ברור שלהמשיך :]
זה מדהיםם !
מדהים מדהים מדהים !!
שלא תעזי להפסיק [;
אוהבת 3>
פרק, מדהים!
אם את לא ממשיכה אני באה לתת לך מכות!
אוהבת אותך המון! 333>
סיפור יפה אהבתי ( :
תמשיכי 😊
פרק 4 (;
"די כבר לנהל לי את החיים ! תפסיקי כבר !" צעקתי על אמי וננעלתי בחדר,הנה עוד מריבה מטופשת.
"תסלחי לי..אבל כל עוד אני אמא שלך מותר לי לנהל לך את החיים !" צעקה מחוץ לדלת הנעולה.
"את לא יכולה לנהל לי את החיים,את לא יכולה להחליט לי מתי לצאת ולאן לצאת..מתי ללכת לישון..ומתי לא ללכת לישון! סעמק אמא די כבר" צעקתי לה וכבר הייתי עצבנית יותר מדי , לאחרונה אנחנו רבות המון.
אני נורא עקשנית,אני עומדת על שלי.לא מוותרת לאף אחד על שום דבר.
"בטח שאני יכולה ! ועוד פעם אחת תשתמשי במילים כאלה אני לא אתן לך לצאת יותר מהבית!" איימה עליי פתאום,"טוב אמא ..די כבר עם האיומים..שתינו יודעות שבסוף אני יוצאת הצודקת!" צעקתי וידעתי בתוך תוכי,שאמא תמיד צודקת.אך רציתי להוכיח לה שמדי פעם גם אני צודקת.
היא תמיד תוציא אותי ילדה פדלאה שלא עושה כלום כל היום חוץ מלשבת במחשב או לצאת החוצה לסיבובים חסרי טעם.
"זהו עצבנת אותי לחלוטין!!! את לא יוצאת היום!" אמרה חד משמעית,"מה ?! יום שישי היום?! למה נראה לך שביום היחידי שאני יכולה לצאת אני אתן לך לאסור עליי לא לצאת?" אמרתי והמשכתי את המריבה,אני לא אוותר לה על זה.
לא הפעם.
"הנה אני אומרת לך , את לא יוצאת היום..סוף דיון" אמרה ושמעתי את צעדייה מתרחקים מהדלת.
פתחתי את הדלת והתחלתי להתפרץ עלייה,כמו אהבלה.אני תמיד אתחיל לצרוח ולהשתולל ,ובסופו של דבר..אני נענשת בגדול.
"למה את תמיד הורסת לי את היום ?! באתי הביתה היה לי יום מעולה!! ואת מתחילה לצעוק עליי ולעשות סצנות! נמאס לי כבר מהבית הזה !!!!!!" צרחתי עלייה והיא הביטה בי , ללא מילים.
"אז לכי תמצאי לך בית אחר אם כל כך רע לך פה!" אמרה,אך לא בעצבים..למרות שהקול שלה היה מורם עליי,היא אמרה את זה מייאוש.
"ככה את רוצה ?! אז ככה אני אעשה !" אמרתי בגועל כלפייה.
הלכתי לכיוון החדר ומבלי לחשוב מחשבות מיותרות,חטפתי את הילקוט ורוקנתי אותו מספרים,זרקתי כמה זוגות מכנסיים,חולצות..ועוד דברים שאני אצטרך.
לאחר מספר דקות שיצאתי מהחדר פניתי לעבר הדלת,אפילו מבלי לומר שלום..יצאתי מהבית.
לחצתי על כפתור המעלית,מחכה בסבלנות מתוחה שכבר תגיע המעלית.
נכנסתי פנימה ובשניות קצרות שמעתי קריאות, "תעצרי את המעלית!" ,לחצתי על כפתור ההמתנה וחיכיתי לבנאדם שצעק לי מרחוק לעצור.
הוא הגיע מתנשף אל דלת המעלית,ונדחף פנימה.
הוא חייך חיוך קצר ולחץ על כפתור הקומה התחתונה.
מור.איזה חמוד הוא.
"מה קורה?" שאל ומילמלתי,"הכל בסדר.." .
הוא העיף מבט על התיק שלי ושאל , "את לומדת בשעה כזו?".
"אני עפה מהבית המסריח שלי.." אמרתי ודלת המעלית נפתחה ושנינו ירדנו ביחד.
"מה מה קרה?" שאל לאחר שהתיישבתי על החומה.
"אמא שלי מזבלת בשכל כל היום,נמאס לי ממנה.." אמרתי והבטתי על השמיים.
"לאן תלכי בדיוק ?" שאל,כאילו אכפת לו.
"מה אכפת לך?" שאלתי אותו.
"כי אכפת לי! מה זה משנה ?" ענה לי ושיחק עם העגיל שלו בשפה.
"לחברה אנערף,אני אסתדר.."
"טוב מקווה שתסתדרי,אני עף לעבודה..מקווה לראות אותך פה שוב" אמר והתחיל ללכת לכיוון המרכז הגדול.
לא היה לי כוח ללכת לחברות שלי , גם הן יתחילו לחפור לי שאני עקשנית ומדברת על שטויות.
התקשרתי לדותן,קיוויתי שיענה..הוא תמיד לא עונה .
"הלו?" נשמע קולו לפתע.
"היי , סוף סוף אתה עונה לפלאפון שלך" אמרתי וחייכתי לעצמי .
"מה קורה?" שאל ונשמע די עסוק , "אני מפריעה לך במשהו?" שאלתי.
"ממ לא כל כך , מה קורה?" שאל שנית.
"הכל בסדר..תשמע..יש מצב אני קופצת אלייך? רבתי עם אמא שלי ואין מצב שאני נכנסת שוב הביתה."
"אוי נו אורי , לכי תשלימי איתה.." ענה לי , "אז רגע אתה לא רוצה שחברה שלך תבוא אלייך?" שאלתי אותו.
"אני רוצה , אבל אני לא כל כך יכול.." אמר דותן וידעתי שמשהו קורה לו בצד השני של הקו.
"מה אתה כבר עושה?" שאלתי ובעטתי בכמה אבנים.
"מיה פה.." ענה לי , "מיה ? איזו מיה ?" שאלתי.
"מיה מהשכבה שלנו.." אמר ושמעתי ברקע כמה לחישות .
"הא..ממ..אוקיי..אז ..ממ..אין לי לאן ללכת .. אבל כמובן שלא אכפת לך מחברה שלך, ביי דותן" אמרתי וניתקתי.
הוא התקשר לאחר שניה בערך , "אורי נו די כבר עם ההצגות!" צעק עליי.
ממתי דותן צועק עליי?
"וואי דבר ראשון תירגע ואל תצעק עליי,דבר שני..זה לא הצגות! אני חברה שלך ואין לי לאן ללכת ! ואתה הבן אדם הראשון שחשבתי ללכת אליו,אתה יודע למה ? כי אתה חשוב לי ..ואני אוהבת אותך" אמרתי מבלי לחשוב,רגע..אני אוהבת אותו ?
"את אוהבת אותי?" שאל והתעלם משאר הדברים שאמרתי.
"ממ..אממ..כ..כן.." עניתי ולא האמנתי על עצמי , אני אוהבת את דותן ?
"גם אני אוהב אותך..כל כך ..ואני לא רוצה שנריב עכשיו..אבל אני באמת לא יכול שתבואי !" אמר.
"למה ?! תסביר לי !" דרשתי ממנו תשובה.
"אני לא יכול להגיד.." אמר בלחש.
"למה?" שאלתי.
"ככה , אני אסביר לך אחר כך..אני לא כל כך יכול לדבר על זה..טוב .. ממ..אני אתקשר אלייך יותר מאוחר..ביי מותק" אמר וניתק והותיר אותי תלויה לבד בחוץ,לאן אני אלך עכשיו?
התייאשתי וצילצלתי לחברה שלי שגרה קרוב , למזלי היא אמרה לי לבוא בכיף.תודה לאל.
לאחר הליכה של 10 דקות בערך , הגעתי לפתח הבית שלה.
דפקתי קלות בדלת , "פתוח!" היא צעקה ואני דחפתי את הדלת לכיוון פנימה.
הנחתי את התיק ליד הספה בסלון,וראיתי שטל שקועה בתוך סרט.
"היי" אמרתי והיא הרימה את ראשה וחייכה חיוך עצום שאופייני לה.
"מה קורה?" שאלה אותי אך עינייה היו דבוקות למסך.
"רבתי ריב ענק עם אמא שלי..ואני עוזבת את הבית" אמרתי והיא סובבה אליי את העיניים.
"את לא יכולה לעזוב..לאן תלכי?" שאלה וכיבתה את הטלוויזיה והסתכלה עליי במלוא העניין.
"לא יודעת..אוף ..נמאס לי ממנה! נמאס לי ממנה ומהבית המסריח הזה" עניתי ורציתי לבכות.
"טוב בינתיים תישארי אצלי,הורים שלי עובדים עד השעות הקטנות של הלילה אז בכל מקרה לא יפריע להם שתהיי פה" אמרה.
"רוצה לאכול משהו?" שאלה ונזכרתי שמאז ארוחת הבוקר שלי,לא הכנסתי שום דבר לפה.
"ת'אמת שכן, אני מתה מרעב" אמרתי והרגשתי לא בנוח.
"יש פיצה על השיש" ענתה ואני הלכתי לכיוון המטבח וחטפתי צלחת מהמגירה וזרקתי 2 משולשי פיצה על הצלחת.
הסתכלתי על המקרר וראיתי מגוון תמונות,כמובן של המשפחה.
חיוך של חייל צעיר ביצבץ מהצד, "טל מי זה?" שאלתי והיא ענתה ,"מי זה מי ?" .
"החייל הצעיר הזה שבתמונה.." אמרתי.
"הא..זה בן דוד שלי.." ענתה וצחקה , "חתיך הא?" אמרה.
"מאוד !" צעקתי והלכתי חזרה לסלון.
~-~-~-~-~
"עכשיו אתה יכול להסביר לי למה לא רצית שאני אבוא אלייך היום?" שאלתי את דותן שישבתי אצלו בחדר , באותו יום.
"את יודעת שמיה היא ידידה שלי.." ענה.
"כן.."
"היא רצתה לשאול כמה שאלות..לגבי הקטע הזה של חבר וחברה" אמר ולא הבנתי לגמרי את כוונתו.
"מה? לא הבנתי"
"יש לה חבר , והיא רצתה כמה עצות ממני איך לעשות את הקשר יותר טוב..היא חושבת שאנחנו הזוג הכי יפה בשכבה" .
"באמת?" שאלתי , "באמת באמת" אמר והתקרב אליי.
"אני אוהב אותך.." אמר , אך הפעם ..לא הרגשתי את זה בלב שלי ..לא הרגשתי את הצורך ואת החמימות בלב..לא הרגשתי שאני יכולה להגיד שאני אוהבת אותו.
במקום לדבר,נישקתי אותו.
הוא נישק אותי בחזרה,היה נעים לנשק את דותן.
הוא נותן הרבה יחס אל תוך הנשיקה.
חשבתי שהתחמקתי מהנושא של האהבה , אך דותן החזיר אותי ישר אל תוך הנושא .."את אוהבת אותי?" שאל ואני הבטתי בו,ללא מילים.
"הא..דותן..אני מתה עלייך,אבל היום..זה הרגיש נכון לרגע להגיד לך שאני אוהבת אותך" עניתי תשובה מספקת,אך זה נשמע כמו תירוץ לא מוצלח.
"אוקיי" אמר ושתק.
"טוב..ממ..כבר די מאוחר..והחלטתי לחזור הביתה ולדבר על הכל עם אמא שלי..אז אני אראה אותך מחר ?"שאלתי וקמתי לכיוון דלת חדרו.
"מחר אני נוסע עם הורים שלי .." אמר.
"הא נכון..טוב..אז..לילה טוב.." אמרתי וראיתי שהוא לא מתכוון לנשק אותי או להגיד מילים נעימות.
פתחתי את הדלת ויצאתי.
למזלי דותן גר ממש קרוב אליי , אז אחרי מספר דקות הייתי כבר ליד הבניין שלי.
ראיתי דמות מוכרת יושבת על החומה.
"היי" אמרתי כאשר התקרבתי עוד יותר , "היי.." ענה לי מור.
"איך היה בעבודה?" שאלתי כאילו אנחנו ידידים וותיקים ואנחנו מנהלים שיחות ארוכות כל יום.
"חרא..כמו כל יום.." ענה לי .
"אז מה ? חזרת הביתה בסוף.." אמר.
"כן..אני אדבר איתה על הכל" אמרתי.
"טוב אז..אני עולה הביתה" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון פתח הבניין אך הוא קרא לי , "חכי אני אעלה איתך".
חיכינו למעלית שהתעכבה,שהיא הגיעה..היו מספר אנשים שירדו בקומה התחתונה ונשארנו לבדנו.
הוא לחץ בשבילי על הכפתור וחייכתי,והוא חייך בחזרה.
היה בו משהו , פרוע..סקסי..משהו שאין לדותן.
המעלית נפתחה ויצאתי ממנה,"טוב אז..ממ לילה טוב" אמרתי והוא התקרב ונשק לי בקלילות על השפתיים.
"לילה טוב" אמר ולחץ על הכפתור של הקומה שלו והדלת נסגרה לאט לאט.
העברתי אצבע על השפתיים שלי,שהרגע חשו את השפתיים שלו.
הרגשתי,הרגשתי משהו מתחולל בבטן.
משהו שאף פעם לא הרגשתי עם דותן.
העברתי את המחשבות האלו וניגשתי לדלת ביתי.
המשך יבוא
אתר האהבה הישראלי