|
|
|
לא יצא לי המשך היום, עכשיו הגעתי הביתה.. ואני עייפה
אולי מאוחר יותר ואם לא אני מקווה שמחר=]
אוהבתת3>
בנות..
אני נורא מצטערת שאין המשך=\
תקופה לא משהו עוברת עליי😢
ואין לי ממש מוזה.
מקווה שמחר יתפרסם המשך.
שוב מצטערת נורא:\
QUOTE (-Fly- @ 06/09/2007) בנות..
אני נורא מצטערת שאין המשך=\
תקופה לא משהו עוברת עליי😢
ואין לי ממש מוזה.
מקווה שמחר יתפרסם המשך.
שוב מצטערת נורא:\
וואי מאמי מה קרה?
אם את רוצה לדבר אני פה בפרטי אייסי מה שבא לך...
והסיפור ממש יפה וכולם מחכים להמשך...
אבל הרבה יותר חשוב שאת תיהי בסדר...
לא יודעת מה עובר עלייך אבל תיהי חזקה=]
יהיה טוב...
שולחת לך חיבוק=]
QUOTE (karnusha_167 @ 06/09/2007) QUOTE (-Fly- @ 06/09/2007) בנות..
אני נורא מצטערת שאין המשך=\
תקופה לא משהו עוברת עליי😢
ואין לי ממש מוזה.
מקווה שמחר יתפרסם המשך.
שוב מצטערת נורא:\
וואי מאמי מה קרה?
אם את רוצה לדבר אני פה בפרטי אייסי מה שבא לך...
והסיפור ממש יפה וכולם מחכים להמשך...
אבל הרבה יותר חשוב שאת תיהי בסדר...
לא יודעת מה עובר עלייך אבל תיהי חזקה=]
יהיה טוב...
שולחת לך חיבוק=]
תודה מאמי, זה עושה לי טוב לשמוע תגובות כאלה.
עוברים עליי ימים לא קלים, מלאי בלבול ורגשות מעורבים.
לאט, לאט אני מתאוששת, ובאמת מקווה שהתקופה תעבור ואחריה יגיעו בע"ה דברים טובים.
אני מצטערת שוב על ההזנחה בימים האחרונים, אני עכשיו כותבת פרק.
אני יפצה אתכן😉
עריכה:
סיימתי לכתוב את הפרק, אני הולכת לאכול ואני ישים אותו כשאני אסיים:]
פרק 10:
"רעות!! קומי כבר, יש לך בית ספר. מאוחר" צעקה שרונה לרעות.
"אוףף=\ אין לי כוח" אמרה רעות והמשיכה לשכב במיטתה.
"רעות אני רצינית, היית בבית יום אחד, התאוששת יפה מאוד. את חייבת לחזור ללמודים, יש לך מבחנים שאת מפספסת וזה סתם בזבוז זמן להישאר בבית היום שוב למרות שאת מרגישה טוב" צעקה בחזרה.
"טוב, מה שתגידי" אמרה רעות בעצבים.
"רעות..! בלי עצבים על הבוקר, יאלה קומי מהר ולכי לבית הספר אני יצאתי לעבודה, בי ביי ויום טוב, שמרי על עצמך חמודה"
"בייי" סיננה רעות וקמה באיטיות מהמיטה. היא הייתה נורא עייפה, כל הלילה היא לא ישנה, היא לא הצליחה. בכל פעם שעצמה את עיניה נתקפה חרדות, ולא הצליחה להירדם.
לא היה לה כוח לבית הספר- אז היא החליטה להישאר, כמובן מבלי שאמא שלה תדע.
-----
חזרתי הבייתה, עם מצב רוח על הפנים ופניתי למחשב.
ראיתי שנועם מחובר, חייכתי חיוך קטנטן ושלחתי לו הודעה.
שירק'ה:
מאמי שלי? אתה פה?D:
נועם:
שירה:] וואי הגעת הביתה מהר.
שירק'ה:
כן, לא הלכתי בסוף- חזרתי הביתה.
-עברו 2 דקות והוא לא ענה על זה-
שירק'ה:
איפה אתה?
נועם:
אני פה. תפעילי מצלמה אני רוצה לראות אותך.
שירק'ה:
אוקיי תאשר.
-שלחתי לו הודעת אישור והוא ענה והמשכנו לדבר במיקרופון ולראות אחד את השני במצלמה-
"אתה רואה אותי?" שאלתי בעודי מנסה לחייך.
"כן, בטח שאני רואה אותך מלאך קטן, איזו יפה את" הוא אמר.
"חח.. כן בטח"
"מה את צוחקת? אני רציני.."
"אוקיי.." אמרתי והיה שקט של כמה שניות
"נו.. איך אני ניראה?"
"מדהים כמו תמיד יפה שלי" עניתי והבטתי במסך, מהופנטת.
"על מה את מסתכלת?"
"עליך"
"חח.. דייי אני מסמיק" הוא ענה ועשה פרצוף מסכן.
"מה אתה עושה?" שאלתי בהתעניינות.
"חושב" ענה בפשטות
"על?" שאלתי כלא מבינה.
"עליך, על הארץ.. את יודעת אני רק כמה שעות פה וכבר מתגעגע נורא" הוא ענה וראיתי שהוא עצוב.
"דיי מאמי שלי, לא נורא. חודשיים אתה שם ואז אתה בא לפה שוב" עניתי וניסיתי לעודד אותו.
הוא חייך חיוך קל ואז שאל במפתיע "למה חזרת הביתה?"
"הביתה מאיפה?"
"הביתה מההליכה"
"סתם ככה"
"ועכשיו ברצינות.. מה את השארת אותו לבד?"
"לא ממש.. אבל בערך, הוא ראה שהייתי במצב לא טוב וכשאמרתי לו שאני הולכת הביתה הוא הבין אותי"
"זהו?פשוט הלכת?"
"הלכתי לגן ליד הבית, והוא גם בא.. אחריי" עניתי בהיסוס "הוא ניסה לברר מה קרה לי, אבל התייאש והלך הביתה לאחר כמה דקות ואני אחריו"
"הבנתי, לא היית צריכה לעשות את זה"
"מה לא? למה לא? אני בחיים לא יעשה משהו שיפגע בך, או שיפריע לך. ואתה יודע את זה"
"יודע, יודע. אוי' אני אוהב אותך.. ושולח לך חיבוק ענקי עכשיו. תודה מתוקה שלי"
"שום תודה. אל תדבר שטויות" אמרתי ואז היה שקט לכמה שניות.
"למה את שותקת?" הוא שאל.
"סתם, אין לי מה להגיד ממש חוץ מזה שאני מתגעגעת אליך. החיבוקים שלך, הנשיקות הרכות שלך, המגע שלך, אתה- אתה חסר לי" אמרתי והשפלתי מבט.
"תרימי את הראש ותביטי אליי" הוא ציווה וכך עשיתי. "תקשיבי מאמי שלי, אני יודע שקשה לך, גם לי זה בדיוק אותו הדבר. נתאפק טיפה, לא נורא זה רק יגביר את הגעגוע ואז כשאני אחזור חודשיים שלמים תסבלי אותי ולא תהיה דקה שלא תרגישי את המגע שלי" הוא אמר וצחק וכך גם אני.
"דביקי שכמוך" אמרתי בקול תינוקי.
"י'רעה.. אני מנסה לעודד אותך וזה מה שאת אומרת?" שאל והרים גבה
"נו..דידידידידידיייי... אתה יודע שהכל מאהבה" אמרתי.
"אה.. כמעט שכחתי, תסתכלי מה יש לי ביד" הוא אמר והבטתי למה הוא מתכוון "המכתב" שנינו אמרנו יחד.
"קראת אותו?" שאלתי.
"חח.. בטח, איך שעליתי למטוס"
"ידעתי" אמרתי וצחקתי
"התרגשתי נורא, כל מילה שלך שם חרוטה בלב שלי. תמיד לעולמי עולמים"
"איזה מתוק, גמאני קראתי את שלך. ובכיתי.. אתה בטח כבר מתאר לעצמך מה הרגשתי, ריגשת אותי כ"כ ואני לא יכולה לתאר. המכתב תמיד איתי, בכל מקום. תיראה שהוא אפילו בכיס שלי עכשיו" אמרתי, קמתי והוצאתי אותו מכיסי והראתי לו.
המשכנו לדבר ככה עוד שעה ארוכה, הוא שאל על עומר ותמר וכולם ולבסוף ניתקנו את השיחה. כמובן זה היה קשה וחצי שעה רק נפרדנו אחד מהשניה והרעפנו אחד על השניה מילות אהבה כמו שאהבנו לעשות.
קמתי מהמחשב והיה לי משעמם נורא, אז התקשרתי לתמר ושאלתי אותה אם היא רוצה לעשות משהו אך היא לא יכלה.
לאחר כמה דקות של חשיבה עומר עלה במוחי והתקשרתי אליו.
החלטנו להיפגש אצלו בבית. ותוך חצי שעה התייצבתי אל מול ביתו.
הוא יצא אליי ונשק לי בלחי והתקדמנו פנימה.
"מה? מה קרה? למה העניים שלך ככה? שוב בכית?" שאל מופתע.
"נחש" עניתי באדישות.
"עדיין את ככה בגלל זה? חשבתי שיעבור לך."
"לא בגלל זה, בגלל משהו אחר" אמרתי וסיפרתי לו את הכל.
"וואי איזה לא נעים" הוא אמר מופתע.
"ורגע שאני יבין.. אביעד, אביעד?"
"כן.. מה אתה בשוק?"
"סתםם.. מהר מוד מתקדם הילד, אני אפילו לא יצאתי איתך להליכה.. והוא מכיר אותך רק יומיים" הוא אמר וצחק.
"נו מה אני יעשה? אתה נתת לו ת'אייסי שלי.. ודיברנו, דוגרי הוא נחמד לאללה.. ואמרתי שאני יוצאת להליכה, אז הוא הציע את עצמו. אני יגיד לא?" אמרתי וגילגלתי עיניים.
"חח.. צודקת, טיפשה. אבל את חייבת לי עכשיו הליכה גם. זה לא פייר" הוא אמר ושיחק את עצמו עצוב
"טוב.. טוב, מה שתגיד.. פתאום נהייתי מבוקשת, כולם רוצים שאני אצא איתם להליכה. מה יהיה?" אמרתי בציניות.
כעבור חצי שעה תמר התקשרה לעומר.
תמר:"היי עומריקוו:] מה קורה מאמי?"
עומר:"בסדר בוביק, מה איתך?"
תמר:"טוב, נחמד"
עומר:"איפה את?"
תמר:"אני בבית, הרגע חזרתי מקניות"
עומר:"אה.. הבנתי"
תמר:"מה אתה עושה?"
עומר:"ת'אמת אני פה בבית"
תמר:"וואלה.."
עומר:"עם שירה"
תמר:"שירה?" שאלה מופתעת.
עומר:"אה הא..רוצה אותה?"
תמר:"לא זה בסדר, תהנו לכם.. אני ידבר איתך ואיתה אחרי זה.. בי בי" אמרה מאוכזבת וניתקה לפני שעומר הספיק לומר להתראות.
"מי זה היה?" שאלתי ועשיתי פרצוף לא מבין.
"תמר" אמר וחייך.
"באמת? למה לא העברת לי אותה?"
"היא אמרה שהיא תדבר איתך אחרי זה"
"טוווב" אמרתי, ואז היה שקט של כמה שניות
לרגע הרגשתי לא בנוח, הסיטואציה הזו שאני עם עומר, ותמר מתקשרת אליו עשתה בי משהו, ופחדתי שהיא נפגעה או לא הבינה נכון את פשר הגעתי אליו.
"מה את שותקת?" שאל
"סתם לא יודעת"
"ספרי משהו"
"די מספיק! עליי אנחנו מדברים תמיד. מה איתך?"
"מה איתי?" שאל.
"ספר עליך קצת.. הרבה זמן לא שמעתי מה עובר עליך"
"מה יש לספר?"
"נו מה אתה מתחמק.. תתחיל לדבר.."
"מה להגיד?" אמר והתעצבנתי מזה.
"טוב.. אתה מעצבן אותי טמבל. אני אשאל שאלה ואתה תענה", הוא הנהן בראשו לחיוב והתחלתי.
"ממ.. אז ככה.. מה בתחום הרומנטי?אין לך מישהי?"
"חברה- אין את יודעת, אבל לא יודע.. אני מבולבל כזה"
"מבולבל פירושו ש.?"
"שמעי.. הלב שלי מחולק לכמה חלקים.
אני לא יודע כל כך מה הולך איתי, אני מה זה מבולבל"
"לא ענית לי על השאלה. מבולבל לגביי מישהו, או לגבי רגש מסויים?"
"זה אותו דבר טיפשה.. אני מבולבל לגביי כמה בנות, אני לא ממש יודע מה אני מרגיש ומה יש לי"
"ובא לך לדבר על זה או משהו?" שאלתי והוא עשה פרצוף עקום.
"י'מסרוח אחד.. אני העיקר מספרת לך הכל" אמרתי
"חח.. את לא ממש מספרת, זה נועם מספר לי הרוב" הוא אמר וקרץ.
"טוב בכל אופן בשביל להיות נחמדה, תקשיב.. אני לא יודעת מי אלה הבנות, או מה אתה מרגיש.. אבל מה שלא יהיה, תלך לפי הלב. קח לך כמה ימים.. להתרחק מכל, לחשוב. זה תמיד עוזר.
אתה תיראה שתוך כמה ימים זה יסתדר ואתה תדע בברור מה אתה מרגיש ולמי. הכי חשוב זזה שתלך על פי הלב, על פי מה שאתה מרגיש"
"אני יודע, אבל הבילבול הזה. ההחלטה הזאת תחרוץ גורלות. אני לא יודע איך הצד השני יגיב, מה יאמר, אני פוחד. פוחד נורא. פוחד להיפגע. פוחד לפגוע. פוחד להרוס. פוחד מהכל, פוחד מאהבה.." אמר מבואס.
"עומר" אמרתי והחזקתי את היד שלו "אם תפחד כל הזמן, לא תתקדם לאף מקום בחיים שלך. החלק הגדול בחיים זה לקחת החלטות. זה לעמוד באמצע ולהחליט משהו, הרי אם תמשיך להיות ככה ולא תעשה כלום, זה לא יעזור לך- להפך. אתה צריך להעז, לעשות, לפעול, גם אם זה אומר לטעות. הרי מטעויות לומדים, וגם אם זה לא יצא טוב, אתה תקום ותלמד מזה. כל החלטה שתיקח תלווה בצדדים טובים וצדדים פחות טובים. אבל זה המחיר, המחיר של הסתכנות. אני יודעת שאני עכשיו גולשת מהעניין, אבל אתה צריך להבין דבר אחד- אם לא תעשה טוב לעצמך, אף אחד אחר לא יעשה לך."
עומר פשוט הביט בי בשוק וניסה לעכל את מה שאמרתי. הוא עצם את עיניו ואחז את ידי בחוזקה.
"את כל כך צודקת שירה, אני אף פעם לא חשבתי על זה ככה" הוא אמר ונשם נשימה ארוכה. "אני באמת חושב שאני אקח לי ככה כמה ימים לחשוב על הכל."
"יופי" אמרתי וחייכתי "כשאתה מגיע להחלטה- תודיע לי.. אבל סתם מתוך סקרנות עכשיו, תוכל להגיד לי מי אלה שתי הבנות המאושרות?"
"חחחחח.. י'שובבה.. אבל אני מעדיף לא לדבר על זה ולא להגיד סתם שמות, עד שאני אגיע להחלטה"
"רמז קטנטן"
"נווו" הוא אמר
"בבקשה" אמרתי והתקרבתי אליו.
"י'מציקה"
"יש! דבר.."
"את מכירה אותן טוב"
'מכירה אותן טוב?' חשבתי לעצמי, כמובן שתמר עלתה לי בראש.. אבל עניין אותי לדעת מי זו השניה. נופר? עינב?
"וואי.. זה קשה. טוב את תמר אני מכירה טוב אז זה אני יודעת, את מי עוד?" אמרתי והוא הסמיק.
"שירה די.. נתתי לך רמז עכשיו תשתקי"
"לא רוצה נו.. אל תעצבן אותי ותגיד" אמרתי בקול תינוקי.
"שתקי" הוא אמר והביט בי
"אבל את.." אמרתי והוא שם את היד שלו על פי ושנינו התגלגלנו מצחוק. הוא לא נתן לי לדבר. והתחיל לדגדג אותי, ניסיתי להתחמק ורצתי בכל הבית. הייתי מול החדר של מאיה ובשבריר שניה פתחתי את הדלת וראיתי..
אני כותבת עכשיו עוד פרק, אני אפרסם יותר מאוחר או מחר=]
תגיבוו=]
רציתי לשים עוד המשך,
אבל אין תגובות😢
מחר.
לילה טוב=]
וואי רק עכשיו ראיתי ששמת המשך !!
מושלםםםםםםםםםםםם כרגיל [:
מחכה להמשך,,
אוהבת 3>
QUOTE (-Fly- @ 07/09/2007) QUOTE (karnusha_167 @ 06/09/2007) QUOTE (-Fly- @ 06/09/2007) בנות..
אני נורא מצטערת שאין המשך=\
תקופה לא משהו עוברת עליי😢
ואין לי ממש מוזה.
מקווה שמחר יתפרסם המשך.
שוב מצטערת נורא:\
וואי מאמי מה קרה?
אם את רוצה לדבר אני פה בפרטי אייסי מה שבא לך...
והסיפור ממש יפה וכולם מחכים להמשך...
אבל הרבה יותר חשוב שאת תיהי בסדר...
לא יודעת מה עובר עלייך אבל תיהי חזקה=]
יהיה טוב...
שולחת לך חיבוק=]
תודה מאמי, זה עושה לי טוב לשמוע תגובות כאלה.
עוברים עליי ימים לא קלים, מלאי בלבול ורגשות מעורבים.
לאט, לאט אני מתאוששת, ובאמת מקווה שהתקופה תעבור ואחריה יגיעו בע"ה דברים טובים.
אני מצטערת שוב על ההזנחה בימים האחרונים, אני עכשיו כותבת פרק.
אני יפצה אתכן😉
עריכה:
סיימתי לכתוב את הפרק, אני הולכת לאכול ואני ישים אותו כשאני אסיים:]
אין בעד מה מאמי...
וחשוב לי שתדעי שאני רצינית..
באמת כל דבר אני פה😊
פרק 11:
"אביעד?" שאלתי בהתפעלות.
"שירה?" אמר וחייך.
"לא ידעתי שאתה פה!" אמרתי והבטתי במאיה.
"גם אני לא ידעתי שאת פה" אמר.
"אני.. אני באתי לדבר עם עומר הרגשתי רע.."
"חח.. את לא חייבת לי הסברים, זה בסדר. ולמקרה שהתעניינת.. אני פה לומד עם מאיה למתמטיקה"
"אה הבנתי.." אמרתי "טוב אני לא יפריע.."
"את לא מפריעה" אמר והביט במאיה. "בואי שבי איתנו קצת" אמרה מאיה בנחמדות.
"לא, לא.. זה בסדר. אני גם ככה בדרך הביתה עכשיו" השבתי.
"איך שבא לך.. ודרך אגב, רצית משהו? נכנסת ככה בהפתעה לחדר כאילו היה לך משהו דחוף לומר לי"
"לא, לא.. זה בסדר, לא משנה כבר. בי ביי אני הולכת" אמרתי ובאתי לצאת מן החדר.
"אה.. שלום את לא אומרת?" אמרה מאיה.
הסתובבתי וחייכתי במבוכה, התקדמתי לעברה נשקתי לה בלחי ואז הבטתי באביעד והוא התקרב אליי ונשק גם לי, הרגשתי לא בנוח משום מה ויצאתי מן החדר.
"איפה היית?" שאל עומר.
"אצל מאיה, אביעד אצלה- אתה ידעת?"
"אביעד?" שאל מופתע.
"אה הא" עניתי ועשיתי פרצוף
"מוזר.."
"יאלה.. אני אלך הביתה ניראה לי" אמרתי..
"אני ילווה אותך"
"לא זה בסדר, תודה."
"אוקיי" ענה ויצאתי מביתו.
כל הדרך חזרה הביתה חשבתי, על כל מיני דברים. על אביעד, על תמר, על עומר, ניסיתי לנסות לחשוב מי זאת הילדה השניה עליה דיבר, אך לא עלתה לי אף אחת לראש. ידעתי שאחת מהן היא תמר, הוא גם הסמיק כשאמרתי את שמה. 'איזה חמוד, מגיע לו שיהיה לו טוב' אמרתי בליבי.
הגעתי לביתי ולהפתעתי ראיתי שרעות מחוברת, מייד שלחתי לה הודעה.
שירק'ה:
רעותת??=O
רעותי:
הא שירה? מה קורה מאמי?
שירק'ה:
ככה.. סיפור ארוך=\ מה איתך? וואי כמה זמן לא דיברנו.. חודש אולי- מה קרה נעלמת?
רעותי:
קרה המון, שירה- אני במצב נורא.. אני לא יודעת מה לעשות
שירק'ה:
רעות? מה קרה? אל תלחיצי אותי.
רעותי:
זה לא לפה מאמי, אני יספר לך בהזדמנות.. אנחנו כניראה חוזרים לארץ, אני כ"כ רוצה לחזור, לעוף מפה. מהגועל פה.
שירק'ה:
מה תחכי עם זה עד שתחזרי? תדברי.. את מלחיצה אותי
רעותי:
נו.. בבקשה מאמי, אני מבינה את הדאגה, אבל אל תקשי עליי אני לא מרגישה טוב גם ככה. ולמקרה שאמא שלי תשאל או משהו. אני הייתי היום בבית הספר.
שירק'ה:
למה לא הלכת?
רעותי:
כי.. יואו'.. הכל קשור אחד בשני, אני מבטיחה שבקרוב תדעי הכל, אני כ"כ רוצה לספר לך- להוציא את זה כבר. בא לי למות, הכל כל כך רע פה, אני מרגישה מגעיל.
שירק'ה:
נשמה שלי, תקשיבי.. אם זה כ"כ חשוב, עדיף שתאמרי משהו, רמז. אל תישארי ככה. זה לא טוב. ומה קרה ששינית את דעתך פתאום? הרי לפני כמה זמן אמרת שהכל טוב ואת מרוצה ולא בא לך לעזוב את ארה"ב.
רעותי:
הכל קרה, הכל כ"כ חרא. אני פוחדת, לא ישנה בלילות, ובוכה המון.. גם עכשיו בוכה. נמאס לי.
שירק'ה:
דיי.. נו, מה קרה? אם את לא אומרת אני יגיד לאמא שלי, אני יודעת שאני נשמעת מגעילה אבל בבקשה.
רעותי:
אם את אוהבת אותי ואני חשובה לך, אל תגידי שום מילה. תשבעי לי.
שירק'ה:
אני לא נשבעת ולא כלום, גם אמא שלך אמרה שאת מתנהגת אחרת שעובר עליך משהו.
רעותי:
תשבעי לי.
שירק'ה:
אני לא יכולה. מצטערת.
רעותי:
אם את לא נשבעת עכשיו, אל תדברי איתי. תשכחי ממני. גם ככה הכל קשה לי- למה את מקשה יותר?
ואמא שלי.. היא לא מבינה כלום, אני לא יכולה לדבר איתה, אני פוחדת כל כך. אני רוצה לחזור.
שירק'ה:
דיי נו.. מה יש לך? למה את ככה?
רעותי:
תשבעי נו!!!!
-לא עניתי לה-
רעותי:
בבקשה שירה, אם אני חשובה לך.
חשבתי לעצמי מה כבר יכול לקרות לה, מה יש לה, למה היא ככה. היא כל כך הדאיגה אותי. מצד אחד רציתי להוציא את זה ממנה, אך לשוא היא לא מדברת. רציתי לספר לאימי- אבל לא יכולתי היא ביקשה ואני חייבת לכבד את ההחלטה שלה. היא חשובה לי מידי כדי שהיא תאבד את האמון בי.
שירק'ה:
נשבעת רעותי, אבל דבר אחד, תבטיחי לי שתשמרי על עצמך, אני לא יודעת מה קרה. ויש לי הרגשה רעה, רעה מאוד. תדברי עם מישהו, תספרי למישהי.
רעותי:
אין לי פה אף אחד
שירק'ה:
דיי.. אני פה לכל מה שתזדקקי.
רעותי:
את לא, את לא פה איתי, לידי. אין פה אף אחד, אף אחד שאיכפת לו, אף אחד שדואג.
שירק'ה:
אני לא מרשה לך לדבר ככה. אני תמיד כאן בשבילך, את חשובה לי ואני אוהבת אותך
כתבתי כשדמעות בעיניי.
רעותי:
אני מעריכה את זה מאוד, אני גם אוהבת אותך.. הלוואי והיית כאן איתי, קשה לי- כל המצב הזה.
שירק'ה:
יהיה מה שיהיה, אני באמת מקווה שיהיה לך טוב.
רעותי:
לא יהיה. אני הכי בשפל. אני רק לא מבינה למה אנשים צריכים להיות כאלה, למה הם לא מתחשבים? לא חושבים על איך שהם הורסים לבנאדם אחר את החיים במה שהם עושים.
שירק'ה:
אני לא יכולה יותר, את מפחידה אותי. מה הדיבור הזה?
רעותי:
אני מצטערת, אני חייבת ללכת עכשיו, לנוח קצת.
אני ידבר איתך כבר ביום אחר.
מתגעגעת אליך המון
בי בייי
שירק'ה:
בי מאמי, שמרי על עצמך, מקווה שיהיה טוב.
כתבתי בלי ברירה ויצאתי מהשיחה. 'שיט.. שכחתי לספר לה על נועם מרוב הלחץ' חשבתי. רציתי לספר לה עליו, אבל היא הייתה במצב לא טוב, היא הדאיגה אותי מאוד. ניסיתי שוב לחשוב מה כבר יכול לקרות לה אך שוב לא עלה לי דבר לראש. רק חיכיתי לרגע שהיא תחזור לארץ ואני אוכל לעזור לה. היא בחיים לא דיברה ככה, גם כשהייתי בדיכאון מוחלט בגלל זה נבהלתי עד מאוד, אך ניסיתי להסיט את הדאגות ממחשבותיי.
ככה עבר עברו להם 3 וחצי שבועות בערך בהם בכל יום כמעט דיברתי עם נועם גם כשלא היה ממש על מה לדבר- הספיק לנו להביט אחד על השני ולהנותP:
עם תמר המצב התערער טיפה. היא כעסה עליי אחרי מה שהיה, היא הרגישה שאני עושה לה בכוונה. אבל הסברתי לה הכל, למה הלכתי אליו ומה שהצלחתי להוציא ממנו- עד מהרה היא סלחה לי והצטערה על שפקפקה בי. המצב עם עומר דיי נשאר אותו הדבר, הוא לא החליט כניראה עדיין לגביי מה שאמר. לא דיבר איתי על זה ולא אמר דבר. ניסיתי לשאול אותו, אך הוא התחמק. יצא לנו לדבר דווקא יותר בכל השבועיים הבאים, נפגשנו יותר ובאמת שהיה לי כיף איתו.
לאביעד התקרבתי נורא, משום מה הוא ממש נפתח אליי ודיבר אליי גלוי, הוא סיפר לי הכל וכך גם אני איתו. הרגשתי איתו נורא בנוח, ידעתי שהוא אחד שניתן לסמוך עליו ושמחתי על כך שהתקרבנו. נפגשנו המון, הוא עזר לי ללמוד לבגרות בהיסטוריה ולשון, עברנו הרבה צחוקים ביחד ונהנתי איתו מאוד.
עם מאיה לא ממש יצא לי לדבר, וגם אם כן- היא הייתה נחמדה כמו תמיד.
ורעות? רעות נשארה בסימן שאלה גדול, בכל השבועיים ניסיתי להשיג אותה, לדבר איתה, לחזק אותה. אך לא הצלחתי. לא יצא לנו לדבר ככל וכמו שהבטחתי לא סיפרתי דבר לאיש ממה שעובר עליה. הרגשתי רע מצד אחד, אך מהצד השני טוב, משום שהוא סומכת עליי ואני לא יכולה להפר זאת.
יצא פרק קצר כזה ומעאפן..
אני עכשיו כותבת עוד המשך ואני אשים אותו יותר מאוחר אני מקווה.
בינתיים זה אולי טיפה משעמם.. אבל בקרוב.. זה ישתנה.
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי