-גוונים-

נשמע ייפה😊 תמשיכי

אללה גיליטה איזה סיפוווווור (:
מתה עלייך!
3>

התחלההה יפהה [:
תמשיכיייי !!

התחלה יפה :]
תמשיכי

פרק ב'

צלצול. ביי, נפגש! קראתי להם. הלכתי לכיוון מעבדת הכימיה ופתאום רציתי שוקולד. יואו ממש היה בא לי שוקולד. התלבטתי אם ללכת למכונה ולאחר לשיעור או לא, אבל ממש רציתי שוקולד. לפתע שמעתי את המזכירה רותי במיקרופון: "כל הקבצת ג' משכבת ח', השיעור בכימיה בוטל. יש שעה חופשית. אנא המנעו מהליכה במסדרונות והפרעות במהלך שיעורים. המשך יום מהנה."
יש! שוקולד פסק זמן מצופה בקרם בוטנים.. זה מה שבא לי עכשיו.
פסעתי במהרה לכיוון הקפיטריה מרוב פחד לקבל איזה שקית מים מעליי. נכנסתי ופתחתי את הרוכסן של הג'נספורט הקורדרוי הכחול המוכתם שלי, ומצאתי עשרה שקלים. אז עמדתי בתור, ולבסוף לא היה. אז קניתי כיפכיף. נשארו לי חמישה שקלים ביד אז הכנסתי אותם לתיק. יצאתי אל עבר הקרוואנים היו שם אנשים. לא רציתי להתרברב שם ז הלכתי לשבת ליד מגרש הספורט. התיישבתי על הספסל, יותר נכון נשכבתי עליו, מתי את הצד האחורי המרופד של התיק כמשענת לראש. הוצאתי מהתיק את המודעה על האודישנים, לאחר מכן הוצאתי את היומן, וכתבתי על העמוד של ה 13 ביוני את כל הפרטים על האודישנים. הוצאתי את בקבוק המים ופתחתי חפיסת השוקולד. היה לי נח אז עצמתי עיניים. התחלתי לנגוס בשוקולד. והיה ממש טעים. לפתע, בלי שום קשר לכלום, כשפקחתי את עיני לראות מה השעה, אני רואה מולי את עידו אורן, בוהה בי מלמעלה. לא ידעתי מה להגיד. עידו אורן- החלום של כל ילדה מחטיבת 'רבין', ובכלל מהאיזור. עידו אורן הוא בעל גוף מדהים שאין כמותו. הוא יחיד ומיוחד. ובנוסף לכל, מסתובב עם תומר ותיק. כל הזמן.
באמת שלא הייתה לי תגובה לעניין. אמרתי "היי" והתיישבתי. פיניתי מקום שיישב לידי. לא ידעתי מה הוא רוצה. "אני צלילי". "אני עידו". כאילו מה נראה לך? שאני לא יודעת מי אתה? מה אתה חושב לעצמך שנראה לך שאני לא יודעת מי אתה? כל המחשב שלי מפוצץ בתמונות שלך ושל החבר החתיך ההורס הזה שלך. חוצפנים שתיכם. ברור שאני יודעת מי אתה! אתה האלילי שלי טיפש אחד!תעשה אותי! ואני מבטיחה שיהיו גם ילדים!. התאפקתי גם לא להגיד את זה. עוד פחדתי שייפלט לי בטעות.
"אני רואה את המודעה מעכבר העיר. את מתכוונת ללכת כי גם אני. אני בולך ביום שני. איפה את גרה אולי נלך ביחד. זה די קרוב לבית שלי.". "אני גרה ברחוב הרב קוק 12, שזה גם די קרוב."
"אה באמת? מי היה המאמין. אני גר ברב קוק 20. אולי כן תהיה אפשרות שאני אעבור דרכך? כי פשוט כל החברים שלי עושים ממני צחוק שאני רוצה להבחן לשם. אבל אני ממש אוהב לשחק." הגבתי בחיוב, שבא עם חיוך. אז הוא התיישב לידיד והציע לי שלוק מהברד שלו. אמרתי "לא, תודה". והוא צחק ואמר "אה, אז גם את מאלה שכאילו לא יכולות לאכול יותר ממשהו מתוק ו/או משמין אחד בשבוע? כי את נראית כזאת." מה? למה נראה לו? תודה על המחמאה בייבי אבל ממש לא! "אה באמת?" הוא אמר "כן, באמת". "אז שתדע שממש לא.". מה נסגר? "אז רוצה לצאת מהשער האחורי ללכת לגלידות אריה? יש ממש פה בפינה. ויש עוד 35 דקות לצלצול, שגם אחריו יש הפסקה של רבע שעה." התלבטתי. אף פעם לא 'התפלחתי מבצפר', אני לא יכולה להגיד לו את זה. מה אני מושפלת? מי לא התפלח פעם? טוב נו, אני לא יכולה לסרב ליצור כזה מושלם, ללכת לאכול איתו גלידה מגלידות אריה. גלידת בבנה עם שוקולד וקצפת שהם שמים פעמים. וואו אני ממש רוצה.
"אממ... נראה לי שכן. למרות שאני לא ממש רעבה כרגע. רוצה כיפכיף?". "לא תודה, עליי. יאללה בואי" התחלנו ללכת. הוא שם את כתפו על הזרוע שלי. מוזר!

התחלה יפה : )
תמשיכי

תודה רבהה😊 אני ממשיכה, אפרסם בקרוב עודד. תגיבו (זה מעודד)

וואי ממש יפה
אהבתי את הכיוון של הסיפור
תמישכי מאמי

נשמע סיפור מענייןןןןן
מחכה להמשךך 😊

יואו. איך אני אמורה להגיב עכשיו? להגיד לו תודה על הגלידה המדהימה הזאת? להגיד "ואי אני מזה מלאה", או "יואו מתי הצלצול", או "יואו באמת שלא היית צריך להזמין אותי אבל תודה",ולחייך? או לתת לו נשיקה ולהגיד לו "אתה כזה חתיך! לראות אותך אוכל גלידת שוקולד, שהיא גם ככה אקזוטית במיוחד, היה הדבר הכי טוב שה' יכל להראות לי בארבע עשרה שנות קיומי"? חח איזה מסטולה אני.. עזבו.. זאת פשוט חוויה של אולי סברל טיימס בחיים!
אז אמרתי "בוא נתחיל ללכת". הלכנו ודיברנו על סתם דברים כגון: סיפרנו על עצמנו, סיפרנו בדיחות, כל מיני חוויות ילדות, החברים שלנו, תחביבים, איכשהו גיליתי שגם הוא מבשל בבית, וגם הוא ממש לא אוהב לסדר את החדר, הוא גם שונא צבועים וצבועות למיניהן, ושהוא ידע מי אני לפני שאמרתי שקוראים לי צליל. ואז הגענו לשער האחורי והוא היה סגור. אוי לא! מה אני עושה עכשיו? התחלנו לצחוק שנינו, ואז התיישבנו ודיברנו על עוד דברים. החלפנו כתובות אימייל, חיקינו מורות עם קול מוזר, וקיווינו לשביתה כדי שלא יהיה מבחן בספרות! איכשהו לאט לאט התקרבנו. נשיקה עומדת להיות פה? אוי צליל י'חצילה איפה נראה לך שאת חיה? אתם מכירים כולה שעתיים ומה נראה לך? את לא לרמה שלו אפילו! הוא סתם מנצל אותך כדי ללכת איתו לבחינות! או שהוא מסתלבט עלייך. אוי. אז חשבתי על האפשרות שהוא מסתלבט עליי. אז שתקתי. והוא שאל "צליל, את איתי? מה קרה לך?" והוציא קופסת סיגריה. "יש בעיה עם זה שאני מעשן לידך או משהו?" קמתי, והלכתי מהר. אפשר להגיד שאפילו התחלתי לרוץ. והתיק נפל. לא יכולתי לחזור, זה היה די השפלה. אבל מה לעשות. ללכת בלי התיק? חזרתי לקחתי את התיק והלכתי. הוא רץ אחרי וקרא בשמי. התעלמתי, חשבתי עד כמה טיפשה אני יכולה להיות. התחלתי לבכות.עד כמה טיפשה יכולתי להיות? אני לא בלונדינית כוסית אש מגיל חמש, אנורקסית בעלת גוף של כוכבת קולנוע מלאה בכסף שכל יום אומרת להורים שלה "תביאו מאה שקל אני יוצאת עם חברות לקניון" והם מביאים לה בלי שום בעיה.
מרוב מחשבות, הסתבכתי בעצמי, לא הבנתי כלום, הרגלים שלי הסתבכו ,
ונפלתי.


מקווה שפיתחתם טיפה יותר עניין. (?)


דרך אגב..

השם של הסיפור הוא גוונים.
ושיניתי את הכיתה שלה לכיתה י'. בהמשך הסיפור גם ייראו למה.

יפה ( :
תמשיכי .

עידו המלך |W|
איזה חתיך שיואו , מגיל 6 !
מווור XD
גיליייטטטטטטה כוסינה קטנה מתה עלייך

יפה..את אשקלונית?

אני אענה בשמה של חברתי, לא אנחנו לא מאשקלון(: