מהמםםם וכל מילה נוספת מיותרת
המשך?
-13-
היא הייתה באמת מאוד יפה. היא עמדה שם והסתכלה עליי.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. היה לי כל כך לא נעים.
יואו אני גם אני מתעצבנת במקומה.
ניתקתי את הטלפון לג'וד.
" יואו אני מזה מצטערת"
" חח אני מצטערת על מה שהיה ברכבת.. אני גיל נעים מאוד."
" אוי נכון... את מהרכבת.. חח נעים מאוד אני ליה"
קמתי מהמיטה והושטתי לה יד.
"אז מה ליה, מה קורה?"
" את באמת לא כועסת על זה שהתנחלתי לך?
כי אני מזה מבינה אותך אם כן."
" מה פתאום? אחיות לנצח" היא אמרה וקרצה לי
" חח כן אה? את תגידי את יודעת על
מה אבא מדבר שם עם איזה ילד אחד?"
" חח זה ממש מוזר להגיד לי למישהו אבא,
שזה לא תמי אחותי.
אבל ממש שהבנתי הוא פגש אותו,
והוא נראה לו ילד נחמד אבל מוזר.
אז הוא אימץ אותו לחיקו" חחחח
" נתרגל.. אז מה את עוברת לגור פה? יש שני חדרי אורחים.
במסדרון המקביל. אנחנו יכולות להפוך את החדר הזה לדבר הכי מדהים בארץ!
יואו אני כבר מדמיינת את זה..
פאק אני חיה באשליות! אשכרה חיה באשליות! חחח" צחקתי ועניתי לה
" תשמעי.. את יודעת שאני גרה בפנימייה נכון?"
"כן.. אני יודעת וזה נשמע הדבר הכי טוב שקורה אי פעם בחיים"
היא ענתה בריגוש.
"ואפשר לסמוך עלייך שאת שומרת סודות? שאלתי שאלה רטורית."
"ברור! אחיות לנצח אחותי!"
"חח טוב.. אז תקשיבי.. הקיצר.." סיפרתי לה את סיפור חיי.
מאז מה שקרה עם ההורים שלי, שאת זה קיצרתי כי זה לא ייעניין אותה,
ואת כל מה שקרה לי בפנימייה.
ולבסוף, על קצה הקצפת, נוסף הדובדבן- הקטע עם תומר.
" יואו אחותי.. אנחנו בצרות".
היא ענתה אחרי שהייה ממושכת של הקשבה
לכל מילה ומילה שיוצאת מהפה שלי.
למשך שעה שלמה!
" בנות, בואו תכירו מישהו, ובהזדמנות גם נזמין אוכל."
אבי קרא מבחוץ.
היה כבר ערב.
" איכס אני ממש מטונפת. אני חייבת להתקלח" אמרה גיל.
" חח טוב לא נעים לי לצאת לבד להכיר את המישהו הזה,
אז אני מחכה לך כאן בחוץ."
צחקקתי.
" את רואה את הארוך הזה? בקיצור תבחרי מה שבא לך.
אנחנו יוצאות היום להנות ובביג טיים אחות שלי. כולם הולכים להכיר אותך.
ועל הקטע שסיפרת לי קודם. אני קבר.
אבל אנחנו נטפל בזה אל תדאגי."
" חח טוב אין בעיה.. אז אני אחריך במקלחת"
" אנחנו באות!" צעקנו ביחד ובאותו הזמן. ואז פרצנו בצחוק
" טוב שתקי שתקי... נו לעבודה" היא אמרה לי וזרקה עליי כרית.
לפני שניגשתי לארון.
חשבתי על זה שהכל יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי.
התיישבתי לה על המחשב, וסתם התחלתי לשחק.
השתעממתי והתחלתי לפתוח את הארון(ות) שלה.
כלכך יפים. הקיר עצמו היה לבן,
וכמסגרת היו לבנים אפורות כאלה.
הארונות היו ירוק היר. לא יותר מדי.
והידיות היו קריטסלים כאלה ירוקים כהים.
נדהמתי.
הוצאתי לעצמי סקיני אפור צמוד צמוד, גופיית סבא לבנה,
חגורה של פריקים כזאת, עם הדוקרנים האלה,
ונעלי בובה.
הרגשתי סבבה. אבל שמדדתי את זה על עצמי-
ממש לא!
אז הורדתי הכל, והיא בדיוק נכנסה לחדר
מהשירותים שבחדר הסמוך
הרגשתי את האדים מגיעים עד לפה
"יואו כמה שאני מתה על השיער שלך!" אמרתי והתלהבתי כלכך
" הוא משעמם אש" היא ענתה
" בנות! אני רוצה שתבואו"
" אבא! יותר מאוחר" אמרנו ביחד ובאותה השנייה
ואז שוב פעם התפוצצנו מצחוק.
" אני מבין שאתן מסתדרות טוב מאוד" הוא אמר בקול רם
" שמענו. ואתה לא טועה" אמרנו שוב ביחד.
" הקול הזה ממש מוכר לי.." שמעתי מישהו אומר לאבא שלי.
נכנסתי למקלחת, והייתי שם בערך רבע שעה.
כשנכנסתי לחדר, שמעתי את חן צוחקת
"את חייבת להשאר לגור כאן, לפחות חצי שנה.
ככה אני יכולה ללמד אותך להתלבש כראוי!"
היא אמרה לי ונשפכה על הרצפה.
" שתקי כבר! את יודעת כמה זמן כבר לא יצאתי ככה למסיבה או משהו?"
אמרתי לה בניסיון להגן על עצמי, ולפני שהיא ענתה אני עניתי
"שתקי שתקי.. המון זמן."
היא צחקקה והוציאה לי טוניקה טיפה יותר קצרה משמלה,
גרביונים ארוכים כאלה כמו מכנסיים, מגפיים וזהו.
"בואנה ילדה את מבינה בקטע.." מלמלתי
" אני המלכה של 'הקטע' " ענתה לי
"חשת!"
" שתקי שתקי" היא ענתה לי
היא לבשה שמלה, ואז אמרה " וואו. אבל אין לי נעליים.
טוב לא נורא, אחרכך נראה.
לפני האיפור והכל, אנחנו הולכות לפגוש את המציק הזה."
בדרך למטבח לא יכלתי להפסיק לחשוב על התקופה האחרונה.
"בנות- הכירו. זה.."
ואז הוא השתעל ולא סיים את המשפט.
נעמדתי קפואה. לא ידעתי מה לעשות.
" And i know ill be ok. tho my skies are turning gray"
אויששש מדהים O:
אין לי מילים
המשךךךך
סיפור מעלףףףףףףףףף
*מעריצה סודיתתתתתתת*
היי, מה קורה?!
אצלי הכל מציוןןן!😊
-14-
ידעתי שהכל לא יכול להיות מושלם.
ידעתי את זה.
" אני ממש מצטערת אני חייבת ללכת לשירותים" אמרתי, ורצתי אל עבר החדר.
זה ממש מה שחסר לי עכשיו.
כאילו, מה היו הסיכויים?
עולם!
אני מרגישה שאני לא יכולה לגעת, לדבר,
כי אז אני נדבקת, מזדהמת.
הרגשתי כל כך מגעילה.
זה גם כל כך לא מגיע לו.
יצאתי מהחדר, נכנסתי לשירותים, הורדתי את המים כאילו שבאמת עשיתי את צרכיי ויצאתי למטבח.
"הוא דווקא נורא חמוד" אמרה גיל באושר.
" כן... שלום, איך קוראים לך?" שאלתי בטבעיות
" ניר" הוא ענה בבטחה.
"קוראים לי ניר. נעים להכיר. ולך איך קוראים?"
" נעים מאוד להכיר אותך, אני ליה, זה אבא שלי, אני מניחה שאתה יודע איך קוראים לו כבר, וזאת אחותי גיל." הצגתי את המשפחה המאושרת.
" אפשר ללחוץ לך את היד?" הוא שאל בשמחה
" נעים מאוד" אמרתי בעודי לוחצת לו את היד.
" אבא, אפשר לדבר איתך על משהו?"
" כן בטח ליה, אני כבר בא. גיל וניר תשארו לשוחח אנחנו נחזור עוד 10 דק'. ליה, בואי לחדר העבודה."
הלכתי אחרי אבא שלי.
אכן, הבית מאוד גדול.
נכנסנו לחדר הבעןדה שלו. לא גדול במיוחד.
כל הקירות היו ספרייה אחת גדולה,
חוצ מבפינה, שהייתה כורסא של סבים כזאתי,
עם שידה ומנורת לילה בצד,
במקום של אקוורים- קיר כזה גדול,
ובמקום של שולחן העבודה,
שמאחורה היו תמונות של המשפחה.
התמונות האלה גם כללו אותי ואת תמר.
החדר היה טיפה אפלולי כזה,
פחות או יותר כמו בסרטים.
שולחן עבודה גדול, הרבה ספרים, שטיח בצבע קרם,
הוקירות שם בעצם עץ, בגלל הספריה, בצבע חום.
" יפה לך אבא.." אמרתי וצחקקתי.
" כן אה? " הוא אמר וגם צחקק לו.
" אז את יכולה לשבת."
התיישבתי על הכסא של הלקוח,
והוא התיישב על הכסא המשרדי שלו,
איפה שהוא מקבל את האנשים. בצד השני של השולחן.
"רוצה משהו לשתות?"
" לא תודה. מה אבא אנחנו בפגישת עסקים או מה?" אמרתי וצחקתי שוב
" לא. אבל הבת שלי צריכה לקבל את מלוא היחס המתאים לה"
" לא תודה. הקיצר.. אבא.. בהזדמנות אני אספר לך למה. אבל הייתי רוצה להמשיך את כיתה יא' ויב', לא בפנימייה"
" קודם תגידי לי מהן הסיבות"
" זה באמת הכרחי?" שאלתי בעצב. לא היה לי נעים לספר. לא שהתכוונתי לזה ששכבתי, ועל תומר וכל הבלאגן. אבל עדיין.."
" אם את רוצה לעשות מעשה כל- כך חיצוני, שתדעי שאני ואמא שלך גם בטח, תמיד פה בשבילך. אבל תסבירי לי למה."
" כי אבא.. לא טוב לי שם.
כאילו הרמה של הלימודים היא לא טובה.
האנשים גם גיליתי שהם זבל.
ואחרי כל העצי דקל, והרושם שעשתה לך המנהלת הזאתי, לא נמצא שום דבר."
" אני מבין.. אז את אומרת שרמת הלימודים היא לא טובה."
הוא נעץ בי מבט. הוא ידע שלא אכפת לי מרמת הלימודים.
" אני לא עובדת עלייך אבא. גם כל הבולשיט הזה של אין סיגריות,
אין סמים, אין אלכוהול.
זה הכל מיץ בגזר"
עכשיו ראיתי שהוא התחיל לדאוג
" ומה איתך, אה?" אני.. מעשנת. ואני לא רוצה.
למזלי, ברכבת הורדתי את העגילים שהיו עליי.
" אני לא מסכים לזה!" אבא שלי קם והרים את קולו.
" אבא.. די" התאפקתי לא להתעצבן עליו, ולהשיב לו באותו המטבע.
" אתה יודע שאם אני באה אלייך, זה לא בגלל שהורידו לי את המכנסיים בהפסקה"!
טענתי בפניו. הרגשתי כל כך גאה בדוגמא שנתתי לו.
" אכן את צודקת. אז לאן את רוצה לעבור כי אנחנו נשמח לקבל אותך כאן.
אני רואה שמאוד נקשרת לגיל. אבל בכל מקרה.. על הכל נצטרך לדון עם אמך.!"
" האמת היא שחשבתי לעבור לבית של אמא.
אבל אני מאוד שמחה שיש לי אחות פחות או יותר בגיל שלי ואשתך נשמעת נחמדה. דרך אגב איך קוראים לה?"
" נורית" הוא השיב.
" לא נראה לי שתהיה לה בעיה עם זה.
אבל אחרי הכל אמא שלך היא בחמישים אחוז של ההחלטה הזאת."
" צודק." עניתי בחיוב.
" ואם את עוברת לכן, זה מאוד ישמח אותי.
אנחנו נארגן לך חדר מדהים."
" חח תודה רבה אבאל'ה.
אז נחזור עכשיו לסלון. לא נעים לייבש אותם."
" חח" צודקת הוא אמר
הלכנו לסלון וראינו את גיל ואת תומר יושבים מסביב לאי, על בקבוק קולה ופיצוחים.
" רוצים? " שאלה גיל.
" תודה" אמרתי והנהנתי בראשי ימין ושמאלה.
" יאללה הולכים לאכול במסעדה. תתלבשו יפה, וניר אתה יכול לקחת משהו ממני. נראה לי שאם תשים חגורה על הג'ינס, זה יהיה בסדר." הוא אמר וצחקק.
" תרגיש חופשי" ציין.
" מזה תתלבשו יפה? אבא י'חוצפן אתה לא רואה אותנו?" טענה גיל בכעס מצחיק
" בנות מקסימות! התכוונתי לניר. אתן נראיות כוסיות על" הוא אמר בציניות אני גיל התפוצצנו מצחוק
" כוסיות על" חיכיתי אותו
" פששש אבא. ממש נער צעיר" הוסיפה גיל
" מה אתן חושבות?"
הוא ענה לנו
" טוב בטח ניר הולך להתקלח עכשיו, אז גיל את באה לחדר?
" ברור, אחותי!"
נכנסנו לחדר והיא אמרה לי שהתנהגתי די מוזר כשראיתי את ניר. לא רציתי לספר לה שזה תומר.
אמרתי לה שאין לי מושג למה.
" בואנה את כזאת כוסית!" " חח ממש.."
" את יותר רזה ממקל ליה!"
" ואת שמנה.." עניתי לה בצחוק.
" בקיצור.." היא סגרה את דלת החדר.
" אין לך מה לדאוג.
מחר על הבוקר הולכים לקופה. אני מניחה שאת מכבי כמונו, ופשוט עושים בדיקת דם כדי לגלות. זה הכל"
" זה לא כזה פשוט. באמת שלא. אני ממש מפחדת מזה"
" ומה עם החבר שלך, התומר הזה?"
" הוא נעלם ולא מוצאים אותו."
" טופפפ.. אז מה את רוצה לאכול? כדי שאני אזמין מקום"
" לא רעבה, תודה" אמרתי וחייכתי
" אז בגלל זה את כלכך מקלון.."
" חח שתקי!" אמרתי לה ונשכבתי על המיטה
" טוב טוב."
" אני מוכן." שמענו את תומר אומר לאבא שלי.
יצאנו מהחדר, גיל לקחה את תיק מדהים שהיה לה, שמה בו כסף, גלוס, ופלאפון."
היא נעלה נעלי עקב שחורות, שמה מעל השמלה הסגולה מעיל, כי היה גשום, ויצאנו.
" מוכנות" התייצבנו בכניסה.
" כיביתם כולם אורות ומזגנים?" הוא שאל
" אכן כן", ענתה גיל.
" כן, אדוני" ענה תומר.
" אל תקרא לי אדוני, ילד. תקרא לי חנן"
" סבבה" הוא השיב לו וקרץ
נכנסנו לטנדר הכסוף, ויצאנו לדרכנו.
שלחתי אס אמ אס לאמי, " אמא, אני אצל אבא בבית. נדבר מחר."
ישבתי מאחורה, עם תומר. גיל ישבה עם אבא שלי קדימה"
תומר הסתכל עליי, ולחש לי שאני נראית מאוד טוב.
הוא כנראה לא ידע שאני יודעת
שאלתי אותו איך הוא הגיע לכאן
הוא ענה לי שכבר הרבה זמן הוא משוטט לו ברחובות ישראל.
שתקתי. לא רציתי להעלות וויכוח.
הגענו לנמל,
ונכנסנו למסעדת בשרים מעולה.
אכלתי. הייתי מאוד רעבה. לא אכלתי כבר המון המון זמן.
היה מאוד כיף. אחר כך אבי שילם את החשבון וחזרנו הביתה הביתה.
גיל אמרה לי שצריך להתאפר ולהתבשם קצת,
והסכמתי איתה." נצא במונית אחר- כך." היא אמרה.
" ניר, אם בא לך אתה יכול לבוא איתנו" אמרה גיל
" בכיף." הוא ענה והסתכל עלינו
" הוא לא נראה רע" שלחה לי באס אמ אס
חייכתי אליה ועניתי בחיוב.חזרנו הביתה
" תודה, תודה רבה, חנן היה ממש טעים, אין בעד מה ילדים" נשמעו המילים באוטו.
ירדנו. וגיל אמרה לתומר שאנחנו יוצאים עוד מעט. בערך בעשר וחצי.
" קפה? מישהו?" שאל אבא שלי.
" לא תודה" עניתי.
"בטח." ענו תומר וגיל.
הלכתי לכיוון החדר, ונכנסתי לשירותים.
סגרתי את הדלת של המסדרון הקטן של נטע וגיל,
ונעלתי את הדלת של השירותים גם.
הרגשתי אני לא יכולה לסבול את זה.
הייתי חייבת להוציא החוצה. הכל.
גיל עובדת עליי.
חושבת גם כן שאני איזה כוסית על.
יצאתי מהשירותים והדלקתי את מערכת הסטריאו שלה על פול ווליום,
כדי שלא יישמעו אותי.
נכנסתי לשירותים והרגשתי שאני חייבת להוציא את הכל.
אז הכנסתי את האצבע עמוק עמוק לתוך הפה, והכל יצא.
היה לי טעם ממש מגעיל בפה, ולא השארתי עוד משהו קטן בגוף.
שוב פעם הכנסתי את האצבע לפה.
ודחפתי את עצמי להקיא.
הרגשתי את הגועל של הנגיף הזה יוצא מבתוכי. אבל לא מרפה. לא עוזב אותי.
הוא יישאר שם. וכמה שאני לא אנסה להוציא אותו.
לא יעזור לי. אז הפסקתי.
שטפתי את פניי,ולקחתי ממש קצת ממשחת השיניים, כדי שיעבור הטעם.
הסתכלתי מול במראה, ולא יכלתי להסתכל על עצמי.
התחלתי לבכות, וכיסיתי את פני במים. עוד ועוד, אבל זה לא עזר.
בשום דרך לא הצלחתי להוציא את ההרגשה השומנית הזאתי של הגועל והנגיף המגעיל הזה מעליי.
הורדתי את המים באסלה, כיביתי את המוסיקה, ושכבתי טיפה על המיטה.
שלחתי הודעה לרודי- " אל תחזור אליי. אני לא אענה.
אני יודעת איפה תומר, והוא בטוח. ביי"
" את מוכנה?" שמעתי קול דופק בדלת. זה היה תומר.
" כן.. רק שנייה." צעקתי
הלכתי לטואלט, שמתי טיפה עיפרון, סומק, צללית ממש מהירה, גלוס,
את הבושם של קרולינה הררה 212 sexy, ויצאתי.
הלכתי לעבר הכניסה, התיישבתי על הכסא הגבוהה של האי עם תומר.
הוא אמר לי שבבוא הזמן הוא יספר לי משהו נורא קשה שעבר עליו.
הוא לא אמר לי "היי". או " מה את עושה פה" או " מה קורה? כולם בסדר?". לא כלום.
הוא שתק.
וגם אני.
בזמן שגיל חזרה מהחדר, קראתי עיתון, קראתי כתבה על בית יתומים שעיקלו אותו.
היה לי כל כך קשה עם זה.
הראיתי את הכתבה לתומר.
" נכון שזה ממש עצוב? תחשוב שיש ילדים כאלה בעולם
שננטשו על ידי ההורים שלהם.
וחיו בבית יתומים הכי טוב שאפשר לחיות בשבילם. ופתאום גם את זה לוקחים להם".
אמרתי לו בעצב
" כן אני יודע.. זה בטח מאוד עצוב להם. כאילו זה ממש אובדן" הוא אמר.
ואז ראיתי כתבה על האיידס. המשכתי והמשכתי לקרוא אותה.
ותומר לה העיף מבט אפילו. הוא הסתכל לשניה ואז הסיט את מבטו למשהו אחר.
כאילו הוא מעדיף להתעלם.
" מוכנים?" שאלה גיל
" כן בטח. לאן הולכים?"
שאלתי
" לא יודעת.. סתם נלך טיפה, ואז נש איפשהו. לא משהו מיוחד כי אין לי כח"
"מתאים לי ממש", הגיב תומר.
"סבבה" אמרתי וחייכתי.
" אז אני מזמינה מונית. כי אתם יודעים.. אולי נשתה או משהו ואני מפחדת לנסוע שיכורה חחח" היא צחקקה לה.
היא הזמינה מונית, ואז בדרך החוצה,
הרגשתי מישהו אוחז ביד שלי..
shiny happy people holding hands.. 😊
אתר האהבה הישראלי