האמת היא שזה ממש לא מובן (הפרק האחרון )
אבל כתיבה מעניינת. המשך
אהבתי . . .
מסתורין זה כל העניין (:
גל, אם לא הבנת משהו אני אסביר לך בשמחה רק תשאלי,
ושריני התבהר לך העניין?
חח
תודה רבהרבה
I never ment to do you wrong. כן. בטח..
שמעתי מעבר לדלת "אתה לא מבין שהיא לא פה,
היא צריכה ללכת לעזור במזנון בגלל אותו היום שהיא התפלחה"
"אני רוצה לעשות אותך. עכשיו"
ראיתי אותם, את שניהם, נכנסים לחדר,
מתנשקים בתשוקה, ואז הם קלטו אותנו.
הוא, בלי חולצה, ואני, עם גופיית סבא בלי תחתונים.
הם היו בשוק.
ואני עוד יותר.
-6-
הם הסתכלנו עלינו ולא יידעו אם להגיד סליחה,
או להאשים אותנו ולהטיח בנו כ מיני דברים.
הם הלכו על האפשרות השניה.
תומר התפרץ על אסף כאילו אין מחר.
הם התחילו ללכת איתו מכות,
ואני רצתי לשירה והעפתי לה סטירה. הייתי המומה.
"איך יכולת לעשות לי את זה י'זונה שכמותך?"
היא התחילה לגמגם. והיא לא ידעה מה להגיד. היא החווירה"
העפתי לה עוד סטירה והיא התחילה לבכות.
וגם אני.
היא אמרה לי שאני חברה רעה.
"מי את חושבת שאת בכלל? את אומרת לי שאני חברה רעה?"
"אממ.. כן!" צעקתי עליה
"תקשיבי, יש לך על מה לכעוס. אבל אני יכולה להסביר הכל. אני נשבעת."
בינתיים תומר העיף לאסף מכות רצח. ואסף
לא הצליח להגן על עצמו,
עד שתומר בא להכניס לו אגרוף בבטן,
ואסף הוציא את הסכין וחתך אותו ביד.
הייתי המומה. התחלתי לבכות וצרחתי על אסף בנואשות
"עוף מפה! עופו כולכם לעזאזל! לכו כבר!"
הם יצאו מהחדר.
תומר התחיל להחוויר, והוא התאפק לא לבכות. החתך היה מאוד עמוק. לאורך כל היד.
הוא דימם. ואני נקשתי אותו. והמשכתי לבכות, ולבכות.
ואמרתי לו שאני מצטערת.
והוא לא אמר סליחה.
הוא גם לא סלח לי. הוא לא הסכים.
הטחתי בו. את כל ההאשמות גם אני. אמרתי לו שאני כל כך
אוהבת אותו. שאני בכלל לא מאמינה על מה שקרה עם שירה. אמרתי לו שמרוב
האהבה אני בכלל חושבת שאני בחלום.
ושאני לא מאמינה. ושהצביטה היא במחשבות
נישקתי אותו. נשיקה שגרמה לי להבין שטעיתי.
טעיתי עם רודי ועם אסף.
ואם היו לי חששות בקשר לתומר.
אז טעיתי.
וגם הוא טעה.
הוא טעה כשהוא הלך לשירה.
והוא אכזב אותי.
אבל האהבה שלי הייתה יותר חזקה.
למרות הכל, עדיין הרגשתי טינה כלפיהם.
כלפי שניהם.
ואמרתי לו שאני מצטערת.
שהוא לא חייב לסלוח לי. אבל שיש לנו משהו לדבר עליו.
וזה על איך המצב הגיע להיות ככה עם שירה.
איך הוא יכל לבגוד בי עם החברה הכי טובה שלי.
התחלנו לדבר, ותוך כדי שטפתי לו את הפצעים,
ואת הסגול שהיה לו בעין.
הוא אמר שהוא מצטער.
"אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה. באמת. אני אוהב אותתך"
שלושת המילים האלה הדהדו לי ברקע. פעם אחרי פעם.
ושוב פעם. החששות לאי כבוד,
לניצול, או להשפעה רעה עליי מצד תומר, הלכו.
הוא אמר לי ששירה פיתתה אותו, ושזה כבר חודש ככה בערך.
"ידעתי שאין כמו החברות מהשכונה" אמרתי בלחש
ידעתי שהוא שמע. אבל העדיף להתעלם.
אז נרדמנו. מחובקים. מזיעים.
היה נראה לי שהיה ברור לאסף שאנחנו כבר לא נפגש ביום שלישי.
אבל טעיתי.
המשך יבוא.
**מקווה שמי שלא הבין עד עכשיו, טיפה מתבהר לו העניין. ואם לא,
תמיד אפשר לשאול אותי בדיוק.
טנקסס😊
רציתי להתייעץ איתכן במשהו.
אני מרגישה שהכתיבה שלי היא דיי לא סדירה כזאת.
כי לפעמים אני מתעכבת על מקרה מסוים כל הפרק (כמו הפרק הזה למעלה),
ולפעמים אני עוברת על המקרה בעשר שורות.
יש בזה איזושהי בעיה או שזה בסדר?
אה, ואני ממש מודה לכם שאתם מגיבים.
הייתי גם רוצה אולי שתגידו לי מה אהבתם ולמה, בפרקים מסוימים.
אם אפשר כמובן. לא חייבים😊
3>
IM BY YOUR SIDE
-7-
"עזבי.. את לא מבינה איזה סיפור הלך שם.
היא כזאת זונה. אני לא מדברת איתה עכשיו"
"היא חברה שלך. אולי היא פשוט הרגישה מין סוג של קנאה. אל תשפטי אותה"
"אוי נו באמת. נועה, תעשי לי טובה.
שום חברה. היא הלכה אליו בלי חששות. היא אומרת לי
שהיא יכולה להסביר לי הכל. מה אפשר להסביר כבר? חח טיפשה"
"את כזאת מעיקה! ליה תפסיקי להסתכל על הדברים בצורה כזאת!"
"באיזה צורה? אני מסתכלת על זה.
על מה שיש מולי. ואני רואה, שיש לי חבר כבר המון זמן. ושירה, החברה הכי טובה שלי כאן בפנימייה, הלכה, ובקשה זיון. זה הכל"
"חחח הלכה וביקשה זיון. דפוקה! טוב מותק אני אחזור אלייך עוד מעט כי אנחנו נפגשים כדי לעשות לך משהו למחר נאנאנאנא"
"חח טוב י'קרצייה"
ניתקתי את הטלפון לג'וד.
אתמול היה יום באמת מסריח. היום טיפה יותר טוב.
תומר יושב אצל האחות עכשיו, ועוד עשר דקות מתחילה שעת הביקור שלו.
לא סלחתי לשירה. אבל אולי אני כלכך מסנוורת מהאהבה שלי אליו,
לו כן סלחתי.
הוא, מצדו, לא מאמין עליי.
הוא עדיין ממש כועס.
ובצדק.
התיישבתי על השידה, ושלחתי מייל להורים שלי.
הבנתי שהגיע הזמן להתחנף,
אם אני רוצה פלאפון, אני חייבת לעשות את זה.
כתבתי להם מייל "צ'יזי" כזה, שהצחקתי את עצמי בסוף.
הדלקתי את נגן המוזיקה, ולפתע נשמעה דפיקה
"פתוח" צעקתי
"מה קורה?" הוא שאל
" אסף.. מה אתה עושה פה?"
"קבענו.. לא" הוא אמר.
" עוף ממני כבר. צא מפה. "
" שתקי כבר. מה את מודאגת מהחיים י'טיפשה."
" נגיד ש.. מה בכלל אתה עושה פה?"
" רק רציתי להראות לך. שאני עומד במילה שלי. אז כשאמרתי לך שאם לא תתני לי אני אספר לתומר, התכוונתי לזה"
" מה הקטע שלך? לעשות רע? תן לי להתאושש מזה ואח"כ נדבר. "
פתחתי את הדלת וזרקתי אותו החוצה
נשמעה עוד דפיקה בדלת
" מיזה?"
"סבתא יוכבד. פתחי כבר"
" חח כנסו. מה שלומכם?"
" אממ.. איך את חושבת? חח"
הם אמרו, וראו על היד של תומר שהיא חלשה.
" ליה מה אסף עשה פה?"
" תומר. תבטיח לי שמה שלא יגידו לך. אתה תאמין לי ולא משנה מה."
" מבטיח מבטיח.. אבל מה הוא עשה פה? " הוא שאל והתחיל להתעצבן
כי לא אמרתי לו
"מזה משנה?"
"ליה. עכשיו תגידי לי"
"אל תשים לב אליו. הוא סתם ילד מעצבן.
סתם כלב שאין לו מלונה והוא משוטט פה פצוע.
אתה יודע שאפילו אצל האחות היא בקושי רצתה לטפל בו.
"אז הוא בא לכאן, וישר העפתי אותו"
" בטוח?"
" חח י'דפוק ברור שכן"
"רודי, אחי סגור ת'דלת"
הצעתי להם סיגריות, ופתחתי שלוש בירות."
ואז נשמע קול מצייץ.
" שירה" מלמלנו שלושתנו
היא נכנס לחדר, והייתה המומה.
" היי. מה קורה?"
התעלמנו שנינו, חוץ מרודי שאמר לה שהכל טוב, תודה.
אולי אני באמת צריכה לסלוח לה. למה שאני אסלח לחבר שלי, ולא
לחברה הכי טובה שלי,
כאן.
לא מה פתאום? היא חיפשה אותו
"שירה אפשר לדבר איתך רגע?"
"כן בטח"
יצאנו מהחדר, אני והיא, ולקחתי איתי את בקבוק הבירה.
תוך כדי הדיבור גמרתי אותו.
" אני רק רוצה לדעת משהו אחד. מי חיפש את מי?"
" בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזה."
"כלומר.. ש.. זאת לא היית את"
" ברור שלא. מותק את יודעת שאני לא הייתי בכלל חושבת על זה.
אחרי המשבר שהיה לי עם יותם, אני לא יודעת למה נתתי
לעצמי להיסחף ככה אחרי תומר. הגבר שלך.
ואני מאוד מתחרטת על זה.
אני מקווה שתוכלי לסלוח לי מתישהו".
היא המשיכה לכיוון היציאה, ונעצרה.
"אה.. ד"א את חייבת לי טובה. חיפיתי עלייך היום במזנון"
צעקה וצחקה. והמשיכה בדרכה.
נכנסתי לחדר. וראיתי את תומר מנתק למישהי.
"מי זאת הייתה?" שאלתי .
" חברה שלך אחת. נראה לי קראו לה נועה."
חטפתי ממנו את הטלפון בכעס, וחייגתי אל המספר שלה.
עד שענו בבית, כבר באתי לנתק.
בינתיים לקחתי עוד בקבוק בירה קרה, סיגריה ומצית.
יצאתי מהחדר אל עבר הגינה.
"היי מה קורה?"
" ליה! אני בשוק! מה קורה מותק? איך את מסתדרת?
את יודעת שאנחנו באים לבקר אותך נכון?!"
" חח נועוש אני מתגעגעת אליכן כלכך אתן א מאמינות,
ואני יודעת שאתן באות וזה הדבר שהכי משמח אותי בעולם! כבר עברו חודשים! ואני בכלל ממש השתניתי."
"חח את הכל אני מקבלת חוץ מעגיל בפופיק"
" אז זהו ש... גם את העגיל תצטרכי לקבל"
" חחח אני בשוק עלייך! " היא אמרה,
והרגישו את החיוך היפה על פניה השחומות.
"את לא מבינה.. זוכרת את האסף הזה מהשכונה?
את יודעת שהוא עבר לפנימייה? גם בדרום"
" דיי באמת? י'דפוקה הוא לומד איתי כאן!"
" חח עזבי אני בכלל בעננים. ואיך הוא? עדיין כלב חסר בית?"
" חסר בית, חסר מלונה. ומחפש אוכל"
אמרתי. ותמונות שלא רציתי להזכר בהן, התחילו לרוץ בראש שלי.
" תגידי את בסדר?"
" כן כן בטח למה?"
" כי אני מדברת אלייך ואת לא עונה לי"
" חח סליחה. מותק נגמרה לי הסיגריה וקוראים לי למעלה. אז רצית משהו מסוים?"
"חח הסיגריה? מה נסגר? אנחנו חייבות לדבר מחר ביחידות! רציתי לשאול אותך אם את רוצה משהו מפה"
" איזה חמודה! לא, תודה רבה רבה"
" אז נשיקות"
"מואה"
הסתכלתי ימינה ושמאלה,
וראיתי את שירה את יותם מתנשקים.
חתיכת שקרנית מניאקית.
מי יכול להאמין לה?
איזה משבר ואיזה שום כלום חתיכת שקרנית שכמותה.
היא אומרת לי שהיא לא חיפשה את תומר?
כן.. בטח.. שמענו..
בתוך המוני האנשים. נאבדתי.
התחלתי ללכת ללא מוצא.
הגעתי לקפיטריה.
ומצאתי את עצמי יושבת ומדברת עם אסף על הבעיות שלי.
זה היה דיי מוזר.
אבל יותר מוזר, זה מה שהוא אמר לי..
שממש הדהים אותי.
המשך יבואאאא
אהבתם? הגיבו וספרו לחבריכם.
לא אהבתם? נדפקתם!
(חח סתם אתם תמיד יכולים להגיב לי.. לטובה, ולרעה😊
אתר האהבה הישראלי