יואוו
אני קוראת חדשהה ואני בקושי פהה
ואני חייבת שתכתבי המשךךך
אני לא עומדת במתחח
ולא בטוח מתי אני אתחבר שובב
בבקשההה
גרם לי לכמה דמעות
מדהיםם😊 תמשיכייי
תתווודדה
המשך יהיה היוום או מחחר .
אווהבת 3>
מחכה תמיד [ :
אוהבת אותך !
QUOTE (ירדן15 @ 28/10/2007) מחכה תמיד [ :
אוהבת אותך !
מאוהבת בך :]
QUOTE (ירדן15 @ 29/10/2007) התנשאי לי ? 😊
כןכןכןכן (:
QUOTE (שירה15 @ 29/10/2007) QUOTE (ירדן15 @ 29/10/2007) התנשאי לי ? 😊
כןכןכןכן (:
יש😊
עשית אותי מאושרת !
התיישבתי על המיטה , בוכה .
לא יודעת מה לעשות ..
חיכיתי לערן , פחדתי להיות לבד איתו בבית .
פתאום שמעתי מישהו מכנס מפתח לדלת של החדר שלי ,
לאט לאט היא נפתחה .
דני עמד בפתח .
"ערן צריך לבוא , הא ?"
------------
"מה .. א .. אני .. כן .. הוא בא" אמרתי בפחד ,
הלב שלי כמעט יצא מהמקום ,
בחיים לא פחדתי ככה ,
הרגשתי כאילו הוא הולך להרוג אותי עוד רגע .
"כן כן .. אני בטוח שהוא בא . שמעתי אותך מתקשרת אליו עכשיו" אמר והתקרב אליי עוד ועוד .
"לא .. אני .. באמת" לא ידעתי מה להגיד , גמגמתי .
"תגידי לי את חושבת שאני מטומטם ?! שעשו אותי באצבע ?!" אמר ותפס בידי בחוזקה , כאב לי כלכך .
"לא . מה פתאום .. אנ .. אני לא יודעת . תעזוב אותי , בבקשה" אמרתי ובכיתי שוב .
הוא כלכך הגעיל אותי באותו רגע ,
כלכך כאב לי .
חיכיתי שערן יבוא , התפללתי שהוא יבוא בכלל .
"לעזוב אותך ? שיקרת לי ליאן . לא משקרים לי !" אמר כמעט בצעקה .
"לא .. שיקרתי .. אני .. אני מצטערת" אמרתי וניסיתי להשתחרר ממנו ,
אבל הוא רק תפס אותי יותר חזק ,
רק הכאיב לי יותר ויותר .
"מצטערת .. נחמד שאת מצטערת עכשיו . בואי לפה" אמר ומשך אותי למיטה בחדר שלי .
הוא דחף אותי למיטה , ונשכב מעליי .
קפאתי במקום . לא יכולתי לזוז .
לא האמנתי שזה קורה לי .
שמישהו מנסה לאנוס אותי , והמישהו הזה – זה החבר של אימא שלי .
"עזוב אותייי !" ניסיתי לצעוק , ולהזיז אותו ממני
"סתמי את הפה שלך" אמר והחזיק לי את הידיים בצדדים ,
והתחיל לגעת לי בכל הגוף , לזוז ..
"ערן !!!" צעקתי , חשבתי שאולי הוא קרוב ,
אולי הוא יעזור לי ,
יציל אותי כבר מהבן אדם המגעיל הזה שמעליי עכשיו .
"ערן לא פה , את לא מבינה ?!" צעק עליי שוב ,
לא יכולתי יותר .
הרגשתי שאני משתגעת .
מצד אחד רציתי להעיף אותו ממני . להרביץ לו , שיכאב לי כמו שהוא הכאיב לי .
אבל מצד שני לא היו לי כוחות לזה , הרגשתי שאני לא יכולה לזוז .
"פעם באה תנעל גם ת'מרפסת , זבל אחד !" שמעתי פתאום את קולו של ערן לידי
כלכך שמחתי פתאום .
הרגשתי שאבן נפלה לי מהלב .
ערן התקרב אליו , והביא לו בוקס ישר לפנים .
דני כמעט נפל לרצפה , ראיתי שירד לו דם מהאף .
הוא לא העיז להחזיר לערן .
הוא קם לאט לאט וירד ישר למטה ..
רצתי לחבק את ערן .
אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שחיבקתי אותו .
הוא בהתחלה פשוט עמד במקום ולא זז ..
אבל אחרי שהוא שם לב שאני לא מפסיקה לבכות הוא חיבק אותי גם .
פעם ראשונה שהרגשתי שהוא אח שלי ,
שדואג לי , ואוהב אותי .
"את בסדר ?" שאל אותי אחרי שהתנתקנו
"כ .. כן . נראה לי"
"מה עושים עכשיו ? הוא לא יכול להשאר כאן"
"אי אפשר להגיד את זה לאימא .. היא בחיים לא תאמין לנו"
"היא צריכה לראות בשביל להאמין"
"הוא בחיים לא יעשה את זה כשהיא פה"
"טוב .. נחשוב כבר על משהו . אני הולך , אל תישארי בבית"
"ברור .. אני אלך גם" אמרתי , והמקום היחיד שעלה לי בראש כרגע היה הזירה .
"אוקי , בואי" אמר , לקחתי כסף ופלאפון ויצאנו מהחדר שלי .
ירדנו למטה , הדלת של החדר של אימא ודני הייתה סגורה .
הבנו שהוא הלך להסתגר שם .
יצאנו מהר מהבית ,
ערן הלך לו ..
ואני התקשרתי לאלינה , ידעתי שהן יהיו בזירה .
הרגשתי שאני חייבת משהו , להשתחרר .
היא ענתה לי , והיא אמרה שהן שם , רק הבנות .
לקחתי אוטובוס לשם , הגעתי די מהר .
"אני צריכה חומר" אמרתי להן בשנייה שהגעתי .
עדיין הרגשתי לא רגועה ,
ידעתי שזה הדבר היחיד שיעזור לי כרגע ..
שכחתי ממה שהיה עם דביר , מההבטחות שלי אליו .
פשוט הייתה צריכה את זה .
"לא הפסקתם ? את ודביר .." שאלה ספיר
"כן .. לא .. אני .. אני פשוט צריכה . יש לכן ?" אמרתי בבלבול
"כ .. כן . קחי" אמרה אלינה והושיטה לי שקית קטנה עם החומר .
ידעתי שזה הרואין .
כולם כמעט כבר הגיעו לזה כאן .
לא היה אכפת לי שזה זה , לא היה אכפת לי שזה מסוכן , לא היה אכפת לי מכלום .
כלכך הייתי צריכה להשתחרר .
הלכתי לצד ..
הסנפתי את זה , שוב .
הרגשתי איך החומר זורם לי בגוף ,
ההרגשה הכייפית ,
ההרגשה של גן עדן .
באותו רגע ידעתי , שאני לא יכולה לצאת מזה .
כמה שאני ינסה , וכמה שאני יבטיח לדביר .
אני לא יכולה לצאת מזה ,
אני כבר עמוק בפנים .
אוווהבת . .
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםם !!!
יאאו הדני הזה אני יפוצץץ אותוו
אני יכולה להיכנס לסיפור?!
אוהבת אותך:]
מושלם!
הדני הזה רררררררררר לחנוק אותו!