++הסודות++

מי כותבת הכי יפה בעולם?!
אתתתתתתת!
מתה עלייך גיליטה

מחכה להמשך כבר מלא זמן!!!:'(

התחלה מדהימהה 😊
מחכה להמשך

אהבתי אתה ההתחלה והרעיון של הסיפור,
מחכה להמשך
3>

התחלה יפה מאמי
תמשיכי

מדהים !!!!!
תמשיכי (=

אהבתי..תמשיכי.

מזכיר לי את הסרט הסודות..חח

פרק 2.
זה היה היום שישי אחד, והיום שישי יכלנו לצאת לכפר.
אז שירה ונועה החברות הכי טובות שלי הציעו לי ללכת סתם למכולת לקנות איתן סיגריות, ואמרתי להן שאני לא רוצה "תודה רבה תקנו לי גם חפיסה אני אחזיר לכן." והן יצאו מהחדר. אז לקחתי את הטלפון, ואחרי חודש בערך שלא דיברתי עם ג'ודי לקחתי את השפופרת וצלצלתי. "אויייי לא, מה אמא שלה עונה עכשיו מה נסגר איתה?!". רחל, אמא של ג'ודי ענתה, "היי מאמוש כפרה נשמה עיניים מה שלומך? איך בדרום, מותק שלי חכי אני מעבירה לך את ג'וד", טוב שנזכרת באמת..
אז ג'וד עונה כולה בהיסטריה "ליו מה שלומך? פול זמן לא דיברנו! מה שלומך איך בפנימיה?" אז התחלנו לדבר איכשהו שיחה שהתפתחה לשעתיים .. אמרתי לה על מה כל שקרה לי על עכשיו, על כל הסיפור שלי עם תומר, ושאנחנו עדיין ביחד, ושכמה השתניתי ואיך ולמה וכל הדברים האלה, סיפרתי לה על החברים החדשים שלי על כמה שהם נחמדים, טיפה מוזרים כאלה אבל שממש כיף לי פה, והיא גם סיפרה לי כל מיני רכילויות מהאיזור, על חבר חדש שיש לאמא שלי (שממש במקרה לא ידעתי עליו ושזה איכשהו פרט שולי שבשיחה לפני יומיים שהייתה לי איתה ועם תמר, הן פשוט שכחו להזכיר אותו),
אז כמו תמיד שיחקתי אותה כ"זאתי שיודעת הכול לפני כולם, האמיצה והגיבורה שלא נעלבת משום דבר" אבל זה בכלל לא עזר. היא ידעה שלא ידעתי,
היא שמעה את זה בקול שלי ואמרה לי:
"תחשבי שאנחנו אחת מול השנייה, ואל תשחקי אותה, תעשי מה שכל אחד היה עושה, ליה, אין אף אחד פה."פרצתי בבכי מר והתחלתי להגיד לה שאני לא ממש מרצה מהשינוי הזה עכשיו, ושתומר בדרך שלו משפיע עליי לרעה ומנצל את זה שאני מאוהבת בו
בטירוף וגרם לי לאבד את הבתולין בגיל חמש עשרה, וזה דבר נוראי ומשפיל, ושיש לי חברות שלא משתוות אליה ואל גילי ואל מור, ואל חננית ושני, וניצן ולרוני, ובמיוחד לא אליה. פשוט שפכתי את כל אלה ועוד. סיפרתי לה שאני יודעת שאבא שלי הקים משפחה חדשה, ושאני יודעת שהוא אימץ שתי בנות ושמאוד טוב לו עכשיו, אבל לי לא. היא אמרה לי שאני לא אדאג, בכל מקרה אלו ארבעת החודשים הראשונים במקום,
והכל יהיה טוב,
אבל בקול שלה שמעתי הלם טוטאלי. אמרתי לה "בואי לבקר אותי, בבקשה!" היא אמרה ש"מתי שהיא תוכל היא תבוא, והבטיחה את זה".
ושמעתי את נועה פותחת את הדלת אז אמרת לג'וד תודה רבה,
שאני הכי מודה לה והכי אוהבת אותה בעולם, ושאני אצלצל אליה כשאהיה לבד.
היא אמרה לי "ליה, אני מבטיחה שיהיה בסדר" אמרתי לה "אל תבטיחי, הבטחות מקיימים", היא צחקקה וניתקה. נועה ושירה נכנסו עם תומר ורועי והדליקו מוזיקה בפול ווליום. עשיתי כאילו אני שולחת אימייל לחברה, ונכנסתי לשירותים למרוח טיפה עיפרון ולשים מייקאפ שלא ייראו כלום.
יצאתי עם חיוך והתחלתי לרקוד. לקחתי סיגריה מהפה של נועה ויצאתי למרפסת של החדר. התחלתי לחשוב ולחשוב, והגעתי למסקנה שמה שהיה היה,
ומה שחשוב זה איך אני מתכוונת להמשיך את זה עד עכשיו. פתאום נכנסו לורן ודין לחדר, וכבר השתגעתי מרוב צפיפות.
הסתרתי את זה, הייתי חייבת.
התחלתי לשיר שירים, סתם להנאתי, ואז יצא רודי למרפסת (אל תשאלו אותי מאיפה הוא הגיע עכשיו), והתחיל לספר לי איזשהו סיפור מוזר של ילדה, ובאיזשהו שלב הבנתי שזאת אני, וכשמספרים את זה על מישהו אחר אתה חושב איזה נורא זה, והגעתי למסקנה שאני כבר לא אותה ילדה.
החיים פה שינו אותי, באמת. אני בכלל לא ילדה, אני אישה. התחלתי להגיד לו שזה לא מזיז לי, והוא אמר לי שלמרות שהוא ותומר בנים, גם בנים מדברים על זה,
והוא סיפר לי שתומר אומר לו שלא נעים לו ממני, ושהוא לא יודע מה לעשות, עם כל זה שהוא הפך אותי לאישה, והוא מרגיש שלא נוח לי בקרבתו ושאני כבר לא אוהבת אותו ומאוכזבת ממנו.
אז אמרתי לו שלא, שממש לא אני פשוט מתחילה לגלות את עצמי. לא חלקים בי, אלא את כולי.
הסיגריה נגמרה.
אמרתי לרודי: "אתה בא לקנות קולה?" והוא ענה בחיוב.
לקחתי עשרה שקלים ויצאנו.
לפתע במסדרון חשתי מועקה, בדידות וחוסר אונים, ופשוט נישקתי את רודי. אף אחד לא היה שם רק אני והוא. הוא דווקא היה טוב. ואז המשכנו ללכת כאילו לא קרה כלום, כשלפתע שנינו נעצרנו מול הקפיטריה והתחלנו לצעוק אחד על השני. העפתי לו סטירה ואז הוא נישק אותי שוב. בתשוקה ובלהט התנשקנו, לא היה לנו אכפת מכלום, באמת שלא.
לא הבנתי כבר למה נהפכתי "ימפגרת מה את עושה? למה נהפכת פרוצה שכמותך? בוגדת! בשביל בדיוק חצי, או דקה שלמה של הנאה והתנתקות את פשוט נותנת למישהו, סתם מישהו, לנשק אותך? בעצם לא סתם מישהו, מישהו כמו.. אח שלך?
החבר הכי טוב של החבר שלך?
החבר הכי טוב של החבר שלך!
שבמקרה הוא גם החבר הכי הכי הכי טוב בעולם של החבר שלך!,
כדי שאח"כ תרגישי יותר רע עם עצמך? זולה חיה בסרטים שכמותך! מה תשוקה ומה בטיח?" אמרתי לעצמי.
פתאום קלטתי שאני לא חיה בסרט ואני לא בחלום, ומרוב בושה פשוט התחלתי לרוץ אל עבר הגנים. רצתי ורצת כאילו אין מחר, היה לי רע.
צלצלתי לאמא שלי והתחלתי להטיח בה האשמות. היא לא ידעה מאיפה זה הגיע לה. ניתקתי עליתי לחדר לקחתי מגבת ונכנסתי לאמבטיה שעה בערך. שקעתי במחשבות שם עד שהתעוררתי ונועה צעקה: "ליה, שיעור מחול!" קמתי, התנגבתי, שמתי טייץ שחור וגופיית סבא וורודה,
נעלי בלט טיפהל'ה איפור, בושם, פלאפון ויצאנו. הסטודיו הוא בערך 5 דק' הליכה מהחדר שלנו. אז יצאנו ונועה סיפרה שהיא ודין בקטע. ואני- מזה לא הייתי בקטע לשמוע את זה!התחלנו להאזין לשירים מהפלאפון שלי, ולורן ושירה התחילו לרקוד. היה ממש מצחיק וזה שיפר לי את המצב רוח.
המחול תמיד עוזר לי לשכוח מהכל, אז גם הפעם הוא עזר. התחלתי לרקוד, הרגשתי כמו ציפור שכרגע שיחררו אותה, ובסוף השיעור המורה נתנה לי מברק. היה כתוב:
" בעשרה ל- 10 בחדר התעמלות קרקע, תומר."
הסמקתי, "למה אני מסמיקה? מה אני בסרט? אני בגדתי בו לפני ארבע שעות. אני התנשקתי עם החבר הכי טוב שלו!, אני חייבת לספר לו, טוב נראה מה יהיה."
עזבנו את הסטודיו וכבר היה רבע לעשר אז התחלתי לצעוד אל עבר רחבת ההתעמלות, ישבתי שם בחוץ, מחוץ לבניין שדי פחדתי להכנס אליו לבד, ובשמונה דקות לעשר הגיע תומר. הוא שתק והסתכל עליי. השפלתי מבט. התחלנו ללכת, איכשהו הגענו למצב של "יד ביד" כזה, ומצאתי את עצמי מתנשקת איתו בתוך הבניין ליד המזרונים והקורה. התחיל להיות חם.
הגעתי למצב שהדלת של האולם נעולה. אני עם לבנים והוא עם תחתונים.
היה חם.
הסתכלתי לו בעיניים והוא הסתכל לשלי, התחלנו עם זה והמשכנו עד הסוף, בלי מילים לתאר,
שכבנו. הרגשתי הנאה. ובושה באותו הזמן.
שנינו, כמו שה' ברא אותנו. מלאי תשוקה, אוהבים סוערים, לאט לאט הוא הוריד לי את החזייה, והתחיל לנשק אותי בגופי. הייתי חמה מבחוץ וקרה מבפנים. הרגשתי להט בגופי. מתח, לחץ, אך לא כמו בפעם הראשונה. חייכנו וצחקנו.
"אני, אני אוהב אותך. באמת. אני לא סתם מנצל אותך." הוא אמר לי.
לא ידעתי מה להגיד. המשכנו, ואני לא דיברתי, רק נעניתי לנשיקות ולליטופים.
היה נחמד, לא כאב כמו פעם קודמת, הפעם לא היה משהו, הוא אכזב. ישבנו שנינו שם,
התחלנו לדבר וצחוק והייתה אווירה כיפית. בלי בגדים, משוחררים עם שוקולד וודקה.
התחלנו להצטלם, לא ידענו מה אנחנו עושים שנינו, איבדנו מודעות עד כלות.
כששיכורים הכול טוב. החיים וורודים.
חזרתי לחדר והתחלתי לספר לנועה ולשירה על ה-כ-ל, סיפרתי להן על כל מה שהיה והן היו בשוק. הן לא האמינו עליי.
"היית מודעת תגידי?" שאלה נועה
"אני חושבת שכן. אבל היה לי משהו מאוד מוזר עם רודי. כנראה שהרגשתי שאני חייבת את זה לתומר, אחרי מה שקרה עם רודי. אנחנו פשוט נסחפנו.
וזה לא היה מתוכנן אני נשבעת.
פשוט הרגשתי אותו" אמרתי.
"את יודעת כמה הוא אוהב אותך" אמרה שירה
"מה את חושבת בכלל?! את אומרה לעזור לי ולתמוך בי! גם כן את" טענתי
היא נתנה לי חיבוק, והרגשתי את הדמעות, מתחילות לזלוג מהעיניים. ולא רציתי להתאפק. הוצאתי את הכל. וגם את מה שלא היה הוצאתי.
"את יודעת שאת ממש יפה כשאת בוכה? השפתיים שלך נהיות יפות. אדומות כאלה" היא צחקקה.
"חח תודה, אומרים לי את זה הרבה" אמרתי וחייכתי.
"היי קיבלת אסאמס ממישהו חסוי אמרה שירה"
"ליה.. ראיתי הכל היום.. שובבה שכמותך. אם לא תעשי מה שאני ארצה, ומתי שאני ארצה, כולם יידעו. פולשת"

המשך יבוא..

הכי מדהים בעוווווווולם!!!!!!
ואווווווווווווווווווווו.
המשךךךךך

מזה מזה מזה O:

וואו,
פרק אחד היפים P:
אהבתי ..

מחכה להמשך,
3>

QUOTE (שננניני @ 18/10/2007) הכי מדהים בעוווווווולם!!!!!!
ואווווווווווווווווווווו.
המשךךךךך
אשככככרה :]

המשך.

וווואוווו תודה רבה😊

פרקקק מש יפהההה
המשךךך 😊

ווואאו מממש מדהייים !!
תמשיכי .

מוקדש לשננניני... אוךךךךךך י'מעיקה
מקווה שתאהבו



פרק 3.
"מה אמרת?"
"אממ.. כלום" אמרה שירה. סתם מאיזה חנות שלחו משהו על מבצע.
"סוף עונה" אמרנו שלושתנו בקול הזה של הפרסומת לפוקס מלפני שנתיים בערך.
"יואו אני באמת צריכה בגדים. מאיפה זה היה המבצע? תביאי את הפלא" אמרתי.
"חח חכי שניה אני בודקת" היא אמרה בלחץ
"נו מה את לחוצה? יואו תביאי רגע אני רוצה לשלוח אסאמס לחברה"
"אמממ... טוב קחי"
"זיכרון ההודעות מלא. אנא מחקו הודעות"
יואו דווקא עכשיו? רגע אולי יש דברים שלא קראתי..
אוייייש הפלאפון נפל!
"פאקקקק הפלאפון מת!" צעקתי
" מה? אינמצב! כולה נפל!"
"לא! אני אומרת לכן שהוא לא נדלק!"
"תוציאי את הבטרייה ותשימי אותה שוב"
"רגע שניה.."
הייתי הכי בלחץ בעולם
"הפלאפון נדפק! יואווו אנחנו מאחרות לשיעור! רוצו"
התחלנו לרוץ הכי מהר שיכלנו, לבסוף הגענו לשיעור באיחור של שתי דקות.
"איחרתן" אמרה בינה.
"סליחה"
התחלנו בחימום, ולאחר מכן הייתה הפסקה של חמש דקות,
עד החזרה עצמה, יש הופעה עוד חודש בערך.
אחרי שעה של חזרות, הלכנו לשיעור ביולוגיה.
לא רצינו ממש ללכת, אבל אז נזכרנו שיש מבחן עוד שבוע אז וויתרנו והתחלנו ללכת אל כיוון הכיתה.
היה ממש מצחיק. הלכנו קבוצה של ילדים מזה מסטולים,
וכשנכנסנו לכיתה, התיישבתי במקום ורשמו לכולנו איחורים. עוד שניה נרדמתי,
וכשבאתי להניח את ראשי על השולחן, ראיתי שכתוב בלורד אדום
"הא... לילוש לא מפחדת? את לא מבינה שאני מסוגל להכל?"
"אהההההה!" צרחתי בהיסטריה.
"מי כתב את זה, עכשיו תגידו לי!" נהייתי אדומה ונלחצתי[
"ליה תירגעי ומיד! מה קרה לך?"
"א..אה....א..א.. תראי מה כתוב פה, המורה אני חייבת ללכת"
לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה. הייתי כלכך לחוצה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
הימים עברו, והמצב עם רודי היה כרגיל, נשארנו ידידם, ותומר,
היה חמוד מתמיד.
ככה,. לא דיברתי עם ההורים כי לא היה לי פלאפון, ועדיף כבר ככה.
גם המשכתי לקבל מברקים, העבירו לי פתקים בשיעור עם איומים,
"מישהו יודע כל מה שקרה ביני לבין רודי", כנראה, כי הוא היה כותב כל מיני רמזים, אבל שום מימוש ושום כלום. כבר התרגלתי לזה.
עד שיום אחד, כשהלכתי לקיוסק בעיירה, מישהו עצר אותי מאחור, כיסה לי את העיניים ואמר, " לילוש.. אני לא פראייר. מי אני ומה שמי", וצחק צחוק ערמומי. 😕

המשך??