"אולי נביא איזה משהו , אם נצטרך .. משהו קטן" אמרתי
"יש לי כדורים שיעזרו לנו קצת"
"אה .. אוקי .."
"טוב .. נתחיל ?" שאל , והוציא את המצית כדי לשרוף הכל .
"נתחיל"
-------
דביר שרף את הכל ..
שפכנו על זה מים כדי שהאש של זה לא תתפשט פתאום .
אחר כך , במשך שעות ..
אני ודביר פשוט ישבנו שם .. בלי לעשות כלום .
מדי פעם דיברנו , בשאר הזמן פשוט כל אחד היה עם עצמו , חשב ..
באיזשהו שלב נרדמתי .. הייתי עייפה וכבר היה יחסית מאוחר ..
כשקמתי ראיתי את דביר מסתכל עליי
"מה אתה מסתכל ?" שאלתי בחיוך קטן , והתמתחתי
"חח סתם .. את יפה" אמר והתקרב אליי קצת
"תודה דבירי" אמרתי בחיוך
"איך את ?"
"ממ בינתיים בסדר .. אתה ?"
"בסדר .."
"יהיה בסדר , נכון ?" שאלתי בקצת דאגה ..
פחדתי שיקרה משהו ..
פתאום כל העסק הזה היה נראה לי מפחיד .
איך מילדה טובה , מבית שפעם היה טוב ,
הפכתי להיות כמעט נרקומנית .. התרחקתי מכל החברים שהיו לי ,
הכרתי אנשים שמכורים לסמים , ונספחתי לחיים שלהם .
"בטח שיהיה .. למה שלא יהיה בסדר ?"
"לא יודעת .."
"יהיה בסדר ליאני , אני איתך" אמר , ואני פשוט חייכתי ונשכבתי בזרועותיו .
כנראה שנרדמנו שנינו ..
כשקמתי ראיתי את דביר ישן ליידי .
קמתי עם כאבים , רועדת , מזיעה ..
כמו מה שקרה לי אז , או אפילו יותר גרוע .
"ד.. דביר" קראתי לו בשקט , לא הצלחתי לדבר כלכך חזק
"אה ?" אמר מתוך שינה
"אני לא מרגישה טוב דביר" אמרתי
"מה ליאן ?" אמר בקול צרוד
"אני לא מרגישה טוב" אמרתי שוב , והוא לאט לאט קם
"זה שוב כמו פעם קודמת ??" שאל בלחץ , כשראה אותי מקופלת מהכאבים
"כ .. כן . בערך" היה לי קשה לנשום , בקושי הצלחתי לדבר
"בואי , בואי קחי" אמר ,
והביא לי אחד מהכדורים שהוא הביא לנו שיקלו על הכאבים , עם כוס מים .
"יותר טוב ?" שאל אחרי שסיימתי לשתות את כל המים
"לא ממש"
"בואי תחזרי לישון .. זה יעזור לך" אמר , ואני נשכבתי שוב ..
לאט לאט נרדמתי .
כשקמתי כבר היה אור בחוץ , ראיתי את דביר גם מזיע , כמו שאני הייתי קודם .
הוא היה עם כוס מים
הוא ישב על הרצפה , נשען על הקיר , ועם הראש מורם למעלה ..
"מה קרה דבירי ?" שאלתי והתקרבתי אליו מהר
"ס .. סתם . לא מרגיש כלכך טוב" אמר בקושי , ועצם את העיניים .. מהכאב כנראה
"לקחת כדור ?" שאלתי וליטפתי את פניו
"כ .. כן"
"אולי תיקח עוד אחד ?" שאלתי כשראיתי שהוא באמת ממש לא מרגיש טוב
"כן .. כן תביאי לי" אמר והצביע על השולחן הקטן שעליו היו הכדורים .
הלכתי מהר והבאתי לו עוד אחד ..
הוא לקח אותו ושתה עוד כוס מים .
ככה עברו להם שלושה ימים בתוך הבית הקטן .
אני ודביר , שנינו לבד .
ניקינו את עצמנו מהחומר הזה שהיה לנו בגוף .
היו קצת כאבים , לא הרגשנו טוב מדי פעם ..
אבל לקחנו מהכדורים , ולאט לאט הכל עבר ..
זה לא היה כלכך רציני כי לא היינו בקריז אמיתי ..
אנחנו לא נרקומנים .
פשוט הגוף שלנו היה רגיל לקבל חומר כזה כל יום .
ודביר היה בעסק הזה גם יותר זמן ממני ,
ככה שלא לפעמים כאב קצת יותר .
אימא התקשרה פעם אחת בכל השלושה ימים האלה ...
היא שאלה איפה אני .. אמרתי לה שאני עדיין אצל דנה , שכל הבנות אצלה ,
יש לה בית ריק כמה ימים אז אנחנו נשארות לישון אצלה כולנו .
כמובן שהיא האמינה . ונתנה לי להשאר .
ההורים של דביר לא התקשרו אפילו לא פעם אחת ..
לא שאלתי למה , פחדתי קצת .
הוא אף פעם לא ממש דיבר על המשפחה שלו .
אחרי השלושה ימים האלה ,
החלטנו כל אחד שנלך הביתה קצת ,
להתאוורר .
יצאנו מהבית הקטן , התחלנו ללכת .. בשקט .
כל אחד עם המחשבות שלו , מחשבות של מה יהיה עכשיו ..
עד שהגענו לנקודה בה כל אחד פנה לדרכו ..
הוא לבית שלו , ואני לשלי .
נפרדנו בנשיקה קטנה , וכל אחד המשיך לבד .
נכנסתי הביתה , היה שקט ..
תיארתי לעצמי שאין אף אחד בבית ..
סגרתי את דלת הכניסה , ובאתי לעלות לחדרי .
"היי ליאני .. " שמעתי פתאום קול מגעיל מאחוריי
הסתובבתי ,
וראיתי את דני , החבר הזה של אימא .
עומד מאחוריי ,
מסתכל ,
מגעיל ,
מפחיד .
אני כלכככך מצטערת שאני מייבשת ככה \:
בקושי יש לי זמן , וגם אם כן ,
אין לי מצברוח בכללל . . עוברת עעללי תקופה ללא ממש קלה .
מקווה שתביננוו ,
ושהפרק הבא יהיה בקרווב חח
אווהבת 3>





