סוף בלתי צפוי

במחשב הוא גמור אז הכל תלוי בכם. יש 4 פרקים,שכל פרק מאוד ארוך.

פרק 1

Would you mind if I hurt you?
Understand that I need to
Wish that I had other choices
Than to harm the one I love

What have you done now!

I know I’d better stop trying
You know that there’s no denying
I won’t show mercy on you now
I know, should stop believing
I know, there’s no retrieving
It’s over now, what have you done?

What have you done now!

I, I’ve been waiting for someone like you
But now you are slipping away... oh
(What have you done now?)
Why, why does fate make us suffer?
There’s a curse between us, between me and you

Would you mind if I killed you?
Would you mind if I tried to?
Cause you have turned into my worst enemy
You carry hate that I don’t feel
It’s over now
What you done?

What have you done now!

I, I’ve been waiting for someone like you
But now you are slipping away... oh
Why, why does fate make us suffer?
There’s a curse between us, between me and you

I will not fall, won’t let it go
We will be free when it ends

הייתי לבד.השיר התנגן בקולי קולות באוזניות שעל אוזניי.שרתי..צעקתי.היה לי כל כך קשה לעצור את הדמעות.האפלה שבתוך הלב לא נתנה לי רגע של שקט.כאילו מישהו זורק לי מלא נעצים לתוכי וכל נעץ מזכיר לי,כל נעץ כואב כל כך.השיר התנגן שוב..לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו ולהזדהות איתו.
היה לי רע בכל ס"מ בגופי.לא הצלחתי במשימה ,העיינים התחילו לשרוף,והתפרקתי.
ישבתי על הריצפה מסתכלת לשמיים ופשוט בוכה,זועקת לעזרה.את כל השנאה הוצאתי ממני.
I, I’ve been waiting for someone like you
But now you are slipping away... oh
Why, why does fate make us suffer?
There’s a curse between us, between me and you
הפזמון התנגן שוב ושוב..וכל מילה צבטה לי את הלב.לא ידעתי כבר מה לעשות.לא הרגשתי כלום..חוץ מריקנות.למה הוא עושה את זה? למה? למה הוא הרס הכל?כל כך רציתי לכעוס עליו ,לתעב אותו ..אבל לא יכולתי,אהבתי אותו.רציתי אותו..לנשק,לחבק..געגוע הציף את כולי..התעצבנתי על עצמי. קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית..כבר לא היה לי כוח .בכל צעד שעשיתי עברה בי מחשבה אחרת..פעם אחת על היום המושלם שחגגנו שנה בים..פעם שנייה על היום הולדת שלו שנסענו לצימר.חיוך קטן התגלה על פניי שדמיינתי את הלילה שעברנו ביחד.
נשלחה לי הודעה לפלא - זוהר אני אוהב אותך....בבקשה תעני -
רק השם שלו העביר בי צמרמורת מטורפת ונהיה לי עור ברווז..לא ידעתי מה לעשות . לענות או לא?
השעה הייתה כבר מאוחרת והחושך שבחוץ רק העצים את האפלה שחשתי בלב..לא יכולתי להפסיק לחשוב על הידיעה שהוא עשה לי את זה...שהוא מכל האנשים בעולם,שכל כך סמכתי עליו,פגע בי ..שבר אותי ככה.כשנכנסתי לביתי, כיביתי את הפלא ונשכבתי במיטה.ושוב כל המחשבות התרוצצו לי במוח..ושוב הכאב הרצחני והמתיש הציף את כולי.אבל הפעם? לא בכיתי..רק קיוויתי..שהכל סרט רע..שאני אקום והכל יהיה שקר אחד גדול.
------------------------------------------
קמתי למחרת בבוקר באיטיות ,מתאוששת מהסיוט שחלמתי..חופש לפני הצבא..כל היום משתעממת בבית בלי תעסוקה חוץ מהימים שאני עובדת.והזמן עובר כזה מהר מבלי להרגיש.
מכתב היה מונח לידי..ישר ראיתי שזה הכתב שלו..לא האמנתי שהוא היה בבית שלי..לידי.
בדיוק אמא נכנסה עם ערמת בגדים שהיא הכניסה לארון שלי, "בוקר טוב הוא שם לך את זה בדואר" אמרה ויצאה.פתחתי את המכתב.
זוהר שלי.
את לא מבינה מה עובר עלי בימים האחרונים.אני כל היום שוכב במיטה וחושב עלייך.
מאמי,מה אני לא אתן כדי שתיראי שאני אוהב אותך ואני מצטער כל כך..
אם רק הייתי יכול להיכנס ללב שלך ולראות מה אגרום לך לסלוח לי ,הייתי עושה הכל ,למענך.
טעיתי אני יודע,הטעות הכי מרה שעשיתי בחיים שלי..מה אני בלעדייך??כלום.
בבקשה זורי תחשבי על זה, אל תוותרי עלינו עדיין! את המלכה שלי ותמיד תהיי.
סליחה.
עידן.
אני שונאת שמשקרים לי.הדבר שהכי יכול להכעיס אותי זה שקר..ועוד ממנו.
הוא לא טרח אפילו לבוא ולספר לי..קיפלתי את המכתב והנחתי במגירה ליד המיטה שלי.
כמו שאני רואה את זה עכשיו? אני לא יכולה לסלוח לו.
-----------------------------------------------------
"אולי אני סתם עומד על צוק
אולי כל העולם עסוק
אבל אני הולך אני מוכן
אולי אני סתם עומד בחוץ
אולי כל העולם לחוץ
אבל אני הולך רחוק מכאן"
שרתי מול המחשב כמו ילדה קטנה...היום, זה שבועיים אחרי הפרידה שלנו..ברגע אחד העולם שלי קרס ולא סמכתי יותר על אף אחד.שנה חדשה,ספטמבר התחיל,היום הולדת שלי עברה לפני כמעט חודש.
- עידני שלי מקליד- .
את פה?
לא עניתי...כל פעם שרק חשבתי לדבר איתו , היום המקולל הזה שגילתי שהוא היה איתה בחצי שנה שלנו צץ לי בצדי המוח.וכל פעם זה כאב מחדש.
כיביתי ישר את האייסי וגם את המחשב בדרך.
השעה הייתה 10 בבוקר יש לי שעתיים לפני שאני מתחילה משמרת.
צלצול פלאפון
"הלו" עניתי ללילך.
"הי מה נשמע?" שאלה
"בסדר מה איתך?"
"הכל טוב.." אמרה ושתיקה שררה בינינו.
"אז מה חדש?" שאלתי
"סתם כלום" אמרה באדישות
"מתרגשת מהגיוס?" שאלתי ונזכרתי שעוד חודש וחצי היא מתגייסת
"דווקא לא..מצפה לזה" ענתה והתפלאתי
"באמת? הלוואי עלי" עניתי
"את עובדת היום?" שינתה נושא פתאום
"כן, מתחילה ב12 מסיימת ב7, רוצה לעשות משהו אחרי?" התגעגעתי.
"סבבה אז דברי איתי" ענתה
"אוקי ביי מאמי" אמרתי וניתקתי.
השתעממתי . תמיד ברגעים כאלו הבדידות הכואבת חזקה מהכל..לא משנה מה אמרתי וכמה זמן שיכנעתי את עצמי ,אני נשברת תמיד.לאחר כמה דקות החלטתי להתקשר אליו. לראות מה איתו.. שבועיים לא דיברנו..שבועיים לא ראיתי אותו...שבועיים לא נגעתי בו.
-------------------------------------------------
ישבתי בחדרי על המחשב ..מסתכל על השם שלה.. כל כך רציתי כבר שתסלח לי.שבועיים שלא דיברתי איתה...שבועיים שלא ראיתי אותה...שבועיים שלא נגעתי בה.
'זוהרי שלי' צלצול של הפלא על השולחן קטע את מחשבותיי ולא האמנתי.
"הלו" עניתי מהר
"עידן" הקול הזה.הקול שלה שכל כך התגעגעתי אליו.
"כן?" עניתי ,עדיין בהלם שהיא התקשרה, שאולי יש סיכוי קטן.
"אני.." התחילה להגיד והלב שלי פעם בצורה מטורפת "אני מתגעגעת".. כל כך רציתי לחבק אותה..
"גם אני אלייך נסיכה שלי את לא יודעת כמה" אמרתי ישר מבלי לחשוב פעמיים.
שקט..היא לא דיברה..שמעתי את הנשימות שלה.
"זוהר?" לחשתי.
"כן" ענתה ..
"את בוכה?" שאלתי ששמעתי את קולה צרוד וחנוק.
"אמ לא.." אמרה בלחש
"עידן אני מצטערת שהתקשרתי..זאת הייתה טעות.." הוסיפה והרגשתי ששוב אני מאבד אותה,הפעם אני לא אוותר.
"לא זוהר בקשה אל תנתקי..בואי נדבר.." אמרתי מיואש בקול מתחנן.
"עוד קצת זמן..ביי עידן" אמרה וניתקה.
הדמעות ירדו..כמה אני יכול לבכות? בחיים זה לא קרה לי ככה..תמיד אמרו לי שתבוא היום ומישהי תכבוש לי את הלב ולא האמנתי..אף פעם לא ראיתי אותי מאוהב ככה..כמו שאני מאוהב בזוהר שלי.
אבל הרסתי הכל..לפני שנה עוד לא הייתי אוהב אותה ככה.אז הכל היה שונה..לא היינו זוג מהשמיים..כל הזמן רבנו..לא הייתי מתייחס אליה..משכנו את זה עד החצי שנה שלנו..השתכרתי ובגדתי בה..הייתי ילד.. טיפש..הסתרתי את זה ממנה..חשבתי שהיא לעולם לא תגלה..אבל לאלוהים יש תוכניות אחרות משלנו ..הוא זה שמחליט מה הגורל שלנו..היא גילתה ובדרך הכי מסריחה שיש.פגעתי בה..בבן אדם היחיד שחשוב ויקר לי בעולם הזה..כאב לי כל כך.
-------------------------------------
"אני לא מבינה מה קורה איתה" אמרתי לעדי שישבה ממולי במיטה.
"לילך את צריכה להבין אותה..הם רק עכשיו נפרדו" הגנה עליה
"בסדר אבל היא כזאת קרה,יש עוד חיים חוץ מעידן" עניתי בייאוש
"את מגזימה" ענתה וקמה למחשב שלה.
"אני לא חושבת" מלמלתי והסתכלתי בהודעות נכנסות בפלא.
-----------------------------------
הייתי כבר בדרך לקניון.עוד משמרת מתחילה לה. נמאס לי כבר למכור כלי בית..חנות עם דברים עתיקים..החדר שלי מפוצץ בנרות מכאן.
"היי" מלי אמרה ופתחה לי את החנות.
"היי מה נשמע?" עניתי
"הכל טוב מתוקה, אז את מסתדרת? ב7 אני יבוא לסגור" אמרה ונעלמה לה אחרי כמה שניות.
הנחתי את התיק שלי במדף שמתחתיי ,הלכתי סידרתי קצת את החנות,פתחתי מזגן ,הדלקתי את הרדיו
והתכוננתי לעוד יום עבודה כמו כל יום רגיל.
השעה 3 ורבע..לא היו הרבה לקוחות עד עכשיו.פה ושם כמה זוגות מבוגרים או נשים שמחפשות מתנות לחברותיהן.
רציתי כבר שיגיע 6 וחצי להתחיל לסגור.אבל זה עוד רחוק.
----------------------------------
"אלי אתה יודע שזוהר ועידן נפרדו?" שאלה רינה את בעלה.
"באמת? " השיב לה ודפדף בעיתון.
"כן..בגלל זה היא לא אוכלת כל היום וכל הזמן בחדר" ענתה וסידרה את הכוסות שבארון.
"מה קרה להם?" התעניין אביה של זוהר.
"רבו, היא לא מספרת כל כך" ענתה לו באכזבה.
"את יודעת ? יש לי חופש שבוע הבא מהעבודה אולי נצא קצת לטייל איתה ועם ערן?" שאל בהתלהבות
"כן נשמע טוב" רינה ענתה והתיישבה לאכול.
------------------------------------
"שלום" בחור גבוה ושזוף נכנס לחנות.
"שלום" השבתי
"אני צריך מתנה לבת..." אמר והתפלאתי שבחור כזה קונה למישהי בכלל משהו.
"יש כיוון?" שאלתי
"נרות אולי, היא בת 14" אמר וצחקתי
"מה מצחיק?" ישר שאל
"אתה יוצא עם מישהי בת 14?" עניתי לו בלי בושה, כאילו אני מכירה אותו שנים.
"נראה לך? זאת אחותי" ענה עם חיוך והלך לכיוון הסטוק של הנרות.
"אוקי" אמרתי והראתי לו מספר נרות בצבעים וצורות שונים.
"אז בחרת את זה?" שאלתי לאחר כמה דקות של התלבטות.בסוף הוא בחר שלושה נרות בצורת לב,גדולים, בצבע אדום.
"כן" ענה והתחלתי לעטוף את זה יפה..
"עשרים ושמונה שקל" אמרתי והוא הוציא את הכסף בדרך יצא לי לראות את החוגר שהיה לו בארנק.
"יש לך שם יפה" אמרתי שראיתי ששמו זהה לשלי.
"מה קוראים לך זוהר?" התפלא
"כן" חייכתי
"באמת שם יפה" שילם ונתתי לו קבלה.
הוא לקח את השקית "אז ביי לך ותודה" אמר ויצא מהחנות.
הותיר אותי עומדת באמצע החנות עם חיוך גדול ודבילי.
------------------------------
"ואי היא הייתה ממש יפה" חשב לעצמו זוהר בעודו הולך לכיוון המזדהה הכסופה שחונה בחנייה.
נכנס למכונית והתניע..לרגע לא הפסיק לחשוב עליה..'היא הייתה מיוחדת' חשב לעצמו שוב ושוב..אחרי כמה דקות שישב מבלי תזוזה ,יצא מהמכונית וחזר לחנות..
"חזרתי " אמר לה שפתח את הדלת
"מה שכחת משהו?" שאלה, כזאת חמודה
"לשאול מה המספר שלך" חייך וקיווה כל כך שלא עשה רושם רע.
"הא" ענתה באדישות
"אז אפשר?" שאל שוב לא וויתר.
"כן בטח..תרשום" ענתה לאחר כמה דקות כנראה חשבה אם כדאי לה או לא.
רשם את המספר ושוב יצא מהחנות..הפעם מאושר מעצם זה שהוא הולך לדבר איתה שוב.
----------------------------------
שוב הוא יצא מהחנות...ושוב הוא הותיר אותי עם חיוך גדול ודבילי.
לפתע חשבתי על עידן...אני חייבת לשכוח אותו קצת..אני יודעת שאני אוהבת אותו אבל עד שאני אסלח לו ייקח זמן..סבלתי מספיק..בכיתי יותר מדי..עכשיו?תורי ליהנות.
הזמן עבר לו מהר דווקא..מכרתי כמה וכמה פריטים. השעה הייתה 6 ורבע.
"הלו" טליה ענתה.
"היי מאמי מה נשמע?" שאלתי ושתיתי מיץ תפוחים שהיה שם.
"בסדר זוהרוש מה איתך?" ענתה ורק הקול שלה עשה לי טוב.
"נחמד, איפה את?" התעניינה
"בעבודה ..רוצה לשבת קצת אח"כ? גם לילך ועדי באות"
"ממ סבבה אין לי בעיה דברי איתי" ענתה וניתקנו את השיחה.
איך שהגעתי הביתה נכנסתי ישר להתקלח..טליה שלחה לי הודעה בדרך שיש לה אוטו והיא באה עם שחר.שלחתי הודעה ללילך ב8 וחצי שתהיה למטה עם עדי אני יאסוף אותן..היום אמא נתנה לי את האוטו לכל היום כי היא ואבא יצאו עם המכונית שלו.
לבשתי ג'ינס וגופייה שחורה התפארתי קלות והייתי מוכנה..לקחתי את התיק שהיה לי מוכן עוד מהעבודה עם כל הדברים הנחוצים לי ונסעתי לכיוון הבית של לילך ששם אנחנו פוגשות את טליה ושחר.
--------------------------------------
"נו עדי כבר 8:40 " לילך רטנה
"עוד חמש דקות אם היא לא תבוא, נתקשר" עניתי לה וסיימתי להתארגן
"אני מקווה שהיא לא תהיה כל היום עם פרצוף חמוץ" אמרה ושמה עוד קצת עיפרון שחור בעיינים.
"לילך מה נסגר איתך? רואים שאף פעם לא חווית פרידה.." עניתי לה והיא שתקה.
צלצול ניתוק מזוהר הראה לנו שהיא למטה..לקחתי את התיק החום שהיה לי מונח על המיטה ויצאנו מהבית שלי.
"היי" אמרתי עם חיוך לזוהר ונכנסתי לאוטו שלה.
"היי" ענתה ולילך שתקה..
אני חושבת שלילך לוקחת את זה יותר מדי קשה..אף פעם לא היה לה מישהו רציני..בחיים היא לא חוותה אהבה אמיתית..כולנו באותו גיל, והיא היחידה שלא אוהבת זוגיות, שלא נכנסת לקשר עם אף אחד אפילו שהוא מוצא חן בעייניה.
לאחר כמה דקות ראינו את המכונית של טליה מתקרבת.
"אז לאן?" שאלה כשעמדה לידנו עם האוטו
"נלך נשב קצת ב-'גן עדן'? שחר הציעה וכולנו הסכמנו.
---------------------------------
"איזה יום עבודה מתיש" אמרתי לנאור שהביא כוס בירה לבלונדינית אחת
"חבל על הזמן מת לעוף כבר" ענה, וכל כך קינאתי בו שהוא מסיים עוד חצי שעה
שטפתי את הכוסות ורק חשבתי על השעה 4 בלילה כדי להיות בבית,להתקלח ולשכב לישון.
"שלום, אפשר שט טקילה" שמעתי קול של בחורה..הרמתי את פניי וראיתי בחורה גבוהה עם עיינים ירוקות ושיער שטני, מהממת! ממש מוכרת לי ..
"אתה פה?" שאלה שוב וישר זיהיתי! זאת המוכרת מהחנות!
"הא זה אתה" אמרה פתאום והחיוך המדהים ירד.
"זוהר" אמרתי
"כן.טוב אפשר?" שאלה שוב ונראתה לי קצת כועסת.
"כן בטח" ניגשתי לבקבוק טקילה הכנתי לה כוס.
"מצטער שלא התקשרתי כמו שאת רואה אני עובד" הסברתי לה והיא כבר הספיקה להקפיץ ולשתות.
"בסדר יעבור" סיננה וחזרה לחברותיה..'למה פתאום היא כזאת יבשה' חשבתי לעצמי אבל מהר מאוד חזרתי לעבודה. מדי פעם מגניב מבטים אליה..מפנטז.
------------------------------
"אח כולם אותו דבר" אמרתי לבנות שישבו על הבר.
"מה קרה?" עדי שאלה בשקט
"סתם עזבי" החלטתי לא לספר ולעבור הלאה..הוא לא צריך להדאיג אותי עכשיו..זוהר הזה.
חשבתי וכל שנייה מנסה לא להסתכל עליו אך לא מצליחה.
שתיתי כבר את השט השלישי שלי והראש רק התחיל להסתובב ..השעה 1 ואני לא יכולה להוריד את העיינים שלי מזוהר.'מה פתאום הוא ברמן פה ממתי'? חשבתי לעצמי..
ברקע התנגן השיר The Way I Areשל Timbaland נתן אווירה מצויינת,כולנו העברנו צחוקים,שתינו נהננו..אך משהו בזוהר משך את תשומת הלב שלי כל הזמן.
הלכתי לשירותים ליד הבר,לראות מה מצב האיפור שלי ,הראש מסתובב אבל החיוך לא יורד מהפנים.
לרגע קטן חשבתי על עידן אבל מהר מאוד המחשבה עברה.
"היי" זוהר ניגש אלי
"היי" עניתי ובאתי ללכת
"חכי" עצר אותי
"אני מצטער באמת שהתכוונתי להתקשר" ניסה להסביר לי
"זה בסדר אתה לא חייב לי כלום"
"בואי נישב" אמר והצביע על שפת המדרכה ,התיישבתי לידו ,הוא הוציא סיגריה
"הפסקה?" שאלתי
"כן ,אין לי כוח לעבודה הזאת כבר" אמר מיואש
"למה דווקא נראית אחלה עבודה" אמרתי מדמיינת אותי בתור ברמנית
"בהתחלה היה סבבה אחרי חצי שנה כבר זה נמאס"
"מה אתה לא בצבא?" שאלתי שנזכרתי בחוגר
"כן,נשאר לי שנה וחצי, עושה שבוע שבוע"
"הא הבנתי"
המשכנו לדבר..הוא התגלה כבן אדם מקסים,האופי משתווה כל כך ליופי המדהים שלו..מצאנו דברים משותפים ולא היה רגע של שקט בינינו.אחרי רבע שעה הוא חזר לעבודה וסיכמנו שמחר נצא לאנשהו.
"נו אז מה הכל טוב?" שחר שאלה שחזרתי להתיישב לידה
"כן מאמי מה איתך?" עניתי מחייכת לזוהר והוא קרץ לי.
"מה מאיפה את מכירה אותו?" שאלה ששמה לב שיש ניצוץ באוויר.
"סתם, הוא קנה משהו לאחותו בחנות"
"אה נחמד, הוא נראה טוב" אמרה וכבר לא הקשבתי לה רק חשבתי עליו.
---------------------------------------------
חזרתי הביתה ,הראש מסתובב ואני מתה לישון..העיינים נעצמו כבר בדרך חזרה.
מזל שלילך לא שתתה ונהגה במקומי. נזכרתי בזוהר ונרדמתי עם חיוך פרוס על פניי.
----------------------------------