אורי

המשכים א-ר-ו-כ-י-ם בבקשהההההההההההה 😊

מהמם 😊
המשך !

המשך כברררררררררר

המשך..?

המשך בובה המשך !

יפפה

מה יהיה?
נעלמת 😢
אני עדיין מחכה,
ומאמינה שכולן כאן איתי .

מחכה בקוצר רוח ,
אוהבת מלא .. שבת שלום

המשך 😢

ייבשת 😊

וואו בנות אני מזה מצטערת על זה שנטשתי.
הרבה בלאגן.
אבל בדיוק עכשיו סיימתי לכתוב את ההמשך ואם מישהי תגיד שהיא עוד מתעניינת בסיפור אני אפרסם את ההמשך מחר.

לילה טוב
וסליחה על ההמתנה :]

אני רוצה המששששששששךך 😁

פרק חמישה עשר
סגרתי את הדלת ועליתי לחדר שלי. נעמדתי מול המזוודה הריקה- איזה לעזאזל מתחילים לארוז את כל החיים שלך במזוודה אחת?

ארזתי תמונות ומכתבים מלפני שנים, הכנסתי גם בובות ומזכרות מכל מיני אירועים. עטפתי בזהירות את הבשמים והאיפור שלי, כמובן שגם את כל הבגדים שהיו לי. הכנסתי כל פריט שרק נכנס לתיק למרות שידעתי שאני לא אשתמש בו, או שאני לא צריכה אותו- אבל לפחות זיכרון, תזכורת קטנה לארץ.
ארזתי וארגנתי את התיק וכל זה התלווה בהמון דמעות של התרגשות ועצב מעורבבים.
תוך כמה שעות אני כבר על המטוס!
תוך יומיים אני אראה את אורי שכאב העזיבה שלו עדיין נשאר
עוד כמה ימים אני רואה את ההורים שלי ואת האחים היקרים שלי שכל כך התגעגעתי אליהם.
באיזשהו שלב בדקתי מה השעה וראיתי שכבר 5 וחצי בבוקר.. וואו.. איך שהזמן עובר מהר כשעוברים על המגירה של המזכרות. כן כן, יש לי מגירה אלייה אני דוחפת כל דבר שאני רוצה לזכור- ממכתבים ועד לכרטיסים להופעות או תמונות או ציורים. כל כך רציתי לקחת משם כל מיני דברים ומכיוון שלא פתחתי והוצאתי ממנה דברים כבר כל כך הרבה זמן, פתאום באותו היום חזרתי שנים אחורה- לכיתה ט' ולכל הדרמות, למכתבים מהאקס, לתמונות מקורס מדריכים שעשיתי. נזכרתי בסיפורים שכבר מזמן שכחתי. היה כל כך מרגש לעבור על הכל.
לבסוף החלטתי לעשות 'לילה לבן' וכבר להישאר ערה. מה הטעם ללכת לישון לשעתיים? הרי הבטחתי לכולם שאגיע ביום למחרת לבית הספר כדי להיפרד. וואו.. להיפרד. רק עצם המחשבה מזעזעת אותי.
איך לעזאזל אומרים 'להתראות' לחברה שעברה איתך הכל?!
איך אומרים 'ביי' לידיד שאוהב אותך כאילו היית אחותו הקטנה?!
איך עוזבים את כל החבר'ה שהיינו תקועים אחד לשני בתחת בחודשים האחרונים כשעבדנו על ההצגה?
איך נפרדים מכל אלו שבאו לבושים בשמלות ועניבות לנשף שאירגנו לי?

איך נפרדים מכל כך הרבה אנשים כל כך יקרים בכמה שעות?!?!

בתור אחת שמוכרת כרגשנית באופן יוצא מן הכלל.. ידעתי שהולך לעבור עליי יום לא קל.

את כל שאר הלילה ביליתי מול הטלוויזיה, קצת "לספוג אווירה ישראלית" בשעות שנותרו לי בארץ. עברתי בכל חדר וחדר, בצורה דרמטית ביותר, ופשוט הסתכלתי וצרבתי את כל הפרטים הכי קטנים לתוך הראש. שחס וחלילה לא יישכח שום דבר.
נכנסתי לחדר של ההורים שלי ולחדר של אחותי הקטנה. וואו, אני כל כך מתגעגעת לילדה הזאת.
כשסוףסוף הגיעה השעה 7 וחצי התארגנתי והלכתי לכיוון בית הספר. הדרך הכל כך מוכרת לכיוון בית הספר הפכה להיות זרה. הבטתי לכל כיוון, הסתכלתי על כל בית בדרך.
בבית הספר קיבלו אותי עם המון בלונים ורעש. הבנות דאגו שכולם ידעו שאני עוזבת, למי במקרה הספיק לשכוח. בהפסקה ישבנו כולם והעברנו חוויות וצחקנו ופשוט נהניתי להיות שם. אבל הידיעה שאני תוך כמה שעות עוזבת הייתה באוויר, לפחות מבחינתי. כל מילה שנאמרה רק חשבתי לעצמי 'זו הפעם האחרונה לשנה הקרובה שאני אשמע אותו אומר את זה'.
בסוף ההפסקה הודעתי לכולם שאני חוזרת הביתה בשביל לסיים לארוז. נפרדתי מכולם בחיבוקים ונשיקות וחיוכים. הופתעתי לגלות כמה אנשים רשמו לי מכתבים לטיסה. עשרות ילדים באו אליי עם מכתבים וביקשו שאני אקרא אותם רק בטיסה. 'טוב, לפחות זה יעביר לי שעה אחת מתוך 12'. הם הופתעו לגלות, כמוני, שבכלל לא בכיתי אלא להפך- הייתי במצב רוח מרומם לחלוטין.
ורד והדס הבטיחו לבוא להיפרד ממני לפני שדודים שלי יבואו לאסוף אותי לשדה תעופה ב5 וחצי. שמחתי שזו לא הפעם האחרונה שאני אראה אותן.
כשהגעתי הביתה סיימתי לארגן את הדברים האחרונים שהייתי צריכה ופשוט נרדמתי על הספה. הייתי כל כך עייפה שכבר לא יכולתי להחזיק את עצמי ערה. בערך ב1 מישהו צלצל בדלת. קמתי לפתוח וראיתי ידיד שלי שלא ראיתי כבר שבוע.
"מאיושששש"
"זיוששש!! אני לא מאמינה שבאת!"
"ניראה לך שאני לא אפרד ממך?!"
התחבקנו ואז הוא הביא לי מתנה עם ברכה ואמר לי לפתוח. הברכה הייתה כל כך מרגשת וכל כך שמחתי! אבל המתנה שימחה אותי עוד יותר- התותח הזה הביא לי דיסק עם שירים לפסח. כמה צחקתי! ברגע שהוא הלך הגיעו שיר ונופר ונפרדו ממני. איך שהן הלכו שוב נרדמתי על הספה בסלון. ואחרי מספר דקות עוד צלצול בדלת- הגיעו עוד בנות.
וככה עברו השעות הקרובות. ברגע שמישהו הולך מישהו אחר בא. רק ורד והדס עוד לא הגיעו.
גל הגיע והביא לי את המתנה והברכה. היו אצלי כל כך הרבה אנשים שלא יכולתי לא לשמוח. כמה שהייתי עייפה, העדפתי את המצב הזה- להשכיח את מה שהולך לקרות בעוד כמה שעות.
בתור אחת שיצא לה שם של 'מתרגשת בקלות', כולנו הופתענו לגלות שלא בכיתי בכלל.
בסוף כולם הלכו ורק גל נישאר.
גל חבר טוב מאוד של אורי והוא יודי בדיוק מה אני חושבת עליו וכמה אני אוהבת אותו. דברנו והוא אמר לי שאני חייבת להפגש עם אורי בניו יורק- "אולי אמריקה סידרה לו את השכל". אבל אני, טוב, אני מאמינה שבאמת אין יותר מידי מה לסדר בבן אדם הזה. בשבילי- בשבילי הוא טוב בדיוק כמו שהוא. החזקתי חזק את השרשרת שהוא הביא לי, שעדיין ענדתי אותה, וחייכתי לעצמי.
פתאום טלפון- אורי.
"אורי? אני לא מאמינה שהתקשרת!"
"ניראה לך שאני לא אתקשר להגיד לך טיסה נעימה?"
"חח תודה"
"בבקשה מאמי.. אני מקווה שאת לא מתרגשת מידי.."
"לא לא.. אפילו שמחה למדיי"
"אני שמח לשמוע.. ככה אני אוהב אותך- כשאת מחייכת! ומה עם השרשרת? שלא תשכחי לקחת אותה!"
"היא עדיין עלייך"
"איזה כיף"
"תודה"
"על מה?"
"לא יודעת.. על הכל"
"בכיף מאיוש! יש לך את המספר שלי כאן נכון? תרימי צילצול כשתגיעי ונקבע להפגש"
"אין בעיה"
"אז שתיהיה טיסה נעימה! מת עלייך"
"גם אני"

ווואאאווו.. איזה כיף! הבטחה, טוב לא הבטחה.. אבל בערך כן, להפגש עם אורי בניו יורק. אין דבר שיכל לרומם את מצב הרוח שלי יותר.
למרות שורד והדס לא הגיעו עדיין והתחלתי לדאוג.
השעה הייתה רבע ל5 כשהן סוףסוף הופיעו. אבל זה היה שווה את זה.
הן הכינו לי ספר שלם ואמרו לי לפתוח אותו רק בטיסה תוך כדי שאני מאזינה לדיסק שהן צרבו לי במיוחד. ישבנו ארבעתנו ודיברנו וצחקנו, גל הצטלם איתי בפלאפון שלו והבטיח "אני משאיר את זה ברקע עד שתחזרי". כל כך נהניתי להיות איתם ככה, בפעם האחרונה, ואז ב5 וחצי דודים שלי הגיעו.
יצאתי החוצה וליוויתי אותם. ורק אז, ליד השער, פרצתי בבכי. בכי אמיתי וכנה. בכי מהלב.
זהו, שלושת האנשים הכי קרובים אליי בעולם עומדים מולי ואני אמורה להיפרד מהם. אף אחד מאיתנו לא יכל להוציא מילה. פשוט עמדנו שם. הדס ואני בכינו. ורד וגל פשוט חייכו אלינו בעידוד.
"מאיה, יאללה צריך כבר לזוז!"
"טוב.. אני לא יודעת איך לעשות את זה.. אז.. אממ.. אני אוהבת אתכם" חיבקתי כל אחד מהם "אממ.. טוב דיי.. אני אדבר איתכם כשאני אנחת באמריקה.. אני אוהבת אתכם. ביי".
ואז פשוט הסתובבתי ונכנסתי הביתה. פשוט ככה. בלי לחכות לתשובה, בלי להוסיף עוד מילה. זו הייתה הפרידה הכי כואבת שנאלצתי לעבור עד עכשיו.
כשאני חושבת על זה, הייתי צריכה לעבור הרבה פרידות בחודשים האחרונים-
קודם כל דודים שלי שטסו לניו יורק לפני 3 חודשים
ואז ההורים שלי לפני חודשיים
ואז אורי לפני שבוע
ואז החברים והחברים והחברות הכי טובות
ועכשיו להיפרד מהדודים שנשארים כאן.
וואו. יותר מידי לבחורה ריגשה כמוני.

כנראה שיש לך מתחרה לרגישות, כי גם עכשיו התחילו לרדת לי דמעות.. חח
פשוט מוכשרת, אין מה להוסיף :]


ד"א-
לאן נעלמת ?? שנים לא רואים אותך בביצפר ! או שאולי את תקועה לך בחדר תאטרון? חח


אוההבת אותך בובבה (:

QUOTE (ליאןןן16 @ 04/02/2008) כנראה שיש לך מתחרה לרגישות, כי גם עכשיו התחילו לרדת לי דמעות.. חח
פשוט מוכשרת, אין מה להוסיף :]


ד"א-
לאן נעלמת ?? שנים לא רואים אותך בביצפר ! או שאולי את תקועה לך בחדר תאטרון? חח


אוההבת אותך בובבה (:
תודה מאמי :]

וכן, אין לי זמן לנשום!
רק עוד חודש.. רק עוד חודש!

פרקק יפה מאמי [: