בלי הרבה מילים שהיא כמו השם שלה מביאה אור לכל בן אדם.
הקשר שלי ושלה אומנם לא היה הכי מושלם אבל בהחלט היה בו משו מיוחד.
"למה אתה שותק?" שאלה אור מביטה בעיני עם העניים היפות שלה שכל כך אהבתי.
"סתם" אמרתי.
"חושב?"
"עלית עלי" אמרתי.
"הרבה זמן לא ניגנת לי" אמרה אור.
"לא עכשיו" אמרתי.
"למה לא?" שאלה אור "תמיד אהבת לנגן" .
"אני עייף" אמרתי.
"עובר עלייך משהו?" שאלה אור.
"זה אמיר" אמרתי.
"אח שלך?" שאלה אור.
"כן" אמרתי "אמא שלי משתגעת אתמול הוא לא חזר והיום בצהרים בא כאילו לא כלום, משהו עובר עליו"
"אז דבר איתו" אמרה אור, אצל אור הכל היה פשוט.
"אין עם מי לדבר" אמרתי.
"רוצה שאני ידבר איתו?" שאלה אור.
"נראה לך?" שאלתי.
"אז לא יודעת מה תעשה" אמרה אור.
נישקתי אותה. "לא משנה" אמרתי "מה בא לך לעשות?"
"אתה יודע מה בא לי שאתה תעשה" אמר אור כרומזת לי לגשת לגיטרה.
"טוב, טוב" אמרתי הלכתי לגיטרה והתחלתי לנגן מנגינה שקטה הלחנתי....למנגינות שלי לא היה מילים.
לא הייתי חזק בשירה ולא בכתיבה.
אבל אהבתי לנגן, אור אהבה להקשיב השילוב הזה תמיד עבד בזמן שתיקות.
גמרתי לנגן. "אני אוהבת אותך אתה יודע?" שאלה אור.
"גם אני אותך" אמרתי "מאוד"
"מאוד, מאוד?"
"הכי מאודים" אמרתי.
היא נישקה אותי. "בואי תשירי לי" אמרתי היה לה קול מדהים ללא ספק.
ניגנתי לה את 'צמרמורת' היא תמיד אהבת את השיר הזה. היא שרה אני ניגנתי. היה לה קול כל כך יפה יכולתי להקשיב לה כל היום...היא סיימה נישקתי אותה. "אין עלייך" אמרתי.
היא חייכה משהו היא חסר בחיוך שלה...

----------

הדלת של החדר שלי נפתחה. "הכל טוב גבר?" שאל אמיר.
"מה אתה צריך?" שאלתי.
"זמן איכות עם אחי הבחור" אמר אמיר.
"טוב גבר" אמרתי.
"סתם אני צריך כסף" אמר אמיר.
"אז לך לעבוד" אמרתי.
"נו קשה לך להביא לי קצת כסף?" שאל אמיר.
"כן" אמרתי בפשטות.
"עזוב לא צריך טובות שלך" אמר אמיר.
"טוב" אמרתי לא מנסה אפילו לחשוב על משהו אחר להגיד.
הוא יצא מהחדר עצבני. נמאס לי מהפוזות שלו.
הפלאפון צלצל. "הלו" עניתי.
"היי אחי מה קורה?" שאל אורן.
"סבבה לפנים מה איתך?" שאלתי.
"מעולה" אמר אורן "יש היום מסיבה"
"איפה?" שאלתי.
"אצל אופק" אמר אורן.
"אהה מאגניב" אמרתי "אתה בא?"
"כן" אמרתי "אתה?"
"ברור" אמרתי "עוד דקה בבית אני משתגע"
"הכל טוב אח שלו?"
"לפנים" אמרתי "אני מת משעמום"
"וממחשבות על אור" אמר אורן.
"לא בא לי לדבר על זה" אמרתי, אף פעם לא בא לי לדבר על זה, נמאס לי לדבר על זה, הרגשתי שלדבר על זה, זה כמו להיתקע בקיר. אתה מדבר ומדבר אבל כלום לא עוזר, אף אחד לא מצליח להבין ואני סתם מדבר וזה לא עוזר.
"איך שבא לך" אמר אורן.
"מתי המסיבה?" שאלתי.
"בעשר וחצי מתחיל" אמר אורן.
"טוב" אמרתי.
"יאללה אני זזתי" אמר אורן "נדבר?"
"ברור" אמרתי.
"ביי" אמר אורן.
"ביי גבר" אמרתי וניתקתי. מסיבה? דווקא בא לי טוב.

@#$%אושר@#$%
"אושר פתחי את הדלת" אמר אבא מעבר לדלת. נעלתי אותה לא רציתי שיפריעו לי.
"די אבא עזוב אותי" אמרתי רציתי שקט.
אבא לא עזב. שרצו שיעזוב הוא לא עוזב אבל שרוצים אותו הוא כבר לא איתי.
"אושר אני נשבע לך שאני יוציא לך את הדלת" אמר אבא.
קמתי ופתחתי את הדלת. "מה?" שאלתי.
"למה דיברת ככה לאמא שלך?" שאל אבא.
"אתה ידעת שיש לה חבר?" שאלתי מסתכלת עליו במבט חודר.
"כן" אמר תשובה חד וחלק. איך בן אדם יכול להגיד בכזאת פשטות כן? בלי היסוס בלי רגע מחשבה.
מה הולך כאן?
התעצבנתי עליו כל כך רציתי להיכנס בו בעצבים וככה גם עשיתי. "כן?" שאלתי "לא חשבת לספר לי? אני צריכה לדעת כמה ימים לפני החתונה שלאמא שלי יש פאקינג חבר חדש? ואבא שלי עוד יודע את זה לפני?"
"אני לא אמור לספר לך" אמר אבא "זאת החלטה שלה"
"למה היא סיפרה לך ולא לי?" שאלתי.
"היא לא סיפרה לי" אמר אבא "זה מסובך"
מסובך? מה מסובך בלהגיד לבת שלה שיש לה חבר? כל אמא נורמלית עושה את זה אז למה היא לא?
אבל כרגיל הייתי האחרונה לדעת...כמה מפתיע כמו הגירושין שלהם ככה גם הנישואים שלה...
"מסובך בתחת שלי" אמרתי וזה היה הקטע שהדמעות התחילו לזרום "היא אמא שלי!!"
"את לא הולכת לחתונה שלה?"
"אתה כזה אטום" אמרתי את מה שרציתי להגיד 16 שנות חיי.
הוא שתק. אני זוכרת שפעם אמא בתקופה שהייתה לי הקריאה לי הנסיך הקטן...על העולם של המבוגרים שהכל הולך במספרים...ועל כמה הם טועים וחסרי חוש דמיון הוא, אבא שלי עשה את כל הטעויות שאפשר ללא ספק.
הבטתי בו ופשוט שנאתי את זה שהוא אבא שלי.
"אני לא מרשה לך לדבר אלייך ככה" אמר אבא.
"למה?" שאלתי "אני לא מבינה כמה מפגר אפשר להיות? אתה פשוט לא שם לב? אמא שלי מחליטה להזמין אותי לחתונה שלה אחרי שלא שמה לב אלי בכלל ואתה מחליט לשחק את תפקיד האבא אחרי שכמו אמא גם לך לא היה אכפת ממני"
הוא שתק יכולתי לראות איך הוא מנסה לשלוט בעצבים שלו ולא מצליח.
"יש משו יותר ברור מזה?" שאלתי.
אבא שלי לא יכול לקבל את האמת לצערי גם אני כזאת...כמו שהיה עם מתן לא קיבלתי את מה שהיה ברור שהוא לא אוהב אותי ופגעתי בעיקר בעצמי.
"אושר די" צעק. היה זעם בצעקה שלו זה היה ברור אני לא הייתי מוכה להפסיק. "נמאס לי מהמשפחה הזאת" צעקתי "ובעיקר ממך". כאילו נלקח מאיזה סרט אבא פשוט נתן לי סטירה על הלחי. הסתכלתי עליו הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.
"צא מהחדר שלי" אמרתי מביטה בו במבט יבש ובקול עוין.
הוא יצא בשתיקה.

מדההיייםם 😊

מדהים !

מדהים

מדהים !!!