ווואי!!!!
מושלםםם : ]
המשךך
שבת שלום !
תודה על התגובות נסיכות :],
לא יהיה המשך היום.. מצטערת =[
- שבת שלום ! -
אוהבת אותכן 3>
חייייייייבת המשךךך
דחווווווף!!
פרק מדהיים ועצווב : /
תמשיכי 😊
"הלו..?" ענתה אחרי כמה צלצולים בקול ישנוני
"את ז ו נ ה !!" אמרתי, מדגיש כל אות
"ניב, שתית?" שאלה בקול רגוע
"אולי קצת קצת קצת.. כוס פה, כוס שם.." צחקתי
"איפה אתה?"
"באיזור"
"עם מי?"
"עם חבר שלי שרוןן.. חבר טוב!! חברים לא בוגדים"
"דבר איתי שתחזור לעצמך, ושמור על עצמך"
"לאאא נוייי רציתי להגד לך משהווו"
"מה?"
"אני.. כן כן אני.. ש ו נ א אותך!!!" אמרתי וניתקתי ישר.
בא מהכאב - פרק 45
---
קמתי בבוקר עם כאב ראש רציני, בקושי הצלחתי לפתוח את העיניים...
עד השיחה עם נוי זכרתי הכל, את מה שהיה אח"כ לא זכרתי .
שטפתי פנים והתארגנתי לבית ספר, היה לי מבחן חשוב אותו יום.. לא יכולתי להבריז.
כשסיימתי להתארגן לקחתי את המפתח של האוטו ויצאתי מהבית.
אחרי כמה דקות הגעתי לבית ספר, חניתי, נעלתי את האוטו ונכנסתי בשער..
מרחוק ראיתי את נוי.. לבד, על המדרגות שבכניסה למבנה.
מחבקת את רגליה ומניחה את ראשה עליהן.
עברתי לידה ובאתי לעלות במדרגות..
"אתה באמת שונא אותי?" שאלה והסתכלה עלי, עיניה היו נפוחות,אדומות, עצובות..
"מ..מה?"
"אתמול התקשרת אלי, אמרת שאתה שונא אותי... זה נכון?"
"מה את חושבת?"
"אני מקווה שלא "
"הלוואי והייתי שונא"
---
"הללו?" עניתי לנוי
"את קולטת!? אחרי שהוא התקשר אלי שיכור אתמול ואמר לי שהוא שונא אותי,
עכשיו הוא אומר שהוא לא שונא אותי אבל הלוואי והיה שונא" נוי אמרה לי במשפט אחד
ואז נעצרה ולקחה נשימה "זהו.. זה נגמר סופית ליני.." בכתה
"איפה את יפה שלי?"
"בבית ספר.. אין לי ראש להיכנס לשיעורים"
"אז בואי אלי"
"אני יכולה?"
"ברור מותק"
"אוקיי אני באה עכשיו"
"סבבה.. בהיי מאמי" אמרתי ושתינו ניתקנו.
---
"אני מתגעגע.." לחש
"גם אני.." לחשתי בחזרה "מה אתה עושה?"
"בעיקר חושב עלייך.."
"בוא ניפגש."
"בא לך ללכת לאנשהו או סתם בבית?"
"בא לי שתבוא אלי" אמרתי בקול תינוקי
"טוב!" אמר באותו הקול וצחק "מתי?"
"תתארגן ותבוא.. אני אפנק אותך במשהו טעים"
"חח בכיף נשמה שלי, אוהב אותך"
"גם אני אותך" אמרתי ושנינו ניתקנו.
החלפתי בגדים לג'ינס קצר וסטרפלס ורוד וירדתי למטה,
השעה הייתה בערך 23:00.. ההורים כבר היו בחדרם.
הוצאתי מהפריזר עוגת סופלה שוקולד וחיממתי במיקרו, הכנתי לשנינו שוקו קר ומתוק..
הוצאתי שמיכה דקה לגינה ופרסתי אותה על הדשא, מסביב הדלקתי כמה נרות ריחניים..
כשנכנסתי בחזרה הביתה שמעתי דפיקות חלשות בדלת,
פתחתי וראיתי את עומריקי מחזיק ורד.
"יאא.." חייכתי, חולת שטויות קיטשיות שכמותי :] "תודה נסיך" נתתי לו נשיקה בפה וחיבוק גדול.
"במה את מפנקת אותי?" שאל ונכנס הביתה
"רק על זה אתה חושב, אה שמן?!" צחקתי "בוא החוצה.." יצאנו החוצה
"כפרעלייך.." חייך אלי וחיבק אותי חזק
"שב שב..אני כבר באה" נכנסתי בחזרה לבית, את הסופלה שוקולד שמתי בצלחת ומעל
שמתי שוקולד ובצד 2 כדורי גלידה,
לקחתי את 2 כוסות השוקו ואת הכל שמתי על מגש ויצאתי החוצה.
"ההוו איזה פינוק" אמר בחיוך גדול ועזר לי לשים את הכל על השמיכה
"ראית מה זה?! היה שווה לך לבוא"
"תודה מדהימה" חייך ונשק לי..
אם היו אומרים לי לפני חצי שנה שאני ועומרי נהיה ככה, לא הייתי מאמינה..
הייתי אפילו צוחקת .
אני ועומרי?!
'הזוג של השיכבה! ' כולם היו אומרים, בשבילי אלו היו סתם פוזות.
"תטעם.." שמתי בכפית עוגה וקצת גלידה והבאתי לו "טעים אה?"
"בטירוף.." חייך ונשק לי, נשיקה מתוקה במיוחד.
"אתה טעים" חייכתי.. כשסיימנו לאכול עליתי למעלה לחדר ולקחתי את השמיכה שלי, חזרתי לגינה.
נשכבנו על השמיכה והתכסינו בשמיכה השנייה.
ככה שכבנו שנינו, מחובקים, מסתכלים על הכוכבים.. "אני מתה לראות כוכב נופל..
אף פעם לא ראיתי."
"כן?! ראיתי מלא" חייך ונוצרה שתיקה..
לא שתיקה מביכה, שתיקה נעימה, כייפית כזו שלא צריך לומר כלום..
כזו שאפשר להרגיש בה את האהבה באוויר, את האמת, את הכנות, את הכיף..
"הנה אחד!!" שבר את השתיקה והצביע על כוכב נופל "תבקשי משאלה" לחש
עצמתי את עיניי, וכמו ילדה קטנה שמאמינה בנסיכים ונסיכות ביקשתי משאלה בליבי :
" אני רוצה להיות מאושרת.. מאושרת באמת.
שעומרי גם יהיה מאושר, שיהיה לו טוב בחיים.
ושהתינוקת שלי תהיה בריאה, שמור עליה ה' .
ותעזור לי.. תן לי להמשיך הלאה בחיים, להמשיך לחיות באושר למרות הכל.
שמור על כולם. "
"ביקשת?" שאל כשפתחתי את עיניי
"כן.." חייכתי
"מה ביקשת?"
"אם אגלה לך זה לא יתגשם"
"שטויות, לא מאמין בזה"
"אני מאמינה"
"כיף לי שאנחנו ככה..."
"ככה איך?"
"ככה, ביחד..אני חושב שאני יכול לומר בוודאות...." עצר ולשנייה והמשיך,
בקול חלש "שאני מאושר"
"למה אתה לוחש?" שאלתי ועברתי גם אני לקול חלש יותר
"לא יודע" צחק "אולי מפחד לומר את זה בקול רם ושזה יעלם"
"זה לא יעלם.. מגיע לך להיות מאושר נסיך"
"אני מאושר כי אני איתך" אמר, מביט בעיניי.. בהחלט ראו את האושר בעיניו. "הלוואי וזה לא
יגמר לעולם" הוסיף וחזר להסתכל על השמיים
"מה לא יגמר?"
"אנחנו."
"זה לא.."
"את חושבת?"
"אני בטוחה. אני אוהבת אותך עומרי" סיבבתי את פניו אלי "אנחנו אחראים לגורל שלנו..
ועומרי, הגורל שלי הוא איתך."
"הגורל שלי הוא איתך.. " לחש וחיבק אותי אליו "אני אוהב אותך קטנה" נישק אותי בכל הפנים.
"בא לך לישון אצלי?"
"כן" חייך ואני שמחתי.. אני אוהבת לישון איתו, מחובקים.
שהוא הדבר האחרון שאני רואה לפני שאני נרדמת,
והדבר הראשון שאני רואה כשאני מתעוררת בבוקר..
"יאאי" שמחתי וקמתי מהדשא "בוא לישוני" הוספתי בקול תינוקי והוא צחק.
את הכלים שמנו במטבח, את הנרות כיביתי ואת השמיכות העלינו לחדר.
נתתי לעומרי מכנס שלו שנשאר אצלי תמיד והחלפתי לפיג'מה קצרה..
"כמה שאני עייף.." נשכב על המיטה וסימן לי לבוא לידו, הדלקתי את המנורת לילה
הקטנה, "לאא.. רק בלי אור.."
"אני שונאת לישון בחושך =/"
"אני איתך.. שומר עליך, מבטיח" אמר, בלי חיוך כלל. היה כ"כ רציני..
"טוב.." כיביתי את המנורה ונשכבתי לידו.
"לילה טוב יפה שלי.." נתן לי נשיקה בפה והניח את ראשי על חזהו
"לילה טוב.." לחשתי ועצמתי את עיניי..
---
"מה.. מה אתה עושה פה?!"
"באתי אלייך.. חשבת שאני אצא מחייך כזה מהר?" צחק צחוק ערמומי
"אבל.. אבל הסגרת את עצמך" אמרתי, מרגישה את גופי רועד בכל צעד שלו לכיווני..
הוא צחק..
הסתכל עלי, מעביר את עיניו בכל גופי..
"הקטן שלי " אמר.. קולו נשמע חולני למדי. הוא נגע לי בבטן.. הדמעות לא איחרו להגיע.
העפתי את ידו ממני והוא בתגובה סטר לי, ושוב.. צחק.
"תעעוףףף מפההה!!!!" צעקתי והסתכלתי סביבי, ראיתי שאני באותם שירותים מגעילים,
שבאותו מועדון.
"תסתמי!!" צעק.. שוב הרגשתי את אותו פחד מוכר שלא עוזב אותי..
את הצמרמורות, את הגועל בכל נגיעה שלו בי.
"בבקשה לא.." בכיתי "לא שוב!!!!" התעוררתי בבהלה ונשמתי לרווחה..
זה היה רק חלום.
"מה קרה לינוי?? על מה חלמת?" עומרי שאל וקירב אותי אליו, לחיבוק..
"עזוב אותי."
"ליני זה היה רק חלום.." אמר בקול רגוע שהרתיח אותי עוד יותר, לא יכולתי לתת לו להתקרב אלי.
"עזוב אותי." אמרתי שוב, מתרחקת ממנו.
---
"עזוב אותי." היא אמרה בפעם השנייה והתרחקה ממני.
בעיניים שלה ראיתי פחד..
היא לא נתנה לי להתקרב אליה,
לא נתנה לי לנסות להרגיע אותה.
"ט..טוב"
"תלך" הסתכלה לי בעיניים, במבט קר, מבט זר.
"מ..מה?"
"תלך מפה.. פשוט תלך" הסתכלה על הדלת.
החלפתי בגדים, השעה הייתה 6 וחצי בבוקר..
תיארתי לעצמי שההורים שלה כבר התעוררו, מוזר שלא שמעו את הצעקות שלה.
"טוב.." יצאתי מחדרה וירדתי למטה. אבא שלה ישב בסלון ושתה קפה..
"עומרי, ישנת פה?" חייך
"כן.."
"למה התעוררת כ"כ מוקדם?"
"ללינוי היה סיוט... היא התעוררה, ורצתה שאלך." השפלתי את ראשי
"שוב?" פניו היו עצובות "אני בטוח שזה לא אישי נגדך.. הסיוט בטח החזיר אותה לאותו היום"
"כן.." לחשתי ויצאתי מהבית.
אווהבבת הכי שאפשר 😊
אהה מסכן שלי )=
פרק מדהים !!
אחד החזקים [;
אוהבת 3>
יואוו איזה מסכן =[
פרק מדהים!
ממש אהבתתי ..
מחכה להמשך .
אתר האהבה הישראלי