QUOTE (-Fly- @ 01/10/2007) QUOTE (karnusha_167 @ 01/10/2007) ווואי איזה פרק יפה!!!
נווו מה עם ההמשך...?? מה היה בשיחה???
הם יחד???
חחח יותר מדי שאלות מה?😁
מחכה להמשך..
תודה מאמי שלייי:]
לגביי כ-ל השאלות שלך חיחיחחXD
את תדעי בפרק הבאא
נהנהנהנהנה😛
3>
חחחח אני יודעת אני פשוט ממש סקרנית..😁
חחחחח
מחכה להמשך...
מדהיייים כל כךךך [:
תמשיכייייי אני במתחחח !
3>
QUOTE (שקדייי @ 02/10/2007) מדהיייים כל כךךך [:
תמשיכייייי אני במתחחח !
3>
תודה מאמיי=]
אני שמה המשך עכשיו😛
מהפרק הקודם:
"די דיי" אמרתי מתנשפת "בוא נהיה רציניים" הוספתי בחיוך.
"חח כן צודקת" אמר תוך כדי שהוא מוזג לי ולו כוס קולה.
"קחי" הביא לי כוס אחת והתיישב על ידי ואז החלה מן שתיקה מוזרה, שתיקה רועמת כזו..
לאחר כמה דקות של אי נוחות אביעד אמר בקול מתנצל "שירה תקשיבי..."
פרק 22:
"כן?" שאלתי בהיסוס ופחדתי ממה שהוא הולך לומר.
"אני.." אמר והחל לגמגם "אני לא יודע איך להגיד לך את זה.. אבל"
"אבל מה?" שאלתי בשקט בעודי לא מפסיקה להביט בו במבט מלא ציפייה.
"שמעי.. אני מה זה מצטער על מה שהיה אתמול.."
"על מה שאמרת?" שאלתי לא מבינה
"גם אב.." אמר וקטעתי אותו
"לא, זה בסדר. אני חשבתי על זה- ואתה צודק!
גם דיברתי על זה עם נועם ו.. והוא גם אמר משהו כזה ואני חושבת ש.."
"לא, לא שירה! אני מצטער על הנשיקה הזו שקרתה, על זה שלא עצרתי את עצמי..
אבל לגביי מה שאמרת, למרות שאני יודע שצדקתי לא הייתי צריך להגיד את זה ככה" אמר בעודו עוצם את עיניו בחוזקה ומתחרט על כל מילה שהוציא.
הבעתי השתנתה ושאלתי בציפייה "מה זאת אומרת מצטער על הנשיקה?"
"שזה לא היה אמור לקרות" אמר וחיכה לתשובה ממני, אשר לא הגיעה.
"מה את שותקת?" שאל לאחר כמה שניות
"סתם.." עניתי ולא הבנתי מה תקף אותי ולמה אני מגיבה בצורה כזו.
"חשבתי ש.. הרגשתי ש.." התחלתי לומר בגמגום
"שמה?" שאל לא מבין
"שכלום.. עזוב.." אמרתי בייאוש
"לא, לא.. תגידי.." אמר מנסה לשכנע אותי
"שומדבר" עניתי
"טוב" ענה באדישות
"רגע.. לא הרגשת? זה לא עשה לך כלום?? "
"מה לא עשה?"
"הנשיקה הייתה סתם?רק כדי להרגיע אותי? אני לא מבינה.." אמרתי מבולבלת
"לא.. כן.. זאת אומרת לא כדי להרגיע אבל.." אמר באכזבה וכלכך הצטער על זה.
"עזוב.. לא צריך הסברים, אתה צודק" אאמרתי בעצב ווהוא היה מופתע מהתשובה.
"אוקיי" השיב בלחש וליבו התכווץ בחוזקה, הוא לא האמין שהוא מפסיד הזדמנות כזו.
"ומה עכשיו?" שאלתי בקוצר רוח, מחזיקה בגרוני בכי שעומד לפרוץ מרוב אי וודאות.
"אני רוצה שנשאר ידידים טובים כמו שהיינו, שלא ישתנה כלום.."
"שנשכח מזה?" השלמתי את משפטו בשאלה
"משהו כזה"
"טוב, איך שאתה רוצה.." ענתי לו בעצבים, 'איך אפשר להמשיך רגיל אחרי מה שקרה לעזאזל?' חשבתי לעצמי.
"אני לא מבין מה יש לך, למה את עצבנית עכשיו? זה לא מה שרצית לשמוע? מה שרצית שיהיה?" שאל בעודו מביט במסך המחשב שבו הייתה תמונה שלה, של תמר, עומר ונועם יחד.
"אתה יודע מה? כן! זה מה שרציתי.." אמרתי והפנתי מבטילכיוון אחר כדי שלא יראה את עיניי הנוצצות מדמעות.
"שירה.." אמר ונגע בכתפיי בעודו עומד מאחוריי
ניגבתי את עיניי ואמרתי "דיי.. זה בסדר, אתה צודק.. אני רק מקווה שנוכל ונמשיך להיות כמו פעם" הסתובבתי אליו והמשכתי לומר "הבנתי שזה היה כלום בשבילך וסלחתי על מה שאמרת".
עמדנו צמודים, ידו נגעה בידי, הוא הרגיש תחושת החמצה אבל לא הבין כלום, הוא היה מבולבל, לא הבין מה יש לה- הרי הוא ידע שהיא אוהבת את נועם, היא אמרה לו- אז מה זה משנה לה?
"את אומרת את זה בזלזול כל כך, מה זה 'כלום בשבילך'? למה את כן הרגשת משהו? אני לא מבין אותך" אמר בבלבול.
'כן הרגשתי' אמרתי בליבי אך הוצאתי מפי דבר אחר לגמריי- "לא.. עזוב, ניראה לי שמיצינו את העניין ומקווה שזה יסתדר.."
"כן ." אמר באכזבה כי ציפה לשמוע משהו אחר, "בא לך לעשות משהו?" שאל בעודו מנסה להעביר נושא "כידידים, כמו פעם?" אמר בחיוך, אבל בתוך תוכו הרגיש הפוך.
"בסדר" אמרתי בלי ברירה כדי לא לאכזב אותו ובשביל להיות איתו עוד קצת ולהתעודד.
"בואי לגלידה.." אמר ותפס את ידי
"רגע, רגע אני צריכה להחליף בגדים" השבתי
"אני מחכה לך למטה" הוסיף ויצא מהחדר.
"יואו'..." צעקתי בקול וזרקתי את הכרית שעל מיטתי על הדלת.
"לא, לא- אני לא אבכה בגללו, יש לי את נועם, מה קורה לי?" אמרתי לעצמי וניסיתי להירגע "אסור לי לבכות שוב!" המשכתי לומר ונשמתי כמה נשימות ארוכות.
'זה טוב לי ולו, לשנינו- עד שיסתדרו העניינים.. למה אני צריכה עוד דברים על הגב' חשבתי לעצמי והלכתי לאמבטיה לשטוף את פניי.
כשחזרתי לחדר שמתי מסקרה וקצת סומק, פיזרתי את שיערי ושמתי קשת על ראשי. הוצאתי מהארון גופייה לבנה, ומכנס שחור עד הברך ונעלתי כפכפי בירקנשטוק לבנות.
ירדתי במדרגות והוא הסתכל עליי וחייך "הופה.." אמר ונעמדתי לידו.
הלכנו לגלידרייה ברגל, אני הזמנתי כדור גלידת תות עם סירופ מעל והוא הזמין 2 כדורי שוקולד וניל עם חתיכות מקופלת.
"טעים לך?" שאל וחיכה לתשובה
"אה הא" אמרתי וליקקתי את הכפית.
"תני לי לטעום י'שמנה" אמר וצחק עליי
"קח, קח.." אמרתי לו ונתתי לו בכפית קצת גלידה וגמרתי את כל הגלידה שלי כעבור כמה שניות.
"יאמיי.." אמר וחייך..
"תן לי גם משלך..!" אמרתי לו בקול תינוקי
"לא רוצה!" אמר בתוקף
"יאא... שונאת אותך" אמרתי לו ועשיתי הבעה עצובה.
"שונאת אותי?" שאל והרים גבה
"כן!" אמרתי ברצינות
"זה כיף לשנוא אותי?" שאל בערמומיות
"בטוח?" אמר וקירב לעברי כפית עם גלידת שוקולד והרחיק, ושוב קירב והרחיק.
"נו דיי!" אמרתי לו בצחוק
"את שונאת אותי?" שאל שוב ועדיין קירב והרחיק את הכפית עם הגלידה ממני.
"י'מניאק מה אתה גורם לי להתגרות הא?"
"עד שתתחרטי על מה שאמרת" השיב לי
"וואלה? בחיים לא!" אמרתי לו והוצאתי לשון
"לא צריך!" אמר ואכל את הגלידה שלו באיטיות
"נוו.." צעקתי לו בתינוקיות כעבור כמה שניות "נו מה?" אמר וחיכה לתשובה.
"אני לא שונאת אותך, תביא לי.."
"לא שונאת לא מספיק לי"
"אני אוהבת אותך נוו.." אמרתי וצחקתי והבטן שלי התהפכה מהתרגשות כאשר הוא נעץ בי מבט וחייך חיוך גדול וחושף שיניים.
"זכית שמנה אחת!" אמר ונתן לי את כל הגלידה שלו.
"יייאייי" אמרתי וחטפתי ממנו את הגלידה כמו ילדה קטנה "אה.. וד"א שמנה אני לא, אכלתי כדור אחד, לא כמוך!" אמרתי וגילגלתי את עיניי
"וואי התגעגעתי לימים האלה.."
"מה?" שאלתי כשגבותיי מכווצות
"לצחוקים שלנו ולכיף" השיב
"כן.. גמאני"
"אני שמח שהסתדר העניין לפחות" וליבו התכווץ מפנים משום שמבחינתו זה לא הסתדר כלל, הוא רק תיקן את מה שעשה כדי לא להתרחק עוד יותר.
"כן.. הסתדר" עניתי באדישות ולא הבנתי למה הוא מתנהג ככה, הרי הייתי בטוחה שהוא מרגיש אליי משהו והתבאסתי מזה.
כשיצאנו מהגלידרייה הוא נתן לי נשיקה ארוכה בלחי והרגשתי באותם הרגעים טוב, ואז כל אחד פנה לדרכו.
כשאביעד חזר לביתו הוא הרגיש לא טוב, כאב לו עצם העובדה שהוא מבחינתו ידע שלא יהיה ביניהם משהו, אך הוא העדיף להניח לזה ונכנס להתקלח.
כשחזרתי הביתה ראיתי שנועם שלח לי הודעה, אך הוא היה כבר מנותק.
חייכתי חצי חיוך והחלפתי את בגדיי לפיג'מה.
מצד אחד הרגשתי טוב, אבל מצד שני לא. לא יודעת למה, הרגשתי ריקה.
כתבתי לנועם בחזרה : 'נועמיקי.. אתה כבר לא פה:\ דבר איתי מחר3>' ויצאתי מחלון השיחה.
שיניתי את האווי:
= "כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות"
לפעמים פה:]
רעותי, דברי איתי מאמי שלי.. =
כעבור כמה דקות ראיתי שאביעד קרא לי את האווי, אבל לא שלח הודעה.
הייתי נורא עייפה, אז יצאתי מהאייסי לאחר כמה דקות והלכתי לצפות קצת בטלוויזיה ואז נכנסתי לישון.
בבוקר למחרת קמתי יחסית מוקדם ונכנסתי להתקלח. חפפתי את שיערי היטב ולשם שינוי מצב רוחי היה טוב.
כשיצאתי ייבשתי את השיער קצת וסידרתי אותו יפה.
נכנסתי לחדר והוצאתי מהארון בגדים.
לבשתי חולצת בית ספר בצבע בז', לבשתי מכנס ג'ינס סקיני שחור ונעלתי את האדידס שלי.
"נדבי.. קום!" אמרתי לאחי הקטן והערתי אותו.
"לא רוצה ללכת לבצפר" אמר לי בייאוש.
"למה? מה קרה מאמי?"
"אני עייף"
"למה? לא ישנת מספיק?"
"לא ישנתי בכלל!" אמר לי
"למה לא, טמבל!"
"לא הצלחתי.." אמר לי
"כי..?"
"כי ככה" עזבי אותי אמר נדב, ידעתי שהוא מסתיר משהו, אבל הוא לא אמר מה.
"לא יודעת מה להגיד לך" אמרתי ויצאתי מהחדר.
"אבא? אתה יכול להסיע אותי?" שאלתי אותו תוך כדי שאני נוגסת בטוסט שהכנתי לעצמי.
"כן, אני יוצא עוד 10 דקות" השיב לי והמשיך ללגום מהקפה ולקרוא עיתון.
נסעתי לבית הספר, והיום עבר לו כרגיל, למדתי רק 5 שעות באותו היום כי התבטלו לי השעתיים האחרונות, שיעור תנ"ך.
כשהגעתי לביתי התחלתי לסדר את החדר שלי כי הוא היה מבולגן נורא ואז אמא שלי התקשרה.
"היי אמא" אמרתי לה כשראיתי על צג הפלאפון שזו היא.
"מה קורה מותק? מה חזרת מוקדם היום?"
"כן, התבטלו לנו שעתיים"
"אה.. אוקיי, כשנדבר יחזור מבית הספר תחממו לכם שניצלים, ותאכלו עם הסלט שהשארתי במקרר.
ב-5 אני יוצאים, תהיו מוכנים!"
"סבבה אמא, אבל לאן?" שאלתי
"לשרונה ואבי" היא השיבה לי
"אהה.. יופי!" אמרתי בשמחה וניתקתי את השיחה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=--=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
נטשה השתחררה שעה לפני עידן וחיכתה לו.
"מאמי.." אמרה לו והדביקה לו נשיקה בפה כשראתה אותו יוצא מכיתתו.
"מה קורה יפה שלי?" שאל בעודו מחבק אותה.
"בסדר גמור, חיכיתי לך.." השיבה לו
"כן, אני יודע- בואי אליי עכשיו.." אמר לה והיא השיבה בחיוב.
כשהגיעו לביתו של עידן לא היה אף אחד.
הם הכינו לעצמם לאכול, נטשה חתכה ירקות ועידן הכין לשניהם פסטה ברוטב עגבניות.
הם אכלו את האוכל בהנאה והלכו לחדרו.
עידן פתח את המחשב והפעיל שיר רומנטי במיוחד I Will Be Right Here Waiting For You, של Bryan Adams. [תפעילו את השיר, למי שיש- זה מוסיך לאווירה חחח😛]
היא הסתכלה עליו ופתחה את עיניה.
"בוא נרקוד" היא אמרה לו והוא קם לעברה.
הם עמדו שם מחובקים, ורוקדים צמוד.
עידן החל לנשק את צווארה בעדינות והיא נהנתה מכל רגע.
הוא התקרב לפניה ונישק את פיה קלות, לאט, לאט הפכה הנשיקה לסוערת יותר ויותר.
לשונותיהם התערבבו ושיחקו זו עם זו.
"אני אוהבת אותך עידן" אמר לו בין לבין.
"איי.. את מטריפה אותי" השיב לה והפיל אותה על מיטתו.
היא הייתה מתחת והוא מעל ואז הם התהפכו.
נטשה הרימה את חולצתו של עידן בעדינות ואז הורידה את שלה.
היא סימנה לו להמשיך והוא נעצר לפתע ושאל "זה לא מוקדם מידי?"
"אין אצלי מוקדם, אני אוהבת אותך יותר מידי" אמרה לו
"אני רוצה אותך.." השיב לה תוך כדי נשימותיו הכבדות.
כשהם סיימו את שלהם היא נשכבה על ידו וליטפה את חזהו.
היא הרגישה כל כך מאושרת.
"זו הפעם הראשונה שאני כל כך שמחה ומתרגשת כשאני עושה את זה, הפעם זה בא מאהבה עצומה, לא יכולתי לעצור, הייתי חייבת לדעת איך זה מרגיש כשעושים את זה מרצון תשוקה ואהבה אמיתית- הייתי חייבת.." אמרה לו בטון מתנצל.
"תגידי לי את בסדר? זה היה מדהים! את לא מבינה איך אני אוהב אותך- כל כך אוהב.." השיב וחיבק אותה בחוזקה.
"אני כל שך שמח שאת איתי סופסוף" אמר לה והיא נשקה לו בפיו.
😉
לאאא נו...
שאביעד ושירה יהיו ביחדדד !
פרקקק מדהיםםם !
המשךךךךך !
QUOTE (שקדייי @ 02/10/2007) לאאא נו...
שאביעד ושירה יהיו ביחדדד !
פרקקק מדהיםםם !
המשךךךךך !
חחחחחחXD
תודה מאמי,
תמשיכי לעקוב:]יהיה מעניין😛
QUOTE (אנונימית @ 02/10/2007) מהמםם המשדךך
תודהה:]
המשך מקווה שמחר :]
QUOTE (שקדייי @ 02/10/2007) לאאא נו...
שאביעד ושירה יהיו ביחדדד !
פרקקק מדהיםםם !
המשךךךךך !
😢
פרק מדהייים
פרק כזזה יפה :]
איזה חמודים נטשה ועידן..
ומעצבים שירה ואביעד - כל אחד מסתיר את מה שהוא באמת מרגיש ! =/
תמשיכי מותק
QUOTE (HeNNNNNNN @ 02/10/2007) פרק כזזה יפה :]
איזה חמודים נטשה ועידן..
ומעצבים שירה ואביעד - כל אחד מסתיר את מה שהוא באמת מרגיש ! =/
תמשיכי מותק
תודה מאמי:]
וכן, כן- חלק ממעצבנים וחלק חמודיםם חחח...XD
יהיה מעניין.. חכו, חכו 😉
אוהבתת3>
התעוררתי הרגע ובאים אליי אורחים עוד מעט,
אז אני מקווה שאחרי הצהריים יהיה לי זמן לכתוב עוד המשךךך:]
QUOTE (נווופרי @ 03/10/2007) מדהים : ]
תמשיכי
תודה מאמי:]
אני ימשיך רק מחר כניראה,
לא הייתי בבית כל היום~!
חוץ מהבוקר-צהריים שהיו אצלי דודים.
3>
אתר האהבה הישראלי