- זה לא עוד סתם סיפור, אלה החיים האמיתיים -

ממש לא התכוונתי לאכזב.
ואחלה ייסורי מצפון הלחצתן לעשות לי פה.

כשתדעו מה זה כיתה י"ב .. ומזה חיים מחוץ ללימודים, תצליחו אולי להבין את הלחץ שיש לי.
אמרתי לכן כבר שקשה לי לכתוב.. ושאני ממשיכה כשיש לי זמן.
בשביל לכתוב אני חייבת זמן.. ולא 3 דקות, אלא לפחות שעתיים.
בכל אופן התכוונתי לפרסם המשך, כי היה לי היום יום פנוי.

מי שנשארה,
שתהנה . עוד מעט המשך

את המונית הראשונה שראיתי, עצרתי .
ידעתי בדיוק לאן אני נוסעת .
בקול שבור מדמעות ובלב כבד,
"פינת רוזנבאום, 26"
הנהג הביט במראה, חייך אליי ונסע .

בפעם הראשונה זה שלוש שנים
סוף סוף ידעתי,
אני חוזרת למקום היחידי שאי פעם עשה לי טוב .



פרק 26-

המונית נעצרה מול בנייני קומות נמוכים,
לבנים, עם גגות אדומים, דשא ירוק, צחוק של ילדים..
בדיוק כמו פעם.

"תודה" זרקתי לעבר נהג המונית והוצאתי את מעט הכסף האחרון שנותר בכיסי .
' רק למקרי חירום ' כמו שעומרי נוהג לומר .

אט אט טיפסתי במדרגות הלבנות,
הקירות שחציין היה מצופה בשיש, חייכו אליי
המעקה צהוב עטף אותי אליו
הדלת נראתה קרובה מתמיד.

"אמא" חייכתי בשארית כוחותיי אל האשה שנגלתה למולי כשהדלת נפתחה .
"בת שלי .. " היא מלמלה אליי וקפאה במקומה .. "בת שלי .."
"אמא, זאת אני. חזרתי " לחשתי אליה והדפתי אותה אל הקיר בחיבוק חזק .
הדמעות שירדו מעיניה של אמי הרטיבו את כל שרוולי חולצתי ,
סוף סוף הרגשתי בבית .

התיישבנו על הכורסה הענקית העשויה מעור בסלון,
שנתיים שלמות שלא הייתי בבית הזה ,
שנתיים שלמות לא ראיתי את המשפחה שלי .
הבטתי אל אמא שעמדה והכינה לי לאכול ,
פניה שהזדקנו ב20 שנה לפחות הביטו אליי בכל כמה רגעים, לבדוק שזה לא חלום.
היא חייכה אליי בדיוק את אותו החיוך המרגיע שחיפשתי זה זמן כה רב.
"ילדה שלי.." היא הגישה אליי את הצלחת המלאה בספגטי אדום, וחייכה .
ליטפה את ראשי .
"לאן נעלמת לי ככה לשנתיים? מה אמא עשתה לך שככה נעלמת ?" אמי טמנה את ראשה במגבת המטבח הלבנה ובכתה .
"לא ידעתי מה אני עושה אמא " הנחתי את המזלג "זה .. זה הוא שלקח אותי איתו .." גרוני נחנק מדמעות כאב שאיימו לצאת החוצה
"זה הוא.. זה הוא.." ראשה התרומם במהירות ועינייה נצצו מדמעות, "זה הוא, החולירע הזה שלקח את הבת שלי לעשות סמים ברחובות .."
"אמא אני לא התכוונתי , לא ידעתי מה אני עושה .." דמעות זלגו מעיניי
כל כך הרבה סבל אני מסבה לאנשים הסובבים אותי, למה אלוהים צריך אותי כאן ?
"זאת לא אשמתך מאמאלה .." היא חיבקה אותי
"אני .. אני רק אהבתי אותו.." בכיתי
"אמא יודעת .. אמא יודעת.." היא ליטפה את שערי .
"איך החלטת לחזור אליי? איפה היית כל הזמן הזה ? ואיפה עידו עכשיו? "
הבטתי אליה ,
כל כך הערצתי אותה על הפתיחות שבה קיבלה אותי,
את הבת שלה, שחיה ב'נדמה לי' במשך שנתיים וחצי ולא זוכרת שקיימת לה משפחה,
באיזה רחוב,
באיזה עולם,
שנהרסו לה החיים בגללה .
"הוא מת" זה כל מה שיכולתי לפלוט לאוויר
"אוי ואבוי מאמי שלי.. מי מת?"
הבטתי בה, בעיניה הכחולות , שתמיד קינאתי בהן , הסתכלתי עמוק עמוק לתוך עיניה,
עד שנבלעתי לתוכן .


כשהיא פקחה את עיניה כל משפחתה כולה עמדה סביבה .
האמא , האבא , האח ליאור, שיקי , אור , אסף ודן עמדו ליד מיטתה מבוהלים.
היא הביטה סביב , בחדר שלה,
הרגישה את גופה הכבד שנח על המיטה שלא הרגישה זה זמן כה רב
הריחה את ריח המצעים שכיסו את המיטה
סוף סוף בית .

הכל היה נראה לי כל כך שלו ושקט, הרגשתי מוקפת בכל כך הרבה אהבה וחום,
ידעתי שאני בבית .
כולם הביטו בי, מחייכים, מודאגים,
חייכו אליי כאילו לא נעלמתי כלל .. כאילו תמיד הייתי פה ..
כאילו לא שברתי את ליבם פעם אחר פעם.
"אני מצטערת " לחשתי אל אוויר החדר שחייך אליי בחמימות ,
כבר כל כך הרבה זמן לא הרגשתי שייכת .
"קטנה " אור צעקה בהפתעה כששמעה את קולי וקפצה עליי בחיבוק ענקי שגרם לשיקי לבכות, כמו תמיד ולרוץ אליי .
"אתן חונקות אותי מפגרות " צחקתי
"וטוב שאנחנו המפגרות בסוף " ענתה שיקי ושילבה את ידיה
"אני מצטערת .. על הכל " הסתכלתי על כולם , שוב,
מסרבת להאמין עדיין.
"אני מצטערת" שוב אמרתי .. "לא התכוונתי לגרום לכם כל כך הרבה סבל ..בעיות .."
"תפסיקי" קטע אותי אסף "את קולטת איפה את עכשיו?"
חייכתי אליו, הנדתי בראשי
"אז אני אסביר לך .." שמעתי את קולו של אחי הגדול, מבעד לכתפי ."את במקום שאוהבים אותך.. דואגים לך.. רוצים אותך.. " ליאור התקרב אליי מחייך "מעכשיו את אדון לעצמך, בלי שום זבל שילכלך לך את החיים , שומעת אותי?"
"חולירע מטונפת .. נבלה מסוממת .." שמעתי את אמא מקללת בשקט את עידו וזה גרם לחיוך להתפשט על פניי בשנית .
כולם צחקו .
אבא התקרב וחיבק אותי "התגעגעתי דקלול, אל תלכי לי שוב"
אמא הצטרפה למעגל הדמעות של שיקי ואבא , וכולם עטפו אותי באהבה
"מבטיחה"

טילפנתי לעומרי כשקמתי מהמיטה,
הבנתי שלא חזרתי הביתה כבר לילה שלם , הוא היה מודאג.
הסברתי לו שהתעלפתי ושאני בבית .
לא לקח לו הרבה זמן להגיע .

כשהוא הגיע התיישבנו כולנו בסלון,
ואני ועומרי התחלנו לספר את הסיפור שלי ,
סיפור חיי ..
וסיפור מותו של אהובי .

כשכולם עזבו,
עומרי נותר איתי בחדר שלי ..
"תישאר איתי הלילה?" אחזתי בידיו
"תרצי שאני אשאר נסיכתי ?" הוא שלח אליי מבט מאוהב
נישקתי אותו.
"תבוא איתי מחר אל הבית של עידו ?" שאלתי ועומרי נראה מבולבל מתמיד
"אני לא חושב שכדאי שתעשי את זה יפה שלי.. אולי הם יחש..."
"אני חייבת" קטעתי את דבריו "תבוא איתי .."
הוא הביט אל תוך עיניי
"בבקשה? " היססתי וקיוויתי שהוא יסכים, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד .
"בשבילך עד חצי המלכות אהובתי " הוא חייך אותי ואסף אותי אל בין ידיו.

"לילה טוב" צעקנו שנינו מהחדר להורים שלי שישבו בסלון,
יכולתי לדמיין את החיוך הפרוש על פניהם,
הם תמיד אהבו את עומרי "לילה טוב מתוקה .." ענתה לי אמא
שוב תחושת השייכות שאפפה אותי,
ניחוח האהבה הפורחת הציף את החדר,
וסחף אותי אל תוך נשיקת אהבה תשוקתית , בביתי שלי,
שלא חשתי זה זמן רב .





חג שמח וכאלה.

חח ואאאיי כמה זמן לא עידכנת XD

מדהים (:
מחכה להמשך ..
שבוע - טוב .

מדהים מדהים מדהים!!!
אני אחכה כמה שיצטרך לעוד המשך מושלם כזה :]

תודה רבה בנות (:
כיף לקבל תגובות ..

מבטיחה להשקיע כשיש לי זמן

זה כזה ייפפהה
תמשיכי?! : )

מדהים!

תודה (:

כן... מבטיחה להמשיך כשיהיה זמן .

המשך בקרוב (:

מחכה להמשך (:
שבת שלום .

תודה מותק..
ההמשך מתעכב. שוב מצטערת.
ומקווה שתבינו

בטח שמבינות.. :]
תמשיכיי כשתוכלי דניאלי

פשוט
מ ע ל ף ! ( :

בכל זאת חזרתי [;

מדהים ..כמו תמיד!

שיהיה לך המווון בהצלחה בלימודים!