ישבתי ובאמת חשבתי,יצא לי סיפור מכך.
אני לא עוזבת את "שקר זה רק עוד מילה במילון" , פשוט אני מחכה למוזה.
והנה התחלה חדשה של סיפור חדש(:
תהנו.
פרק 1 (;
"מחר הולכים?" שאלתי את דותן.
"כן מחר הולכים לים.." אמר לי ונשק לי בלחי.
חיבקתי אותו והרגשתי בטוחה.
הוא אוהב אותי,כל כך אוהב אותי.
אני מפחדת לאכזב אותו,לעשות לו רע..כי אני מפחדת שאני לא אתאהב בו לעולם.
ישבנו ביחד בסלון וצפינו בסרט רומנטי מתקתק.
לאט לאט נרדמתי ,הסרט היה קצת משעמם.
"אורי ..אורי..קומי.." שמעתי מעליי ופקחתי את עיניי מהר,ראיתי את דותן מכבה את הטלוויזיה.
"מה השעה?" שאלתי וקמתי מהספה,מתמתחת ומפהקת בקולניות.
"כמעט 1 בלילה..יאללה בואי אני אלווה אותך" אמר וקיפל את השמיכה ששימשה לנו כחימום זמני.
יצאנו מהבית שלו לעבר האוויר הקר מעט.
כמעט סוף הקיץ,כבר חודש אוקטובר.
בלילות כבר קריר מעט,המזגן לא נדלק יותר.הפוך כבר תפס מקום במיטה שלי.
ואני כבר יכולה להתפנק על סווצ'רים מחממים.
הלכנו בשתיקה ,אך ידעתי שרק עם דותן אני מסוגלת לשתוק.
רק איתו השתיקות לא מביכות,אלו שתיקות נוחות.אני מרגישה מספיק בנוח לא לדבר לידו,יודעת שגם ללא דיבורים..אנחנו מושלמים ביחד.
"אוי שיט.יואו שכחתי שמחר יש לי ארוחה משפחתית! סעמק" אמר ובעט במדרכה המלוכלכת במעט.
"טוב אז נלך יום אחר..אוקיי? ..כאילו לא מפריע לי שלא נלך מחר לים.." אמרתי וסלחתי לו,הוא מעט סנילי.שוכח פה ..שוכח שם.מדי פעם זה בסדר לשכוח.
הוא חייך וטמן את ידיו בכיסים.הבטתי עליו,הוא לא היה חתיך כל כך.זאת אומרת..הוא היה ילד יפה.יופי לא היה חסר לו,אבל חתיך הוא לעולם לא היה.
שהוא עבר לכיתה שלי באמצע השנה,לא שמתי עליו כמעט.
עד הטיול השנתי שבו ישבתי בחוץ,בוכה.. כמעט גורמת לעיניי להתייבש לחלוטין.
הוא ניגש,שאל 'מה קרה?' כמו עשרים אלף האנשים ששאלו לפניו.
מילמלתי 'שום דבר' אך הוא לא וויתר.
התיישב על ידי בחצר הצדדית.
הוא דיבר ,אני שתקתי.
אני דיברתי ,הוא שתק.
הדמעות נעלמו והתחלפו בצחוקים.
וככה המשכנו להישאר בקשר,עד שהוא הודה בפניי שהוא מאוהב בי.
בנות במצבי היו מנפנפות אותו ולא נותנות צ'אנס.
אני נתתי צ'אנס,הוא היה אחד החמודים.נתן תשומת לב.מחמאות.הכל.
הנשיקה הראשונה הייתה קצת מוזרה ומביכה,באמצע סרט בקולנוע.
ללא דפיקות לב,ללא פרפרים בבטן.כלום.ריק.
לא הרגשתי כלום בנשיקה שלנו,גם בשאר הנשיקות.
אבל אני רוצה לנסות.
רוצה לנסות להתקרב.
רוצה לנסות,לאהוב.
הגענו לבניין שלי וניקיתי את המחשבות.
הוא התקרב אליי,מחפש את שפתיי בשביל נשיקה..התקרבתי אליו והצמדנו שפתיים..נשיקה כמו כל השאר.
"לילה טוב" אמר וחייך ושוב,טמן את ידיו לתוך כיסיו והלך חזרה לביתו.
הבטתי בו מתרחק ואז עליתי במדרגות לעבר הבית שלי,הכנסתי מפתח ונכנסתי לבית השקט.
הורים שלי נסעו עם אחותי לנופש באילת היום בבוקר.
יש לי בית ריק,אך אני מעדיפה שקט על רעש של 20 ילדים שהורסים לי את הבית במסיבה פרועה.
נעלתי את הדלת ושיחררתי את גומיית השיער מהראש.
הוצאתי מים קרים ומזגתי לכוס זכוכית ונכנסתי לחדרי.
הנחתי את הכוס על השידה שעל יד המיטה,נשכבתי עלייה..מסדרת לי כרית נוחה למשענת..פתחתי את הספר ה-6 בסדרת הספרים 'סודות נעורים'..וקראתי בו עד שעיניי איימו להיעצם.
המשךךךךךךך.... הזכרתי כבר שאני מתה על הכתיבה שלך? אממממ כן! ותאמיני לי יזונהההההה
מתה עליך! מי לייףףףף
נו מה עם כריסוששש? חתיךך
התחלה יפה,
ממש אהבתי [:
מחכה להמשך 3>
חחח עוד סיפור שלך [:
התחלההה מדהימה ! אהבתיי !
תמשיכי קבב !! 😛
פרק 2 (;
בבוקר יום ראשון לאחר שהוריי ואחותי חזרו בשעה ממש מאוחרת ביום שבת..וכמובן העירו אותי כמו קרציות , התעוררתי בצורה הכי רעה שיש,שונאת בוקר.
הנה השעון המעורר מצלצל ואני קמה בייאוש מהמיטה לעבר השירותים.
"אורי אל תשכחי שיש לך רופא שיניים היום" צעקה לי אמא מהמטבח.
'איף סעמק.' חשבתי לעצמי והמשכתי לשטוף את פניי ביסודיות.
חזרתי חזרה לחדר והוצאתי חולצת בית ספר,בצבע תכלת.
טייץ שחור וכפכפים לבנות ויאללה אני מוכנה.
אוספת את שערי לקוקו גבוה,שגורם לי להיראות כמו סוס פרא.
מעט עיפרון שחור בעיניים ,העיניים שלי..שמסמלות רק עייפות..רוצות לישון.לחלום.להתפנק במיטה.
חטפתי את התיק ויצאתי מהחדר לסלון.
הסתכלתי בשעון וראיתי שיש לי עוד חצי שעה עד שמאיה באה לקחת אותי כמו כל בוקר לבית ספר.
נכנסתי למטבח,רעש של קורנפלקס נשפך אל תוך קערה נשמע מאחוריי..אחותי הקטנה עסוקה בארוחת הבוקר החשובה.
הכנתי לי פרוסה עם קוטג' ואמא הסתכלה עליי מוזר ,"מה? הלו אני לא פסל במוזיאון" אמרתי בטון מגעיל כלפייה.
"זה מה שאת אוכלת ?" שאלה ופתחה את המקרר.
"כן.." אמרתי והמשכתי לנגוס בלחם הרך שמתמזג עם הקוטג' הקר.
"להכין לך סנדוויץ' לבית ספר? את תגוועי ברעב!" אמרה.
"לא תודה אמא.." אמרתי ובלעתי את הביס האחרון של הפרוסה ונשקתי לה בלחי.
"לפחות תקחי משהו לאכול בבית ספר!" גערה בי , היא לא וויתרה.
הוצאתי חטיף גרנולה מהארון וזרקתי אל תוך התיק , חייכתי אלייה והיא חייכה בחזרה.
"יאללה אני עפה.." אמרתי ,נכון יש זמן עד שמאיה תגיע..אבל אין לי כוח לאמא שלי.
נכנסתי למעלית הבניין,לוחצת על קומת הקרקע.
לפתע הדלת נפתחת בקומה ה-3..קומה מתחתינו.מי זה יכול להיות?
נכנס מישהו,עם שיער די פרוע..לובש ג'ינס וחולצה שחורה שנותנת לו מראה סקסי שכזה.
הוא מסתכל עליי ובא ללחוץ על קומת הקרקע וקולט שכמה לחצתי על הכפתור.
למזלי,"הנסיעה במעלית" הייתה קצרה ויצאנו ממנה במהירות.
מבט חטוף בחולצתו ואני קולטת שהוא לא לומד בתיכון שלי.
אם רק היה לי אומץ לשאול אותו מאיזה תיכון הוא.
ישבתי על החומה הקטנה שמחוץ לבניין ,הוצאתי את הפלאפון והדלקתי סתם שיר קצבי שיעביר את הזמן.
ראיתי אותו עובר על פניי,לעבר תחנת האוטובוס.
מעניין איפה הוא לומד.
מאיה מגיעה אחרי כמה דקות,יושבת במושב האחורי ואח שלה הגדול בפוזה של דוגמן במושב הנהג.
"כנסי" אומרת ופותחת את הדלת.
אח שלה סיים יב' ועומד להתגייס.
לא הוא לא יפה,הוא אחד הבנים הערסים שיש.
חש דוגמן.חש מינימום דוגמן של טומי הילפיגר.
התיישבתי לצד מאיה והיא התחילה לחפור לי על הסרט החדש של בראד פיט.
שהגענו לבית ספר,הודתי לאחיה על ההסעה ונכנסנו לתיכון.
"יש אחד שכנראה גר בבניין שלי..הוא נראה מזה קשוח..יעני סטייל הארד קור..והוא לא לומד אצלנו לצערי.." אמרתי לה בדרך לחצר.
"מה עם דותן?" שאלה בלי קשר לחיים,מה דותן קשור?
"מה דותן קשור לעניין הזה בכלל ? סתם אמרתי שההוא מהבניין שלי מגניב כזה" אמרתי וגילגלתי עיניים ובעיתוי ממש מושלם ,דותן הגיח מלפניי ..לפתע.
"בוקר טוב" אמר וחיבק אותי ברוחב לב,לאחר מכן חיבק את מאיה חיבוק קצר וחמוד.
דותן הוא מהבנים האלו שמשקיעים לבית ספר,מתלבשים הכי יפה שאפשר..השיער תמיד מסודר..והעיניים הירוקות שלו שהן החולשה העיקרית שלי אצלו..אוח הוא מושלם.
מדהיםםם [:
אני כבר רואה משו בעתיד עם הזה מהמעלית 😛
מחכה להמשך,
אוהבת 3>
אהבתייי
דותן נשמע חמודדד
בהתחלה חשבתי שזה שיר לפי הכותרת חחחח
מחכה להמשךךך
