מדהייייייים
כל כך מדהים!
אוהבת
מאיה.
השלמתי עכששיו את כל הפרקקים,
כל כך מווושלם !
הכתיבה שלך פשוט מדהימה.. באמת!
אפילו ירדו לי דמעות בפרק האחרון .. :| הזכיר לי סיטואציה מסוימת.. חח
מחכה להמששך..
אוההבת 3>
QUOTE (ליאןןן16 @ 22/08/2007) השלמתי עכששיו את כל הפרקקים,
כל כך מווושלם !
הכתיבה שלך פשוט מדהימה.. באמת!
אפילו ירדו לי דמעות בפרק האחרון .. :| הזכיר לי סיטואציה מסוימת.. חח
מחכה להמששך..
אוההבת 3>
תודה רבה ליאני
רציתי לרשום את הסיפור הכי אמיתי שאפשר.. לבנתיים :]
למי שלא ראה- בעמוד הקודם יש את הפרק הרביעי
הכתיבה שלך סוחפתתתתת
המשךךךך
QUOTE (-יסווו- @ 22/08/2007) הכתיבה שלך סוחפתתתתת
המשךךךך
תודה מותק
אני מקווה לפרסם את הפרק הבא בהמשך היום :]
פרק חמישי
"מאיוש אני חייב ללכת אבל אל תדאגי אני יוצא מהבית רק ב7 בערב אז עוד נפגש מחר בסדר?"
"בסדר"
"לילה טוב"
"לילה טוב אורי ו.. תודה"
הסתכלתי עליו מתרחק מהבית שלי, ממני.
עמדתי שם בגשם עוד מספר דקות עד שנכנסתי חזרה לבית.
גל והדס היו בסלון. הדס שכבה על הברכיים של גל והוא ליטף את שערותייה. התקרבתי וראיתי שהדס נרדמה כבר.
גל התוודה בפני שהוא אוהב את הדס לפני כמה שבועות. לראות אותם ככה חימם לי את הלב, למרות שהיה להדס חבר כבר יותר מארבעה חודשים. אני לא אהבתי אותו וניראה היה לי שהוא סתם מנצל אותה, לא הבנתי מה היא מוצאת בו.
"מאיה.." לחש לי וסימן לי שהדס נרדמה
הוא הרים את הראש שלה בעדינות ושם מתחתיו כרית.
עלינו למעלה לחדר שלי.
"תתחילי"
"להתחיל מה?"
"אני סיפרתי לך על הדס נכון? את רוצה לספר לי משהו על אורי?"
כן, גל ואני כל כך התקרבנו בחודש האחרון שהוא כבר מכיר אותי כל כך טוב. וככה יצא שסיפרתי לו את כל הסיפור וכמובן ששוב פרצתי בבכי.
"אני לא מאמינה שזה קורה לי"
"מאיוש תרגעי.. זה באמת לא סוף העולם. את יודעת כמה חשוב לו להיות עם המשפחה שלו, אני בטוח שהוא יבוא לבקר כאן כל חודשיים לפחות וחוץ מזה תשמרי איתו על קשר בטלפון ובאימייל.. את פשוט צריכה להוציא לך מהראש שזו הפעם האחרונה שתראי אותו"
כמה שמה שהוא אמר היה כל כך נדוש וכל כך לא מעודד.. זה הרגיע אותי ותוך כמה דקות נרדמנו שנינו.
בבוקר התעוררתי ושמתי לב שגל לא לידי.
ירדתי למטה וחיפשתי אותו ואת הדס והם לא היו בשום מקום. יצאתי החוצה והינה אני רואה את שניהם יושבים על הדשא ומתנשקים בלהט.
הסתכלתי מהופנטת. כל כך קינאתי בהם.
כמה זמן שלא הרגשתי שפתיים של גבר על השפתיים שלי. רק לדמיין את אורי ואותי באותה סיטואציה גרמה לי לרעוד.
המשכתי לבהות בלי ששמתי לב בכלל ופתאום הדס קלטה אותי וישר התרחקה ממנו.
"אוי לא אוי לא מה עשיתי?"
היא קמה ורצה לכיוון השער
"הדס חכי.."
רצנו אחריה לשער.. מה לעזאזל קורה פה?
"מאיה אני לא רוצה לדבר עכשיו אז דברי איתי בערב לפני ההופעה" ובלי להסתכל לכיוון של גל בכלל היא רצה לכיוון הבית שלה.
גל רצה ללכת אחריה אך אמרתי לו שיעזוב אותה, שהיא צריכה להיות לבד ולחשוב.
לבגוד בחבר ככה זה משהו דיי רציני.
יותר מאוחר גם גל עזב ושום נשארתי לבד עם המחשבות שלי על אורי
אבל לא בכיתי. רק ישבתי בבית עם טרנינג ופרצוף מדוכדך.
ב5 וחצי קבלתי טלפון מאורי
"מאיה רוצה שאני אקפוץ אלייך עכשיו?"
"לא אתה בטח לחוץ לפני הטיסה והכל.."
"לא זה בסדר באמת.."
"אני במילא צריכה ללכת להופעה אז אני אבוא אלייך בדרך בסדר?"
"אחלה"
התארגנתי בחוסר חשק מוחלט ויצאתי לכיוון הבית שלו
הוא גר חמש דקות הליכה ממני.
התקרבתי לבית שלו והינה אני רואה אותו שם עומד עם גופייה שחורה צמודה וכובע אפור ומחכה לי. אוף
כל כך יפפה..
רק שאלה, גל בסיפור- הוא מישהו מהמציאות ?
מחכה להמששך.. :]
מקסים,
אבל קצר
שבת מקסימה
אוהבת :]
2 פרקים כאלה מדהימים !!!!!!!
תמשיכי (:
תודה רבה בנות
אני אמשיך מחר :]
גל בסיפור הוא אכן מהמציאות.. תנסי להוסיף את האות י' איפשהו ואני מקווה שתביני
[רמז הוא גר לידי]
אבל את הסיפור של גל והדס שיניתי קצת
אוהבת
^^^
אאה, כן זה מה שתיארתי לעצמי :]
וואי כיף לקרוא את הסיפור שלך,
כתוב ברמה גבוהה ובצורת כתיבה מיוחדת.
אפילו ירדו לי דמעות.
פשוט מדהים.
מחכה להמשך 😊
וואי בנות אתן לא יודעות איזה כיף לקבל מכן מחמאות כאלו
אני עובדת עכשיו על המשך
אוהבת המון
פרק שישי
התארגנתי בחוסר חשק מוחלט ויצאתי לכיוון הבית שלו
הוא גר חמש דקות הליכה ממני.
התקרבתי לבית שלו והינה אני רואה אותו שם עומד עם גופייה שחורה צמודה וכובע אפור ומחכה לי. אוף
'לא לבכות מאיה.. לא לבכות'
התקדמתי לכיוון שלו ועם כל צעד שאני עושה לקראתו אני מרגישה שהלב שלי נקרע לחתיכות. לאט לאט ובכאב גדול.
'פעם אחרונה.. פעם אחרונה'
המטרים מתקצרים ואיתם הסבלנות שלי. הלב פועם במהירות כאילו חזרתי מריצה, כאילו אני עוד שניה עולה על הבמה. כן ככה הרגשתי, לחוצה.
הלב בוכה אבל בעיניים כבר אין יותר דמעות. רוצה לצרוח, רוצה לברוח, רוצה להעלם.
"מאיהל'ה איזה כיף שהגעת"
"אהלן"
"טוב נכנס לבית?"
"אממ עזוב אורי אני עוד חצי שעה צריכה ללכת להופיע"
"בטוח? אני נוסע לשדה תעופה עוד חצי שעה"
"טוב טוב בסדר"
ברגליים רועדות הלכתי אחריו לתוך ביתו.
הייתי בבית שלו כבר כמה פעמים וכבר יצא לי לדבר עם ההורים ועם האחיות הגדולות שלו, אבל זה אף פעם לא היה לבד, רק שנינו. עליתי אחריו במדרגות לכיוון החדר שלו.
כמובן שהחדר היה מלא בפוסטרים של שחקני כדורסל מפורסמים ושהיה תלוי סל מעל המיטה. היה מדף מלא גביעים שהוא זכה בהם במסגרת הכדורסל.
כן, כדורסל זה החיים שלו ואין לי מה לעשות נגד זה.
על המיטה הייתה מזוודה פתוחה, חצי מלאה, ומלא בגדים מסביב
"אמממ עוד לא ממש סיימתי לארוז" הוא אמר נבוך
"זה בסדר" אמרתי והסתכלתי על פוסטר שהיה תלוי לו על המיטה.
"שחקן מצויין.. הלוואי והיה לי חצי מהכישרון שיש לו"
"אורי אל תצטנע כולם יודעים שאתה תותח"
"תודה"
הסתכלתי עליו בעיניים, פעם ראשונה שהצלחתי לגרום לעצמי להסתכל על הפרצוף שלו מהרגע שהגעתי.
החיוך שלו. אותו חיוך שכבש אותי, אותו חיוך שגרם לי כל כך הרבה אושר אך מצד שני כל כך הרבה כאב. בחנתי את הפרצוף שלו, כל סנטימטר וסנטימטר, ממש כאילו אני מנסה להשאיר אותו בזיכרון, כאילו שהלב שלי באמת מפחד שאני אשכח את הפנים שלו. הברק בעיניים שלו כל פעם שהוא מדבר והסומק בלחיים שלו בכל פעם שנותנים לו מחמאה.
אני אתגעגע לזה
"מה מאיה? מה קרה?"
לא שמתי לב שאני נועצת בו מבטים
"לא סתם.. לא נקלט לי עדיין שאני לא אראה אותך כל כך הרבה זמן"
"מאיה אל תדאגי אני מבטיח שנפגש בחודשים הקרובים. ניראה לך שאני אוותר עלייך?! אני אשתדל לבוא לבקר אותך בחופש.. רק מאיה בבקשה תפסיקי לבכות"
כן כן שוב התחילו הדמעות.
"כמה אני בוכה בימים האחרונים. כבר לא נעים לי ממך" הסתובבתי עם הגב אליו
"מאיוש את יודעת שאין לך ממה להתבייש ממני"
הוא החזיק את היד שלי וסובב אותי חזרה אליו. עמדנו פנים מול פנים והוא התקרב אליי יותר ויותר.
הוא היה כבר כל כך קרוב ששמעתי את פעימות הלב שלו, שהרגשתי כל נשימה שלו.
"אורי" לחשתי
"אני.. אני.."
"אני יודע מאיה.."
אתר האהבה הישראלי