סוף בלתי צפוי

מ ד ה י ם ! (:

אין מספיק תגובות 😢 אבל בכל מקרה -

פרק 3 (פרק לפני אחרון)

"את מדהימה" אמר ולא עזב את ידי..חייכתי.
"זוהר?" שאל כשראה שמשהו לא בסדר "מה קרה?" שאל שלא עניתי.
"סתם אני..צריכה לספר לך משהו" אמרתי פתאום הורסת את הרגע.
"מה?" בהה בי
"אני ..אוהבת ..מישהו" אמרתי תוך גמגום קל
"מזאת אומרת?" לא הבין
"היה לי חבר שנה וחצי,ונפרדנו לפני שבועיים" התחלתי לספר "לפני כמה זמן גילתי שהוא בגד בי בחצי שנה שלנו אבל אני עדיין אוהבת אותו" המשכתי והורדתי את מבטי ממנו מבושה.
"אני לא מאמין" אמר עם ניצוץ של התפלאות בעיינים
"תאמין" אמרתי בקושי
"כנראה הוא לא שווה אותך זוהר.בחיים לא הייתי חושב לעשות לך כזה דבר" אמר ברכות וחימם את ליבי. "את פשוט מקסימה מאמי אל תתני לו להרוס אותך" אמר והרים את פניי .חייכתי
"תודה" לחשתי לו והוספתי חיבוק חם.
--------------------------------------
"ומה איתך ? יש איזה אקסית ?" היא שאלה
'ידעתי שזה יבוא' חשבתי לעצמי.חשבתי שוב ושוב וניסתי למצוא תשובה שתשמח אותה אבל לא הצלחתי.עצם העובדה שאני עם מישהי שאני לא אוהב תרתיח אותה.
"זוהר?" שאלה כשראתה שאני מרחף, מחכה בכיליון עיינים לתשובה שלילית.
"גם לי יש משהו לספר לך" גמגמתי.פחדתי שלא תרצה אותי יותר, היא כל כך מוצאת חן בעייני.
"מה"? הסתקרנה
"אני...יש לי מישהי.." אמרתי והלב דופק במהירות
"מזאת אומרת?" שאלה והבחנתי את הבלבול שנוצר בה.
"הכרתי מישהי לפני חודשיים ונהיינו ביחד אבל אני לא מרגיש אליה כלום" ניסיתי להסביר אך לשווא.
לפתע היא קמה "אני לא מאמינה" אמרה פגועה "אתה בוגד בה איתי?!?!" התעצבנה
"לא,היא יודעת שזה כבר לא זה,אני בטוח שהיא גם מרגישה ככה" התאמצתי כדי שלא תברח לי
"אתה לא נורמלי זוהר" אמרה והרגשתי ששברתי את ליבה. "קח אותי הביתה" פתאום הוסיפה
"לא זוהר תקשיבי רגע" פחדתי
"אני מספרת לך שחבר שלי היה עם מישהי אחרת בזמן שהיינו ביחד ואתה עושה את זה למישהי אחרת איתי??" שאלה עם עיינים אדומות מכאב
"אבל היא יודעת שזה נגמר" החזקתי בידה "בבקשה תאמיני לי אני בחיים לא ירצה לפגוע בך" כאב לי עלייה. באמת שרציתי להיות איתה,רציתי שתהיה שלי לנצח.
"אתה בכלל לא מכיר אותי ומסתבר שאני לא אותך" התיישבה
"אבל אני רוצה כל כך להכיר,להיות לצידך תמיד,לעשות לך טוב" הסתכלתי לה עמוק בעיינים כדי שתראה שאני לא משקר.
"אני לא יודעת מה להגיד לך" איכזבה.
"זוהר אני מצטער שלא אמרתי קודם,אבל באמת שאני מתחיל להרגיש אליך משהו אמיתי" דיברתי מהלב.
התקרבתי אליה,ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו."בואי" אמרתי ומשכתי אותה לרחבת הריקודים,הצמדתי אותה לגופי,לא נתתי לה לדבר,עטפתי אותה באהבה,המוזיקה נשמעה ברקע ולא הורדתי את מבטי ממנה,השעה הייתה כבר מאוחרת,ושנינו אחרי שתייה מרובה,רקדנו צמודים,והיא הייתה כזאת מדהימה,מושכת,סקסית,רציתי אותה,חשקתי בה,התאהבתי בה.
--------------------------------------------------------

"אני משתגע" אמרתי לליאור זז מצד לצד בחדר,לרגע לא נח
"די אחי אין לך מה לעשות,תחכה זה יעבור לה" ענה לי בטלפון ורק עיצבן יותר
"מה לחכות?היא עכשיו עם מישהו אחר אתה קולט..??" צעקתי ונשכבתי על המיטה בחדרי
"עידן,תרסן את עצמך,תירגע קצת,ותדבר איתי מחר,אם בא לך לצאת תתקשר" אמר במהירות וניתק. לא יכולתי להירגע,לא היה לי רגע של שקט מאז השיחה שלנו.החלטתי לחפש אותה .
'לא איכפת לי אני לא מוותר' חשבתי לעצמי בעודי מתקשר לחברתה.
"הלו" ענתה
"טליה?" שאלתי בלי חשק לדבר
"כן מי זה? עידן?" זיהתה
"כן תקשיבי מצטער להפריע אבל אני חייב לדעת איפה זוהר" אמרתי מחכה לתשובה
"עידן אל תערב אותי תסדר איתה את העניינים מחר" ענתה לי והכעיסה אותי יותר.לא יכולתי לחשוב על מישהי שיודעת איפה היא חוץ ממנה,אם אני לא יוציא את זה ממנה אני לא אדע בחיים.
"תקשיבי טליה אני לא אוותר עלייה, אם לא תגידי לי איפה היא אני אברר בכל מקרה ויהיה רע" איימתי מבלי לחשוב פעמיים אפילו ששיקרתי.
"אתה מגזים עידן! עשית טעות תשלם עלייה אל תוציא את זה לא עליי ובטח שלא על זוהר" נאמה לי ולא יכולתי יותר לחכות
"טליה! " צעקתי לה בטלפון "תגידי לי איפה היא!!" המשכתי.
"אתה תצטער על זה באמת,חבל שתאבד אותה,אם תלך לשם ותהרוס לה היא לא תסלח לך בחיים" ניסתה לשכנע אותי לרדת מהעניין.
"ואם היא תכיר מישהו ותתאהב בו אני גם יאבד את לא חושבת?" הסברתי לה בשקט את מצבי.
"היא בפאב חדש בהרצליה,RED ,עידן תקשיב תשמע לי רד מזה ,תדבר איתה מחר" ייעצה לי שוב אך לא היה איכפת לי.
"תודה טליה..ביי" אמרתי וניתקתי. לקחתי את הארנק שלי,פלא ויצאתי מהבית. עליתי על האופנוע שלי ונסעתי לכיוון הרצלייה,בקושי רואה בעיינים.
--------------------------------------------------
"אני לא יודעת מה לעשות" אמרתי לאחותי נועה אחרי השיחה עם עידן.
"תני להם להסתדר לבד טליה אל תתערבי" אמרה מה שבעצם ידעתי לבד,זה יכול להידרדר לריב שלי עם זוהר,וזה אני ממש לא רוצה.
"אמרתי לו איפה היא,היא תהרוג אותי" התחלתי לפחד
"תגידי לה שהוא היה ממש עצבני" ניסתה לנחם אותי.
"מה את אומרת להודיע לה שהוא בדרך?" שאלתי ,זועקת לעזרה.
"כן בטח " אמרה ,קמה ממיטתי וחזרה לחדרה,מזל שיש לי אותה. חשבתי לעצמי בעודי כותבת הודעת SMS חדשה: -מאמי עידן בדרך למועדון,אל תעשי שטויות,מצטערת,דברי איתי- לחצתי send וקיוותי כל כך שיהיה טוב.
-----------------------------------------------------
חזרנו לכיסאות שלנו,כל המחשבות על מה שהיה נעלמו,הוא הצליח לעורר בי רגשות שלא ידעתי שקיימות אצלי בכלל,רציתי רק להיות איתו כל הזמן.צליל ההודעה של הפלא קטע את מחשבותיי הנעימות.קראתי אותה ונבהלתי. "אני לא מאמינה" פלטתי לאוויר.
"מה קרה?" הסתקרן זוהר.
"עידן..הוא... בדרך... לפה" ניסתי לדבר אך לשווא ,המילים בקושי יצאו,הרגשתי מחנק,פתאום נהיה לי חם,הרגשתי כאילו אני הולכת ליפול,אסור שהוא יראה אותי עם זוהר,הוא ימות,הוא יעשה סצנה שלא מהעולם הזה,הראש הסתחרר בקושי יכולתי לעמוד מבלי ליפול,נשענתי על זוהר,נאחזתי בו,ורק חיפשתי מה לעשות.
---------------------------------------------------
החניתי את האופנוע מחוץ למועדון הגדול והמפואר ששלט בצבע אדום בפתח.כל הדרך רק דמיינתי אותה עם אחרים והתחשק לי פשוט להעלם.נכנסתי למועדון אחרי ששילמתי מחיר מוזל בשל השעה המאוחרת,חיפשתי אותה בנרות,נלחצתי,פתאום התחלתי לרעוד ,לפחד.העיינים שלי שוטטו בכל המועדון,מנסה למצוא אותה אך לא מצליח.הלכתי לכיוון הבר מיואש 'אולי החמצתי אותה..? אולי היא כבר הלכה איתו לאנשהו אחר?' חשבתי לעצמי ולפתע קלטתי אותה,נאחזת במישהו גבוה,חסון,לבוש ג'ינס בהיר וחולצה בצבע תכלת שרק מדגישה את עיניו הבהירות,נהיה לי צמרמורת,גל של כעס עז עלה בי,היא ראתה אותי,עמדה מבלי לזוז,וכך גם אני,התקדמתי לעברה,והלב פועם יותר ויותר חזק,ההוא הבחין בי והתקרב אליה,ראיתי על העיינים שלה שהיא קצת מסטולה,פחדתי אולי הוא עשה לה משהו רע
"זוהר" אמרתי לה שהייתי ממש קרוב אלייה.
"עידן" אמרה והסתכלה עליי ושנייה אחרי על הבחור שהיה לידה
"בואי אני אקח אותך הביתה" אמרתי והחזקתי בידה הרכה והחמימה.
"זה בסדר אני דואג לה " פתאום צייץ הבחור הגבוה
"אל תתערב" אמרתי בקול גברי מסתיר את פחדיי בבטן.
"אני יודע מי אתה,ומה עשית לה,וכדאי שתעזוב אותה בשקט" התקרב אלי יותר ויותר במבט מאיים
"די עידן תלך אין לי עצבים עכשיו" שברה אותי
"אני יודע שטעיתי זוהר,אל תהרסי אותנו" התחננתי "אני יעשה הכל למענך,הכל רק תסלחי לי" החזקתי בידה,מתפלל לאלוהים שיעזור לי.
------------------------------------------------------
דמעה ירדה מעייני,הסתכלתי לו בעיינים,כואב לו,הוא באמת רוצה לכפר על הטעות שלו,אני אוהבת אותו כל כך,קשה לי להכאיב לו,לסלוח לו? לחזור לחיים מאושרים שהיו לי איתו? הסתכלתי על זוהר,הבחור שרק הכרתי וכבר הוא עשה לי כל כך טוב,שהנשיקה איתו הייתה הכי מדהימה שאי פעם חוויתי,הייתי כל כך מבולבלת,שניהם עומדים לידי,ואני לא יודעת מה לעשות,רציתי רק ללכת משם,נהיה לי רע,ניגבתי את הדמעות.
"אני חוזרת לבד במונית,בבקשה אל תלכו אחרי" החלטתי .התקדמתי לעבר היציאה של המועדון מתפללת שהם לא הולכים אחרי,משאירה אותם מאחורה,לא מסתכלת לרגע רק בורחת מהם.הוצאתי את הפלא התקשרתי למונית וחיכיתי.פחדתי להישאר לבד אבל לא הייתה לי ברירה,אני צריכה חופש משניהם עכשיו.אני צריכה לראות את מי אני באמת רוצה,למי אני מתגעגעת,מי אני רוצה שיישאר לצידי.
עליתי על המונית,לשמחתי זאת הייתה נהגת,אבן ירדה מליבי,שאלתי מה המחיר לא שהיה איכפת לי,אמרתי לה רחוב ועצמתי עיינים,מחזיקה את הדמעות בפנים.
אחרי כמה דקות נסיעה השיר המצמרר התנגן ברדיו ..הגיע הפזמון והמילים חדרו לגופי וגל של דמעות הציף בי.
From Sarah with love
She'd got the lover she is dreaming of
She never found the words to say
But I know that today
She's gonna send her letter to you
From Sarah with love
She took your picture to the stars above
And they told her it is true
She could dare to fall in love with you
So don't make her blue when she writes to you
From Sarah with love
הנהגת הסתכלה עליי מאחורה "הכל בסדר ילדה?" שאלה. " כן" לחשתי,בקושי יכולה לדבר.
אסור לי להתייאש עכשיו,עברתי חצי דרך,לא נשאר לי הרבה. אני רק צריכה להחליט-זוהר או עידן.
עידן-הבן אדם שאיתו עברתי שנה מדהימה,שנה שהרגשתי כל כך נפלא,ככל שעברו הימים האהבה שלי כלפיו התחזקה..הבן אדם שאני הכי סומכת עליו בחיים,סמכתי.
זוהר- בחור מקסים שרק הכרתי וכבר יש לי משהו חזק אליו בלב,שכל כך דאג ועזר לי.
הזמרת כבר כמעט מסיימת את השיר ואני החלטתי איך שהיא אומרת את המילים האחרונות מי שיהיה בראשי,בליבי,זה מי שאני אהיה איתו.
So don't make me blue
When I write to you
From Sarah with love
ידעתי-הוא האחד שלי.
---------------------------------------------------------------------------

ווואי מדהים..
בהחלט החלטה קשה... =/
תמשיכיי בובי

שני פרקים מדהימים
יאווו תמשיכי
חייבת לדעת מי זה חח

וואוו מדהים.
החלטה ממש קשה.
מעניין במי היא תבחר.....
תמשיכי (:

את חייבת להמשיך
סיפור מדהים!

משהיםם

לא חושב שייצא לי אי פעם לקרוא משהו שכתבת,
אבל להגיד לך ת'אמת(?),
א-ה-ב-ת-י.

תמשיכי😊.
מותח...

כל כך יפה ומושך לקרוא.
המשך

תודה לכםםם ..בערב פרק אחרון 😊

אהבתי את הסוף . את מיוחדת בכתיבה שלך.

תמשיכי(:

חמוווד ביותר 😊

מההההההההההההההההההה?
אחרוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן?!!?!?!?!


למה כ''כ מהר?!!!?!?!?!?!?!?!!?!?

כי אין לי זמן להמשיך מאמי...ואין טעם למשוך את זה עוד.. 😊

פרק אחרון

"בוקר טוב" עניתי לטליה שהתקשרה ב10 בבוקר
"עדי את לא מבינה פשוט מה היה אתמול" סקרנה
"מה קרה?" שאלתי ,מתעוררת..
"אני לא מאמינה" אמרתי מודהמת אחרי שסיפרה לי מה היה עם עידן.
"ומה נסגר? דיברת איתה היום? " שאלתי מעכלת.
"לא יודעת היא לא עונה לי,כנראה היא עדיין ישנה" אמרה בצד השני של השפופרת.
"טוב מאמי אני אנסה להתקשר אלייה הביתה" אמרתי וניתקתי את השיחה.
מיהרתי לקחת את הטלפון.
"הלו" אחיה ענה,זיהיתי את קולו.
"ערן,היי זאת עדי,זוהר ישנה?" מיהרתי.
"כן" ענה מבלי להמשיך.
"תעשה לי טובה תעיר אותה" לא וויתרתי.
"טוב" ענה ואחרי כמה דקות שמעתי את קולה הישנוני.
"זוהר?" אמרתי כמעט בצעקה
"כן עדי?" אמרה,וישר שמעתי את כאבה
"טליה סיפרה לי,את בסדר?" שאלתי מודאגת.
"כן..אני אתעורר ואחזור אלייך אוקי?" ענתה לי
"טוף."
"ביי" סיימה את השיחה..והשאירה אותי במתח.
-----------------------------------------------------------------------
"אני לא יכול לוותר עליה " הסברתי לנתי,אחי.
"זוהר צא מזה היא תחזור אליו אני בטוח" ביאס אותי כל כך.
"לא איכפת לי אני אראה לה שאני יותר טוב ממנו" אמרתי משכנע את עצמי ,מכין לי ארוחת בוקר.
"בהצלחה גבר" אמר עם חצי חיוך..ואני רק הרגשתי שהלב שלי כמעט מתפוצץ.הייתי חייב להראות לה שאני עדיין חושב עלייה,שלא ברחתי.
-מאמי תתקשרי שתוכלי,אני לא רוצה להציק לך ,רק לדעת שאת בסדר- שלחתי,מתפלל שתראה את ההודעה כמה שיותר מוקדם ותחזור אליי.
------------------------------------------------------------------
קמתי אחרי לילה בלי שינה.אני לא יודע מה אני אעשה אם אני אאבד אותה.היא החיים שלי,אני חייב אותה.נכנסתי להתקלח,שוטף את עצמי מכל הכאב,יותר נכון מנסה ,אך לשווא..העצב שבי לא יחלוף עד שהיא תהייה שלי שוב,והפעם לתמיד,מבלי טעויות,אני חייב להראות לה שאני כל כך מצטער,שאני והיא יכולים לנצח את הכל.יצאתי מהמקלחת להוט לשוחח איתה,אך יודע שלא תענה.
-זוהרי שלי,אני אוהב אותך כל כך,מצטער על הכל,אני רוצה להיות שלך ושאת תהיי שלי לנצח- שלחתי והתיישבתי לראות קצת טלוויזיה,לנסות לחשוב על משהו אחר רק לא עלייה,אך שוב כל מה שאני עושה בזמן האחרון,בלעדיה,זה לשווא.
-------------------------------------------------------------------
קראתי את ההודעה אחת אחרי השנייה.לא עניתי לאף אחת מהן.לא רציתי לקום מהמיטה.הרגשתי כל כך רע.יום שבת בבוקר,לא קר ולא חם, בחוץ נעים, אבל אצלי כל כך קודר,אפל,עצוב.
אפילו לחזור לעדי לא היה לי כוח.מחר ההורים נוסעים,קצת שקט.
החלטתי שהיום אני אדבר איתו,אני אגיד לו את כל מה שאני חושבת,אני יגיד לו שאני רוצה שנהיה ביחד,ושעולם לא ניפרד.
אחרי חשיבה קצרה שלחתי לו לפלא -תבוא אליי ,אני צריכה לדבר איתך-
חיוך קל עלה.הרגשתי קצת יותר טוב.אני קרובה להחלטה,אסור לי לטעות,אסור לי לאבד אותו.
פתאום מצאתי את עצמי מחכה לפגישה איתו בכיליון עיינים.-יוצא אלייך!- שלח והרגשתי רעד בגופי.
התלבשתי וחיכיתי..חיכיתי..חיכיתי..יושבת במיטה מצפה לו כל כך..הזמן עובר והוא לא בא..
עשר דקות כבר עברו מאז שאמר שהוא יוצא והוא לא הגיע..החלטתי להיות סבלנית,לא להיראות חלשה,חצי שעה עברה וכאן כבר התחלתי לדאוג.צלצלתי אליו,תא קולי עונה לי.הלב פעם בטירוף,צמרמורות חזקות עברו בי,פתאום נהיה לי רע,כאילו משהו קרה. התחלתי להזיע ,השתגעתי.
עוד חצי שעה עברה,ואני לא יודעת מה לעשות,איך להשיג אותו,בביתו לא עונים,כאילו בלעה אותו האדמה.התיישבתי על הריצפה שבחדר שפתאום נראה כל כך קטן וחשוך מתפללת שייכנס כבר,שיתקרב אליי ויגיד שהיו פקקים,שהוא מצטער ושנתנשק..דפיקה בדלת..קמתי.בתקווה שזה הוא ואני סתם פרנואידית.
אבל זה לא היה הוא..אלא אמא שלי..בוכה..העיינים שלה היו נפוחות..היא נראתה מבוהלת..מפוחדת.
"אמא" אמרתי..היא התקדמה לעברי,בלעתי רוק.
"מה קרה?" שאלתי
"זוהר...נשמה שלי..." גמגמה
"אמא דברי את מלחיצה אותי" כמעט שצעקתי..אבא פתאום בא..מחזיק את היד של אמא.
"הוא עבר תאונה" אמרה
"מה? מי?" לא הבנתי
"הוא היה בדרך לפה..משאית העיפה אותו מהכביש" אבא ניסה להסביר
"על מה אתם מדברים??" נבהלתי
"עידן" אמא לחשה בקושי מסתכלת לי בעיינים.
ברגע אחד..העולם שלי באמת קרס..לא ששמעתי שהוא בגד בי..לא שראיתי אותו בוכה..לא שישבתי לבד..אלא ברגע זה! ששמעתי שהוא הלך ולעולם לא יחזור..עבר השוק...הגיע זמן הדמעות.
ואני בוכה..ובוכה...לא מפסיקה...איבדתי אותו.הוא היה בדרך אליי,הוא לא ידע מה אני הולכת להגיד לו,הוא לא ידע שאני רוצה שנחזור,הוא לא ידע שאני אוהבת אותו כל כך.
עכשיו אני מצטערת על כל רגע שלא הייתי איתו,עכשיו כבר מאוחר מדי..הרגשתי כאילו תקעו בי סכין חדה בתוך הלב ועוד מסובבים לי אותה מספר פעמים,הכאב העצום שהרגשתי באותה שנייה לא השתווה לשום דבר אחר שהיה לי בחיים,רציתי להעלם,להיות אוויר,למות.
-------------------------------------------------------------------
הימים עברו,כל יום אני בוכה,כל יום כואב לי כל כך,כל יום נראה כמו גיהינום.
לפעמים בלילה אני שוכבת במיטה ומדמיינת,מפנטזת על זה שעידן שוכב לידי,כמו פעם,לפני המריבה,לפני הפרידה האיומה שלנו,חולמת שהוא מלטף אותי,מתגעגעת כל כך למגע,לטעם,לריח,ואז תמיד יורדות לי דמעות,דמעות שורפות כאלו שאת רק מתפללת שיפסיקו כי הן מציקות לך והעיינים שלך כבר עייפות,ואז,ואז הלב תמיד נשבר כל פעם מחדש,וכואב לך,את כבר לא יכולה לסבול את זה,את רק רוצה שזה יעבור,לנצח,אבל את נזכרת שאת צריכה לקום למחרת שאין ברירה אלא להמשיך בחיים,אז את שמה מסכה,עם חיוך,עם תקווה,את לא מראה לאף אחד שלא עובר יום אחד מבלי בכי,מבלי עצב,את חייבת להיות חזקה,אסור לך לחשוב שאת אשמה,אסור לך לחשוב 'אם רק לא הייתי יוצאת למועדון הזה ,אם רק לא הייתי רבה איתו,אם רק לא הייתי משאירה אותו מאחור לבד,אם רק לא הייתי שולחת את ההודעה הזאת' ואז שום דבר כבר לא יעזור כי את כבר כל כך מרגישה סדוקה מכל הכיוונים שלא משנה מה תגידי לעצמך את לא תצליחי לשכנע אותך אחרת. ואת לא יכולה לשמוע שירים עצובים כי מכל שיר את מתחילה לצרוח,את מתחילה לחשוב על המוות,אין לך שנייה של רוגע,של שקט.
את מסתכלת בתמונות שלכם מפעם ומנגבת את הדמעות,מנסה ככל שאת יכולה להישאר בעניינים,לא להתמוטט,את מנסה ומנסה,מכריחה את עצמך,לבסוף את מצליחה,ואז שוב בא הלילה,ואז שוב באים הסיוטים,ואז שוב בא הבכי הצורב,שאת הכי מפחדת ממנו.
"אני מתגעגעת אליו" לחשתי לעדי שישבה לידי בעודי מסדרת את העלים שהיו על הקבר ,חצי שנה אחרי.
"אני יודעת מאמי..." ליטפה את פניי,ניגבה את דמעותיי..
הדמעות לא הפסיקו לרדת, לא נגנבתי אותן אפילו,פשוט נתתי להן לנזול מעייני ישר על הקבר.
וככה אני ממשיכה בחיים...בלעדיו....
'איך אלוהים לקח לי אותו'..המחשבה היחידה שהייתה לי בלב..אין יום שהוא לא נמצא במחשבותיי,אין דקה שאני לא מדמיינת אותו איתי,אין שנייה שאני לא מפסיקה לאהוב אותו..
אם רק הייתי יודעת שלאלוהים יש תוכניות אחרות משלנו הוא זה שמחליט מה הגורל שלנו..הייתי עושה הכל כדי להתפייס איתו,הכל כדי להחזיר את עידני שלי אליי,אבל כנראה שזה מה שהיה צריך להיות,אלוהים רצה להוכיח לי את המשפט ,אתה מעריך משו באמת עד שאתה מאבד אותו,ואני למדתי על בשרי,על דמעותיי,על כאבי,על ליבי.

כנראה שלא תמיד הכל יוצא כמו שאנחנו רוצים,,לפעמים יש סוף בלתי צפוי.

איזה סוף :/
באמת לא צפוי

אבל הכתיבה שלך מדהימה
תמשיכי לכתוב תמיד!